החתונה בירושלים

יונתן ראה לראשונה את רחל (שם בדוי) בפיקניק אביבי בחג השבועות בשנת 2001. זה היה רגע של עיניים זרועות כוכבים וציוץ ציפורים, ואולי מקהלה של מלאכים. ואז רגע הכוכבים נעצר כשרייצ'ל הרימה תינוק כדי לחבק.

"זה לא שלה", הבטיח חבר שלו כששאל על הילדה. ג'ונתן הסתקרן, והחליט להציג את עצמו רק כדי להתאכזב שוב, כשרייצ'ל הסבירה שהיא חוזרת לקנדה בעוד יומיים. אבל היא אמרה שהיא מתכננת לחזור, וזה הספיק כדי לפתוח את ג'ונתן. הוא לא יבזבז את הזמן הזה בנפרד; הוא ייקח את זה כהזדמנות לבסס את עצמו כגבר הרומנטי ביותר שהיא תפגוש אי פעם.

זה לא לקח הרבה זמן. תוך כמה חודשים רייצ'ל חזרה. יהונתן נפגש עם רחל בסך הכל שבע פעמים כשהחליט שהגיע הזמן לבקש את ידה בנישואים. הם התארסו במהלך חג הסוכות וקבעו את תאריך חתונתם לימים ספורים לפני חג הפסח.

אביב 2002 הגיע במהירות, ויהונתן היה מלא ציפייה, למרות שהאומה עצמה הייתה בעיצומם של ארבע שנים של פיגועי התאבדות ופיגועים שגבו את חייהם של יותר מ-1,000 ישראלים. זו הייתה תקופה מאתגרת לכולם, כי הישראלים היו נחושים להיות זהירים ועדיין לא לתת לאיומים לרסק את רוחם או לשנות את אורח חייהם.

המאמינים הישראלים חיו באופן ייחודי בשלום בתקופה זו, אך היו חששות. ההתקפות יכולות לקרות בכל מקום ועם טבען של פצצות מלאות מסמרים וחפצים חדים אחרים, אפילו לשרוד התקפה לא תמיד אומר שהחיים שלך יהיו אי פעם אותו הדבר. אבל המאמינים לא פחדו מהמוות, ודיווחים על מאמינים שעזבו אזור רגעים לפני התפוצצות פצצה לא היו בלתי מתקבלים על הדעת. הגישה שהייתה לנו אז הייתה, לא נהיה טיפשים, אבל אם נצטרך ללכת לאנשהו, נתפלל ונלך בביטחון.

הרומן

מגיל צעיר התבלט יהונתן כעילוי כריזמטי מבריק ומוכשר. הוא החל להלחין מוזיקה קלאסית כילד קטן, וכנער קיבל הזמנות לנגן בחליל בפני ראשי ממשלה, נשיא וחברי כנסת פעמים רבות. בגיל 14 כבר הלחין אופרה, ובגיל 15 כבר היה מנצח אורח בשמונה תזמורות ישראליות.

כשזה מגיע לרומנטיקה, ג'ונתן עשוי להיות רק ב-1% העליון. הוא היה מעצב הכל לחתונה – מהתפאורה, דרך המוזיקה ועד התוכנית. כשאני אומר שהוא עיצב הכל, אני מתכוון שהוא עשה את העיצוב בהתאמה אישית, הפיק את המוזיקה בעצמו, תיזמן כל תו למדרגות שהכלה הייתה מורידה במדרגות והגיע לשיא הסצנה עם תאורה וזיקוקים כמו בסרט הוליוודי.

הוא בחר מסעדה לחתונת האביב שלהם באתר יפהפה המשקיף על ירושלים מדרום על גבעה - גבוהה מהר הזיתים - לצד טיילת המשקיפה על כל ירושלים שבה נהגו להסתובב האליטות של הצבא הבריטי לפני קום המדינה. יהונתן רצה את החתונה שם – בחוץ.

בשל מיקומו המבודד למדי, הוא נאלץ לקבל אישור מיוחד מרשויות הביטחון. ללא היסוס, ג'ונתן השיג אישור מבעל הבית, מהעירייה ומהמשטרה. אין ספק שיהונתן ומשפחתו הם אנשים בעלי אמונה עמוקה, אבל הם היו גם מעשיים; אז שמונה שומרים חמושים מקצועיים יישכרו כדי לשמור על החתונה.

