ישראל נאבקת בדמוקרטיה

אף על פי שעם ישראל התקיים בעבר לסירוגין תחת צורות ממשל שונות – שופטים, נביאים, מלכים ושליטים זרים רבים – שנת 1948 הייתה הפעם הראשונה שישראל תתקיים כדמוקרטיה. בעוד שליהודים היו מאות שנים של תיעוד וניסיון בהיותם עם עצמאי, הם נאבקו כעת, לראשונה, בזהותם כעם יהודי הנשלט על ידי תורת אלוהים כמו גם כאומה מודרנית הנשלטת על ידי "אנחנו העם".

השנה הייתה 1996. בסתיו, משרד נוצרי שבסיסו בארה"ב שלח מיליון ספרים בשם "השלום" לרוב משקי הבית בישראל. הספר הציג את הטענות וההבטחות של ישוע כמשיח ישראל.

לא ככה היינו עושים את זה. הישראלים הם מאוד יחסיים, ולוקח זמן לבנות אמון ולרפא פצעים מאלפי שנים של רדיפה ושימוש לרעה בשם ישוע. לכן, שליחת ספר בעילום שם כדי להסביר מדוע ישוע הוא למעשה המשיח שלהם ולרמוז שאבותיהם היו צריכים להתנצר ולא להירצח על ידי צלבנים – זה משהו שאתה עושה כשאתה לא מבין את ישראל.

לא במפתיע, הציבור החרדי (חרדי1) זעם והפגין נגד הספרים על ידי שריפתם במדורות ותקיעת השופר מול בית ראש הממשלה. איומי נקמה נשפכו נגד הקהילה המשיחית המקומית (שכן אנו נחשבים למחוללים העיקריים של "ערבוב" ישוע עם היהדות) והטלוויזיה והעיתונים סיקרו בהרחבה את המהומה. רגע לפני ראש השנה של 1997 הופיעה כתבה בעיתון הגדול בישראל תחת הכותרת "האינקוויזיציה כבר כאן!". 2

בהתחלה חשבנו שהמאמר מזהיר שנוצרים באים להמיר את דתם של יהודים בישראל בכוח, אבל העיתונאי הישראלי הזה בעצם הזהיר את היהודים המשיחיים בישראל מפני מה שצפוי לנו!

המאמר דיווח, כי הממשלה פרסמה הצעת חוק חדשה האוסרת על הדפסה והפצה של כל החומרים ה"מיסיונריים".

ההגדרה האורתודוקסית של "חומרים מיסיונריים" הייתה כל דבר שמפיץ את שמו של המשיח ישוע. עוד נכתב בכתבה כי "הצעת החוק החדשה של ניסים צבילי ומשה גפני קובעת כי כל מי שברשותם או מדפיס, מעתיק, מפיץ או מייבא פרסומים שיש בהם כפייה כלשהי לשנות את דתו, דינו לשנת מאסר". שוב, "כפייה" במילון שלהם יכולה להיות הבטחה לכל תועלת, כגון סליחת חטאים באמצעות כפרת המשיח.

למרבה התדהמה, צבילי וגפני מיהרו להעביר את הקריאה הטרומית בוועדת הכנסת ברוב של 21 תומכים מול 7 מתנגדים. הוא נחשב ל"חוק פרטי" ויצטרך לעבור ארבע קריאות נוספות, אבל העובדה שהוא אפילו עבר את הוועדה שלהם הותירה את המספר הקטן של יהודים משיחיים ישראלים המומים. החוק הזה יהפוך את כל המאמינים הישראלים הפעילים לפושעים.

שנת מאסר על החזקת ברית חדשה?

פרשנים החלו להעיר כי הצעת החוק הזו יכולה להפוך לחוק ביום אחד אם תנווט בחוכמה בכנסת. מתוך הבנת מלוא ההשלכות של חוק כזה, העיתונאי מנחם בן העלה באומץ טיעון נלהב למדי שחוק זה לא רק יפליל יהודים משיחיים, אלא גם ייאכף נגד סופרים ישראלים חילונים הכותבים בצורה מכבדת כלפי ישוע. הוא הזכיר לקוראיו כי "הברית החדשה נחשבת לספר קלאסי באחת מתרבויות העולם", אך בישראל "קריאתו תהיה אסורה על פי חוק".

