המייג'ור והמיליונר

הכרתי את ג'ורג' אוטיס כשהיה מיליונר נוצרי, שלא היו יותר מדי כאלה בשנות השבעים. כמנכ"ל לשעבר של חברת Learjet, הוא עזב את הקריירה הזו ושירת את העניים ברחבי העולם.

הייתה לו חמלה עמוקה במיוחד כלפי העם הערבי. לכן, כשהוביל סיור בישראל, הוא נסע למטולה, כפר ישראלי הגובל בלבנון שבו מחבלים תקפו משני צידי הגבול. הוא רצה לקבל מבט ממקור ראשון על האומה הנצורה הזו. שם פגש את מפקד צבא לבנון, רס"ן סעד חדאד.

רצה הגורל ובשנת 1979 הפכו השניים לחברים וג'ורג' החל לעודד אותו בדבר אלוהים. זמן קצר לאחר מכן, חדאד הקדיש את חייו לישע (ישו בערבית).

בעלת הברית הערבית הראשונה של ישראל

דוברו של חדד, פרנסיס רסיק, סיפר לנו לאחרונה את כל הסיפור על איך התחיל האיחוד של רס"ן חדד וצה"ל. ארץ לבנון היפה הייתה תערובת שברירית של ערבים נוצרים ומוסלמים, כאשר חלק גדול מהנהגתה היה נוצרי מסורתי. אבל לארגון השחרור הפלסטיני העולה היו תוכניות אחרות. בשנת 1964, מייסד אש"ף, יאסר ערפאת, יליד מצרים, עיצב מחדש את הפליטים הערבים לקבוצת עם חדשה שאותה כינה פלסטינים. הוא וכוחות הטרור הפלסטיניים החדשים שלו יצרו מיני-מדינה בתוך ירדן וגרמו לכאוס כזה שלבסוף ב"ספטמבר השחור" 1970, חוסיין מלך ירדן נלחם באש"ף וזרק אותם מארצו.

ערפאת וחייליו הפלסטינים יצאו לכיוון לבנון, כשהם מביאים עמם כוחות בעלי תודעה ג'יהאדיסטית ממדינות ערביות רבות ושונות. שם הוא הקים מיני-מדינה נוספת ובסופו של דבר השתלט על כל לבנון, כולל ביירות, שנקראה פעם פריז של המזרח התיכון. מטרתו העיקרית הייתה להשמיד את ישראל. אך בה בעת, הוא היה נחוש למחוץ את האוכלוסייה הנוצרית בלבנון בכל מקום שבו מצא אותם.

בשנת 1975 החל צבא לבנון להתפורר ומייג'ור סעד חדאד, יווני קתולי, התנתק עם חטיבתו שמנתה כ-2,500 חיילים לבנונים נוצרים, דרוזים ואף מעט מוסלמים. הוא עצמו היה אזרח מרג'עיון, כפר סמוך לגבול עם ישראל, והוא הציב את כוחותיו בדרום לבנון כדי להגן על כ-150,000 אזרחים מפני טבח.

המחיר של החזקת חלקת אדמה זו היה אכזרי וככל שנמשכו מעשי ההרג החלו רס"ן חדאד וחייליו להביא את פצועיהם לגבול ישראל כשהם מתחננים לעזרה. ישראל הקימה יחידת רפואת שדה, וכך החל זרם טרגי של פצועים לבנונים מעבר לגבול לבתי החולים בישראל. פתיחה זו של הגבול נודעה בשם "הגדר הטובה". לפי אחד הדו"חות, שליש מכלל החולים בבתי החולים בצפון ישראל הם לבנונים.

ב-1978 האומה הישראלית סוף סוף התמלאה בפיגועי טרור מאדמת לבנון. ב"מבצע ליטני" חצה צה"ל את הגבול וכבש את דרום לבנון עד נהר הליטני. התוצאה של מבצע זה הייתה אזור חיץ לבנוני שאורכו כ-80 ק"מ ורוחבו כמה קילומטרים. ראש ממשלת ישראל הגיע לגבול ואמר לרס"ן חדאד: "הכל שלך!". תוך זמן קצר זכה חדאד לתמיכתן הנאמנה של כל הקבוצות הדתיות באזור, והפך לראש הבלתי מעורער של "לבנון החופשית".

