להילחם עד הסוף

דוד היה הבכור מבין שישה ילדים. הוריו, חיים ומרים רתנר, עלו לארץ מאוקראינה בשנת 2005, כשדוד היה בין שנתיים וחצי. בני המשפחה לא האמינו בישוע באותה עת. אחיו של חיים נלחם במלחמה בין רוסיה לאפגניסטן ונהרג, וחיים עבר משבר קשה. בעקבות זאת התחיל לחפש אחר אמת ומטרה, ותהה אם יש חיים מעבר לחיים בעולם הזה.

חיים התחיל לקרוא בכתובים. באותו קיץ הוא יצא למחנאות עם כמה מחבריו. כולם הלכו לישון אבל הוא עמד ליד המדורה ובהה בכוכבים. פתאום שמע קול מדבר עמוק בתוכו: "כל ישראל ייוושע".

חיים שמע מחברים נוצרים שכל היהודים צריכים לשוב לארץ ישראל. הוא הרגיש שהדברים הם ייעודם שלהם וכשחזר הביתה, אמר לאשתו מרים שהם צריכים לחזור למולדתם הקדומה. במהלך ההכנות לעלייה, סיפר להם ידיד שהוא מכיר משפחה באשדוד שאולי תוכל לעזור להם בקליטה.

כאשר חיים ומשפחתו הגיעו, אותה משפחה ישראלית הזמינו את חיים ומרים ללון בביתם כמה שבועות, עד שיוכלו להסתדר. בני המשפחה, שהם יהודים משיחיים ולוחמים אמיתיים בתפילה, הזמינו את בני משפחת רתנר לבקר בקהילה המשיחית "בית הלל", בהנהגת ישראל פוכטר. כעבר זמן קצר קיבלו חיים ומרים רתנר את ישוע וגידלו את ילדיהם בקהילה הזאת. דוד התחבר מאוד עם גיא, הבן של ישראל, והם הפכו לחברים הכי טובים.

דוד מתגייס

דוד היה הרפתקן מאוד עוד מגיל צעיר והסתבך לעיתים קרובות. הוא אהב ספורט ותמיד היו לו חברים מרקעים שונים – חילוניים, דתיים וממוצאים אתניים שונים. הוא מעולם לא פחד להגיד שהוא משיחי. הוא מעולם לא פחד מדבר.

בקיץ 2021 התגייס דוד לגולני. הוריו ידעו שהוא לא הצטרף לחיל קרבי רגיל. גם מתוך החיילים שמתגייסים לגולני, לא כולם מצליחים לעבור את האימונים. האימונים תובעניים מאוד גופנית ונפשית, והחיל נחשב יוקרתי. חיילי גולני ניצבים בחזית הלחימה בכל עימות.

בהתחלה מרים אמרה לבנה "אל תסכים". אבל הוא ענה: "אימא, או שאני מצטרף ליחידה הקרבית הזאת או שאני לא מתגייס בכלל. אני לא רוצה שירות בינוני".

דוד לא התלונן במהלך האימונים, ושמר את מחשבותיו לעצמו, אבל מרים וחיים ראו שהשירות קשה לו מאוד, גם גופנית וגם רוחנית.

"עקבנו אחריו והתפללנו בעדו כבר מהתחלה", מספרים הוריו, "אבל זה השפיע על האמונה שלו. כשהוא הצליח להגיע הביתה, לפעמים רק פעם בחודש, הוא הפסיק ללכת לקהילה אם כי הוא שמר על קשר עם החברים המשיחיים שלו". כשהוריו העלו את הנושא, דוד ענה: "אני צריך למצוא את אלוהים בדרך שלי. אני במסע משלי למצוא את אלוהים בעצמי".

דוד השתתף במבצעים צבאיים חשובים רבים בשטחים, בלבנון וגם במזרח ירושלים, ונלחם במחבלים.

גם בתקופה הזאת הוא שמר על רגישות רוחנית ועל קשר עם הוריו. לעיתים קרובות הוא התקשר ושאל: "אימא, התפללתם בשבילי עכשיו?" והתשובה הייתה "כן!", הם התפללו.

