מבצע "עלות השחר"

בדיוק נחתנו בישראל אחרי כמה שבועות בדרכים עם סיור הלל מעוז ישראל. נלחמתי בג'ט לג והחלטתי ששטיפת המכונית עם בני בן השש תעזור לשנינו להישאר ערים. אוויר אחר הצהריים בירושלים היה חם וקריר כרגיל בשעה זו של היום בתקופה זו של השנה. ירושלים קסומה במובן הזה – לא משנה כמה חם בקיץ, הערב תמיד קריר ומרענן. מוזיקת פולק ישראלית חיה הגיעה מחתונה בחצר של השכן שלנו בזמן שהתזנו מים וסבון על המכונית. שום דבר באותו ערב לא רמז שתוך 24 שעות נטיס מטוסים מעל עזה ואני אבדוק את הצוות שלנו אם הם נקראו למילואים.

בשנה שעברה

כל העניין התחיל כל כך מהר שזה תפס ישראלים רבים לא מוכנים. אבל מה שתפס אותי לא מוכן היה כמה רגוע האוויר הרגיש כשזה קרה. כל זה עמד בניגוד מוחלט לאשתקד בחודש מאי, אז בימים שקדמו למבצע "שומרים על החומות", כשחמאס תקף בישראל 4,360 רקטות, האוויר היה סמיך מזעם. לא היית צריך לצפות בחדשות כדי לדעת שמשהו קורה. התסיסה באוויר השפיעה על כולם ברחובות.

גם בשנה שעברה, כשחמאס החל לאיים על ישראל, חיכתה ישראל שחמאס יירה את הירייה הראשונה. זה אמנם נתן לישראל את קלף "הם התחילו את זה" כדי לתת לקהילה הבינלאומית, אבל זה גם נתן לחמאס זמן להתארגן. משמעות הדבר הייתה שהיה להם זמן להציב את משגרי הרקטות שלהם באזורי מגורים, דבר שעלול לסכן אזרחים עזתים וישראלים נוספים. היה להם גם זמן לעורר רגשות ביישובים הערביים ברחבי הארץ.

עוד בטרם עפו הרקטות, התקיימו הפרות סדר בשכונות שונות בירושלים. עד שהמבצע היה בעיצומו, אלפי ערבים ישראלים ארגנו תהלוכות ברחבי הערים הגדולות בישראל. הם קראו קריאות נגד ישראל – חלקם השליכו בקבוקי תבערה בוערים דרך חלונות הדירות בזמן שמשפחות יהודיות הסתגרו בבתים. זה היה בבירור ביטוי רוחני של חושך והיה הדבר המוחשי ביותר שחוויתי אי פעם ברמה הלאומית.

והנה היינו שנה לאחר מכן עם מבצע שהיה בעצם אירוע של "מצמוץ ואתה עלול לפספס את זה".

השנה – מי התחיל את זה? 

אחת הסיבות לכך שהלחימה השנה הרגישה פחות כאוטית מסביב היא שהאויב היה, למעשה, פחות. הג'יהאד האסלאמי בפלסטין, הממומן על ידי איראן, הוא ארגון טרור קטן בהרבה, בעל השפעה פחותה בהרבה מחמאס. ולמרות שהם רצו שחמאס יצטרף אליהם למאבק, חמאס סירב. צה"ל, מצדו, התחייב באופן לא רשמי להימנע מפגיעה מכוונת באנשיו ובנכסיו של חמאס.

מוזר ככל שזה יישמע, למרות שחמאס נשבע להשמיד את ישראל, ישנם זמנים שבהם ישראל וחמאס "משתפים פעולה" במאמץ שמשרת את שני הצדדים. (אני יודע, "המזרח התיכון הוא יצור מוזר!" כמו שאנחנו אומרים בעברית.) ישראל לא ממש מעוניינת להיכנס לעזה, וחמאס, שהוא הגוף השליט בעזה, עדיין בשיקום ועדיין לא מוכן לסבב נוסף אחרי המכה שספג בעימות עם ישראל בשנה שעברה. ישראל גם מאפשרת ל-20,000 עזתים (בעלי סיווג ביטחוני) לחצות את הגבול מדי יום לעבודה, ותקיפת ישראל משמעותה אובדן מיידי של מקום עבודתם של משפחות רבות. במשך כמה ימים ניסו מצרים וחמאס להשתלט על הג'יהאד האיסלאמי.  אולם הג'יהאד האסלאמי בפלסטין לא רק המשיך באיומיו, אלא אף חיזר באגרסיביות אחר ארגוני טרור אחרים להצטרף אליהם למאבק זה.

