קולות במדבר

כששילה סיפר לי שאביו, אברהם, הוא במקור מבריטניה, הייתי המום. "אז איך האנגלית שלך כל כך נוראית... כלומר, בשביל מישהו עם הורה דובר אנגלית?" שאלתי אותו בקריצה. הוא צחק: "אמא שלי צברית (ילידת ישראל) וכל חיי גרתי באותו רחוב. עברנו כמה פעמים כשגדלנו – אבל תמיד למקום אחר באותו רחוב במעלה אדומים (פרבר בצד המדברי של ירושלים).

אמו של שילה גדלה במשפחה יהודית מסורתית. בשנות העשרה המאוחרות שלה היא וכמה מחבריה שמעו על ישוע. הם נענו להזמנה להיכנס למלכות ולא הביטו לאחור. הוריה, לעומת זאת, לא שמחו על החלטתה ודחו כל ניסיון שלה לדבר איתם על אמונתה.

תפילותיה, לעומת זאת, לא נעלמו מעיניה. פחות משנה לפני מותו, סבו של שילה התעורר מתרדמת לאחר שעבר חוויה חיה עם ישוע. זה שינה את שארית חייו, אם כי אשתו, שעברה את זוועות מלחמת העולם השנייה ולא יכלה לקבל את העובדה שיש אלוהים בכלל, נותרה קשוחה. כ-20 שנה מאוחר יותר, וחודשיים לפני פטירתה, סבתו של שילה תתרכך ותקבל את האמת על אלוהים המשגיח על ישראל ועל בנו, ישוע.

אברהם היה צעיר כאשר חש לראשונה התעוררות לארץ ישראל. אבל הוא יצטרך לחכות עד שיהיה בוגר כדי לעשות את הצעד הגדול של מעבר לארץ ההבטחה.  זמן קצר לאחר שהגיע לישראל, הוא היה פוגש את אשתו לעתיד ומתחתן עד שהתגייס לצה"ל. לאחר סיום שירותו הצבאי (אם כי המשיך במילואים עד גיל 50) למד לתואר שני בבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

אברהם אהב את הטבע, אבל אהב במיוחד את המדבר, ולכן הוא ואשתו עברו ליישוב קטן דאז בשם מעלה אדומים במדבר יהודה. הם חיפשו קהילה עם מאמינים נוספים, והצטרפו לקהילה שנפגשה בירושלים בסופי שבוע. במהלך השבוע, חלק ניכר מהמתפללים – כולם ממעלה אדומים – היו עורכים אסיפת בית באמצע השבוע בבתים שונים בעירם, כולל שלהם.

הנסיעה למפגשים בירושלים מדי שבוע הייתה מרוקנת (שכן שבת היא יום החופש היחיד שישראלים מקבלים) ואט אט החלו חברי הקבוצה הביתית להרגיש צורך להקים קהילה במעלה אדומים. אברהם הלך לראשי הקהילה ושאל אם יברכו על מאמציהם להקים קהילה בעירם. ההנהגה ביקשה ממנו להמתין שנה ולהתפלל איתם על כך – הוא הסכים, וכעבור שנה נשלחה קבוצתם עם ברכה. הם קראו לעצמם קהילת מעלה אדומים, על שם העיר שהם התחייבו להשפיע. זה היה לפני 16 שנה.

בימים הראשונים, ביתו של אברהם במעלה אדומים היה מקום המפגש. בכל סוף שבוע היו מוציאים את רוב רהיטי הבית החוצה ונערמים בחצר. חדרי השינה יהפכו לכיתות הילדים וכיסאות פלסטיק ימלאו כל חלל פנוי.

ילד הכומר

שילה בילה את רוב חייו בקהילה זו. ולמרות המוניטין הידוע לשמצה שיכול להיות לילדי כמרים, הוא מעולם לא הגיע לרצף מרד רציני. תמיד היה ברור לו מי המלך. עם זאת, יש להודות שכנער, להיות מאמין הפך להיות פחות בראש סדר העדיפויות שלו. ישוע היה חשוב, אבל כך גם חבריו והחיים שהוא רצה לחיות. 

בסביבות גיל חמש עשרה פגש שילה את שרה באחד ממחנות הנוער. היא הזמינה אותו להשתתף באסיפות הנוער השבועיות בבית תפילה בירושלים. הוא אהב אותה מאוד ושמח למצוא תירוץ להיות בסביבתה.

