הבנת הרדיפה בישראל

עוד חבילות בדואר?" שאלתי כשנכנסתי לאוטו ודחפתי את ערימת המעטפות. השנה הייתה 1992 ולהיות יהודי מאמין בישוע היה עדיין אחד הדברים המוזרים ביותר שרוב הישראלים שמעו עליהם אי פעם. תיבת דואר מיוחדת הוקמה כדי לקבל דואר מישראלים המעוניינים לדעת יותר על אמונתנו, אך מהססים לחשוף את זהותם. יכולנו להבין את החרדה הראשונית שלהם ולחבר אותם למאמין שהם יכולים לדבר איתו שחי באזור שלהם. כמובן, לא כל הדואר שהגיע היה מבעלי עניין.

"כן, חבילה אחת הייתה מלאה בדפים מאותו ספר הסברה שחולק – השולח השתמש בו כנייר טואלט לפני ששלח אותו בדואר". חיטטתי בערימה ומצאתי חבילה אחרת. כשפתחתי אותו בעדינות כדי לראות מה יש בפנים, אבקה דקה התנשפה מהחלק העליון – אפר. הם שרפו את הספר ושלחו אותו בחזרה.

הייתי צעיר מכדי לזכור אם תיבת הדואר הסודית הזו הביאה אי פעם לישראלים לבוא אל אלוהים. עם זאת, אני זוכר את העוינות הבלתי פוסקת כלפינו כיהודים מאמינים.

אני זוכר את היהודים האורתודוקסים שנראו כאילו הם יכולים לירוק אש דרקונים ברגע שהם מבינים מי אנחנו. אני זוכר שהממשלה העבירה חוקים שהגדירו את האמונה ברב היהודי ישוע כבגידה בכל דבר יהודי. אני זוכר ישראלים חילונים מסתכלים עלינו כאילו אנחנו מאמינים שחייזרים מסתובבים בינינו. הם לא היו בהכרח עוינים, אבל בהחלט היינו חבורה מוזרה עבורם.

אני זוכר גם את הקיצים שבהם טסנו לארה"ב; שם פגשתי נוצרים. הם חייכו חיוך גדול ונהנו להאכיל אותנו. הם אהבו את כולם. הם גם התעלמו מכל מה שלא הבינו. אני זוכר שעברתי במסדרונות של בנייני משרדים ובתי ספר וראיתי את מפת חלונות 10/40 שהייתה פרושה על הקירות. כל מדינה בתוך "החלון" הייתה צבועה בצבעים עזים עם נתונים סטטיסטיים של אוכלוסייה, מצב כלכלי, התפלגות דתית וכו '. כל מדינה חוץ מישראל. ישראל היתה אפורה, כאילו לא הייתה שם.

כנער, לא הבנתי את ההשלכות התיאולוגיות של זה – שהנוצרים לא ממש בטוחים מה לעשות עם ישראל. העובדה שעם ישראל לא היה חלק מהתיאולוגיה הנוצרית במשך מאות שנים וחזרתה הפתאומית לבמה העולמית הותירה תיאולוגים רבים נאבקים ואנשי כנסייה מושכים בכתפיהם.

כמה ניסיונות תיאולוגיים הגיעו לאור הזרקורים: ישראל כבר ניצלה; ישראל ניצלים לאחר ההילקחות; ישראל דחו את אלוהים ולכן כבר לא מוצעת להם ישועה. התיאוריה האחרונה הייתה למעשה העתיקה ביותר – זו שהנוצרים הסכימו עליה זמן קצר לאחר שהשליחים היהודים המקוריים נכחדו ומספר המאמינים הגויים עלה על מספרם של היהודים. זו הייתה גם התיאוריה שבה השתמשו כדי לשכנע המוני נוצרים "לעזור" לאלוהים להכחיד את אותה קבוצה של אנשים ש"הרגו את אלוהים". ב"כיבוי" כוונתם הייתה להרוג, או לאלץ אותם לוותר על מורשתם היהודית המרושעת ולהתנצר.