בזמן שהחדשות הבינלאומיות היו מקובעות על נסיעתה של ננסי פלוסי לטייוואן, רק כלי תקשורת מעטים ציינו שיש בעיה בישראל. ובכל זאת, התחלנו לקבל שאלות מהקוראים שלנו ששאלו על מה שקורה. "איך זה התחיל ומי התחיל את זה?" היה מה שרוב האנשים רצו לדעת. אמנם, התשובה הטכנית במקרה של מבצע "עלות השחר" היא שישראל ירתה את הירייה הראשונה. אבל כמו שקורה בדרך כלל עם המורכבות של המזרח התיכון, ההקשר הוא הכל.

כמה ימים לפני תחילת המבצע, כשעלינו על מטוס כדי לחזור הביתה לישראל, סרקתי את החדשות וראיתי משהו על מעצר בג'נין (עיר שמפורסמת במספר המחבלים שהיא הולידה). ישראל יירטה ככל הנראה שיחות מודיעין על תקיפה קרובה על אדמת ישראל. בשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום פשט צה"ל על 39 מוקדים והסתלק מהמקום עם 13 מעצרים, בהם באסם סעדי, ממנהיגי הג'האד האסלאמי בפלסטין.

הג'האד האסלאמי בפלסטין זעם על המעצרים והדיבורים על פיגוע קרוב נגד ישראלים התגברו. משלא הצליחה לאתר את התוקפים הפוטנציאליים, הציבה ישראל מחסומים וסגרה את כל היישובים הישראליים ברדיוס מסוים של רצועת עזה בניסיון לסכל את הפיגוע רחב ההיקף. חתונות וחגיגות אחרות בוטלו. עסקים נסגרו ועשרות אלפי ישראלים לא הורשו לצאת לעבודה או לצאת עם משפחותיהם למקומות כמו חוף הים או הפארק.

החלק הקשה ביותר בסגר הזה היה שהוא הגיע אחרי שנתיים של סגרי קורונה – ובדיוק כמו אלה, לאף אחד לא נאמר כמה זמן הסגר הזה יימשך. ישראלים שגרים בעוטף עזה מבינים את הסיכונים הנלווים לחיים שם ועוקבים מקרוב אחר הוראות הצבא. אם כי יש להודות, כמה חקלאים התגנבו החוצה בלילה כדי לבדוק את הגידולים שלהם ואת מערכות ההשקיה. כל מה שהם היו צריכים זה יום או יומיים של חום המדבר כדי למחוק יבול שלם אם היבול שלהם לא קיבל הידרציה ראויה. ובעוד הממשלה מפצה על נזקים עקב מלחמה וכו', החזרים אלה יכולים לקחת שנים לקבל.

שלושה ימים לתוך הסגר, והג'האד האסלאמי בפלסטין החל לחגוג את "ניצחונו על המשטר הציוני" עם תמונות של חופי עזה מלאים באנשים בזמן שהחוף הקרוב ביותר לישראל לעזה ריק ותושביו כלואים בבתיהם.

כולם יודעים שישראל לא אוהבת להיכנס לעזה, כי לעשות זאת (גם מסיבות מוצדקות) זה תמיד כאב ראש בינלאומי. ככזו, ישראל ידועה בכך שהיא מחזיקה מעמד עד לירי לעברם תחילה, ולכן הג'האד האסלאמי בפלסטין מעולם לא ראה את מבצע "עלות השחר" מגיע. 

מבצע "עלות השחר"

השעה הייתה 16:16 (16:16) אחר הצהריים של יום שישי, כאשר ישראל הטיסה פצצות דאון מדויקות ביותר דרך קירות דירת המסתור בקומה החמישית של תייסיר ג'עברי. הפיצוצים שלחו אותו ועוד 15 מחבלים שהיו איתו לפגוש את יוצרם, אך השאירו את שאר בניין המגורים ללא פגע. הג'האד האסלאמי בפלסטין היה כל כך לא מוכן שלקח להם כמה שעות להתחיל לירות את הרקטות הראשונות שלהם לעבר יישובים ישראליים.

הישראלים בעוטף עזה אפילו לא טרחו לערוך את השולחן לסעודת השבת והכניסו את האוכל למקלטים. חדשות הערב נכנסו למצב מלחמה וכל התוכניות הרגילות בוטלו. נאמר לנו שכל האזורים בטווח של 80 ק"מ מעזה צריכים להיות בכוננות. ירושלים נמצאת במרחק של 76 ק"מ משם. ישנתי חצי ג'טלג עם הרדיו דולק כל הלילה. מתישהו ביום שבת בני בן השש הקדחתני נמצא חיובי לקורונה.

