הברית החדשה – נחטפה!

כשנולדה בתה, היו לה אותם חלומות כמו לכל אם. מקוקו ועד שמלת כלה, היא יכלה לדמיין הכל. היא תגדל את בתה להיות כלה מקסימה ורעיה מוכשרת ותזכה יום אחד בנכדים!

כל תקוותיה התרסקו כשבתה החלה לסבול מהתקפים. לא הסוג הפעוט של מתאים שכולם בסופו של דבר מתגברים. אלה היו התקפים פרועים – אלימים באופן על-טבעי. אף גבר לא ירצה את הבת שלה עכשיו. ואם היו לה עוד ילדים – אף אחד גם לא היה רוצה להיות קשור אליהם. מבחינת כל השאר, הם קוללו על ידי האלים.

ואז יום אחד, היא שמעה שמועה שאדם עם כוח של אל לא ידוע נוסע בקרבת מקום ומחולל ניסים מדהימים. זה לא היה אל שאנשיה סגדו לו, אבל לא היה אכפת לה. ברור שהאלים שלה לא היו מסוגלים או לא מעוניינים בסבל שלה.

"אדוני, בתי זקוקה לעזרתך!" היא אמרה, מתחננת ונרגשת כשסוף סוף מצאה אותו.

האיש התעלם ממנה והמשיך ללכת.

היא חזרה על עצמה, כל פעם בקול קצת יותר חזק, וחשבה שאולי הוא לא שמע אותה.

ובכל זאת, הוא התנהג כאילו היא לא שם. התגובה היחידה שקיבלה הייתה מבטים מוטרדים מאלה שצעדו לצד האיש.

"אני צריך להיות יותר ספציפי; אולי הוא חושב שאני פשוט מתחננת לכסף".

"הבת שלי סובלת נורא מכוח רשע", ניסתה.

כשאחד הצופים סוף סוף דיבר, זה לא היה אליה, זה היה אליו, "תשלח אותה כבר, היא מפריעה לכולם".

כשהתעקשה, פנה אליה לבסוף האיש: "אני לא כאן כדי לעזור לעמך; אני כאן רק בשביל שלי. לא נכון לקחת את המתנה היקרה הזו שמיועדת לבני ישראל ולזרוק אותה לעם ראוי כמו כלבים".

כולנו מכירים את תגובתה, "אפילו כלבים זוכים לאכול את הפירורים", הרשימה את ישוע עד כדי כך שהאישה קיבלה את הפירור שלשמו באה. בתה יצאה לחופשי, וסיפורה הונצח בכתובים.

עם זאת, מה שרוב האנשים מתעלמים ממנו הוא שזו הייתה גישתו של ישוע כלפי כל גוי שהתקרב אליו במהלך חייו. הוא לא היה שם כדי להציל את אומות העולם. הוא בא רק בשביל ישראל. (מתי ט"ו 24)

לאחר ארוחת הערב, הוא לקח יין נוספת ואמר, "זו היא הברית החדשה בין אלוהים לעמו – הסכם שאושר עם דמי, שנשפך כקורבן עבורכם." (לוקס 22:20) הברית נקראה "חדשה" משום שכבר היו בריתות אחרות.

איך זה התחיל

כדאי שהנוצרים יקדישו רגע כדי להבין שאם לא הייתם יהודים כשישוע מת – או כשרוח הקודש ירדה בחג השבועות – לא הוזמנתם למסיבה. כל התלמידים שישוע קרא להם ללכת אחריו היו צאצאים ישירים של אברהם, יצחק ויעקב. אלפי המאמינים החדשים שנוספו למלכות ביום ירידת רוח הקודש היו אך ורק יהודים, שרבים מהם ביקרו בירושלים כדי לחגוג את חג השבועות היהודי.

מה שהנוצרים כיום מחשיבים לעתים קרובות ככללים מכבידים מהתורה היה פשוט דרך חיים עבור ישוע וחסידיו. לאחר שלוש שנים שבהן התלמידים נסעו עם ישוע, ואפילו לאחר שרוח הקודש הגיעה, דבר לא השתנה בהתנהגותם כיהודים. הם המשיכו ללכת לבית הכנסת ולבית המקדש. הם מעולם לא רצו להיות "חופשיים" לאכול אוכל טמא ולא החלו להיפגש ביום ראשון – שכן יום ראשון הוא יום עבודה בישראל עד עצם היום הזה.

ישוע מעולם לא שמע את השם "ישוע" בעודו על פני האדמה. אמו מרים מעולם לא נקראה מרים, ואחיו של ישוע, יעקב, לא נקרא יעקב עד שהמלך ג'יימס תרגם את התנ"ך יותר מ-1,000 שנה מאוחר יותר. הם לא חגגו את חג הפסחא, חג המולד או התענית. הם לא הקימו דת חדשה.