מטבע הדברים, מאבטחיו העדיפו את הביטחון מעל לכל. מבחינתם יכול להיות טרוריסט מאחורי כל אבן – ביום טוב. ועם 60 פיגועים בשנה וחצי האחרונות, אלה לא היו ימים טובים. שומר הראש התעקש שהוא יצטרך להיות ליד הכלה כשהיא תלך במעבר. יהונתן נבהל. זה יהרוס את הדימויים המושלמים שהוא רצה ליצור עם הכלה והר הבית מאחוריה בשקיעה. השומר התעקש; דווקא בגלל שהאירוע היה אירוע כל כך יפה מבחינה רגשית, הוא יכול היה להיות מטרה כמו בר מצווה כמה ימים לפני. למרבה המזל, הם הגיעו לפשרה שאפשרה לשומר להיות כמה צעדים משם - ומחוץ לטווח של הצלם.

גרם המדרגות ונוף ירושלים מהטיילת

תוכניות והתאמות

מרץ הגיע וחברים ובני משפחה טסו מאירופה ומאמריקה, מוכנים לחתונה. עובדים ומתנדבים הגיעו לעזור להקים את החופה הנרחבת יום קודם לכן, כדי שיהיה זמן בבוקר החתונה להדליק את כל האורות היפים שתכנן. המערך היה כה מרשים עד שתושבים מהכפרים הערביים הסמוכים ישבו עם משקפת וצפו בקישוטים עולים.

יונתן נסע בצד השני של העיר כשנעצר על ידי מחסום של שוטרים שבדקו כל מכונית לאיתור מחבלים. כשביקשו את תעודת הזהות של יונתן, הוא הזדהה כחתן שהולך למקום חתונתו לעתיד. השוטר ענה: "אה! אתה הבחור שהולך להתחתן בטיילת! יונתן הבין אז שמשטרת ירושלים תודרכה על חתונתו בזמן שהם חיפשו מחבלים ברחבי העיר.

הם קראו לזה "חורף בלי גשם", מכיוון שהעונה הגשומה הייתה אחת היבשות ביותר שתועדו. אמנם זה לא הספיק למילוי מחדש של הכנרת (מקור המים העיקרי של ישראל), אבל זה גרם למזג אוויר אביבי נהדר בחוץ.

רק ביום שלישי, יומיים לפני החתונה, הרגיש יהונתן את הצביטה הראשונה, שאולי הדברים לא יסתדרו כמו שהוא תכנן בדקדקנות. המטאורולוג השמיע תחזית מפתיעה: "החורף מגיע (סוף סוף) – אבל ליום אחד בלבד! נראה שביום חמישי יירד גשם". יהונתן התאכזב, אבל לא נרתע. הוא מצא ברזנט מיוחד שיכול לכסות את החופה היפה שעיצב וישמור על אורחיו יבשים.

יום רביעי בבוקר היה יפה כשהתחילו את מערך החתונה. עם זאת, בשעות אחר הצהריים המוקדמות הגיע החזאי עם מבזקי חדשות: "מחר יירד גשם כצפוי, אך הסערה תתחיל הלילה עם רוחות עזות מהרגיל של מעל 100 קמ"ש". חבריו של יונתן היו נחושים להישאר כל הלילה במידת הצורך כדי להגן על הקישוטים מפני הסערה.

ביום רביעי בערב, עם רדת החשיכה על העיר, החלה החופה היפה שתוכננה בקפידה רבה כל כך ונתפרה במיוחד כדי לכסות את כל האורחים, לתלוש מיתדותיה. בחצות הגיעו הגשמים. לפחות 60 אורחים, חלקם טסים, היו שם, עובדים בכל כוחם בגשם, כדי להחזיק את החופה. הם קשרו אותו בחבלים ובחוטי תיל. אבל בארבע לפנות בוקר הם הרימו ידיים. הם התקשרו ליהונתן ואמרו: "אין טעם. החופה נעלמה". חלק מהמתנדבים חזרו הביתה לישון כמה שעות וחזרו לאסוף את הכלים ששימשו אותם ליצירת החופה. אבל הכלים נגנבו.

כשג'ונתן ורייצ'ל צפו בתוכניותיהם מתפרקות – פשוטו כמשמעו – הם שמרו על שלוותם. "אלוהים, ידעת את תאריך החתונה שלנו. לא הייתה טיפת גשם כל החורף, ובטח שלא סערה כזאת כל שלושת החודשים האלה? אנחנו לא מבינים, אבל אנחנו סומכים עליך שאתה טוב".