חדשות ישראליות

בישראל, אתרי החדשות הגדולים אינם מפרסמים כתבות בשבת. צריך להבין שגם בעולם התקשורת התחרותי, ישראל שמה בראש סדר העדיפויות יום משפחה ומנוחה. מצב מלחמה, לעומת זאת, משנה הכל. מטח רקטות כמעט בלתי פוסק נורה במעלה ובמורד חופי ישראל ואף הגיע לתל אביב. משמעות הדבר הייתה שמחצית מאוכלוסיית ישראל הייתה תחת איום – ואנשים בישראל היו צריכים לדעת מה קורה.

התעוררתי ביום ראשון בבוקר אחרי עוד לילה של ג'טלג עם ילד חולה, למה שנשמע כמו רהיטים כבדים שנפלו על הרצפה למטה. הרהרתי מי יכול היה לאסוף רהיטים בשעה מוקדמת זו, כשהתגלגלתי להביט בטלפון שלי וראיתי את החדשות המרעישות שירושלים נורתה עליהן. ההבנה שמה ששמעתי זה רקטות שיורטו על ידי כיפת ברזל בלי ששמעתי אזעקה הוציאה אותי מיד מהמיטה. האם האזעקות התקלקלו? האם הגיעו רקטות נוספות?

למרבה המזל, החדשות הסבירו במהרה כי טכנולוגיה חדשה יכולה כעת לקבוע בצורה מדויקת יותר באילו שכונות רקטות יכולות לנחות ולכן יכולה להגביל את האזעקות לאזורים אלה. המטרה הייתה שיהיו כמה שפחות הפרעות לחיי היומיום בישראל תחת מתקפה, וזו הייתה אחת הדרכים לעשות זאת. אז לשמוע פיצוצים משום מקום בלי לשמוע סירנות אולי מלחיץ, אבל זו לא הייתה תקלה.

החדשות דיווחו על סיפורים אישיים כמו משפחות שבתיהן נפגעו בעת ששהו בצייתנות במקלטים. הם הציגו גם ישראלי ממוצא פרסי ששידר בשידור חי בפרסית לאיראנים על המתרחש בישראל.  לא יכולתי שלא לחייך כשדיווחו כיצד הישראלים עוזרים להרגיע תיירים לאחר שכמה רקטות יורטו על ידי כיפת ברזל ממש מעל מימי חוף תל אביב. הישראלים רגילים להקרין רוגע כשנמצאים תחת איום - במיוחד כשהילדים בסביבה, ולכן עזרה להרגיע תיירים באה באופן טבעי.

שמתי לב לשינוי בטרמינולוגיה עם כניסת הדיווחים. אם בעבר היו מחלקים את מניין ההרוגים לקטגוריה של "חמושים" וקטגוריה של "אזרחים חפים מפשע", צה"ל מכנה אותם כעת אנשים "בלתי מעורבים". הסיבה לכך היא שלעתים קרובות קשה מדי לקבוע אם הרוג בלתי מזוהה היה באמת "אזרח תמים" או "חמוש שלא היה בתפקיד" שפשוט היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. כך היה במקרה של שני שוטרים המזוהים עם חמאס שנהרגו כאשר ישראל התנפלה על פעיל הג'יהאד האסלאמי וחיסלה אותו. (כזכור, חמאס לא היה מעורב בסבב הלחימה הזה, ולכן החבר'ה שלהם ייחשבו "בלתי מעורבים").

במוצאי שבת הדיח צה"ל את מפקד דרום הרצועה של הג'יהאד האסלאמי בפלסטין, והבוקר (ראשון) הודיעו כלי התקשורת כי צה"ל חיסל את כל צמרת הנהגת הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני בעזה.

לסכן את בני עמך 

יש לנו חבר בדרום הארץ שמייצר תכשיטים ויצירות אמנות אחרות משרידי רקטות שנורה על ישראל על ידי חמאס. כשביקרנו בבית המלאכה שלו, הוא הראה לנו איך התרמילים של חלק מהרקטות עשויים מדברים כמו עמודי תאורת רחוב וצינורות גדולים אחרים מלאים בחומרי נפץ. עם האופי "תוצרת בית" של כלי נשק אלה, אין פלא שהם לא באמת יכולים לכוון אותם. מתוך יותר מ-1,100 רקטות שירה הג'האד האסלאמי בפלסטין לעבר ישראל בחודש האחרון, בין 120 ל-200 רקטות אלה התקלקלו ונחתו בשטח הרצועה. ומכיוון שירי מתוך אזור מגורים הוא הדרך הטובה ביותר שבה טרוריסטים מגנים על עצמם מפני התקפות נגד ישראליות, כאשר הרקטות שלהם מתקלקלות, אין זה נדיר שהם נופלים באזור מגורים זה.

