IStandwithIsrael – תשעה סיפורים שיחממו את הנפש

זמן קצר לאחר הקמת I Stand with Israel בשנת 2002, פנה אלינו אדם ואמר שהוא רוצה לתמוך באלמנה בישראל. הוא ראה פסוקים כמו זה ביעקב, שהגדירו את הדת הטהורה כחיים ללא כתמים על ידי העולם – וטיפול ביתומים ואלמנות. מאיוב דרך ישעיהו ועד טימותיאוס, הפסוקים על משמעות הטיפול בכת פגיעה זו של החברה הם חזקים וברורים. וכך, הוא רצה לטפל באלמנה בישראל. מצאנו לו שני מועמדים. הוא החליט לתמוך בשניהם.

במהלך השנים הגיעו מדי פעם תרומות במיוחד כדי לעזור לעניים. אבל כש IStandwithIsrael.com נולד, פתאום זרמו אלפי דולרים מדי חודש עם הבקשה לתת לנזקקים בישראל. ידענו שמאמינים יהודים מתקשים לקבל עזרה מארגוני צדקה מקומיים בגלל הסטיגמה של אמונתם. ISWI ישאף לשנות זאת מכיוון שידענו שקהילת מאמינים חזקה תהיה עדות לטובו של אלוהים. מאז חילק ISWI למעלה משבעה מיליון דולר למאות משפחות ויחידים ישראלים נזקקים.

מה עושה כל כך ייחודי?

יש שני דברים שמייחדים את ISWI: הראשון הוא הנוכחות הפיזית שלנו בישראל. העניין עם העניים הוא – הם עניים – אז אין להם דרך לפרסם את העוני שלהם כדי להגיע לאנשים שרוצים לעזור להם. אנו חיים ועובדים בישראל מאז שנות השבעים, ויש לנו קשרים אישיים עם קהילות וקהילות מאמינים ברחבי הארץ – יכולנו למצוא אותם!

השני הוא הרצון שלנו לבנות ולא רק לתקן. אנחנו רוצים לתת לא רק כדי לעזור לאנשים לצאת ממצבים רעים – אלא גם לעזור להניע אנשים למצבים טובים. אנחנו יכולים לעזור למלא חור כלכלי מטרגדיה או נסיבות בלתי צפויות, אבל מה אם אנחנו יכולים גם לבנות סולם עבור מישהו להצטיין מעבר למה שהוא יכול לנהל בכוחות עצמו? וזה היה העיקרון המנחה שלנו מההתחלה!

חלק מהשמות משתנים ופרצופים אינם מוצגים כדי למנוע רדיפה. אבל הנה רק כמה מסיפורי החיים האמיתיים שהתומכים המפוארים של ISWI אחראים להם השנה:

סיפור ראשון

פרויקט החייל הבודד

כהורה, אחד החלקים המפחידים ביותר בגידול ילדים מאמינים בישראל הוא הידיעה שיש לך רק 18 שנה להחדיר בהם אהבה עמוקה לאלוקים ועמוד שדרה חזק – כי זה יהיה תפקידו של הצבא לפרק אותם עד היסוד ולהפוך אותם לחיילים.

"עכשיו יש לחיילים בודדים מרחב ייעודי עבורם עם אנשים מסורים שמחכים ומוכנים לאהוב, לדאוג ולטפח את מגיני ישראל".

אחד המאמינים הישראלים החזקים ביותר שהכרתי אמר לי כשהיה בצבא: "המטרה שלי הייתה לצאת מהארון בסוף השירות הצבאי שלי ועדיין להיות מסוגל לומר 'אני מאמין באלוהים'". הוא לא התערער באמונתו; כל מה שהוא הרגיש שהוא יכול להשיג בזמן שירותו הצבאי היה פשוט להיאחז במה שהוא יודע שהוא נכון, תוך התמודדות עם הלחץ והפיתויים של להיות עם בני 18-20 לא מאמינים יום אחר יום ללא דרך לברוח. המאבק הזה יוצר תחושת בדידות מדהימה.