באחד מאותם מפגשים, מנהיג נוער דיבר על המשל של ישוע על הדרכים הצרות והרחבות. "הבנתי בזמן שהבחור דיבר, שהשבילים הרחבים והצרים לא נוגעים לכל אחד בעולם. הוא דיבר רק על אנשים שטרחו אפילו לנסות להיות בדרך בכלל – אנשים שחשבו שהם מאמינים. הסתכלתי על החיים שלי וחשבתי לעצמי, אם הדרך צרה, זו לא יכולה להיות דרך קלה. צריך להקריב קורבנות כדי ללכת על זה – ואני לא באמת מקריב שום דבר כדי ללכת אחרי ישוע. מאותו רגע שיניתי את צורת החיים שלי".

מנהיג הלל

דרכו של שילה במוזיקה החלה בגיל שש. לאחר שהביעה עניין בכלי, קנתה אמו פסנתר והייתה איתנה בדרישותיה להתאמן מדי יום. הוא שנא את זה אז, אבל מודה לה עכשיו כי זה פתח בפניו עולם עצום כל כך של יצירתיות.

שילה כתב את שיר ההלל הראשון שלו בגיל 13 וכבר בגיל 15 הוביל את ההלל בקהילת אביו ובבית תפילה בירושלים. "בהתחלה הובלתי את ההלל כי היה כיף", סיפר שילה. "אבל כשנכנסתי לשירות החובה הצבאי שלי, ידעתי שמוזיקה והלל ימלאו תפקיד משמעותי בייעוד שלי".

ובכל זאת, הצבא אכל הכל, כך שבמשך 3 השנים הבאות לחייו של שילה, הכל הוקפא. ובכן, בעיקר הכל. הוא הצליח לסחוט את ההלל המוביל כאשר הותר לו לחזור הביתה לסופי השבוע. ובברכת הוריו, הוא גם הצליח להידחק להתחתן עם שרה אהובתו.

עם סיום הצבא כבר הייתה לשילה הצעת עבודה בהייטק. החוזה כבר היה כתוב והוא בילה את שנת השירות האחרונה שלו בהכשרה לתפקיד. עם זאת, שבועות ספורים לפני שחוזה העבודה היה אמור להיחתם, החל שילה לשמוע בתפילה את שמו של בית התפילה שבו הוביל את ההלל כנער. "מעולם לא אמרתי לאף אחד שאני רוצה להיות בצוות בבית תפילה כי אף פעם לא רציתי. רציתי לעבוד כמתכנת מחשבים", הסביר שילה. "אבל, כשראש בית התפילה התקשר אליי לשאול אם אני רוצה לשרת בצוות, ידעתי שזה אלוהים שמאשר את מה שהוא אמר לי. 

"חבר שלי, שהשקיע שנה בלאמן אותי, היה לבד כשסיפרתי לו על שינוי התוכניות שלי. התנצלתי מעומק הלב והסברתי שאני חייב לעקוב אחר מה שאלוהים אומר לי. אבל בפנים התאבקתי, כי מאוד נהניתי מעולם ההייטק וכישראלי, לנגן בגיטרה ולשיר שירים לא ממש הרגיש לי כמו עבודה לגיטימית - אין ספק שההבדל בתלושי השכר יהיה בולט. 

"שנתיים לאחר מכן אותו חבר התקשר אליי כרעם ביום בהיר והציע לי את אותה עבודה בתנאים טובים יותר ואפשרות לעבוד מהבית כשיש לי זמן פנוי. זה היה כאילו אלוהים ראה שוויתרתי על משהו שאהבתי למענו, והוא, בתורו, נתן לי את היכולת לעשות את שניהם". 

בית גדל

כשמספר המתפללים במעלה אדומים גדל מדי עבור ביתו של אברהם, הם עברו לשדה עם עצים נטועים בדלילות – שרק ישראלי היה מסתכל עליו וחושב לקרוא לו "יער". עם זאת, בתוך כמה חודשים, חום הקיץ הפך עז מדי עבור שירותים חיצוניים. הם יצטרכו להיות יצירתיים מכיוון שהשכרת אולם ישיבות הייתה יקרה מדי.