פיטר פוגש את קורנליוס – קרדיט: GoodSalt

ואז העולם התהפך

המשימה להגיע אל הכבשים האבודות של בית ישראל הייתה ברורה לחסידיו של ישוע – עד שהעולם התהפך על ראשו. במאמץ מתואם באופן על-טבעי, אלוהים קבע פגישה בין קורנליוס לבין השליח שמעון פטרוס (ראה מעשי השליחים 10). קורנליוס היה סנטוריון, שכמו הגויים האחרים שהתקרבו לישוע, זיהה את אלוהי ישראל כרב עוצמה. כאשר הופיע מלאך בפני קורנליוס, הוא הסביר כי תפילותיו האדוקות של קורנליוס ונדיבותו כלפי העם היהודי הן שהביאו לביקור. הוא יהיה הלא-יהודי הראשון שהוזמן לברית החדשה.

סיימון פיטר היה קולן קולני שתמיד נראה היה שהוא מוכן למתוח את גבולות המותר. זה הפך אותו למועמד מצוין לעשות משהו שנראה מטורף למוח היהודי – להציע את הברית החדשה היהודית ל"אדם טמא" – גוי. לכן, ממש לפני ששליחיו של קורנליוס הגיעו למקום מגוריו ביפו, אלוהים נתן לשמעון חזון קשה והראה לו את נקודת המבט השמימית על מעמדם האמיתי של הגויים.

כשהגיע לביתו של קורנליוס, הוא [שמעון פטרוס] פנה לאנשים שם ואמר: "אתם מודעים היטב לכך שזה מנוגד לחוק שלנו שיהודי יתרועע עם גוי או יבקר אותו. אבל אלוהים הראה לי שאסור לי לקרוא לאף אחד טמא או טמא. אז כשנשלחתי, באתי בלי להביע התנגדות. מותר לי לשאול למה שלחת בשבילי?" (מעשי השליחים י' 28-29)

הסיפור ממשיך ומספר כיצד שמעון פטרוס, כאשר שמע על ביקורו המלאכי של קורנליוס, מספר את סיפורו של ישוע ומזועזע כאשר רוח הקודש יורדת על האנשים בחדר. שמעון מכיר מיד בכך שאלוהים "שינה את הכללים" – לפחות עד כמה שהוא הבין אותם – וגורם לכולם לקחת חלק בתרגול הטיהור הרוחני היהודי של טבילה. כתוצאה מכך, שמעון זוכה להתנגדות עזה מצד מאמינים יהודים אחרים, עד שהוא חולק איתו את הדרך העל-טבעית שבה התרחש האירוע כולו, וגם הם מתפעלים מכך שאלוהי ישראל מקבל כעת עמים אחרים לחיקו.

כשהם שמעו זאת, הם לא התנגדו עוד ושיבחו את אלוהים באומרם, "אם כן, אפילו לגויים אלוהים נתן תשובה שמובילה לחיים." (מעשי השליחים י"א 18)

להלן שנים של דיונים סוערים על האופן שבו הברית החדשה של היהודים חלה על גויים אלה. מאמינים מקרב הפרושים (כן, הם היו קיימים; ראה מעשי השליחים 15:5) התעקשו על ברית מילה ודבקות בתורת משה כדי לקחת חלק בברית החדשה. אך שמעון פטרוס, פאולוס וברנבאס – שהמשיכו לדבוק במנהגים היהודיים עצמם – חלקו הוכחות לכך שאלוהים קיבל את הגויים כאשר הם רק אימצו את הברית החדשה באמונה. לאחר מכן, המנהיגים היהודים הסכימו על כמה נקודות יסוד ושלחו הוראות בנוגע למוסר ונדיבות כלפי לא-יהודים שרצו להצטרף לברית.

השנים עוברות ומספר גדול של גויים בכל רחבי האימפריה הרומית מקבלים את המסר הזה של ישועה ומחילת חטאים באמצעות ישוע, בנו של אלוהים האמיתי היחיד. אנשים אלה קיבלו את השם "נוצרים" – המילה היוונית ל"משוחים קטנים" (חסידיו של המשוח). אבל השליחים היהודים המלומדים שהביאו את בשורת הברית החדשה לגויים היו שם רק בהתחלה. כאשר האימפריה הרומית מחצה את ירושלים, יהודים מאמינים רבים נהרגו. אלה שהיו מפוזרים היו כה מעטים בהשוואה למספר הנוצרים, שחלק גדול מהדוקטרינה של הכנסייה פותח ללא תלות בהבנה היהודית. עם כתבי הקודש כתובים במגילות גדולות, כבדות ויקרות, לרבים מהנוצרים האלה תהיה גישה רק לחלקים מכתבי הקודש.  מעטים ראו אפילו מחצית מהתנ"ך כפי שאנו מכירים אותו כיום.