המתנה הגדולה ביותר שניתן להעניק לחייל החפץ ללכת בדרכי ה' היא תחושת שייכות ומקום מנוחה רוחנית וגשמית. המקום הזה הוא בדרך כלל בבית עם המשפחות שלהם, שהחיילים הולכים אליו בסופי שבוע. עם זאת, ל"חיילים בודדים" אין משפחות בישראל לחזור אליהן הביתה. בשיתוף פעולה עם דן קרלסון מ-CBN ישראל, ISWI סייעה להכין מקום כזה לחיילים בודדים לבוא ולנוח. המקום הזה הוא לא רק חדר מעונות או מקום לתפוס ארוחה חמה ומיטה ללילה. לחיילים בודדים אלה יש מרחב ייעודי עבורם עם אנשים מסורים במתקן זה שמחכים ומוכנים לאהוב, לדאוג ולטפח את מגיני ישראל.

סיפור שני

שרה

מרפא בעיסוק הוא מישהו שחושב על דרכים יצירתיות לעזור לאנשים שיש להם מוגבלויות או מגבלות שונות (כגון מחלה או מאסר) לחיות את החיים טוב יותר. למרות שרבים מאיתנו עשויים ליהנות ממישהו שמגיע אלינו כדי לתת לנו טיפים כיצד לבחור תחביב או לנהל את קצב החיים היומי/שבועי שלנו טוב יותר, יש כאלה שזקוקים למרפא בעיסוק כדי להיות מסוגל לתפקד נפשית או פיזית בכלל.

"אני כותב מכתב זה כדי להודות לכם מעומק ליבי על הנדיבות שהראיתם לי באמצעות המלגה שקיבלתי. אני מאמין שיותר משעזרתם לי בשלב זה של החיים, עזרתכם היא חלק חשוב ממני בהליכה בדרך שאבינו שבשמיים הכין עבורי כדי לעזור לבנות את מלכותו עלי אדמות. התמיכה שלכם שינתה את חייכם. אני מקווה שתמשיכו לברך תלמידים רבים אחרים באותה דרך, בידיעה שיש לכך השפעה גדולה עלינו כאן בישראל!"

כשהיא מאותגרת על ידי הבעיות הרפואיות שלה, זה מה ששרה רצתה להיות. עם זאת, בגלל הבעיות הרפואיות שלה, היא לא יכלה ללמוד במשרה מלאה ופיזית כדי לספק חינוך כה מורכב. ISWI אישר לה מלגה ללימודים באוניברסיטה בחיפה. היא סיימה את לימודיה לאחר ארבע שנים בהצטיינות ואת התואר הראשון שלה. האוניברסיטה כל כך התרשמה מהמחויבות והיכולות שלה, שהם הציעו לאפשר לה לוותר על לימודי המאסטר וללכת ישר לדוקטורט. זו הייתה הפעם הראשונה שזה הוצע אי פעם לסטודנט לריפוי בעיסוק! אנו כה גאים בה על היותה דיילת טובה כל כך של המלגה שניתנה לה ועל הכבוד שהיא העניקה לאלוהים בכך שהראתה לפרופסורים ולחברים לכיתה כאחד חיים של מצוינות בישוע.

סיפור שלישי

גן לבבות קטנים

בעברית אנחנו קוראים לחמש השנים הראשונות לחיים "הגיל הרך", כי ילדים בגיל הזה כל כך גמישים. מפגש אחד לכאורה חסר אירועים בשלב זה של החיים יכול לשנות באופן דרמטי את מהלך חייו של אדם. אם מפגש אחד יכול לעשות את זה, תחשבו מה מפגשים של שנה במעון או בגן יכולים לעשות. זו הסיבה שהפעילים מנצלים את קבוצת הגיל הזו כדי להנחיל את ערכיהם. זו הסיבה שמתן מקום בטוח מבחינה רוחנית ורגשית לגילאי 0-5 הוא כל כך חיוני. זו הסיבה ש-Little Hearts קיים.

"תודה רבה שהאמנת בגן שלנו ורצית להיות חלק מהעבודה שלנו כאן! אנחנו כל כך מעריכים את זה ובלעדיה לא היינו יכולים להמשיך לספק מקלט בטוח לילדי הקהילה הזו!"