בסופו של דבר, המקום היחיד שהם מצאו במסגרת התקציב שלהם היה מערה בקצה גן ארכיאולוגי ליד ים המלח מימי ישוע. הם הסתדרו נהדר עם רשויות הפארק, אבל לא לקח זמן רב עד שהמשפחות הצעירות הביעו כמה קשה היה להן לנסות להשתתף בטקס תוך כדי צפייה בילדיהם באתר ארכיאולוגי. מציאת מקום חדש להיפגש בו הייתה צורך מיידי.

לילה אחד, כשאמו של שילה התפללה על המצב, היא שמעה את המילה "באולינג". למחרת, כשהיא הסתובבה עם חברה בחיפוש אחר מקומות מפגש פוטנציאליים, הם נסעו ליד מקום עם שלט "באולינג" גדול בחוץ. כשהמילה טרייה בלבה, הם נכנסו להעיף מבט. היה, למעשה, באולינג פתוח לעסקים, ואת הרצפה מתחת היה זמין להשכרה! כמובן, הבעלים "קרה" להיות, אז הם הצליחו לבדוק את המקום (שהיה מועדון לילה שנסגר לאחרונה). הבעלים היה פנינה של אדם ונתן להם מחיר סביר מאוד לגודל המקום.

הכל נראה כל כך מושלם עד שהם דיברו עם רואה החשבון שלהם, שמיד הסביר להם שאין להם תקציב לשכור מקום כזה. הם לא היו קהילה שמומנה מבחוץ. הם התקיימו מהמעשר והמנחות של 80+ בני קהילתם. ובכל זאת, ההנהגה הרגישה מאוחדת בביטחונה שזה המקום שאלוהים נתן להם וחתמה על החוזה. כבר מהחודש הראשון שהם עברו לגור בה, התרומות של הקהילה הוכפלו כדי לכסות את שכר הדירה. זה היה לפני תשע שנים.

מעבר לעיר

"הפעם הראשונה שיצאתי מישראל לטיול של המשרד הייתה עם מעוז, כשלקחו קבוצה של ישראלים לכנס MJAA בפנסילבניה", הסביר שילה. "קיבלתי אישור מיוחד מהצבא לנסוע לשבועיים ונסעתי כחלק מהמשלחת המוזיקלית של מעוז, שקראנו לה בחיבה 'להקת הארץ'. השם תקוע.

"מעולם לא הייתי בארה"ב, אז הלם התרבות היה קצת צורם, אבל כמות האוכל שנתקלתי בה הייתה מדהימה. בסך הכל, החוויה הייתה מדהימה ופקחה את עיניי לברכה שאנחנו הישראלים יכולים להיות לעולם. ההיענות ל"להקה מהארץ" הייתה כל כך חיובית, שעם שובו לארץ הקליט מעוז אלבום של להקה מהארץ. שניים מהשירים שלי הוקלטו באותה תקופה.

"הפעם הראשונה שנסעתי לבד לחו"ל לשרת בהלל הייתה גם 'מעוז'. אחד השותפים שלהם מסינגפור רצה לערוך כנס וביקש מהם להמליץ על מנהיג הלל מישראל. הם המליצו עלי והלכתי. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בעולם הגדול לשרת לבד עם שרה והופתעתי עד כמה זה אפשרי. כשתקרת הזכוכית הזו התנפצה, התחלתי לנסוע באופן קבוע ולהוביל הלל.

"כמה שנים לאחר מכן, אחד מחברי הקהילה שלנו בא אליי ואמר, 'יש לך הרבה שירים נהדרים! אתה צריך להקליט אותם'. אמרתי לה שלהרבה אנשים יש שירים, אבל זה לא בהכרח אומר שהם צריכים להקליט אותם. היא עודדה אותי עוד יותר ואפילו הציעה לכסות את העלויות, ולכן הסכמתי לבדוק את זה.

"אבי פרודין, שעבד על הפרויקט 'להקה מהארץ', הסכים להפיק את האלבום שלי והמליץ שנקליט בסטודיו 'אחוות האמנים של מעוז' בירושלים. לא ידעתי הרבה על FoA או על החזון שלהם באותה תקופה, אבל הייתה לי היסטוריה טובה עם מעוז, והמתקנים שלהם היו באיכות גבוהה, אז זה היה הגיוני.

"בסוף 2019 כבר כתבתי מספיק שירי הלל עבריים חדשים לאלבום שני וחזרתי לאולפן FoA כדי לתכנן את הפרטים להקלטה חדשה. היו להם כמה פרויקטים בתור לתחילת 2020 אז תכננתי להתחיל מתישהו במרץ. 

