מלבנון ועד הנגב

ג'ויס היה בן פחות משנה כשהוריו ברחו מלבנון והשתקעו בישראל. משפחתו הייתה רק אחת מכמה מאות משפחות שישראל אפשרה להן לעבור לרמת הגולן כאשר צה"ל נסוג בפתאומיות מלבנון בשנת 2000. כחלק מצבא דרום לבנון הם היו בעלי בריתה הצבאיים של ישראל. השינוי התרבותי לא היה קל, אבל האלטרנטיבה הייתה להיתפס ולענות על ידי חיזבאללה.

לפני שנה וחצי, בזמן שישראל נהנתה מחורף גשום במיוחד, הפילה סופה עזה עצים רבים בכל רחבי רמת הגולן. ג'ויס, שנהנה מהבילוי של איסוף עצים לאח שלהם, יצא עם אביו לכרות את העצים שנפלו. המכונית שלהם הייתה קטנטנה אז הם לקחו מטען הביתה ואז חזרו לקחת את השאר. אבל עד שהם חזרו לשאר העץ, הוא כבר נלקח.

אביו של ג'ויס אמר שהוא מכיר בחור בשם דיוויד שגם אהב לאסוף עצים לאח שלו, אז הם נסעו לביתו ומצאו את העץ החסר עדיין ברכבו של האיש. כאשר התעמת, דוד לא רק התנצל על אי ההבנה, הוא הביא את כל העצים החסרים לביתו של ג'ויס ואפילו הוסיף כמה משלו. אחר כך הם התיישבו לשתות קפה ודיוויד שיתף אותו בסיפורו. הוא היה יהודי משיחי והיו עוד כמוהו באזור. כמי שגדל כקתולי מארוני, ג'ויס היה המום וסקרן לשמוע שיהודי יאמין בישוע.

"לא ידעתי שאנשים כאלה קיימים", הסביר ג'ויס כשניסה לתאר את המפגש עם החברים היהודים המשיחיים בקהילתו של דוד. תוך חודשים ספורים מרגע שנכח ולמד במה הם מאמינים, הוא הקריב את חייו למלך היהודים. "כשגדלתי, מעולם לא נתקלתי באפליה כערבי שחי בין יהודים. תמיד הרגשתי נוח בבית הספר שלי ובקהילה שלי. אבל מעולם לא הרגשתי תחושת שייכות כה חזקה כמו בקהילה שלי. אנחנו נהנים לבלות אחד עם השני במהלך השבוע ואנחנו מקפידים להיות עדים לאנשים בכל מקום שאנחנו הולכים".

ג'ויס נחשפה לראשונה למדעים מתקדמים והתאהבה בהם בתיכון. הוא חלם לעשות דוקטורט בפיזיקה וביוטכנולוגיה. אבל המכללה הקרובה ביותר הייתה במרחק טוב משם. הוא לא נרתע, הגיש מועמדות והתקבל למכינה הקדם-רפואית לביוטכנולוגיה. "הייתי נוסע בטרמפים כדי להגיע לבית הספר כל יום, אבל הרבה פעמים הייתי מגיע מאוחר ומזיע מהריצה. אחר כך הייתי מלהטט בין שיעורי הבית לעבודה שלי. זה היה הרבה להתמודד - כבר הייתי עמוק בתוך התואר השני, אבל היו לי שנים של לימודים לפניי כדי לקבל דוקטורט, ולא ידעתי כמה זמן עוד אוכל לעמוד בקצב".

"שאלתי את הכומר שלי אם הוא מכיר ארגון כלשהו שעזר למאמינים והוא סיפר לי על . המתנה של ISWI עזרה לי להתמקד בלימודים שלי ללא הסחות הדעת של התהייה מאיפה תגיע הארוחה הבאה שלי או הנסיעה לבית הספר. אני לא יודע אם 'תודה' היא דרך מספיק גדולה להגיד את זה. ישראל גדולה בתחום המו"פ שבו נמצאים תחומי העניין שלי. מי יודע אילו דברים אוכל לגלות אם זהו רצונו של אלוהים? אני שם את החלומות שלו במקום הראשון ומקווה שבהם, הוא ירצה שאגלה דברים שישפרו את חייהם של אנשים".