"לבבות קטנים" הוא גן המאמינים היחיד בירושלים, ואחד הבודדים הזמינים למאמינים בכל מקום בארץ. הורים שאפילו לא גרים בעיר יעמדו פעמיים ביום בתנועה המטורפת במרכז ירושלים כדי להציע לילדיהם את ההזדמנות הזו.

אבל היופי של המקלט הקטן הזה לא חל רק על הילדים. נאדין, מורה ב"לבבות קטנים", מגיעה ממשפחה מוסלמית. כשקיבלה את ההחלטה האמיצה לנטוש את האסלאם וללכת בעקבות ישוע, משפחתה התכחשה לה. בתרבות הערבית, כשמשפחה מתכחשת לך, הרבה פעמים כל מה שידעת כבר לא זמין לך. כאישה, אין כמעט אפשרויות אלטרנטיביות אחרות בחיים מלבד להתחתן – וקשה מאוד להתחתן ללא כל אמינות משפחתית מאחורייך.

בזכות תומכי ISWI השנה, Little Hearts לא רק יכלה לטפל בעשרות ילדים צעירים במחירים מסובסדים שמשפחות יכלו להרשות לעצמן, היא גם יכלה להציע לנדין עבודה במשרה מלאה ומשפחה המורכבת מיהודים וערבים שאוהבים ועובדים יחד כדי לפאר את אלוהים.

אתה יכול לעזור להפיק יותר סיפורים כאלה.

כשאתה תורם למעוז ישראל, אתה הופך לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורי דורות!

תרם

סיפור רביעי

ג'וליה

יוליה עלתה לארץ עם בעלה, דוד, לפני חמש שנים. השנים הראשונות, כנהוג, הוקדשו ללימוד עברית ולמציאת עבודה. עם זאת, עד מהרה דחפה ג'וליה לעבור את עבודתה בשכר מינימום והמשיכה לתואר בתקשורת צילום. תוכנית הלימודים של יוליה הייתה קפדנית, והיא לא יכלה לעבוד במשרה מלאה בזמן לימודיה במכללה האקדמית הדסה בירושלים – אך עבודתו של דוד הייתה מכסה את הוצאות המחיה הבסיסיות שלהם.

"הודות ל-ISWI הצלחנו 'לנשום' שוב! אני חושב ש-ISWI ואנשים ברחבי העולם שתורמים כספים כדי לעזור למאמינים משיחיים בישראל עושים דבר מדהים. הם נותנים תחושה של תמיכה לאחיותיהם ואחיהם באמונה, לאלה שאין להם לאן לפנות".

יוליה ודוד תמיד עבדו קשה וקיימו את עצמם ברוסיה, אבל יוקר המחיה בישראל היה גבוה בהרבה מאשר ברוסיה. והנה הם, בארץ חדשה, צריכים להניח את היסודות לפרנסה עתידית ללא משפחה שתסייע להם לעמוד על רגליהם.

ג'וליה הייתה קרובה כל כך לסיים את ארבע שנות לימודיה. העתיד היה ורוד ובקרוב הם יוכלו לבנות את חייהם ולא רק לשרוד. ואז נודע לה שכדי להשלים את התואר, פרויקט הגמר מחייב אותה לקנות ציוד צילום יקר. היא כמובן תזדקק לציוד הזה למקצועה, אבל הרכישה מראש של כל כך הרבה ציוד הייתה כמו כדור ושרשרת בלבה.

החדשות הטובות הן שכאשר דיוויד וג'וליה ויתרו על מגורים קרובים למשפחה למען קריאתו של אלוהים לחזור לארץ המובטחת, הם גילו כמה אחים ואחיות רוחניים יש להם בכל רחבי העולם. יוליה הצליחה לרכוש את כל הציוד הדרוש, להשלים את לימודיה וכבר עובדת בתחומה!

סיפור חמישי

VSEVOLOD

הילדים שלנו היו קטנים כשעלינו לארץ, אז כמשפחה מהר מאוד אימצנו את כל תחומי החיים בישראל. ידענו שאם נצלול לעומק, בעוד דור אחד השושלת המשפחתית שלנו לא תדע דבר מלבד החיים בישראל. הכנסנו את ילדינו למעון ומצאנו עבודה, אבל לא היינו בטוחים איך למצוא מאמינים יהודים אחרים בישוע כמונו.