עם אמונתו החדשה, הוא אפילו שכנע את עמו לאפשר ל-5,000 מוסלמים, שלחמו בצד הלא נכון, לחזור לבתיהם. "עלינו לסלוח להם", אמר לאזרחיו הנוצרים. המוסלמים היו אסירי תודה והייתה אחדות חזקה אפילו עם תערובת הדתות בלבנון החופשית. וצבא דרום לבנון (צד"ל) הפך לבעלי ברית נאמנים, שנלחם לצד צה"ל נגד אש"ף, (שהפך בסופו של דבר לחיזבאללה של היום).

בתי גג אדומים במטולה, ישראל, משקיפים על ארץ לבנון היפה.

"אנחנו מרגישים נשכחים על ידי הנוצרים"

כשידידותם התרחבה, שאל אוטיס את חדאד מה יכולים המאמינים האמריקאים לעשות למענו. תשובתו הייתה שלבנון החופשית זקוקה לתחנת רדיו. חדאד הרגיש שזה יהיה גורם מאחד עבור 150,000 האזרחים בכפרים המבודדים הרבים. יתר על כן, הוא החל להביע את הרצון לראות את עמו זוכה לשמוע את הבשורה הטובה של התנ"ך. הוא גם דחק בג'ורג' למצוא אוונגליסטים דוברי ערבית שילמדו את עמו ברדיו. (זה היה מאמץ מסוכן, שכן העונש במדינות ערביות רבות על המרת דתו של מוסלמי לנצרות הוא מוות.)

אוטיס ראה את אומללותו של העם הלבנוני, הנלחם על חייו. הוא הבין שחדאד מתחנן שמישהו ייכנס ויעזור לעמו. חדאד ואנשיו הרגישו נטושים על ידי שאר העולם הנוצרי. הוא אמר לג'ורג': "זה כאילו שכולם שכחו אותנו כאן. זה כמו רצח עם ולאף אחד לא אכפת". אפילו התקשורת הישראלית תהתה בקול רם מדוע הנוצרים מתעלמים מרצח העם הזה. (בסך הכל נהרגו כ-90,000 לבנונים).

ג'ורג' ידע שאלוהים מינה אותו לשרת את האנשים שסבלו כל כך הרבה בלבנון. הוא אמר לכל מי שהיה מוכן להקשיב: "אף אחד באמריקה לא יכול לדמיין את הפחד, הכאב והייאוש שמרגישים בלבנון".

מלון ארזים במטולה, ישראל; מקום המפגש שבו נפגשו מפקדי צה"ל ואלוף סעד חדאד לסנכרון הפעולות של שני הצבאות שלהם. שם נולדה גם תחנת הרדיו "קול התקווה" של ג'ורג' אוטיס.

מה יכולנו לעשות?

תמיד נמשכנו לחלוצים. וכך, כשג'ורג', איש תקשורת וידיד ותיק שלנו מארצות הברית, השיק את תחנת הרדיו הנוצרית החלוצית הזו בלבנון שסועת המלחמה, ושידר אותה לישראל, התרגשנו. כשצפינו בו עובר מניצחון לניצחון (כלומר, מקרב לקרב), אחד הלקחים שלמדנו מג'ורג' היה לעצור ולהתפלל במקום על כל פרט שהוא שוקל, לפני שהוא מתקדם.

הקהילה ההולכת וגדלה שלנו בנתניה ראתה גם את החשיבות של מה שקורה עם ההזדמנות הזו להגיע לערבים לבנונים אלה עם הבשורה. למעשה היה לנו ערבי ישראלי שנולד מחדש בקהילה שלנו, שלמד באוניברסיטה העברית והיה מוכן להשתתף בתחנה.

היינו בקשר רציף עם ג'ורג', וחברינו נעזרו בכך שאירחו ילדים בני שנתיים ממשפחות לבנוניות שונות לכמה ימים בכל פעם, רק כדי להוציא אותם מאזור המלחמה – במיוחד אלה של צבאו של חדאד. בנו המתבגר של רזיק (דוברו של ג'ורג') התגורר בביתנו במשך שנה כדי שיוכל לסיים תיכון בבית הספר האמריקאי.

ג'ורג' היה צרור של אנרגיה, עם רוח צנועה מאוד. פעולותיו הנועזות לסייע לעם הלבנוני זכו להכרה בכל רחבי ישראל. ואוטיס היה ידוע במחויבותו לישראל. הודו לו באופן אישי ראשי הממשלה יצחק רבין, מנחם בגין ושמעון פרס על תרומתו לערבים וליהודים כאחד.