אתה יכול לעזור ליצור עוד סיפורים כאלה. כשאתה תורם למעוז ישראל, אתה הופך לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורי דורות! 

כפר הילדים

אלה חדשים? ואתה משאיר אותם כאן איתנו?", שאלו הילדים בפליאה צרופה. הבאנו להם משחקי קופסה – עשרות מהאהובים עלינו כדי שיספיקו ל-280 הילדים בסיכון והיתומים שגרים שם. הם היו באקסטזה. הייתם חושבים שקנינו להם מחשבים ונעלי נייקי.

בזמן  עוזר לחזק את המאמינים במגוון דרכים, טיפול באלמנות ויתומים הוא הליבה של הסיבה ISWI הוקמה. ככאלה, אנחנו תמיד מחפשים הזדמנויות לשרת את המוחלשים בישראל. לכן, כשהביקורים בבתי החולים היו בחוץ בגלל מגבלות הקורונה, מצאנו את כפר הילדים שקיבל את ביקורי הקבוצה שלנו בזרועות פתוחות.

כפר ילדים זה הוקם לראשונה בשנת 1943 כדי לסייע בטיפול באלה שהופרדו ממשפחתם או יתומים בשואה. מאז הוא התרחב ונוספו לו מקלט חירום לנשים, מרכז סיוע לנערות מתבגרות, מרכז ייעוץ למשפחות בסיכון ותריסר בתי משפחות שיכולים להעניק יחס אישי לכמה מהמקרים הקשים ביותר.

כשביקרנו בפעם הראשונה, המנהל אמר לנו שבגלל הקורונה והסגרים, לילדים לא היו מבקרים כבר יותר משנה. הצוות שלנו, שעלה לבלות קצת זמן ולהביא קצת שמחה, חזר מרומם-רוח ושבור לב. רוב הילדים נמצאים שם בצו בית משפט – לאחר שהוצאו מבתים שבהם הוזנחו על ידי אמהות מכורות לסמים, התעללו בהם אבות אלכוהוליסטים ואפילו עונו על ידי הוריהם. הלכנו לתת להם אהבה והייתה להם עוד כל כך הרבה אהבה לתת בחזרה, הרבה בזכות המטפלים המסורים שהפכו את משימת חייהם לטפל בלבבות צעירים פצועים בחזרה לבריאות.

למרות הכאב, סיפורי ההצלחה שיוצאים מהמקום הזה מעודדים להפליא. הכפר מתגאה ברשימה של אלפי בוגרים שהמשיכו לחיות חיים בריאים ומוצלחים כולל אחיות, רופאים, מורים ומנהלי חברות. לאחרונה הם סיימו נער אתיופי שעושה כעת את דרכו בבית הספר למשפטים. זה גם לא נדיר שבוגרים חוזרים לעבוד בכפר כדי לעזור לרפא את הדור הבא של ילדים נטושים.

"אם לא היו מביאים אותי לבית הילדים הזה, היית מראיין אותי באיזו סמטה חשוכה איפשהו. במקום זה סיימתי תיכון, למדתי לנגן בכלי בהצטיינות והתקבלתי לתזמורת היוקרתית של צה"ל", שיתף גבי, גם הוא בוגר טרי.

זמן איכות הוא לעתים קרובות יקר יותר לילדים מאשר כסף, ולכן לא סתם הורדנו את משחקי הקופסה אלא בילינו את היום בין כדורגל למתיישבי קטאן. כפי שקורה לעתים קרובות, הרגשנו שקיבלנו מהם יותר ממה שהם קיבלו מאיתנו ואנו אסירי תודה על ההזמנה הפתוחה עבורנו להמשיך להיות חלק מהטיפול ביתומים באופן מעשי, בדיוק כפי שאלוהים הורה לנו.