על פי רוב, נוצרים מודרניים אינם עוינים, אם כי רבים מהם עדיין נושאים את המחשבה הישנה שכל היהודים צריכים להתנצר. ובכל זאת, אוונגליסטים רבים כיום מבלבלים את ממשלת ישראל בתמיכתם הבלתי מעורערת במדינת ישראל המודרנית. סיורים, תפילות, תמיכה פוליטית ומיליארדי דולרים נזרקים, פשוטו כמשמעו, על המושג ישראל. תמיכה זו תרמה רבות לליבם של היהודים בדרך לריפוי פצעי העבר. אבל, התמיכה האוונגליסטית בישראל יכולה להיות הרבה יותר אפקטיבית אם הם יקדישו כמה רגעים כדי לשקול כיצד ובמה הם תומכים.

נכון שבאל הרומיים 15 השליח פאולוס דן בתמיכת הנוצרים בישראל כדבר מובן מאליו – תגובה טבעית של הכרת תודה על הברכות הרוחניות שישראל סיפקה לעולם. עם זאת, שאול לא דיבר על ישראל באופן כללי. הוא דיבר על היהודים המאמינים בישראל.

כי אתם רואים, המאמינים במקדוניה ובאכאיה[א] לקחו בשקיקה מנחה לעניים בקרב המאמינים בירושלים. הם שמחו לעשות זאת כי הם מרגישים שהם חייבים להם חוב אמיתי. מכיוון שהגויים קיבלו את הברכות הרוחניות של הבשורה הטובה מהמאמינים בירושלים, הם מרגישים שהמעט שהם יכולים לעשות בתמורה הוא לעזור להם כלכלית. (אל הרומיים 26-27: 15)

האם אתם יכולים לדמיין נוצרים בימיו של פאולוס לוקחים מנחות מהנוצרים כדי לספק לפרושים בגדים רעננים ובית כנסת חדש? מה דעתך לממן נערים יהודים צעירים ללמוד תחת הדרכתם של הצדוקים? ובכל זאת, זה בדיוק מה שנוצרים ברחבי העולם עושים היום. אם יש עליו מגן דוד – הם תומכים בו.

זה עדין

מדי פעם שואלים אותי על רדיפה בישראל והתגובה הראשונית שלי היא משיכת כתפיים. כולנו בישראל רגילים לאיום המתמיד של ירי רקטות ופיצוץ אוטובוסים; אנשים אגרסיביים שלא אוהבים את העובדה שאנחנו קיימים זו דרך חיים. אבל אני חייב לעצור את עצמי ולזכור – רק בגלל שאנחנו רגילים לזה, זה לא הופך רדיפה דתית לנכונה. ועזוב את זה, זה יכול בקלות להחמיר.

במשך רוב חיי, רדיפת יהודים מאמינים בישראל כללה בעיקר פעילויות מתוחכמות מתחת לשולחן. הממשלה שלנו לא מורידה ראשים של אנשים שטוענים שהם הולכים אחרי המשיח היהודי; אנחנו לא מדינה כזאת. אבל הם גם לא עושים הרבה כדי להגן על המאמינים הישראלים כאשר קבוצות אחרות יוצאות נגדנו רק בגלל עדות האמונה שלנו.

הממשלה לא אסרה על מאמינים לעבוד בעבודות מסוימות; זה לא חייב. הפחד התרבותי מפני יהודים משיחיים מספיק כדי להרתיע מעסיקים מסוימים מלהעסיק מאמינים למרות החוקים נגד אפליה.  הממשלה לא תמנע מיהודים משיחיים את הזכות לשכור אולם ולהתפלל יחד; זה לא חייב. בעלי עסקים חוששים מחרם יהודי אורתודוקסי (שיכלול מספר גדול של תיירים) מכדי להשכיר את המתקנים שלהם למאמינים יהודים בישוע. כתוצאה מכך, יהודים משיחיים נאלצים לעתים קרובות לשכור מתקנים באמצע שום מקום לכנסים ומחנות קיץ – או פשוט לא לקיים את האירוע כלל.

מעולם לא שמעתי על זה

אולי אפילו ביקרתם ונהניתם מטיול מענג ומעורר השראה. אבל יש הבדל גדול במוח הישראלי בין תייר נוצרי גוי שמגיע לכאן כדי להוציא כסף ולחזור הביתה לעומת אזרח ישראלי שיבלה את חייו בטענה שיהודים נועדו ללכת בעקבות ישוע.

