כוחו של דבר אלוהים

האם אי פעם חשבתם כיצד אלוהים טיפל בעמו לפני שהיה דבר אלוהים הכתוב? לחנוך לא היה תנ"ך. גם לא נח – וגם לא אברהם, יצחק ויעקב. כתבי הקודש שלנו מלמדים אותנו שלמרות שלאנשים האלה לא היה את המילה הכתובה, אלוהים דיבר אליהם פנים אל פנים.

אך התנ"ך אינו אומר דבר על כך שאלוהים דיבר אל בני ישראל בתקופה הארוכה לאחר שהפכו לעבדים. עם זאת, אלוהים הקשיב לזעקותיהם וידע את צערם. והיתה לו תוכנית. (שמות ג' 7-8)

ברגע היסטורי משנה עולם, משה הופיע בזירה. בצירוף מקרים מוזר ביותר, בעוד פרעה הפרנואיד מנסה להקטין את מספר בני ישראל על ידי הריגת תינוקות זכרים, משה נלקח לבית פרעה וגודל על ידי בת מלוכה.

לא ניתן להפריז בחשיבותן של נסיבות אלה כאשר אנו מבינים שמצרים הייתה אחת הציוויליזציות המתקדמות ביותר בעולם. ומשה, כבן מלוכה מאומץ, קיבל את החינוך הטוב ביותר שהעולם יכול היה להציע באותה תקופה. מה שבטוח הוא ידע הירוגליפים.

ארכיאולוגים לא מאמינים הכריזו זה מכבר שמשה לא יכול היה לכתוב את התורה, מכיוון שאיש לא יכול היה לכתוב עברית באותה תקופה. אבל ראיות ארכיאולוגיות חדשות (במאמר הבא) עשויות בסופו של דבר לתקוע מסמר נוסף בארון הקבורה של ההכחשה האתאיסטית. כל תגלית ארכיאולוגית חדשה שמתגלה כאן בישראל מוכיחה שוב ושוב שהתנ"ך הוא הרי אמיתי ומדויק.

על פי התנ"ך, משה הוביל את ישראל ממצרים בסביבות 1445 לפנה"ס. ומשה בילה את 40 השנים האחרונות של חייו בהובלת בני ישראל במדבר וכתיבת הדברים שאלוהים עצמו הכתיב לו בעברית. התורה – חמשת חומשי התורה – הוכרה מיד על ידי עם ישראל כספר מוסמך שניתן למשה על ידי הקב"ה.

ויקרא משה לכל העם:

אחר כך לקח את ספר הברית וקרא לקול העם. והם אמרו, כל מה שהאדון אמר נעשה, ונהיה צייתנים. (שמות כ"ד:7)

כתבי הקודש מצביעים על כך שהיו בערך 2,000,000 אנשים שיצאו אחרי משה ממצרים. ללא מיקרופונים, ברור שהוא היה צריך עזרה – הרבה עזרה – כדי להפיץ את דבר אלוהים לאנשים האלה.

על ידי כתיבתו, התורה תוכל להגיע למספר בלתי מוגבל של אנשים. אלוהים אמר לו לבחור שבט אחד – הלויים – שישרת את אלוהים ואת העם כשרים רוחניים. הם היו צריכים להעתיק את ספרי התורה ולהניח עותק לצד ארון הברית. (דברים ל"א 24 – 26)

זה בטח היה אתגר ארגוני במדבר לקרוא את התורה המלאה לכל ישראל! איזו משימה!

אבל משה ידע שמנהיגי ישראל צריכים להיות שקועים בדבר אלוהים כדי לעבוד את אלוהים בכל ליבם. למעשה, משה ציווה על כל מלכי ישראל לעתיד לכתוב עותק משלהם של התורה מהעותק של הלויים.

... ויקרא אותו [המלך] כל ימי חייו... שלא יפנה הצידה מן המצווה לימין או לשמאל, שיאריך ימיו במלכותו... (דברים י"ז 18-20)

יהושע

אבל יורשו של משה, יהושע, הרים את הגלימה כדי להשתלט על הארץ שאלוהים הבטיח לישראל. במהלך 52 שנותיו (jbqnew.jewishbible.org) של יהושע כמנהיג ישראל, הוא בחר בשילה כמרכז הרוחני של ישראל. יהושע הקים שם את משכן הישיבה שבו שכן ארון הברית, יחד עם ספרי התורה. יהושע היה נאמן להכניס את דבר אלוהים לליבם ולמוחם של בני ישראל.