בן היה בוטה באופן יוצא דופן: "[האורתודוקסים] הם בבירור איום הולך וגובר על מושג הדמוקרטיה וחופש המצפון – החופש לבחור במה אתה מאמין – אלא אם כן אתה בוחר באורתודוקסיה". הוא הוסיף: "רק בסעודיה ובאיראן אנו מוצאים איסורים כאלה

כנסת ישראל (פרלמנט)

יהודים משיחיים התאחדו!

כששמענו לראשונה על הצעת החוק הזאת, הנחנו שחוק כזה הוא כל כך מגוחך עד שהוא רק סטייה, בליץ על מסך האידיוטיות הפוליטית של ישראל. אחרי הכל, ישראל התגאתה בהיותה מדינה דמוקרטית בעלת אוריינטציה מערבית.

עם זאת, הצעת החוק עוררה עד מהרה מבוכה עמוקה בקרב מאמינים יהודים וערבים כאחד בישוע. תנאיו היו מעורפלים ורחבי היקף. היא לא פירטה לאיזה סוג של חומר מדובר או לאיזה סוג של "החזקה" תהיה בלתי חוקית. "הפצה" של חומר פוגעני יכולה לכלול מכתבים אישיים ומתנות. אפילו שיתוף מפה לאוזן של דעות עלול להיות מושפע. למשטרה תהיה הזכות לערוך חיפוש בבתים, להחרים ספרות ולהטריד חשודים כמאמינים. עבריינים יעמדו בפני עונש מאסר.

במרץ 1997 עברה הכנסת בקריאה ראשונה ושנייה.

הקהילה היהודית המשיחית נכנסה לפעולה. בפעם הראשונה אי פעם, כמעט כל גוף המשיח של ישראל התאחד כדי לחפש את הכוונתו של אלוהים כיצד להילחם בחוק זה. במהלך הדיון בהצעת החוק – שניתן היה לראותו בטלוויזיה – כמה מחוקקים אורתודוקסים רמזו כי בכוונתם לחוקק בעתיד חוקים חזקים יותר אשר יוציאו אל מחוץ לחוק את כל הארגונים והפעילות המשיחיים בישראל. הצעת חוק כזו, אם תאושר, תוכל להניח את הבסיס לרדיפה מאורגנת של המדינה נגד כל מאמיני ישוע.

כומר יהודי באזור תל אביב, ברוך מעוז (אין קשר לארגון מעוז שלנו) קרא לפגישה דחופה של מנהיגים משיחיים כדי לדון במה שעלינו לעשות. היינו נלחמים גם בתפילה וגם במעשים. וכך הוקם ועד הפעולה המשיחית (MAC). ועדה בת שבעה חברים, שלכל אחד מהם קשרים וקשרים ייחודיים משלו, הציעה דמוגרפיה מגוונת בגוף. למרות שהיו שונים מאוד ברקע התיאולוגי שלהם, הם החלו לעבוד יחד בצורה חלקה, ונפגשו עם פוליטיקאים, עורכי דין ועיתונאים.

ברוך, מרקע שמרני מאוד, נבחר בתחילה לתפקיד היו"ר, אך עד מהרה הרגיש מובל להעביר את התפקיד לפול ליברמן, ידידנו הוותיק וחבר הנהלת מעוז, בעל ניסיון רב בלובי בפוליטיקה האמריקאית. הכומר דני יהב מאזור טבריה, עורך הדין מרווין קרמר מחיפה והמורה נועם הנדרן מתל אביב הפכו לחברים פעילים. כמו כן נכללו צ'ארלס קופ, יו"ר המועצה הנוצרית המאוחדת של ישראל (UCCI) המייצג את הקהילה הנוצרית בישראל וניזאר תומא, ערבי נוצרי, שעשה עבודה נהדרת באיחוד הקהילה הנוצרית הערבית כדי לעמוד לצד היהודים המשיחיים. זה היה כוח מאוחד קטן אך אדיר.

הניסיון האסטרטגי וכושר ההמצאה של פול נכנסו להילוך גבוה. הוא הסביר לצוות כי "אם נילחם בממסד הרבני מתוך המדינה, נפסיד. אסטרטגיה טובה יותר תהיה מתקפת נגד מחוץ למדינה. שם יש לנו את המקום הגבוה". לכן פאולוס וצ'ארלס קופ נסעו ברחבי אירופה והתחננו לענייננו בפני פקידי ממשל ומנהיגי כנסייה כאחד. לא ייאמן, כל מי שהם דיברו איתו הסכים להשתתף במאבק!