ישראל היא דמוקרטיה ומדינה שבה חופש הדת הוא זכות נתונה. אבל כפי שכל סטודנט להיסטוריה יודע, חוקים טובים רק כמו הגברים והנשים המופקדים על אכיפתם.

אחד המקרים הידועים ביותר של הטרדות דתיות הוא המקרה של פנינה פאי, מאפייה כשרה בבעלות פנינה ומשפחתה שהייתה מטרה לפעילים דתיים רק משום שהמשפחה הייתה מאמינה. יש לציין כי אין חוק הפוסל ערבים נוצרים או מוסלמים לספק מזון כשר – זו הייתה התקפה ספציפית על יהודים שטענו לאמונה בישוע. פעילים זועמים כשגילו שבעלי המאפייה הם מאמינים, ועמדו מול המאפייה שלהם עם עלונים שהזהירו מפני התוצאות הקשות של אכילת קרואסון טעים שהוכן על ידי מיסיונרים מרשיעים

כשפעילותם סיכלה רק חלק מקהל הלקוחות, רץ אחד הפעילים ותלש את תעודת הכשרות מהקיר. בחלק מהשכונות בישראל, היעדר רישיון כשרות הוא גזר דין מוות לעסק, שכן לא רק חרדים, אלא יהודים שומרי מצוות רבים לא יתנשאו על עסק כזה. למרות נאמנות הלקוחות, רבים פשוט לא יכלו במצפון נקי לרכוש ולהגיש מאפים "לא כשרים".

מתוך הבנת ההשלכות שיש לכך על מאמינים בכל רחבי הארץ, אם פקידים אורתודוקסים יאפשרו להתנהגות זו של תקיפת עסקים של מאמינים יהודים לעבור ללא מענה, השותפים של מעוז עזרו לנו לממן מתקפה משפטית מקיפה ולדחוף את התיק לבית המשפט העליון של ישראל. בית המשפט העליון פסק לטובת זכותה של פנינה פאי לספק מזון כשר למרות מערכת האמונות של הבעלים. אולם, אילו התיק היה נשאר על כנו, כל המאמץ היה לשווא, משום שהרשויות הרבניות בישראל אינן מכבדות ביסודן את סמכותו של בית המשפט העליון בהחלטותיהן הדתיות!

נדרשו עוד כמה דחיות עד שבית המשפט נתן קנסות כדי לקבל את הסמכות הרבנית להסכים. כיום, פנינה פאי משרתת לקוחות מרוצים בשני מקומות כשרים. ובכל זאת, פנינה ניצחה כי יהודים משיחיים ונוצרים ברחבי העולם עמדו לצידה. אבל יהודים מאמינים בישראל, ככלל, אינם בטוחים שהנוצרים יעמדו לצידם בעת צרה.

זו לא הממשלה. זה מי בממשלה.

לממשלת ישראל משרדים רבים, ולחלקם חדרו פעילים חרדים. במשך עשרות שנים, המעצמות הקשו מאוד על יהודים מאמינים לקבל אזרחות. לא תמיד היה ברור כיצד תדע הממשלה על חייהם האישיים של יהודים מאמינים שרצו להגר, אבל השמועה אמרה שאנשים בתוך הממשלה הסתמכו על "בלשים", בעיקר מארגון בשם יד לאחים שהיו מרגלים אחרי אנשים כדי לקבוע אם הם חסידי ישוע.

זה היה גרוע מספיק כדי שהממשלה תוכל לפעול על סמך מידע שסופק על ידי מרגלים אזרחיים שמונו על ידי עצמם. אבל אז הועלו חששות שאנשים בתוך משרד הפנים שבשליטת החרדים משתפים גם הם מידע. אין דרך להוכיח את זה כי אנחנו לא מתגנבים לבנייני ממשלה, אבל משום מקום אנחנו – ומאמינים בכל רחבי הארץ – התחלנו לקבל מגזינים "אוונגליסטים" בכתובות הבית שלנו עם מאמרים המתעמתים עם הרעיונות הדתיים השגויים שלנו ומעודדים אותנו להמיר את דתנו ליהדות "אמיתית". המגזינים הופנו אלינו בשמותינו החוקיים המלאים – שאיננו משתמשים בהם בשום מקום – למעט ניירת ממשלתית. לכן, למרות שמעולם לא נשאלנו על ידי הממשלה בשום הזדמנות על אמונותינו, נראה שלמישהו בממשלה יש תיק עלינו והוא נתן לארגון הלא ממשלתי הזה גישה לפרטים האישיים שלנו, כולל כתובת הבית שלנו.