לא היה דבר מכל אשר ציווה משה אשר יהושע לא קרא לפני כל אסיפות ישראל, עם הנשים, הקטנים והזרים אשר חיו בקרבם. (יהושע ח' 35)

יתר על כן, הוא הוסיף ספר משלו הנושא את שמו, המתעד את האירועים שהתרחשו לאחר כניסתם לארץ המובטחת.

ושלא במפתיע, כל עוד יהושע וזקני דורו היו בחיים, ישראל עבדו את ה'. אבל זה לא אומר שזו הייתה עבודה קלה. כאשר כל שבט החל להחזיק באדמה שאלוהים הקצה לו, הם החלו לנוע לאזורים מרוחקים ברחבי הארץ המובטחת.

שופטים

כאן באמת התחילו הקשיים. במשך תקופה של כמעט שלוש מאות שנה, שנים עשר שופטים שונים, שחיו באזורים שונים, קמו בעיקר כמנהיגים צבאיים כדי להדוף אויבים תוקפים כשהם כובשים את הארץ שאלוהים הבטיח להם. הם לא היו רוחניים במיוחד לרוב.

ככל שהשבטים עברו לאזורים מרוחקים, רבים התרחקו יותר ויותר מאלוהיהם. חייהם התמלאו בעבודת אלילים ובאלימות קיצונית. שופטים אחדים כמו דבורה וגדעון היו אנשים יראי שמיים. עם זאת, נראה היה כי חלה הידרדרות מתמשכת באיכות השופטים, שהגיעה לבסוף לשמשון. לוחם, כן. איש אלוהים, לא. ללא הנהגה אלוקית חזקה, הקריאה בתורה והציות לה הפכו פחות ופחות לעדיפות עליונה. האלימות המשתוללת, החטא המיני ועבודת האלילים השתלטו על המקום. מלחמות שבטים עלו בחייהם של מאות אלפי בני אדם.

ספר שופטים העצוב מסתיים במילים:

בימים ההם לא היה מלך בישראל, כל אחד עשה את הישר בעיניו. (שופטים כ"א 25)

סמואל

עם זאת, היה שריד בכל השבטים שנשארו קרובים לאלוהים. תחת הנהגתו של שמואל, הוא השליט סדר לפחות בחלק מהאומה שזה עתה הוקמה. כנביא אדיר, הוא שירת את עמו בכך שיצא לסיבוב בשלוש ערים מרכזיות – בית-אל, גלגל ומצפה וכן עירו רמה – ושפט את ישראל. כשופט, הוא לימד את תורת משה ואת ספר יהושע לעמו. לפני מותו של שמואל, הוא הוסיף גם את ספרי שופטים ושמואל לדבר אלוהים הכתוב. אף על פי כן, בוודאי היו ערים וכפרים רבים רחוקים מהמרכז הרוחני של ישראל. ספק אם כל בני ישראל קיבלו תזונה קבועה של דבר אלוהים.

דוד ושלמה

תקופת המלכים באה לאחר מכן. בית ישראל שמע כנראה יותר פסוקים בימי דוד המלך ושלמה מאשר בכל תקופה אחרת מאז מות משה. ברור מהכתובים, דוד המלך, למרות שהחל את דרכו כרועה צאן, הפך לשופט, מוזיקאי, סופר, משורר ונביא משכיל.

דוד השליט סדר על כל שבט הכהונה והלויים – כל 38,000 מהם! הדרך האהובה עליו להביא את דבר אלוהים הייתה באמצעות שירי נבואה והלל, יחד עם מזמורי תהילים היסטוריים על יחסי הגומלין של אלוהים עם ישראל לאורך הדורות. הוא מינה 4,000 מוזיקאים שסגדו בשירה ובכלי נגינה.

קשה להדגיש מספיק עד כמה עוצמתי השפיע "דברי אלוהים" שלו על ישראל לאורך הדורות. שיריו הושרו או נקראו במשך מאות שנים, והם נשאו התגלות אלוהית רבה במילותיהם. דוד היה ללא ספק תלמיד נלהב של ספרי התנ"ך הזמינים בדורו. הוא אהב את דבר אלוהים! במזמור הראשון נאמר:

אשרי האיש... התענגותו היא על תורת האדון, ובתורתו הוא מהרהר יומם ולילה. (תהילים א' 1 – 2)

דוד דאג שבני ישראל ישלמו מעשר ללוויים בתקופת מלכותו כדי שהלוויים והכוהנים יוכלו ללמוד את דבר אלוהים הכתוב ולנהל. בימי התנ"ך, תמיד היה רוב של בני ישראל שלא ידעו קרוא וכתוב. אבל כל עוד ההנהגה – המלכים, הכוהנים, הלויים והנביאים – היו שקועים בדבר אלוהים, הם היו מביאים תרבות של אלוהות לעמם.