זאת גם לא רק הייתה הרגשה. הוא ראה ניסים רבים שחולל אלוהי אבותיו. פעם בזמן שהשתתף במבצע בשטחים, שלח הודעה הביתה: "התפללו בשבילי". המשפחה כולה התחילה להתפלל. באותו מבצע ממש, דוד וחבריו הצליחו בקושי לעבור קיר, ופתאום הקיר התפוצץ. עיכוב של שתי שניות היה מביא למותו.

הוריו של דוד התפללו בלהט. "התפללנו כל הזמן כי ידענו שיום אחד הוא יחזור בתשובה לאלוהים". ואכן, כשחזר הביתה לסוף שבוע פעם בחודש, הוא החל להשתתף באספות הקהילה.

נסיעה לגן עדן

בסוף שבוע באמצע ספטמבר, ביקש דוד מאימו להסיע אותו חזרה לבסיס שלו, סמוך לנחל עוז. בדרך הוא התחיל לשוחח על נושאים רוחניים.

"אחד מחבריי מחפש את אלוהים, אבל הוא איננו מבין את ישוע. בבקשה תתפללו בשבילו, הוא זקוק לעזרה". מרים ענתה: "אתה בעצמך זקוק לנס. אתה צריך לחזור לאלוהים".

דוד חייך: "אני כבר לא זקוק לנס, אימא. אני כבר תלמיד של ישוע. הוא האדון, ועכשיו אני יודע שאני מאמין ואלך אחריו".

מרים נזכרת: "לא אשכח את העיניים שלו. הוא התבונן החוצה בעיניו הכחולות דרך החלון ואמר: 'אימא, תראי כמה השמיים יפים!... תודה לכם על שאתם הורים כל כך טובים'. אחר כך הוא אמר: 'אתם אף פעם לא מתלוננים. אני רוצה להיות כמוכם. אני רוצה להתחתן ואני רוצה שהמשפחה שלי תהיה חלק מהקהילה, ואני רוצה לחיות כמוכם' ".

מרים המשיכה: "הוא בדרך כלל לא דיבר ככה. בעצם, זאת הפעם הראשונה שהוא דיבר איתי ככה".

מרים מעולם לא ראתה את האזור ההוא בארץ. כשהם הגיעו לבסיס ליד נחל עוז, היא אמרה לדוד: מאוד יפה כאן. כמו גן עדן!"

"הכול היה כל כך ירוק ויפה. אבל ראיתי שהבסיס שלו ממש על קו הגבול עם עזה. הסתכלתי על החומה מסביב לבסיס ואמרתי: 'אתם באמת על הגבול!'

"הוא ענה: 'אימא, כל לילה קורה כאן משהו. הם מנסים לפרוץ פנימה, להתפרץ'. והוא אפילו הראה לי תמונות של מחבלים שמנסים להיכנס, ואיך הם משליכים בקבוקי תבערה או מפזרים גז רעיל. הוא אמר לי שהוא הרגיש שמשהו עומד להתרחש בקרוב. 'המצב רותח, תהיה מלחמה גדולה', אמר לי".

בראשית אוקטובר הוא קיבל חופשה של כמה שעות לבקר בבית. היה חג סוכות והוא התגעגע למשפחה. הוא דיבר הרבה מאוד על מה שיעשו יחד כשיצא בפעם הבאה: "בפעם הבאה שאני יוצא הביתה, נצא לקמפינג בגליל. אני רק רוצה לבלות זמן עם המשפחה!" כמובן, היינו מאושרים.

"אתם יודעים, צעירים בדרך כלל יוצאים עם החברים שלו. ראינו שמתחוללים בו שינויים שונים. לא חלמתי שזאת הפעם האחרונה שנראה אותו.