יש לציין כי לפני שנים, כאשר המון חרדי תפס את כתובת מגוריה של אמי, הם השליכו בקבוק תבערה מחוץ לדלת ביתה ולכדו אותה בתוך דירתה בקומה השלישית כשהמסדרון עלה באש. למרבה המזל, מכבי האש הגיעו וכיבו את הלהבות.

שנים לאחר מכן, לאחר שהוריי נישאו והתגוררו ליד תל אביב, הונחה מכונית תופת מתחת לרכבם. למרבה המזל, הם ראו את החבילה החשודה למראה והזעיקו את חוליית המטענים ששלפה אותה ופוצצה אותה.

המקרה הידוע ביותר – בגלל אכזריותו – שבו יהודים משיחיים הותקפו בדרך זו היה זה של עמי אורטיז, בנו של כומר מקומי.  הוא נפל קורבן לפצצה במסווה של חבילת מתנה לפורים שהושארה לאביו ליד המרפסת הקדמית שלהם. עמי היה אז בן 15, ונדרשו לו יותר משנתיים ו-14 ניתוחים כדי לשקם את גופתו שנכוותה קשות. בגלל מצלמת אבטחה – והרבה לחץ משפטי, התיק הזה היה אחת הפעמים הבודדות שעבריין הועמד לדין וירצה את שארית שנותיו בכלא. אף על פי שנמצא כי הפיגוע הספציפי הזה הוא פרי עבודתו של יהודי דתי בודד, ברור שההשראה לפיגוע הייתה המחאה הממוקדת נגד הכומר בחודשים שקדמו לה.

מקרה פחות מוכר אך מטריד באופן משמעותי התרחש גם לפני מספר שנים, כאשר משפחה מאמינה שיתפה שבתה בגיל בית הספר נקראה למשרד המנהל ותושאלה על ידי קבוצת גברים דתיים על הפעילות הדתית של משפחתה. עודדו אותה לשמור על השיחה שקטה ולכן לא חשבה להזכיר אותה לאף אחד עד היום שבו התפוצץ הטנדר של משפחתה בזמן שחנתה מול ביתם.

למרבה המזל, יש הרבה אנשים עקרוניים בממשלה שלנו.  כאשר מתרחשות עוולות, יהודי משיחי יכול לקחת את עניינו עד לבית המשפט העליון, במידת הצורך.  לבג"ץ יש היסטוריה לא רעה של אכיפת החוק מעל דעה אישית. לצערי, אי אפשר להגיע לספסל בית המשפט העליון בלי מימון משמעותי ולחץ של המוני אנשים. הגוף הקטן של המאמינים בישראל אינו נחשב להמונים. אם ינסו לנקוט עמדה, רבים מהם יסתכנו בהפיכתם למטרה בעצמם. ולכן השאלה היא, מי יעמוד לצד המאמינים בישראל?

בתקופה שבה ישראל נמצאת תחת מטח בלתי פוסק של גינויים דיפלומטיים וסנקציות, ישראל מכירה בכך שהאוונגליסטים הם, אולי בעלי בריתה החזקים ביותר בעולם. כמו במקרה של אסתר, שהוצבה במקום של השפעה כדי להגן על עם ה' מפני טבח, מי יודע אם העמידו אותך במצב הזה בזמן כזה.

בתוך 10 שנים בלבד, מעוז שפך 229,000 דולר כדי להגן על זכויותיהם וחירויותיהם של אזרחי ישראל המשיחיים, וזכה בכל אחד מהמקרים! לרבים מהתיקים הללו בבית המשפט נדרשו שנים כדי לראות פסק דין צודק, אך הם הסתיימו בהחלטות תקדימיות לטובת זכויותיהם הלגיטימיות של יהודים מאמינים!

אתה יכול גם לתמוך במאמינים נרדפים בישראל כשאתה מתפלל. במיוחד אם אתם נרשמים למכתב התפילה השבועי המפורט והייחודי של מעוז ישראל ומשתפים אותו עם קבוצות התפילה שלכם.