המשל הכי מפחיד בתנ"ך

מתי 25: 31-46

מכל המשלים שישוע סיפר בעודו על פני האדמה, אני מוצא את משל הכבשים והעיזים מטריד ביותר והנה הסיבה. ישוע מתאר את היום שבו כולנו עומדים לפני אלוהים ומתקבלות פסיקות סופיות לגבי המקום שבו אנו מבלים את הנצח. 

ראשית, בעוד ישוע חולק משלים אלגוריים רבים, נראה כי משלים אלה פשוטו כמשמעו. החלק הפיגורטיבי היחיד במשל הוא הרעיון של הפרדת אנשים לשתי קבוצות המתוארות ככבשים ועזים.

במשל, ישוע מסביר שהאופן שבו התייחסו אליו העמים כשהיה נזקק הוא גורם מכריע בשאלה אם הוא מחשיב אותם כשלו, או מקבץ אותם עם "השטן ומלאכיו". בהתחלה זה נראה ישר קדימה. אנו יודעים שאם נלך בדרכי אלוהים בקשר איתו, מובטחים לנו חיי נצח איתו, ואם נחיה ברשעות, ניפרד ממנו.

החלק המפחיד ביותר במשל זה הוא תגובתן של הכבשים והעיזים כאשר נאמר להן לאן הן הולכות ומדוע. כאשר ישוע מסביר אילו מעשים בחייהם היו חשובים לו, שתי הקבוצות מבולבלות באותה מידה לגבי מתי הן עשו או לא עשו את מה שישוע מדבר עליו. ישוע משיב – "כשעשיתם/לא עשיתם את זה לאלה, המעט שבאחיי ואחיותיי, עשיתם/לא עשיתם לי את זה". 

המשל נראה כל כך פשוט שקשה לקבל אותו. זו כנראה הסיבה שבמשך מאות שנים הנצרות שפנתה נגד העם היהודי פירשה זאת בפשטות כעזרה "לכל מי שנזקק".  עם אובדן הקשר של הכנסייה לשורשים ההיסטוריים של מושיעם, הפרשנות שולטת גם היום. אחרי הכל, אין ספק שמשהו פשוט כמו האופן שבו מתייחסים ליהודים לא יכול להשפיע על השאלה אם הם מגיעים לגן עדן או לא. אך ישוע לא אמר "המעט שבאנושיות". במקום זאת, בדברו אל אומות העולם במשל, ישוע ציין, "המעט שבאחי" – המעט שבעמו. 

אם כן, שאלת מיליון הדולר היא, "האם ישוע אומר שהאופן שבו אומות העולם מתייחסות לישראל יהיה היבט חשוב לגבי המקום שבו הן מבלות את הנצח?" האם אנחנו באמת רוצים להסתכן בכך שנטעה בעניין הזה? אחרי הכל, ישנם חלקים רבים בכתובים המבטאים את אותו המסר. פסוקים כמו בראשית 12:3 וזכריה 2:8 מהדהדים עד כמה חשוב היחס לישראל והעונש החמור שיבוא על אלה שעושים רע לישראל. 

עד כמה אלוהים מגן על עמו, ישראל צריכה למעשה לשמוח את כולם שהוא יעמוד לצד כל אלה שהם שלו. כך או כך, המסקנה אינה מוטלת בספק. יש משהו בלתי סחיר במשל הזה לאלוהים, והוא היה ברור שבורות אינה הגנה.