"כשאני מסתכל אחורה, אני רואה איך אלוהים השתמש באנשים שונים, כולל אתה, כדי לוודא שלא אשכח את החלום שלי ואלמד לבטוח בטובו. אני חושב שאותו הדבר יכול להיאמר על ידי מאמינים רבים שקיבלו את העזרה בזמן מהארגון שלך. מכל משפחתנו, אנו מודים לכם על עזרתכם בשעה קשה זו. שאלוהים יברך את כל אלה שעזרו להגשים את חלומי. שאלוהים ישוב אליך פי מאה".

ואז יום אחד פתחתי את התנ"ך שלי ונפלה פיסת נייר עם מספר עליה. נזכרתי באיש שנתן לנו אותו כשחזרנו לקייב. הוא נתן לנו אותה כשאמרנו לו שאנחנו עוברים לישראל. התקשרתי למספר והגעתי למשפחת מאמינים שבמקרה גרה בעיר שלנו! הם הזמינו אותנו לארוחת ערב ועזרו לנו למצוא את הקהילה שתהפוך לבית הרוחני שלנו עד היום – 19 שנים מאוחר יותר.

זמן קצר לאחר שהגענו לארץ רצינו לגעת, להרגיש ולראות את מולדתנו לפרטי פרטים. התחלנו לטייל בכל רחבי הארץ ולבקר במקומות מודרניים כמו גם חורבות עתיקות. התאהבתי במה שראיתי ורציתי ללמוד עוד על כל מקום. הייתי מהופנטת מהציוויליזציות שהותירו עקבות על האדמה הזאת – והתפעלתי מהתגשמות הנבואה שניבאה את שיבתנו לארץ הזאת.

כשחברינו ובני משפחתנו באו לביקור, הייתי להוט לחלוק איתם את כל מה שלמדתי על ארצי היפה. כולם העירו שהאהבה שלי לארץ מדבקת ושעליי להמשיך להיות מדריך טיולים. כשחזרנו לברית המועצות, אשתי ואני הוכשרנו לעבודות פשוטות מאוד, כך שמעולם לא חלמתי שהמקצועות שלנו יהיו משהו יותר מאשר רק עובדי מכונות בסיסיות במפעל.

במהלך השנים, בכל פעם שהיו לנו חברים שונים לבקר, הם היו אומרים את אותו הדבר. בכל פעם נתתי להם את כל הסיבות שזה לא יכול לקרות: מדריכי טיולים דורשים כישורי עברית גבוהים מהממוצע; הבוס שלי לא הרשה לי לקחת חופש, וגם אם כן, לא אוכל ללמוד בלי משכורת. וברור, הקורס היה פשוט יקר מדי. . .

כשחברינו ומנהיגינו בקהילה החלו לעודד אותנו לנסות, החלטתי שאם אלוהים יכול לטפל בדברים שאין לי שליטה עליהם, אני אעשה את הצעדים שאני יכול. הם סיפרו לנו איך ISWI עוזר למאמינים בישראל ובדיוק כך, כל הסיבות ששכנעתי את עצמי להפוך את החלום הזה לבלתי אפשרי נעלמו! הבוס שלי הסכים לתת לי את ימי החופש לחינוך שלי ובקשת ISWI שלי לכיסוי הוצאות הלימודים אושרה!

סיימתי עכשיו את שנת הלימודים הראשונה והתגברתי על כל אתגר שהעברית הציבה בפניי. למדתי כל כך הרבה מהתרבויות והמסורות של יהודים ועמים אחרים שעברו כאן. נותרה לי שנה אחת ואני לא יכול לחכות לחלוק את הידע והאהבה שלי לארץ הזו עם העולם.

סיפור שישי

רייצ'ל

כשגדלתי בברזיל, אמא שלי התעניינה במאגיה שחורה. כשהייתי בן שמונה, חבריה השטניסטים הרגישו שאני לא מכבד את האלילים שלהם והחביאו חומרי נפץ בתערובת של קטורת כדי להתפוצץ בפניי. כשהעשן התפזר, לא נשרה שערה על ראשי. ידעתי שאלוהים הוא זה שהגן עלי. לכן, כששמעתי את הבשורה בפעם הראשונה 10 שנים מאוחר יותר, האמנתי מיד.