רס"ן סעד חדאד וג'ורג' אוטיס (מימין) מכריזים על השקת תחנת הרדיו קול התקווה בלבנון החופשית. מאחור, שני מימין, דובר צד"ל פרנסיס רזיק.

הרדיו הופך לאויב מספר אחת

השנה הייתה 1982. כבר שלוש שנים שתחנת הרדיו של ג'ורג', "קול התקווה", מגיעה לרוב הגליל. צה"ל, שספג אבדות רבות, סייע לג'ורג' בכל דרך אפשרית. ההטפה בערבית הובנה גם על ידי יהודים ספרדים רבים בישראל. ובכל פעם שארי ואני טיילנו בגליל, זיהינו איזה נס זה לשמוע את בוב דילן שר מעבר לנתיבי האוויר, "אתה חייב לשרת מישהו", או את אנדרי קראוץ' חוגג, "דרך הכל!" והלבנונים הפכו למעריצים של שירי הגוספל של דולי פרטון! היינו מודעים לחלוטין לכך שלראשונה בהיסטוריה, מוזיקת גוספל שוטפת את דרכי הנשימה מעבר לכנרת ולערים ולכפרים הסובבים אותה.

דיוויד, אמריקאי צעיר ואמיץ שחי בצד הישראלי של הגבול, הנחה תוכניות רדיו ושידר קריאת תנ"ך בת דקה כל 15 דקות. התחנה הפכה לאויב מספר אחת של המחבלים שתקפו את לבנון החופשית. דיוויד סיפר לנו שיום אחד הוא והמתורגמן שלו חצו את הגדר הטובה בפולקסווגן שלהם והיו בדרכם לתחנת הרדיו במרג'יון. פתאום עפו רקטות לכיוון המכונית שלהם. בזה אחר זה הם התקרבו בכל פעם. דוד זעק אל ה' ולפתע ראה חזיון של מלאך ענק תופס את אחד הטילים האלה ומשליך אותו בחזרה לכיוון שממנו בא. מיד פסקו הרקטות.

כוחות אש"ף צועדים לאחר כיבוש בירת לבנון, ביירות.

לא רק רדיו

לבקשתו של ג'ורג', נסענו אנחנו ושני ילדינו לעיירת הגבול מטולה. העיירה נראתה קצת כמו כפר בשווייץ; בתים נבנו על ידי נגרים מדרום לבנון שהביאו עצים שאי אפשר היה להשיג בישראל – ארזי לבנון.

עברנו דרך הגדר הטובה המפורסמת שאפשרה לישראלים וללבנונים לחצות את גבולות מדינותיהם בדרכנו לבקר בתחנת הרדיו. הדבר הראשון שהבחנתי בו היה המכוניות על הכביש – מכוניות ללא לוחיות רישוי נסעו במהירות גבוהה מאוד על ידי ילדים שנראו כאילו הם בשנות העשרה המוקדמות שלהם.

ג'ורג' הכיר לנו את מייג'ור חדאד ויחד ישבנו לארוחה. ידענו שאנחנו יושבים בנוכחות שני אנשים שעושים היסטוריה. כשחדד אישר לג'ורג' להשיק פרויקט חדש – תחנת גוספל בלבנון – ג'ורג' שאל אותנו אם אנחנו רוצים לקחת את זה על עצמנו. שנינו עבדנו בעולם הקולנוע, ולכן שקלנו זאת בקפידה והתפללנו ברצינות שרצון אלוהים ייעשה. בסופו של דבר, הבנו את גודל המאמץ הזה – גם בטכנולוגיה וגם בפיננסים – והכל באמצע אזור מלחמה! יותר מכל, הרגשנו שאלוהים קרא לנו להקים קהילה ושליחות באזור תל אביב.

בסוף אמרנו לא. עם זאת, רצינו להשאיל את מתנותינו למטרה והפקנו סרטון פרומו לג'ורג' כדי להעלות את המודעות והמימון להזדמנות המרהיבה הזו להפיץ את הבשורה בלבנון, ישראל והמזרח התיכון.

מורשתו של רס"ן סעד חדאד

חדאד היה מנהיג ייחודי בתקופה נפיצה בהיסטוריה של ישראל ולבנון. הוא חי את רוב חייו בסכנה בלתי פוסקת ושמועות החלו לדלוף כי האינטנסיביות המתמדת גובה מחיר מגופו. למרבה הצער, בשנת 1984 נפטר רס"ן סעד חדאד מסרטן, אך לפרי מאמציו יהיו בוודאי השלכות נצחיות.