תהילתו של שלמה כמלך מבריק וחכם הייתה ידועה למרחקים. עם זאת, נראה שככל שאורח חייו של שלמה נעשה בשר ודם יותר, הוא בילה פחות זמן עם אלוהים ודברו. הוא שכח את כתבי התורה:

וכן לא ירבה [המלך] נשים לעצמו, פן יסור לבו; וגם לא יכפיל לעצמו כסף וזהב. (דברים י"ז 17)

ממלכת ישראל הצפונית

בגלל בנו היהיר של שלמה, שהיה חסר בבירור את חוכמת האל, המלכות נקרעה לגזרים. לעשרת שבטי ישראל לא היה מלך צדיק אחד לאחר מכן – למעט יהוא – עד שהוגלו לאשור! אפשר לומר שאף אחד מ-20 המלכים שלהם לא החזיק עותק של דבר אלוהים המוסמך בקרבתם. לעם לא היה מי שילמד אותו את דבר אלוהים.

למעשה, מלכי ישראל הרשעים הללו לא הרשו אפילו לאזרחיהם לבקר בירושלים כדי להתפלל, מחשש שהם עלולים למסור את נאמנותם למלכי יהודה. מלכי עשרת השבטים למעשה בנו חומות כדי להרחיק את עמם מיהודה, מהמקום שבו דבר אלוהים נשאר, ליד ארון הברית.

עודד, נביא ביהודה, אמר על ממלכת ישראל הצפונית: זמן רב ישראל הייתה ללא אלוהים אמיתי, ללא כהן מלמד וללא חוק... (דברי הימים ב' ט"ו 3)

עם זאת, היו נביאי אלוהים בין עשרת השבטים בשנות הממלכה הצפונית. ישעיהו, הושע, עמוס ועוד היו קולות באותה תקופה. אך כאשר אליהו קרא תיגר על בני ישראל ואמר:

עד מתי תתלבטו בין שתי דעות? אם האדון הוא אלוהים, לכו אחריו; אבל אם בעל, לכו אחריו. (מלכים א' י"ח 21)

אבל העם לא ידע במי לבחור! גם לאחר ניצחונו הגדול על נביאי הבעל, אליהו נמלט על נפשו נגד איזבל הרשע להפליא, משוכנע שהוא המאמין האחרון בחיים. אך אלוהים גילה לו שיש לו 7,000 איש שלא השתחוו לבעל. אף על פי כן, הרשע המשיכה להתמלא.

מצב הרסני כזה יכול להוביל רק לסוף סופי טרגי. אחרי פחות מ-200 שנה, אלוהים קיבל את זה. עשרת השבטים יצאו לגלות, ולעולם לא ישמעו מהם עוד.

*דוד המלך, המוזיקאי (צילום: Shutterstock.com)*

ממלכת יהודה הדרומית

גם ליהודה היו בסך הכל עשרים מלכים לפני שנבוכדנצר גרר אותם לבבל. רק מעטים היו צדיקים.

צאצאיו המיידיים של שלמה היו בינוניים עד רעים: רחבעם, אביהו, אסא. אבל היה זה המלך הבא, יהושפט, שהחזיר את יהודה להיות עם צדיק וירא שמיים. אלוהים הגן עליו, גם כשעשה טעויות, והגן על עמו מפני אויבים עזים. התנ"ך אומר:

[הוא שלח את מנהיגיו] ללמד בערי יהודה... אז הם לימדו ביהודה והיה להם את ספר תורת ה' איתם; הם הלכו בכל ערי יהודה ולימדו את העם. (דברי הימים ב' י"ז 9)

למרבה הצער, במשך 150 השנים הבאות, רוב מלכי יהודה לא היו שגרירים לדוגמה של אלוהים. חלקם התחילו את דרכם בחצי הדרך הטובה, ואז, כשכוחם גדל, הפכו לרעים ממש.