"חשוב לי להדגיש את החשיבות של IStandwithIsrael. החיים בישראל קשים מאוד בגלל יוקר המחיה ועוד סיבות רבות. הארגון הזה נותן תקווה ועזרה לאנשים שאין להם למי לפנות. אני מתפלל שאלוהים יברך אותך כפליים כפי שבירך אותי. בלעדיך לא הייתי יכול להשתחרר מהמצב הכלכלי הקשה שהייתי בו. עכשיו אני יכול להתחיל לחיות את חיי מחדש!"

ביליתי 3 שנים בבית ספר לתנ"ך ואז פגשתי את בעלי יוסי. יחד נולדו לנו חמישה ילדים מקסימים ובשנת 2001 עלינו לישראל.

החיים בישראל היו הרבה יותר קשים ממה שחלמנו. השפה הייתה קשה, אז יכולתי למצוא רק עבודות בשכר מינימום. הילדים היו צעירים כשהגענו ולעתים קרובות חלו. אבל דווקא כשבננו מרקוס בן התשע אובחן כחולה אפילפסיה החלו החיים להתפרק.

היינו המומים מכמות הטיפול שמרקוס דרש בנוסף לכל החשבונות הרפואיים שהגיעו איתו. יוסי לא עמד בזה והתחיל להיעלם והתחלתי לשמוע עליו שהוא חייב כספים. לפני שידעתי את זה היינו חייבים 100 אלף שקל על דברים שלא ידעתי עליהם כלום. אחרי 28 שנות נישואים, גיליתי שיוסי התחתן עם אישה אחרת. הילדים שלי לא רצו אותו יותר בבית.

הוא הלך, וכשהוא עזב הוא גנב את פנקס הצ'קים שלי. הוא רשם צ'קים ענקיים על שמי, אז עכשיו בנוסף לחשבונות הרפואיים של הבן שלי והחובות של יוסי, הייתי צריך לכסות את הצ'קים האלה. המאבק המשפטי בעקבות הפרידה היה יקר ומתיש, אבל בסופו של דבר השופט פסק קצת לטובתי והורה לי לשלם רק 23 אלף שקל מסך החוב.

ובכל זאת, אני עולה בת 56 ואם חד הורית עם שלושה ילדים שעדיין בבית. הייתי כל כך מיואשת מהמחשבה שאשלם את החובות שלו לשארית חיי.

הקהילה שלי ניסתה לעזור לי בזמן ששילמתי את חובותיו במשך שנתיים. הם אפילו פנו ל- ISWI עבורי. שאלוהים יברך את היום שבו קיבלתי את הבשורה ש-ISWI יכסה את יתרת החוב! עכשיו יש לי שקט נפשי וגוף. אני יכול לישון בלילה ויש לי שוב תקווה!

אתה יכול לעזור להפיק יותר סיפורים כאלה.

כשאתה תורם למעוז ישראל, אתה הופך לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורי דורות!

תרם

סיפור שביעי

אוקסנה

אני מורה לשפה במקצועי. לימדתי בבית ספר יסודי יהודי באוקראינה. יום אחד, כשהייתי בעבודה, נודע לי שכיהודי אוכל לעלות לישראל. זה ריגש אותי כי הרגשתי שישראל תהיה מקום טוב יותר לגדל בו את ילדיי. הגעתי לישראל בסירה. ירד קצת גשם כשהגענו. כשירדתי מהסירה והנחתי את ידי על האדמה, הרמתי את מבטי וראיתי קשת בענן ויונים עפות מעל ראשי. זו הייתה הגעה מאוד מרגשת ובכיתי ממש שם. ידעתי שאני בבית.