אחד המתנדבים סיפר לי מאוחר יותר שכשהרוח התחילה לנשוב, היו שהציעו להם לנזוף ברוח ולהורות לה לעצור. אבל הוא אמר שאלוהים דיבר אל לבו ואמר, "יש יותר מדרך אחת לעצור את הרוח. אפשר גם לעצור את זה על ידי העברת החתונה למקום אחר".

עכשיו היה צהריים, יום החתונה, ולא היה להם מושג היכן ניתן לערוך את החתונה.

המקום החדש הוכן תוך שעות ספורות

נאבק על מקום חדש!

מלבד עניין ההתראה הקצרה (שעות ספורות!) כל בתי המלון ואולמות האירועים כבר הפכו את מתקניהם לכשרים לסדר פסח הקרוב ולא יקבלו שום חתונה שתתקיים בשעה מאוחרת זו. "מה עם מרכז הירידים בירושלים?" אמו של יהונתן שאלה פתאום, שכן היו בו מספר אולמות לישיבות ועידה בכל הגדלים. ממרכז הכנסים נמסר: "כן!"

בזמן שאני (שירה) התפללתי בבית בתל אביב, התקשרו אליי בערך ביום חמישי בבוקר ובישרו לי שיש שינוי בתוכניות החתונה. החתונה הייתה מתחילה בעוד שש שעות, והם היו בעיצומה של התחלה מאפס כדי להכין את האולם לחתונה.

שתי משאיות מלאות תאורת חוץ וגנרטור נסעו לטיילת רק כדי לראות את קישוטי החתונה בהלם. המשאיות מיהרו לחזור לתל אביב כדי להביא תאורה פנימית כדי לקשט את האולם החדש.

ארי ואני הוזמנו לחתונה כי היינו חברים קרובים מאז שהם עלו לארץ, ויהונתן היה כמו בן לארי. אז בימים שקדמו לחתונה, אני עצמי התפללתי לסערה, אם כי לא ממש! כפי שאמרתי, מעולם לא נרתענו מללכת למקומות שהיינו צריכים להגיע אליהם, אבל גם נערכנו בתפילה מראש. עכשיו, עם ארבעה פיגועי התאבדות בשבעת הימים האחרונים, ופיגוע כל כמה ימים בירושלים, רציתי שהחתונה תהיה מכוסה בתפילות שלנו.

התפללתי במשך ימים, ובכל זאת, ביום חמישי בבוקר, יום החתונה, הרגשתי אי שקט ברוחי והחלטתי לבטל את פגישות הבוקר שלי. רציתי לדעת שנגעתי בגן עדן לפני שנסעתי לירושלים. ידעתי שרוב המשתתפים יהיו מאמינים שיתפללו. שלוש עד ארבע מאות איש יהיו שם. אבל רציתי את אישורה של רוח הקודש ברוחי שלי.

הרגע שזה קרה

כל הבוקר הגשם המשיך לרדת והרוח נשבה. עם מזג האוויר הקודר ואיום הטרור המתמיד באוויר, ירושלים נראתה חשוכה ומוטרדת. הרחובות היו ריקים לחלוטין, ורק הולך רגל בודד פה ושם. פתאום היה פיצוץ נוראי.

בחדשות דווח כי בשעה 16:20 אחר הצהריים פוצץ עצמו מחבל מתאבד נוסף במרכז ירושלים, ברחוב המלך ג'ורג'. כלתו של יונתן שמעה את הפיצוץ מסלון היופי במרכז העיר. שלושה אנשים שחצו את הכביש נהרגו במקום.

שמענו את החדשות, אבל בשעה 17:00. נכנסתי לאוטו, אספתי את חנה, חברת משפחה של יונתן, ונסענו יחד לירושלים. חנה, שלא הייתה מאמינה, הייתה מבועתת במשך ימים מהחתונה הזאת. לפני שיצאנו לדרך, התפללתי יחד עם חנה להגנתו של אלוהים ונסעתי לכיוון ירושלים בידיעה שהכל יהיה בסדר. ידעתי את זה ברוחי, והודיתי על ההזדמנות החד פעמית להציג עדות אמיצה לישראלי מבועת במהלך העונה הזו.