עשרים וארבע שעות לתוך המבצע, ההתקפות הנקודתיות של צה"ל הצליחו לגרוף מינימום נפגעים לא רצויים או טעויות גדולות ושוברות לב. במוצאי שבת החלו גורמים מעזה להאשים את ישראל בהפצצת בית שבו נהרגו חמישה ילדים וכמה מבוגרים. טרגדיות כאלה הן רגעי תעמולה עבור מנהיגים פלסטינים המנסים לשכנע את מנהיגי העולם – ואת בני עמם – שישראל "פוגעת בכוונה בתינוקות פלסטינים".

בתגובה פורסמו צילומים חתומים בזמן של שיגור רקטה של הג'האד האסלאמי בפלסטין, שבה אחת הרקטות של הארגון נפלה באזור מגורים זה. בצה"ל, שלקח אחריות פומבית מאוד על טעויותיו בעבר, דחו את הטענה, והסבירו כי כלל לא נכחו באזור בעת הפיצוצים. במהלך הלילה הוטלה האשמה על ישראל בבית נוסף בעזה שבו נפגעו אזרחים, אם כי צה"ל לא תקף גם אזור זה באותה עת. אפילו סוכנות הידיעות AP, שבדרך כלל מצדדת בישראל הודתה כששלחה את עיתונאיה לחקור את הנושא, הצביעה על שיגור רקטות כושל ולא על תקיפה ישראלית.

בשל הנשק הדל, בתום המערכה בת שלושת ימי המערכה הסב הג'האד האסלאמי בפלסטין יותר נזק ל"אזרחים הבלתי מעורבים" שלו מאשר לישראל.

מתוך כמעט 1,000 רקטות שחדרו לישראל, רובן נפלו בשטחים פתוחים. כ-380 מהם הוגדרו כאיום על הישראלים ויורטו על ידי כיפת ברזל עם 97% הצלחה. אלה שכיפת ברזל פספסה נפלו והרסו בתים, אך לא פגעו באיש, שכן הישראלים הוכיחו משמעת רבה בציות לפקודות להיכנס למקלטים שלהם. אלה שהגיעו בסופו של דבר לבית החולים בצד הישראלי טופלו בשל הלם/PTSD, התקפי לב מהלחץ ופציעות בשוגג כמו החלקה תוך כדי ריצה למקלט.

ביום ראשון, כשהנהגת הג'יהאד האסלאמי נכה זמנית (הם יוחלפו בקרוב, כמובן, על ידי הבאים בתור), מניין ההרוגים נמוך והאיום המיידי בפגיעה בישראלים נסגר, ישראל עשתה את הבחירה הנכונה לצאת.

כולם יודעים שזה לא יהיה הסיבוב האחרון. הרקטות יירדו עלינו שוב, בין אם בעוד שבוע ובין אם בעוד כמה שנים. הם ימשיכו להילחם ולגדל את ילדיהם להילחם בנו, ואנחנו נמשיך להגן ולגדל את ילדינו כדי להגן עלינו. בטבע אין אמצע. הם לא יפסיקו ואנחנו לא נפסיק. הם רוצים את האדמה שלנו ואין לנו לאן ללכת. תקוותנו היחידה היא ההבטחה שאלוהים נתן לנו שיבוא יום והוא יביא את שלומו לחופינו.

אנו, ישראל, נתונים לחסדי תוכניתו של אלוהים עבורנו. הוא זה שבחר בנו לחיות בארץ הזאת ולעבוד אותו כאן. הוא שהחזיר אותנו מן הגויים והבטיח לטהר אותנו ולתת לנו לב בשר ודם ולנוע עלינו ללכת אחריו. יש כוח שלא רוצה לראות את הנבואה הזאת מתגשמת. כוח שרוצה לראות את אלוהים נכשל במה שהוא אמר שהוא יעשה. עם זאת, מה שהם לא מצליחים להבין הוא שהדבר היחיד שאלוהים לא יכול לעשות הוא להיכשל.