כשהתמקמתי בארץ, נתקלתי במאמינים שקיבלו אותי בזרועות פתוחות בקהילה שלהם. פה ושם הייתי פוגש מאמינים שאמרו לי שהם מתפללים בשבילי. אמרתי שזה בסדר, אבל לא הבנתי למה הם יעשו את זה. לא ידעתי הרבה על אלוהים אז, אבל רוב האנשים בברית המועצות לשעבר לא נעלבים מהרעיון שישוע הוא אלוהי ולכן אמונתם לא הפריעה לי.

יום אחד הם הזמינו אותי לתפילת השבת שלהם. זה היה לי מאוד מוזר. הבנתי שיש אלוהים, אבל לא הבנתי מה זה קשור לחיים האישיים שלי. ואז רוח הקודש החלה לעבוד בלבי – והכול השתנה.

כשרק הגעתי לארץ עבדתי בניקיון בתים כמו עולים רבים. בסופו של דבר פילסתי את דרכי עד לחנווני. בשנת 2009 פגשתי את הכומר יוסי עובדיה והתחלתי להשתתף בקהילה שלו בה אני נמצא כבר 10 שנים. זמן קצר לאחר שהגעתי, הוא שאל אותי אם ארצה להחליף עבודה ולעבוד כאדמיניסטרטור בקהילה. מחצית מהמתפללים היו עולים חדשים ולא דיברו עברית. הייתי במצב רוח מרומם. לא רק שאעבוד בסביבה יראת שמיים, אוכל לעזור לאנשים בדיוק כמוני ולקבל משכורת שתספיק לי לחיות ולכסות את חובותיי מהשנים הראשונות של הגעתי.

בערך כששילמתי סוף סוף את כל מה שהייתי חייב, שמעתי על הגרלת דיור ממשלתית. התבגרתי והילדים שלי גדלו, אז רציתי מקום שבו אוכל לחיות בבטחה למשך שארית חיי. מכיוון שישראל יותר מהכפילה את אוכלוסייתה ב-30 השנים האחרונות, מצב הדיור בישראל נואש. דירה קטנה בישראל מתחילה ב-250 אלף דולר, כך שרוב האנשים שוכרים.

כדי לנסות לשפר את המצב, הממשלה התערבה ודורשת מקבלנים שבונים בנייני דירות למכור מספר מסוים במחיר מוזל מאוד. הבקשות מועברות ונערכת הגרלה. לזוכים יש חלון זמן לקבל מקדמה וניירת או שההזדמנות עוברת למישהו אחר. לא האמנתי כשהתקשרו אליי לספר לי שזכיתי באופציה לקנות!

ידעתי שאני יכול לכסות את המשכנתא, אבל לא הייתה לי את המקדמה שהם ביקשו, וגם לא ידעתי על עורך דין טוב שיכול לעזור לי לעבור את התהליך בלי לנצל אותי. אני כל כך אסירת תודה ל- ISWI שנתן לי גם את הכסף וגם עורך דין שיעזור לי לעבור את זה. עכשיו יש לי בית במולדתי!

סיפור 8

רבקה

משפחתי עלתה מברזיל כשהייתי נער. שירתתי בצבא ומיד לאחר מכן התחתנתי עם גבר חלומותיי. יחד יש לנו בן ושנינו עובדים במכללה הישראלית לתנ"ך בנתניה. יש לי תשוקה לאדמיניסטרציה, אבל ידעתי שיש הרבה מה ללמוד כדי לשפר את רמת היכולות שלי. מצאתי תוכנית מקוונת שבה יכולתי ללמוד מהבית בקצב שלי. האתגר היה הבן הצעיר שלנו. כפעוט, זו הייתה תקופה חשובה עבורי להיות מעורבת בחייו. עם זאת, כדי לשלם עבור תוכנית זו, הייתי צריך לקבל עבודה נוספת. אני כל כך אסירת תודה ל- ISWI על כיסוי עלות הקורס כדי שאוכל ללמוד להיות מעולה בעבודה ועדיין להיות מעולה בבית עם משפחתי.