אתה יכול לעזור ליצור עוד סיפורים כאלה. כשאתה תורם למעוז ישראל, אתה הופך לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורי דורות! 

איה

איה ואסילי כבר היו נשואים עם בת מתבגרת שזה עתה מלאו להם כשהגיעו לישראל לפני 19 שנה. כשחזר ללטביה, איה עבדה בעסקי האופנה ואסילי, שהיה מהנדס תעופה צבאי במקצועו, ניהל חברת פרסום משלו. אבל לעשות עלייה יש דרך לגרום לכולם להתחיל מחדש ברמת הקרקע, ולכן היא תבלה את שנותיהם הראשונות בישראל בלימוד עברית ובתשלום החשבונות על ידי ניקיון בתים. השנים הראשונות הללו היו מאתגרות ביותר מסיבה אחת, אך פעם אחר פעם הם היו עדים ליד המכוונת של אלוהים בחייהם.

החלומות שלהם לעתיד כללו בעלות על עסק משלהם, וגעגועים לילד נוסף. אבל כשבנם היחיד רק בן 20, חלק מהחלומות לא היו מציאותיים. אלא אם כן, אלוהים הוא אלוהיכם והוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו – מה שבמקרה זה היה לתת להם בן שייוולד 5 שנים לאחר שכף רגלם דרכה בארץ ההבטחה.

זה היה לוקח יותר מעשור של לימודי עברית ועבודה בעבודות מזדמנות, אבל כשואסילי קיבל עבודה במפעל דבק היי-טק, איה אזרה אומץ ופתחה חנות בגדים. חנות אחת הובילה לשתיים והדברים התנהלו כשורה. "התחלנו בארץ בלי כלום, אז לקחנו הלוואה לפתיחת העסק ופרענו אותה כמתוכנן. נשאר אפילו מספיק כדי לכסות את שיעורי המוזיקה והאנגלית של הבן שלנו", שיתפה איה. איה שמעה על התוכנית "עושים מוזיקה לילדים" של מעוז דרך חברה, אבל לא חשבה להגיש מועמדות באותו זמן. "היה לנו מספיק כסף לשיעורים ולא רציתי שהבן שלנו יתפוס את מקומו של ילד אחר שבאמת צריך את זה", היא מסבירה.

עבור איה, ניהול חנות בגדים מעולם לא היה רק עסק; זה היה המשרד שלה. "אני מקפיד לשתף את ישוע עם הלקוחות שנכנסים לחנות שלי. יש לי גם מדור בחנות שלי לספרים על אלוהים שהם יכולים לקחת הביתה לקרוא ואז לבוא ולהחליף בספר אחר".

בסוף 2019 עמדה איה בפני החלטה קשה. אחת החנויות שלה הייתה ממוקמת בקניון ונאבקה כי חנות סמוכה מכרה בגדים כמעט זהים. ההחלטה לסגור הייתה אז החלטה כואבת. אבל במבט לאחור, סגירת החנות הזו תעזור להציל את השנייה. כי כמה חודשים אחר כך, כשהגיעה הקורונה, הקניונים היו סגורים הרבה יותר מחנויות רגילות. החזקה בשתי חנויות בתקופה זו הייתה עלולה למוטט את העסק כולו.

ובכל זאת, העסק של איה נפגע קשות כשהסגרים שיתקו את השוק. היא בדיוק קיבלה את אוסף האביב שלה וכתבה צ'קים על סך עשרות אלפי דולרים מתוך הבנה שהיא תרוויח עד שיגיעו החשבונות. היא מעולם לא קיבלה הזדמנות למכור שום דבר מזה.

עד שהחנויות הורשו להיפתח שוב, העונה השתנתה ואף אחד לא התעניין בבגדי אביב. איה ואסילי, שהיו נחושים להציל את העסק שלה, לקחו הלוואה כדי לכסות את התשלומים המגיעים להם. הם מכרו מה שיכלו במחירי הפסד – אבל בעיקר מסרו את הבגדים לכל מי שהיה מוכן לקחת אותם.