שבת, ה-7 באוקטובר

כעבור שבוע, ביום האחרון של חג סוכות, לפני השחר, המפקד העיר אותו ואמר שהתצפיתניות הודיעו: "חמאס תוקף אותנו!" דוד התלבש מייד ולקח את הנשק. שנים עשר הלוחמים התחלקו לשישה צוותים של שניים וסרקו את האזור כולו כדי להגן על הבסיס.

דוד עלה למגדל ומשם הרג עשרות מחבלים. המספר המדויק איננו ידוע בגלל הכאוס המוחלט ששרר. עדים ששרדו מהטבח אימתו שהוא הרג כמה עשרות מחבלים שפרצו פנימה בהמוניהם דרך הגדרות והחומות.

אחר כך הוא עזב את האזור המוגן וירד למטה לבדוק מה מצב חבריו, שם הרג עוד שישה-שבעה מחבלים. השותף שלו אמר שדוד הלך לבדו לבדוק את מצב התצפיתניות, וגם שם הרג שישה-שבעה מחבלים.

חי

דוד היה כה עסוק בלחימה ולא היה מסוגל להשתמש בטלפון כשם שעשו רבים אחרים. בזמן שהשמש שקעה באותו יום, בני משפחת רתנר עוד לא ידעו אם דוד בחיים או לא.

באותו לילה, מוצאי שבת, ארבעה מאחיו (כולם חוץ מהתינוק) חלמו עליו. בכל אחד מהחלומות הוא היה מלא חיים. כשהם התעוררו, הם אמרו: "דוד חי! ראיתי אותו!" החלומות שלהם היו כה אמיתיים, עד שהם הרגישו שהם מוחשיים. אבל מנהיג הקהילה ישראל, אבא של גיא, פירש את המילה "חי" בחלומותיהם אחרת. הוא שמע את אלוהים מדבר אל ליבו: "אני אלוהי החיים, לא אלוהי המתים".

בגלל האסון הגדול של השבעה באוקטובר, חלפו יומיים עד שהמשפחה של דוד קיבלה הודעה שהוא נפל באותה שבת.

למשפחה נמסר שבזמן שדוד ניסה לשוב אל האזור המוגן, לאחר שהרג עשרות מחבלים, הוא נפגע מכדור בגבו. חבריו התחילו לטפל בו ועשו לו חוסם עורקים מאולתר. הוא המשיך להילחם במחבלים למרות הפציעה שלו, עד שמת.

הבסיס מתפרש על פני שטח גדול, ויש בו מקומות מעטים שבו אפשר להתגונן מפני מתקפה כה עצומה. בכמה בסיסים דומים לאורך הגבול עם עזה, כל החיילים נהרגו. אחד מחבריו של דוד סיפר למשפחה שעשרים חיילים פצועים אחרים הגיעו למקום מחסה כי דוד חיפה עליהם.

כשהצבא סוף סוף הודיע למשפחה ביום שני שדוד נהרג, אביו סיפר לחיילים על האמונה שלהם בישוע. "וואו, אילו סיפורים, אנחנו רוצים לשמוע עוד", ענו החיילים.

לכבוד יום הולדתו

ב-11 בינואר 2024, דוד היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-21. משפחת רתנר החליטה לכבד את יום הולדתו ולהזמין את משפחות הנופלים מהיחידה שלו ומיחידות אחרות שאיבדו את בניהן או בנותיהן בשבת השחורה.

כמאה וחמישים איש הגיעו לאירוע, שהתנהל בקהילת "בית הלל" באשדוד. חיים ניצל את ההזדמנות לספר את העדות שלו ועל אמונתו בישוע. כמעט כל הנוכחים שמעו את הבשורה בפעם הראשונה. אחרי האירוע ניגשו כמה אנשים לחיים והזמינו אותם לבתיהם כדי לספר עוד על אמונתו.

לא קל לגדול בארץ ולנהל חיים המכבדים את אלוהים. דוד בחר בישוע ואפילו עד מוות, העדות שלו מאירה את הדרך לאנשים שמחפשים את דרכם לאלוהים, לאלוהי ישראל.