הריקוד הראשון של יונתן ורחל

החתונה

החתונה הייתה מדהימה. המוזיקה היפה (שנערכה ברגע האחרון כדי להתאים למקום החדש), העיצוב, האווירה - מעולם לא חוויתי דבר כזה לפני כן. אני זוכר שחשבתי על זה בהשוואה לכל דבר שהוליווד יכלה לייצר! מנות הגורמה, האורות, האפקטים הקוליים ואפילו זיקוקים (מחוץ לחלונות). החוויה המהממת התרחשה, כמובן, תחת השגחתם של שמונה שומרים חמושים, אחד מהם עם מקלע מוכן.

החתונה הוכתרה בתשוקה של יהונתן והנשיקה הראשונה של כלתו אי פעם! זה היה מחשמל כשהאורחים הביטו בפליאה ואז פרצו בתשואות.

מידע פנימי

בזמן שנהנינו מארוחת הקייטרינג הטעימה, ניגש אלינו צעיר במשטרה. הכרנו אותו מאז שנולד, כי הוא בא ממשפחה משיחית שהשתתפה בקהילה שלנו בימים הראשונים. כעת עשה את שירותו הצבאי במשטרה בירושלים וזכה לכמה אותות הצטיינות במילוי תפקידו.

הוא אמר לי: "אתה מכיר את המחבל המתאבד שפוצץ את עצמו אחר הצהריים במרכז העיר?" "כן", עניתי. "טוב," הוא אמר, "חיפשנו אותו כל הבוקר. ערפאת עצר אותו לאחר שכוחות הביטחון הישראליים מסרו לרשות הפלסטינית מידע לפיו הוא מתכנן פיגוע התאבדות בישראל. אחר כך ערפאת העביר אותו לכלא ברמאללה, אבל בדרך (נחשו מה?) המחבל ברח מאנשיו של ערפאת". (למחרת אישרו העיתונים את הסיפור).

חברי המשטרתי המשיך: "חיפשנו אותו כל הבוקר באזור המגורים תלפיות בירושלים, ליד הטיילת, אבל לא מצאנו אותו..." קטעתי, "הטיילת?" אתה מתכוון איפה החתונה הייתה אמורה להיות?" שאלתי את המובן מאליו: "אתה חושב שהמחבל יכול היה לחכות לחתונה?". "ייתכן," אמר ידידי הלא דרמטי.

"אבל", שאלתי, "איך מחבל היה יודע שהולכת להיות חתונה במסעדה בטיילת?"

"קל," אמר השוטר שלי. הסוכה וכל הקישוטים בחוץ הוצבו יום קודם, והכפר הערבי ממש מעבר לעמק היה רואה הכל".

"אז אתה חושב שאולי המחבל התחבא וחיכה שהערב יגיע... אבל אז כשהוא ראה שהרוח העיפה את הכיסוי ואת הקישוטים ואף אחד לא בא לתקן את הנזקים כל אחר הצהריים, הוא החליט לבסוף שהחתונה בוטלה ולקח את האוטובוס למרכז העיר".

חבר שלי אמר: "מה שאנחנו כן יודעים זה שהיום, בשעות אחר הצהריים, המחבל עלה על קו 19 בתחנת האוטובוס בטיילת ליד המסעדה ופוצץ את עצמו במרכז העיר זמן קצר לאחר מכן".

אנו יודעים שדרכי ה' גבוהות משלנו. שמעתי על מאמינים שפספסו אירועי טרור כי הם ישנו בטעות או פתאום חשו בחילה וירדו מהאוטובוס תחנה אחת לפני שהוא התפוצץ.

אלוהים מבטיח להיות המגן שלנו בעת צרה. לפעמים הוא שולח את מלאכיו לשמור אותנו בעיצומה של סכנה, ופעמים אחרות הוא מפוצץ את אוהלנו ומעביר אותנו למקום מבטחים אחר. ואף על פי שישנם זמנים שבהם אנו סובלים כמאמינים מטרגדיות משמעותיות, התקפה על חתונה זו הייתה יכולה למחוק את הגרעין הצעיר – הפירות הראשונים – של גוף המשיח בישראל באותה תקופה. סיפורי הגנתו של אלוהים על חיינו בעשרות שנות שהותנו בישראל הם רבים. החתונה הזו הייתה רק דוגמה אחת. כאלה היו החיים בהיותם חלק מהיהודים המשיחיים החלוציים של ישראל!