רק שני מלכים אחרים, חזקיהו ויאשיהו, היו מלכים יראי שמים באמת. חזקיהו התחרט על חטאי אבותיו הרבים, והכיר בשיממון שהזנחתם את אלוהים ואת דברו הביאה על עצמם. הוא פתח את דלתות בית האדון ותיקן אותן. (דברי הימים ב' כ"ט 3)

הלויים הוציאו את כל האשפה מבית המקדש הנטוש, ובמשך שמונה ימים ניקו את המקום. לאחר מכן ציווה על הלויים להיכנס לבית ה' בשבח ובהלל. הוא היה נחוש בדעתו שההנהגה הרוחנית של יהודה תתמקד בהובלת העם לאהבת ה'. הוא ציווה על עמו לתמוך בכוהנים ובלויים כדי שיוכלו להקדיש את עצמם לתורת ה'. (דברי הימים ב' ל"א 5)

ובכל עבודה שהחל בעבודת בית ה', בתורה ובמצווה, לחפש את אלוהיו, עשה בכל לבו. אז הוא שגשג. (דברי הימים ב' ל"א 21)

חזקיהו ראה תחייה בקרב אנשי ממלכתו. אבל בשגשוגו, אפילו חזקיהו התגאה בסוף, ובנו מנשה היה אסון מוחלט. מנשה מלך 55 שנה, והיה אולי הרשע ביותר מכל מלכי יהודה. שוב היה ריק מוחלט של דבר אלוהים. שוב האנשים גוועו ברעב.

למרבה הפלא, נכדו של מנשה, יאשיהו, הפך לאלוהי ביותר מבין כל מלכי יהודה אחרי דוד. (אולי הייתה לו אמא יראת שמיים?) יאשיהו הפך למלך בגיל שמונה. בגיל 16 החל לחפש את "אלוהי דוד אביו". הוא קרע כל אליל שיכול היה לשים עליו את ידיו. בגיל 26 החליט לבצע תיקונים בבית המקדש. בזמן שהכהן הגדול חזקיהו ניקה, הוא מצא את "ספר תורת ה' שניתן על ידי משה". יאשיהו הזדעזע מהכתוב וקרע את בגדיו.

לך, שאל את ה' בשבילי, ובשביל אלה שנשארו בישראל וביהודה, לגבי דברי הספר שנמצא; כי גדול הוא חרון אפו של ה' שנשפך עלינו, כי אבותינו לא שמרו את דבר ה', לעשות על פי כל הכתוב בספר הזה. (דברי הימים ב' ל"ד 21)

הייתה תחייה גדולה בתקופת שלטונו. יאשיהו טיהר, פשוטו כמשמעו, את הארץ מכל התועבות ששירתו בני ישראל. הכתוב אומר: כל ימיו לא יצאו מללכת אחרי ה' אלהי אבותיהם. (דברי הימים ב' ל"ד 33ב)

למרבה הטרגדיה, יאשיהו נהרג בקרב בגיל 39 לאחר ששלט במשך 31 שנים. שלושה מבניו של יאשיהו ונכד אחד שלטו במשך 22 השנים וששת החודשים הבאים. כל אחד מהם היה מרושע יותר מקודמו. תחת שלטונם של מלכים רשעים אלה, המנהיגים והכוהנים "חטאו יותר ויותר, וחיללו את בית האלוהים". ירמיהו, הנביא הבוכה, ואחרים ניסו נואשות להזהיר את ארבעת בניו של יאשיהו, אך ללא הועיל. ממלכת יהודה החזיקה מעמד כ-325 שנה. עכשיו זה היה הסוף של כל ישראל. הארץ הייתה כה חרבה, רעב ומחלות, עד שנבוכדנצר מצא רק 4,600 יהודים ראויים לגלות.

עם זאת, עדיין היו חסידים יהודים חזקים של האל האמיתי האחד. הכוהן, יחזקאל, שגורש לבבל עם המלך האחרון, צדקיהו, ניבא בפומבי וכתב ספר על חזיונותיו – מדוע אסון פקד את ישראל. דניאל, כנראה משושלת המלוכה של מלכי יהודה, ושלושת חבריו שמרו על קשר אינטימי עם אלוהים, למרות שזה כמעט עלה להם בחייהם. ברור שהייתה להם גישה לתורת משה ולספר ירמיהו, וככל הנראה לכל הספרים הכתובים עד אז. דניאל התוודה על חטאי עמו ועל עצמו כשציטט את המצוות והקללות בתורה. הוא התפלל בשקידה כי ראה בספר ירמיהו שהעם היהודי יחזור למולדתו בעוד 70 שנה. עדיין הייתה תקווה!

העדות של התנ"ך כולו עקבית: כאשר הממשלה והמנהיגים הרוחניים של עם ישראל שירתו את אלוהים וסיפקו לאזרחיהם את דבר אלוהים, האומה שלהם שגשגה – בכל פעם.

כאשר לא היו לישראל כתבי הקודש והנהגה אלוהית, הם חזרו לחטוא, ועם עמם ירד – ובסופו של דבר הושמד. כל פעם. ישראל היא הדוגמה שלנו לאופן שבו אלוהים מטפל ביחידים ובאומות. כל הזמן.

המשך בחודש הבא: מעזרא ועד ישוע המשיח.

תרם