לחימה עם פקסים

מעוז, יחד עם ארגונים משיחיים אחרים – בארץ ובחו"ל – היו שותפים בחוגי ההשפעה שלנו לכך שחוק כזה לא רק מסוכן ובלתי מוסרי, אלא שהוא מהווה הפרה של הצהרת זכויות האדם של האו"ם שישראל חתומה עליה, הכוללת את הזכות ל"חופש המחשבה, המצפון והדת..." והחופש לגשת למידע לא מצונזר בכל אמצעי התקשורת. פנינו חודש אחר חודש לקוראינו ולחברינו לשלוח פקסים (באותם ימים היה מדובר בפקסים!) למשרד ראש הממשלה ולבכירים אחרים בממשלה.

אלפי מכתבים, פקסים ומיילים נשלחו לפקידי ממשלת ישראל מנוצרים ומיהודים משיחיים ברחבי העולם. רבים מקוראי "מעוז" השתתפו. יתר על כן, מחוקקים ממדינות רבות שלחו "מכתבי חקירה" על ניירות מכתבים רשמיים בנוגע לחוק המוצע.

MJAA (הברית היהודית המשיחית של אמריקה) הצטרפה למאבק והובילה מהלך ששלח פקסים במשך שעתיים-שלוש ביום במשך שישה חודשים למשרד ראש הממשלה, סתם את מכשירי הפקס שלהם ומונע מהממשלה לנהל את עסקיה הרגילים באמצעות פקס!

פול נזכר: "צ'רלס קופ, ניזאר טומה ואני הלכנו למשרד ראש הממשלה לדבר עם מנהל התקשורת. הוא בירך אותנו במילים: 'יש לי חדר שלם – לא שולחן מלא, חדר מלא – של פקסים ומכתבים הנוגעים לחקיקה שלכם'. אז עניתי, 'תחשוב על זה; הנה אנחנו, ערבי, יהודי ונוצרי; כולנו חברים וכולנו מסתדרים". הוא ענה: 'אל תבשר לי!'".

ג'רוזלם פוסט, 1998

עיתונים החלו להגן עלינו

כשהמכתבים התגלגלו במאות ואחר כך באלפים למשרדי ראש הממשלה וחברי הכנסת, והדיווחים על אלימות אורתודוקסית נגד מאמינים החלו לחלחל, העיתונים באמת התחילו לשים לב. כמה עיתונאים, הידועים לשמצה כלא אוהדים את אמונתנו, החלו להגן על ענייננו:

"החרדים פתחו במלחמת חורמה בחזית נגד התנועה הזו... ארגונים חרדיים תוקפים מאמינים ופוגעים בהם פיזית, במשפחותיהם ובמבנים שבהם הם מתאספים... [מתוך אמונה] שהיהודים המשיחיים הם איום ממשי משום שהם מושכים את הישראלים, במיוחד את הנוער הישראלי... [האורתודוקסים חוששים] מזרם מתמיד של מאמינים חדשים המצטרפים לתנועה המשיחית. לכן הוחלט להביא את המצב הזה לסיומו". 3

נוצרים וצווילי מנהלים משא ומתן

ייתכן שצוילי וגפני הרגישו בתחילה שהם יכולים לרכוב על גל המחאה הבינלאומי הזה ואז להמשיך בהעברת החוק. עם זאת, המחאה המשיכה להיות המחאה המבוימת הארוכה והחזקה ביותר בתולדות מדינת ישראל המודרנית! זוילי, החבר הליברלי, שהרגיש את החום המתמשך, החל לחפש מכשיר מציל פנים כדי לסגת מהחסות המשותפת שלו.

מצד שני, המשא ומתן עם איש הימין הקיצוני גפני היה נון-סטרטר, כי הוא הרגיש שהשליחות שלו היא מהקב"ה עצמו. עם זאת, בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, חשוב להבין שאחת הסיבות העיקריות לכך שהצעה כזו יכלה בכלל לעלות על דעתו של חבר כנסת ליברלי היא שכמעט כל הישראלים, עשירים ועניים, פרופסורים וחסרי השכלה, דיפלומטים, פוליטיקאים ושרברבים האמינו בשלושה דברים: 1. ארגונים נוצריים מנסים לקנות לנשמות יהודיות כסף ומוצרים חומריים. 2. כנסיות מנצלות את המקופחים חברתית ומפתות קטינים. 3. הנוצרים רוצים שהיהודים יתנצרו, כלומר יכחישו את יהדותם, את עמם ומסורתם, את אלוהיהם – וככאלה ישמידו את הגזע היהודי.