ככל שחלפו הדורות, והמסר של המושיע המשיך להתפשט, מכתבי הברית החדשה הופצו בתפוצה רחבה, אך ההקשר שלהם כאילו נכתב על ידי יהודים כמעט נשכח. ללא מידע יהודי, אמונת הגויים בישוע, שנודעה כנצרות, עברה זמנים אפלים. היא התמסדה עם תערובת של תרבות פגאנית, עבודת אלילים והיררכיה שתרכיב את הכללים כהלכתם.

במקום שבו יהודים ידעו טוב יותר מאשר ליצור אלילים כדי לעבוד אותם, נוצרים עם הרקע הגוי שלהם של פגאניזם, הקימו והתפללו לפסלים.  ובעוד שנוצרים מאומות רבות היו פעם אסירי תודה על כך שנכללו בברית החדשה של אלוהים עם ישראל הנבחר, כעת הם דמיינו את עצמם כעמו החדש של אלוהים!

למרבה המזל, במאה האחרונה, חלק גדול מהטעות התנער. אולם גם כיום ניתן למצוא שרידים לגישה זו, שכן כתבי הקודש של הברית החדשה מודפסים ללא התנ"ך "הפחות רלוונטי". זה גם לא נדיר לשמוע מטיפים מלמדים את חברי הקהילה שלהם, "בכל מקום שבו אתה רואה את הבטחותיו של אלוהים לישראל בכתבי הקודש, פשוט החלף את ישראל בשמך – כי כשאלוהים אומר ישראל, הוא מתכוון אליך!"

למען הפרוטוקול, קריאה בכתבי הקודש ובקשת הברכות שאלוהים הבטיח לישראל היא נוהג מצוין – כל עוד ברור שההבטחה המקורית נשארת גם עבור ישראל!

ההקשר ההיסטורי שפורט לעיל הוא חיוני, כדי להבין את האבסורד שבעובדה שהנוצרים כיום אינם תמימי דעים בתשובתם לשאלה הבאה:

האם יש לספר ליהודים על ישוע?

שאלה זו עוררה לאחרונה סערה בעקבות השקתה באפריל של תחנת טלוויזיה בישראל, שלראשונה אי פעם קיבלה רישיון לשדר תוכניות בעברית ובערבית על ישוע כמשיח היהודי.

איש לא הופתע כאשר יהודים בעלי השפעה בישראל התנגדו לשידור הערוץ; מה שהפתיע את כולם היה החריפות שבה חלק מהנוצרים התנגדו לשידור הערוץ הזה.

רציתי להבין את הנימוקים שלהם לפני שאגיב, אבל כשצפיתי בכל הטיעונים הלוך ושוב, הבנתי שרבים מתחומי המחלוקת הם בעלי ניואנסים ולא מתייחסים לנושא המרכזי. ולכן, השאלה שאני מעלה במאמר זה אינה האם ערוץ טלוויזיה צריך להתקיים בישראל או האם גישה תיאולוגית אחת בעת העדות טובה יותר מאחרת, אלא, ביסודו של דבר, האם יש לחלוק את המסר של הברית החדשה עם העם היהודי?

הברית החטופה

דמיינו שאתם מזמינים אנשים לביתכם – בית שעובר מדור לדור במשפחתכם, עם תכשיטים, אגרטלים, ציורים ורהיטים יפהפיים. עם כניסתם, האורחים שלכם מתפעלים מיופיו של הבית שלכם – הם מעולם לא ראו דבר כזה ושואלים לפני שהם מעזים לגעת בפריט כלשהו.

הם חוזרים לעתים קרובות, מביאים חברים.  עד מהרה הם מכירים את מקומך מספיק טוב כדי להשוויץ בכל דבר ללא הדרכתך. האורחים המקוריים שלכם מביאים יותר חברים, והחברים האלה מביאים את החברים שלהם – חלק מהחדשים יותר בקושי מהנהנים בדרככם. זה מרגיש מוזר, אבל זה עדיין נפלא לראות את השמחה על פניהם של אנשים כשהם עוברים בבית שלך ומתפעלים מהפלא שלו. אנשים כל כך מהופנטים שהם באים בהמוניהם להצטלם מול הבית המפורסם שלך. חלקם אפילו מתחילים לעבור לשכונה רק כדי שיוכלו להיות קרובים ולבקר לעתים קרובות יותר.

ואז יום אחד אתה חוזר הביתה, והבית שלך מלא באנשים – חברים של חברים של חברים – ואף אחד מהם לא מזהה אותך. אתה מנסה להיכנס בדלת, אבל אנשים ליד דלת הכניסה מסתכלים עליך למעלה ולמטה ומחליטים, אתה לא נראה שייך לשכונה כזאת. הם לא יתנו לך להיכנס.