"ואז הגיעה הקורונה, והכל נכנס לסגר. הכל, כלומר, חוץ מצוותי חירום, חנויות מכולת - וגם (בגלל בעיה טכנית בחוק) אולפן FoA! וכך, בזמן שהעם ישב בבית בגל הראשון, אבי ואני ישבנו באולפן ועבדנו והקלטנו עשרה שירי הלל עבריים והבאנו מוזיקאי אחד בכל פעם להקליט את הקטעים שלהם. 

"כשסיימנו את הפרויקט השני והדברים נפתחו שוב (קצת!) התחלתי באמת להעריך את החלק של "אחווה" באחוות אמנים. למדתי עוד על החזון שלהם להלל הישראלי ולתמיכה במוזיקאים מקומיים ובמנהיגי הלל. הם לא היו רק אולפן – הם בנו קהילה למאמינים מוכשרים ממשרדים שונים ומקהילות שונות שיכלו לא רק לשתף פעולה יחד, אלא גם לבנות אחד את השני באלוהים".

בית להיפגש, בית להתפלל

מעלה אדומים היא עיר במדבר שבו תיאר ישעיהו קול זועק במדבר – הכינו את דרך ה'.  למדבר הזה יש היסטוריה ארוכה ויפה של אנשים שזעקו לאלוהים ונענו על ידי הבורא עצמו. דוד המלך, אליהו, יוחנן המטביל ואפילו ישוע הם רק חלק מהקולות שצלצלו על הגבעות הסלעיות של הארץ הזאת. גם במשך מאות שנות גלות ישראל צצו באזור זה מנזרים, שגם הם הכירו בעושרה הרוחני של ארץ ישראל המדברית.

לפני שש עשרה שנה, אברהם מילא תפקיד במתן מקום למאמינים להתכנס במעלה אדומים. כעת, לאחר 13 שנים של השתתפות בבית תפילה בירושלים, בנו שילה ממלא את חלקו בנטיעת בית תפילה כחלק מקהילת מ"א – שם יזעקו קולות רבים במדבר.

עם השנים, קהילה זו לא רק גדלה במספרה, אלא גם גדלה בהשפעה בתוך הקהילה. כופרים רבים רואים בהם אנשים טובים (הישג בהתחשב בסטריאוטיפים שיש לרוב הישראלים על יהודים מאמינים) המאפשרים להם להאיר את אורו של ישוע ולעזור לאלה הנאבקים סביבם. 

לפני כשנה, כשהקורונה שינתה את האופן שבו כולם עושים תפילות והישראלים ישבו בסגר במשך חודשים, הנהגת הקהילה נאבקה בסוגיית תשלום שכר הדירה עבור מבנה שהם לא יכולים להשתמש בו. עזיבה תחסוך כסף בטווח הקצר, אבל כשהדברים ייפתחו שוב, הקהילה שלהם תהיה חסרת בית. המסקנה התקבלה פה אחד. הגיע הזמן לקנות. הצורך במקום מפגש לא ייעלם והמקום הזה הוכיח את עצמו כטוב לאנשיהם. בסופו של דבר, רכישת אולם הישיבות תבסס את מקומה של קהילתם בעיר.

בעל הבניין (שגם מכיר בהשפעה החיובית של הקהילה על האזור) הסכים למכור להם את הנכס מתחת לשווי השוק בתנאי שיוכלו לשלם מקדמה עד דצמבר 2021. הם חתמו על כוונה לקנות וכמה חודשים לאחר מכן, כשהעניינים החלו להיפתח, מחירי הנדל"ן לכל דבר באזור הרקיעו שחקים. הסיבה? דיזיין סיטי, פיתוח אדריכלי וטכנולוגי שאפתני בהשראת ערים מדבריות כמו דובאי - נבנה מול השכונה שלהם.

רק אלוהים יכול היה לדעת לפני תשע שנים לכוון את אברהם ואת קהילת MA לנטוע את רגליהם במקום עלום, שכעת נמצא במרחק נגיעה מאזור שיהפוך למרכז תרבות, אופנה ומסחר לכל ישראל. אפשר רק לתהות מה הוא מצפה להתפתחות החדשה הזו. מה שבטוח – אנשיו כבר מוצבים שם כדי למלא את חלקם בהפיכתה של ישראל שוב לארץ השכינה.