מתוך תחושה של הזדמנות להיאבק בהצעת החוק ולהוקיע תפיסה מוטעית מקובלת זו של נוצרים ופעילותם, קבוצה של ארגונים נוצריים אוונגליסטים בישראל, בראשות קלרנס וגנר מגשרים לשלום ופטרה הלדט מהאחווה האקומנית, השקיעו חודשים בעבודה על הצהרה שתספק לחבר הכנסת צבילי את האמצעים לבטל בחינניות את התמיכה בהצעת החוק. בנוסף, הנוצרים קיוו שהישראלים יבינו שהאוונגליסטים כיום אינם אנטישמים אלא אוהבי ישראל בפועל.

לאחר התייעצויות רבות עם קבוצות נוצריות מרכזיות רבות בישראל ועם צבילי, כמו גם מידע מ-MAC, הושלמה ההצהרה והוקמה מסיבת עיתונאים. ואז, לתדהמת הקהילות הנוצריות והמשיחיות בישראל, יום לפני מסיבת העיתונאים המתוכננת שבה תוצג הצהרה זו, כינס חבר הכנסת צבילי מסיבת עיתונאים והודיע כי הנוצרים בישראל הבטיחו שלא לעסוק בהמרת דת, ולכן הוא מסיר את תמיכתו בהצעת החוק האנטי-מיסיונרית שלו וגם יפעל לשכנע את מפלגת העבודה שלו להצביע נגדה.

למרות שהקהילה המשיחית חשה הקלה רבה כששמעה שצווילי מסיר את חסותו, לא מעט מפח נפש מהכותרות שהחלו להתרוצץ ברחבי העולם ולברך על קץ הבישור בישראל. אחד המאמינים מרוסיה אף התקשר למנהיג בישראל ושאל אם הדיווח ששמע בתחנת רדיו במוסקבה על כך שמאמינים משיחיים בישראל הסכימו להפסיק את כל הבישור הוא נכון.

הנוצרים דוחים

כדי לנטרל את מה שהיום היינו מכנים פייק ניוז, למחרת קלרנס וגנר שיתף את ההצהרה המוכנה כמתוכנן. הוא המשיך והסביר כי ההצהרה שהקריא בשם הנוצרים במסיבת העיתונאים "המאשרת את זכותנו וחובתנו לשבח את אמונתנו נראתה הן על ידי צבילי והן על ידי גפני, ולכן הם לא היו באשליות שנפסיק להכריז על אמונתנו, שהיא זכות דמוקרטית ודתית בסיסית שלמענה נלחמנו. לכן רצינו שהחוק יידחה מלכתחילה".

עם זאת, כאשר העיתונים הבינלאומיים המשיכו לפרש את הצהרת המנע של זוילי שכל המאמינים יפסיקו לחלוק את אמונתם עם בעלי עניין, MAC הרגיש צורך להצהיר הצהרה משלנו במיוחד בשם המאמינים היהודים. במכתב שיבחנו את חבר הכנסת נסים צבילי על צעדו האמיץ בהסרת תמיכתו בהצעת החוק לצנזורה דתית והוספנו נחרצות כי בשום אופן לא נפסיק לממש את "זכותנו וחובתנו להכריז על ישוע".

מודעות משיחיות מגיעות ל-1,000,000 קוראים

אחד ההישגים הגדולים ביותר שאלוהים העניק ל-MAC היה ביצירת קשרים עם התקשורת. מאז קום המדינה לא הייתה לנו גישה לעיתונים ולאמצעי התקשורת בישראל. אבל בגלל הניסיון הזה להוציא את היהודים המשיחיים אל מחוץ לחוק, זה הפך לנושא פוליטי, ולכן העיתונות סברה שהיא צריכה לתת הזדמנות למאמינים המשיחיים להגיב. למרבה האירוניה, החוקים המוצעים, במקום להשתיק את היהודים המשיחיים, נתנו לנו חלון עצום (אם כי, יש להודות שהוא יקר) כדי לאפשר לעם ישראל לדעת שישוע הוא המשיח המובטח שלנו.