ואז במחשבה שנייה, אחד מהם מציע, אולי אם תשנה את הבגדים שלך כדי להיראות יותר כמוהם... הם יתנו לך להיכנס ליהנות מהבית שלהם.

כשאתה עומד בחצר ושוקל את האפשרויות שלך, מישהו מחליק את החלון בקומה השנייה וזורק כמה מאגרטלי החימר הישנים ביותר שלך מהחלון - בדיוק כמוך, האגרטלים האלה לא התאימו למוטיב שלהם.

רק אם אתה יכול לדמיין את התחושה של תרחיש זה, אתה יכול להתחיל להבין איך זה להיות יהודי מאמין בישוע ולראות נוצרים מתמכרים לברכות הברית שלנו ואז מנסים לאסור עלינו ועל עמנו גישה לברית זו ממש.

אני תוהה מה היה השליח פאולוס חושב אילו ידע שצאצאיהם של אותם גויים שהוא סיכן את חייו כדי להגיע אליהם עם המסר של ישוע יסגרו את המלכות עבור בני עמו? על אותם אנשים שעליהם אמר:

לבי מלא צער מר וצער אינסופי על עמי, אחיי ואחיותיי היהודים. אהיה מוכן להיות מקולל לנצח – מנותק מישוע! – אם זה יציל אותם. (אל הרומיים 2-3: 9)

אפשר לטעון שנוצרים לא צריכים לנסות להמיר את דתם של יהודים לנצרות. יורשה לי להוסיף, זה מיותר לחלוטין ואפילו לא מועיל! נוצרים מושתלים בברית היהודית החדשה; יהודים אינם מושתלים בברית נוצרית. יהודים אשר נוטשים את מורשתם היהודית לטובת חיים נוצריים בסגנון גוי עשויים ליהנות מהיתרונות של סליחת חטאים וחיי נצח, אך יחמיצו את הייעוד הייחודי שאלוהים העניק לישראל.

אפשר לטעון שהנוצרים צריכים ללמוד את ייחודו של העם היהודי לפני שהם בורחים ומנסים להעיד עליו באותו אופן שבו הם היו ניגשים לכל קבוצת עם אחרת.

אתה יכול אפילו לטעון שלנוצרים יש הרבה מה לעשות בבניית גשרים בגלל מאות שנים של זוועות שבוצעו בשם ישוע (ראה "ההיסטוריה של הכנסייה שהם לא מלמדים אותך" בגיליון זה לפרטים נוספים).

אפשר בהחלט לטעון שזה הרבה יותר יעיל – ואפילו יותר מתאים ככלל – לתמוך במאמינים יהודים להגיע לעמם שלהם במקום לשלוח גויים מבחוץ.

עם זאת, נוצרים הטוענים כי אין לספר ליהודים על הברית החדשה מפגינים בורות מדהימה לגבי מקור ישועתם. זכור, ישוע אמר, "הישועה היא מהיהודים."

יתר על כן, נוצרים אשר פועלים כדי לחסום את גישתם של יהודים לברית שישוע עצמו בא לכרות עם עמו ישראל – מסתכנים בעמידה בדרכה של אהבתו העזה של אלוהים לעם שהוא מכנה בחיבה בישעיהו "נחלתו".

למען הסר ספק, זו תמיד הייתה כוונתו של אלוהים להשיב את האנושות כולה לעצמה. כאשר יוחנן המטביל ראה את ישוע, הוא דיבר מתוך השראה כאשר אמר, "ראה את שה האלוהים אשר לוקח את חטאי העולם."

אבל כאשר אלוהים הוא זה שמבצע את ההצלה, הוא זוכה לקבוע חוקים משלו. ותוכניתו הייתה לקלוט את העם היהודי, ודרכו להציל את העולם. הוא ידע שהם ידחו את ישוע והוא השתמש בדחייה הזו כדי להגיע לגויים.

כעת, הגיע תורם של הנוצרים להפגין את הכרת התודה שלהם על ידי נשיאת ישראל כעול תפילה ולעורר אותם לקנאה.

פרובוקציה זו לא תתרחש רק על ידי גיבוי פוליטי לישראל והתנצלות על ההיסטוריה של הכנסייה, או גרוע מכך, הכרזה שלישראל כבר הייתה ברית, והיא אינה זקוקה לברית נוספת. במקום זאת, זה יקרה כאשר היהודים יתבוננו בחייהם המשתנים של הגויים ובאינטימיות שלהם עם הימים הקדומים, ויגלו שהכל מתאפשר באמצעות ברית חדשה שאלוהים הציע ליהודים תחילה.