הוא וחייליו היו אהובים באמת על כל ישראל. ידידנו, פרנסיס רזיק, דוברו של רס"ן חדאד, הסביר לארי ולי מדוע ישראל חשובה להם כל כך. "ישראל היא המושיעה הכפולה שלנו. ראשית, היא נתנה לנו את המשיח שהציל אותנו מבחינה רוחנית. ואז היא הצילה אותנו מהרס פיזי. שורשי הנצרות שלנו הם אצל היהודים. למה שלא נהיה בעלי ברית של ישראל?"

בהלווייתו של רס"ן סעד חדאד חצו ראש ממשלת ישראל שמיר וממשלתו את הגבול ללבנון כדי להשתתף בהלוויה בכפרו.

הגדר הטובה מציגה את דגל תחנת הרדיו, קול התקווה. קרדיט: לע"מ

40 שנה והיד עוד נטויה

לרס"ן סעד חדאד היו רק חמש שנים מחייו כדי להביא את הבשורה לעמו הלבנוני. בהתערבות אלוהית פגש ג'ורג' אוטיס את מייג'ור חדאד ובתעוזתו וביזמתו של ג'ורג', הם שתלו שני כלי נשק רוחניים רבי עוצמה של מלחמה, בשיתוף פעולה מלא של צבא ההגנה לישראל, שהביאו את הבשורה לארצות היבשות והצמאות של המזרח התיכון. הוא היה אור לעמו ולישראל.

באשר לג'ורג', הוא אכן השיק את METV, Middle East Television, התחנה הראשונה אי פעם שהגיעה לאומה הישראלית, יחד עם מדינות ערב הסובבות אותה, ובסופו של דבר העביר אותה ל-CBN. התחנה האנגלית שידרה שילוב של סרטים וספורט ידידותיים לכל המשפחה לצד תוכניות טלוויזיה נוצריות, מוזיקה ושירותי יום ראשון עם כתוביות בערבית. עד תחילת שנות ה-90, כאשר הטלוויזיה בכבלים הובאה לישראל, METV היה אחד מקומץ ערוצים שעמדו לרשות הישראלים.

כיום, METV נמצאת בבעלות היהודי המשיחי סיד רות'; יש לו כיסוי מדהים להגיע ל-150 מיליון צופים ב-25 מדינות במזרח התיכון, כולל ישראל, סוריה, עיראק, מצרים, ירדן, סודן ועוד. היא ממשיכה באותו חזון ומשדרת מקפריסין בלוויין ישראלי, וכל בית בישראל שיש בו טלוויזיה יכול לצפות ב-METV.

תחנת הרדיו "קול התקווה" משמיעה ברציפות מאז הקמתה - למעט שתי הפסקות. אחד מהם נגרם על ידי מחבל מתאבד באמצע שנות ה-80 שהרג את השומרים הלבנונים שהגנו על המתחם. תוך 12 שעות התחנה חזרה לאוויר. הפעם השנייה הייתה כאשר ישראל נסוגה מלבנון בשנת 2000. כשישראל עזבה, קול התקווה החשיך. עם זאת, היא תחזור לאוויר בתוך 40 שעות – הפעם מתוך ישראל!

התחנה לא הייתה הדבר היחיד שחצה לישראל כשישראל נסוגה ממנה. כמה אלפי חיילים מצבא דרום לבנון ובני משפחותיהם קיבלו אזרחות מישראל. ביניהם היו משפחות שהיו פתוחות לבשורה. ידידנו היקר, הכומר יוסף חדאד (אין קשר לרב-סרן) שאשתו לבנונית, הנהיג קהילה לבנונית, כולל משפחות צד"ל שנמלטו לישראל. תומכי מעוז תרמו הצעה חודשית לכיסוי שכר הדירה עבורם במשך כמעט שני עשורים.

בינתיים, בין השנים 1982-2000, המלחמה הלבנונית-ישראלית נמשכה. בקיץ 1982, בעקבות פיגוע אש"ף בכביש החוף הישראלי וניסיון התנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, פלשה ישראל שוב ללבנון ב-6 ביוני 1982, בברית עם חייליו הנוצרים והדרוזים של רס"ן סעד חדאד. מכיוון שארי היה בשנות ה-30 לחייו כשעלה לארץ, הוא עשה שירות מילואים שנתי ביחידת ההסברה של צה"ל. ב-1983 הוא יצא ללבנון לא רק כדי להילחם למען חירות דרום לבנון נגד אש"ף, אלא כדי להילחם למען חירות בני עמו משעבוד רוחני.