סיפור תשיעי

הקהילה האתיופית

ח' הוא כומר של אחת העדות הפגיעות ביותר בחברה הישראלית. מכל היהודים שהיגרו מעמים ברחבי העולם, האתיופים התקשו ביותר להסתגל לתרבות הישראלית המודרנית. הנתק הזה לא היה מכוון. ישראל רצתה שיהודי אתיופיה יבואו. עם זאת, העברת אלפי אנשים ממדינת עולם שלישי לתרבות מודרנית בן לילה אינה משימה קלה. ובאמת, אין ספר הדרכה כיצד לעשות זאת נכון, שכן אף אומה אחרת על פני כדור הארץ אינה מחזיקה בחזון כה עצום של שיקום חברי קבוצת העם שלה שהוגלו אלפי שנים קודם לכן.

"הקהילה שלנו עובדת קשה כדי לשקם משפחות. רובם סובלים מבעיות התעללות ומגיעים ממקלטים. אנו עוזרים להם לעמוד על רגליהם עם מסר הבשורה. אני מעריך את תמיכתך לקנות את הטנדר הזה. יהי רצון שאלוהים יברך אתכם כפי שבירך אותנו בדרך מעשית זו".

הקבוצה היחידה בישראל שהתנגדה לעליית אתיופיה היו חרדים – פשוט משום שחלק גדול מהאתיופים נחשפו לבשורה לפני שהגיעו לישראל. אבל חוק הארץ עמד מאחורי יהדותם של האתיופים האלה. ובניגוד לרוב העולים שנאלצים למצוא את דרכם לישראל בכוחות עצמם, ישראל השקיעה מאמצים כבירים בהבאת מטוסים לאפריקה. הם אף ניהלו אתר צלילה בסודן כחזית לסוכנים ישראלים סמויים שהבריחו את יהודי אתיופיה לישראל באמצעות סירות.

ובכל זאת, יוצאי אתיופיה נאבקים עם זהותם. מבנים חברתיים ארוכי שנים, מסורות וקרבה תרבותית התמוססו כאשר אנשים הוקצו לאפשרויות דיור שונות ברחבי הארץ. מספר קטן אך משמעותי מספיק של ישראלים סירבו להשכיר או להשכיר את דירותיהם לעולים חדשים אלה, מחשש שאינם מבינים את יסודות החברה המודרנית.

החדשות הטובות הן שהיום, עשרות שנים לאחר הגעתם, הישראלים-אתיופים השתלבו כמעט בכל חלקי החברה – מעורכי דין למורים, לחברי כנסת, לרופאים ולמלכות יופי – האתיופים העשירו את החברה הישראלית. החדשות הרעות הן שחלק גדול מהם עדיין נאבקים כלכלית, חברתית ובעיקר פנימית.

באופן מוזר, בתרבות כמו זו של ישראל, שבה גברים מעורבים מאוד במשפחותיהם, ילדים אתיופים רבים גדלים ללא אבות. זה משפיע על דור שעדיין מנסה להגדיר את מקומו. וזו הסיבה שתפקידו של הכומר ה' חשוב כל כך. שבעים אחוז מבני קהילתו הן אימהות חד-הוריות. אף ממשלה לא יכולה לפתור את בעיות הלב, אבל אלוהים יכול, ולכן הכומר H נושא אליו עיניים כדי לרפא, לשקם ולהעצים את בני קהילתו כדי שהם ישגשגו בארץ שאלוהים הבטיח להם.

תפילות סוף השבוע הן זמן שבו הכומר H יכול לדבר את החיים לתוך ליבם ולעודד אותם. ועדיין אחד האתגרים הגדולים ביותר שיש לו הוא לגרום לבני קהילתו לבוא לתפילת השבת. לא, לא כי הם לא יקומו מהמיטה, אלא כי בשבת אין תחבורה ציבורית ולכן אין דרך משתלמת להגיע לשם. לפעמים המחסומים המעשיים הם שמפריעים לפריצות דרך רוחניות. לכן נאמר לנו "הכינו את הדרך" ו"עשו דרך חלקה".

בעזרת ISWI הכומר H היה מסוגל לרכוש טנדר כדי לאסוף את כל מי שרוצה לבוא. כעת הם עוברים מבית לבית ואפילו למקלטים, ונוסעים כמה פעמים כדי לאסוף את אלה שמבינים שאלוהים הוא הדרך היחידה שבה הם יחוו לא רק חיי נצח – אלא גם את תוכניתו המדהימה של אלוהים לחייהם כאן.