ארגונים בארה"ב כמו מועדון 700, יהודים למען ישו, MJAA – כמו גם שותפים של מעוז – גייסו יחד כמעט מיליון דולר עבור הגוף המשיחי בישראל. עם הכספים האלה MAC הבליץ על העיתונים עם מודעות במשך יותר משנה! פרסמנו בשלוש שפות – עברית, רוסית ואנגלית – בשבעה עיתונים!

ב-29 באפריל 1998, ערב יובל למדינת ישראל, פרסמו כל העיתונים הללו מהדורות מיוחדות ליום העצמאות. המודעה שלנו על עמוד שלם עם ישעיהו 53 הופיעה בכל העיתונים האלה. הם הגיעו ליותר מ-1,000,000 בתי אב! החרדים הזדעזעו מהחופש החדש שניתן לנו להעביר את המסר שלנו לציבור; מודעות אלה בהחלט התישו את השלטונות הדתיים.

בעוד ההפגנות נמשכות, כתב ראש הממשלה נתניהו לידיד אוונגליסטי של ישראל והבטיח לו כי "יתנגד נחרצות" להצעת החוק. ה-MAC פרסם התחייבות זו בפומבי כדי שראש הממשלה לא יוכל לחזור בו, ואז משרד החוץ החל לצטט את המכתב בתגובה להפגנות שהמשיכו להגיע!

ח"כ משה גפני משוחח עם ח"כ אריה דרעי ממפלגת ש"ס החרדית

עוד הצעת חוק גרועה מהראשונה

בסוף 1998, חבר הכנסת גפני מהחרדים האשכנזים כלל לא היה מוכן לוותר על הצעת החוק הראשונה. מפלגת ש"ס הספרדית, גם היא חרדית, כבר לא הייתה מרוצה מכך ששום הצעת חוק נגד מאמינים עדיין לא עברה לחוק. וכך, שלושה שבועות לאחר מכן, הציג חבר הכנסת רפאל פנחסי הצעת חוק "אנטי-מיסיונרית" חדשה. ולתדהמתנו, הממשלה כולה – כולל ראש הממשלה נתניהו – הצביעה בעד החוק בקריאה ראשונה!

הצעת חוק זו הייתה אמורה להיות אם כל החוקים נגד זכויות אזרח בסיסיות. החוק החדש יאסור על הטפה "בכוונה לשנות את דתו", שהעונש עליה הוא שלוש שנות מאסר או קנס של 13,000 דולר, ויהפוך את "שינוי דתו" של אדם לבלתי חוקי. הצעת החוק הבטיחה כי רק מי שמטיף "בצל הצלב" יושפע מהחוק. כלומר, יהודים יכולים להפוך להינדו, בודהיסטים או שטניסטים – רק לא מאמינים בישוע.

הסיבוב האחרון

ואז חבר כנסת ימני אחר ביקש את אישור הכנסת כדי להציג הצעת חוק נוספת. כשדרש מהכנסת להצביע בעד הוצאת התנועה היהודית המשיחית אל מחוץ לחוק לחלוטין, השיב יו"ר ועדת הכנסת: "לא. הבוסים באמריקה אומרים 'לא!'"

למרבה הפלא, המתקפה נגד המאמינים בישראל דווקא שמה את היהודים המשיחיים על המפה בארץ ובעולם. אחרי הקרב הזה, רוב האנשים בעולם המערבי ידעו שאנחנו קיימים! אך חשוב מכך, ברגע מכונן זה של ההיסטוריה המודרנית של ישראל, כמה אלפי יהודים משיחיים, בעזרתם הרבה של משרתי אלוהים נוצרים, מנעו מישראל להפוך לתיאוקרטיה – דיקטטורה דתית!

ביוני 1999 הודח לפתע ראש הממשלה נתניהו על ידי אהוד ברק. כל הצעות החוק נעלמו ולא נראו עוד. למרות שנתניהו יחזור לשלטון שנים לאחר מכן וימשיך להעניק לקהילה החרדית כוח ושליטה נרחבים בישראל, מעולם לא היה עוד ניסיון לחוקק חוקים נגד חירותה של הקהילה היהודית המשיחית בישראל.