מהי הארץ המובטחת?

לפני מספר שנים נסעה משפחתנו לראשונה לשוויץ. ההרים היו מרהיבים והנוף, עדות לגדולתו של בוראו. בנסיעה של פחות משלושים דקות היישר ברכבל, עברנו מעשב בהיר ושמש לפסגת הר טיטליס, שם הלכנו דרך מערת קרח קבועה והרוח והשלג כמעט העיפו את בתנו מהקצה.

בין זה לטיול מאוחר יותר בברזיל, שמתהדרת בגוונים של ירוק שלא ידענו על קיומם בטבע וביותר איי חוף ממה שיכולנו לבקר אי פעם, היינו מלאי יראת כבוד כלפי העולם שמחוץ למולדתנו ישראל.

בטיסה חזרה הילדים שלנו הביטו בהתרגשות מהחלון כשחצינו את קו החוף וירדנו לכיוון שדה התעופה בתל אביב. בשלב מסוים, כשטסנו מעל כמה עיירות ומדבר יהודה, החיוכים הפכו לזעף שואל ואחד הילדים שלנו הביט בנו ושאל: "למה הכל כאן כל כך חום? במדינה שלנו יש פשוט את כל הגוונים השונים האלה של חום..."

זו הייתה שאלה מצחיקה. הילדים שלי התפנקו רשמית מפלאי העולם ולי הייתה התגלות. במשך רוב חיי, כל מי שהכרתי השווה את המשמעות של "הארץ המובטחת" עם "הארץ הטובה ביותר". אחרי הכל, אנחנו נבחרנו על ידי אלוהים ולכן, אין ספק שאלוהים יבחר לנו את המקום המדהים ביותר עלי אדמות לשכון בו. מצידנו, תמיד התגאינו בכך שיש לנו שטח אדמה כה קטן שכלל מדבריות, יערות, אזורי חוף, הרים ואפילו אתר סקי. אבל עכשיו נראה היה שאנחנו פשוט בוחרים להסתפק בחלקנו בחיים.

אם נשים בצד את העובדה שבשוויץ מה שאנחנו מכנים הרים בישראל, אפילו לא נחשב לפסי האטה ראויים, שום דבר טבעי בישראל לא בא בקלות. דשא וצמחייה אחרת אינם מקריים בישראל; הם קיימים רק עבור אלה שמוכנים לעבוד קשה בשביל זה. כאשר הוא חם ויבש, הוא חם מאוד ויבש. וכשהגשמים סוף סוף באים להרגיע את האדמה הסדוקה, הם מגיעים בשיטפונות בזק מסוכנים.

ככל הנראה, כאשר אלוהים הבטיח לצאצאי אברהם, יצחק ויעקב ארץ עבורם ועבור הדורות הבאים שלהם, זה כל מה שהוא התכוון – שהוא הבטיח להם את הארץ הזו.

אם מישהו היה מערב אותי בזמן שהשמיים מתכננים את מיקומה של מולדת גורלית זו עבור העם הנבחר, הייתי בוחר אי טרופי. ארץ של שפע שבה כולם יניחו לנו לחיות בשלום והאויב הפוטנציאלי הקרוב ביותר יהיה אוקיינוסים משם.

אבל מה יהיה הכיף בזה? זה היה הופך את התנ"ך לספר משעמם להפליא (ואולי קצר יותר), מכיוון שלא היינו צריכים להינצל כל כך הרבה פעמים. אבל גם אנחנו לא היינו יכולים למלא את הייעוד שלנו. המציאות היא, שאם הקב"ה יבחר עם שייצג אותו בפני העולם, הוא יצטרך שהם יהיו במרכז הכל ובעניינים של כולם.

מיקומה של ישראל הוא למעשה בדיוק זה – בצומת הדרכים של אירופה, אסיה ואפריקה. הארץ המובטחת הייתה תמיד פיסת אדמה שלא ניתן היה להתעלם ממנה בקלות, אך היא גם לא יכלה להיות מוקפת לחלוטין באויבים בגלל הים התיכון עליו היא יושבת. אפילו בימים עברו, במונחים של סחר, האזור היה ביקוש גבוה. זהו אידיאל מסוג אחר – אך עבור עם שנקרא להיות נוכח תמיד בסיפור של אלוהים והאנושות, הוא מושלם.

החלק המושלם הזה בתוכניתו של אלוהים – הוא, כמובן, אחת הסיבות העיקריות לכך שהאויב רוצה שבני ישראל לא יגורו שם. לכן אנו גדלים כיהודים ותמיד מבינים שהחיים בארץ ההבטחה תמיד יהיו מלאים בקרבות ואתגרים. אבל, אותם קרבות והצלות של אלוהינו הם בדיוק מה שאלוהים רוצה שכולם יצפו בו.

כשזה מגיע למילה "נבחר", אנשים גם לא מבינים וחושבים, כמו "הובטח", ש"נבחר" פירושו "הטוב ביותר" או לכל הפחות "אידיאלי". עם זאת, המונח "נבחר" הוא רק מילה המזהה עם ספציפי שעלינו לצפות בו לאורך ההיסטוריה – לטוב ולרע. באשר לאלה ש"נבחרו", המונח הוא הודעה שהם נושאים באחריות למלא תפקיד. התפקיד הזה ישפיע על אחרים.

התנ"ך אפילו מסביר שבני ישראל לא נבחרו כי הם היו מדהימים מלכתחילה, אלא כי הם לא היו. יכולתו של הקב"ה להפוך את ישראל הקטנטנה והפרועה למשהו יפה, היא הנקודה של סיפורו.

הדבר הייחודי בלהיות יהודי ולהיות חלק מסיפור שרגעי השיא שלו כבר נכתבו – הוא שאנחנו יודעים שנהיה כאן ביום שאחרי. אנו נכנסים לכל מלחמה בידיעה שלמרות שאנו עלולים לאבד חברים יקרים בקרב עמנו, אנו כאומה תמיד ננצח. זהו ביטחון שאף קבוצת אנשים אחרת אינה נושאת לקרב. זו לא יהירות או אמונה שאנחנו איכשהו טובים יותר או חזקים יותר. למעשה, לעתים קרובות אנחנו נחותים במספרנו. זהו רק ביטחון בזהותנו כאנשים שנבחרו על ידי אלוהי היקום. החלק הטוב ביותר במנטליות זו הוא שכאשר הנוצרים – המבינים את חשיבות השמירה על ישראל – יראו את ביטחוננו ביכולתו של אלוהינו לקיים את הבטחתו, הם יוכלו להחזיק באותו ביטחון בהבטחותיו של אלוהים לחייהם.