בסופו של דבר השווקים נפתחו שוב ואיה הזמינה מניות חדשות, אבל השטרות המגובים נחנקו.  אישרה לה לסגור את חובותיה כדי שתוכל לנהל את העסק (והמשרד) שלה ממקום של כוח ולהמשיך את לימודי המוזיקה והאנגלית של בנה. "הבן שלי מתפתח יפה במוזיקה שלו ועכשיו הוא מוסמך לתוכנית מיוחדת באנגלית. באשר לי, השלב הבא בעסק שלי יהיה להרחיב את החלל בחנות שלי המוקדש לספרים שאני מחלק על אלוהי הנסים שלי!"

אתה יכול לעזור ליצור עוד סיפורים כאלה. כשאתה תורם למעוז ישראל, אתה הופך לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורי דורות! 

במסגרת התכנית מעודדים את התלמידים לשחק בקבוצות כתרגול לקראת השתתפותם העתידית בקבוצות הלל.

יצירת מוזיקה לילדים

אם אתה לוקח את זה כפשוטו, תוכנית מוסיקה עושה לילדים יכול להישמע קצת פשוט. מעוז מחלק מלגות מוזיקה לילדים מסורים בתקווה לתת לילדים מאמינים יותר הזדמנות להיות מצוינים על כלי נגינה כדי לעבוד את אלוהים. אך המציאות היא שכאשר מאמינים מקבלים כוח להגשים את החלומות שאלוהים נתן להם, טבעי לראות אותם נושאים פרי למען המלכות. מדי שנה מעניקה מעוז מלגות לכ-60 ילדים מכל רחבי הארץ לקבלת הכשרה מוסיקלית מהמורים המוסמכים ביותר באזורם.

מבחינה מוזיקלית, אנחנו מרוצים מהתוצאות. התוכנית "עושים מוזיקה לילדים" שנמשכת כבר 10 שנים ראתה רבים מהילדים (שהם עכשיו בני נוער!) מצטרפים לצוותי הלל, תזמורות ואפילו מתחרים (ומנצחים!) בתחרויות בינלאומיות. אבל אנחנו אפילו יותר נרגשים מההשפעה הרוחנית של הילדים האלה ומשפחותיהם. מורים למוזיקה הובלו אל האדון באמצעות תוכנית זו, ודלתות לעולם המוזיקה החילוני מאוד נפתחו בפני אלה שגדלו להיות לוויים מודרניים.

הקמת צבא של מתפללים דורשת זמן, סבלנות – והרבה רועה. אבל אנחנו מגדלים אותם להילחם למען אלוהים. אם הם לא מאומנים להשתמש בכישרונותיהם למען אלוהים, הם עלולים לבזבז את כשרונותיהם על העולם.

אתה יכול לעזור ליצור עוד סיפורים כאלה. כשאתה תורם למעוז ישראל, אתה הופך לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורי דורות! 

פינות הישיבה I Stand with Israel סיפקו

חיילי צה"ל

המבצע הצבאי השנה היה "שומר על החומות". אנחנו במעוז לא רק התעדכנו במה שקורה כדי שנדע מתי לרדת למקלטים; היו לנו אנשי צוות וילדים של אנשי צוות בצה"ל שהיו בחזית הלחימה נגד חמאס.

בין בקשות התפילה ששלחו לנו חיילינו במהלך המבצע הייתה בקשה לתושבי עזה. זה מקום כבד להיות בו, כאשר, כמאמין, אתה מרגיש אהבה לאנשים כיצירה של אלוהים – אבל אתה נלחם נגד אויב מסוכן שמסתתר בין אותם אנשים ממש. אפילו במצבם שלא נושע, הישראלים מתמודדים עם הרצון להגן על מולדתם – ועם הצורך לקחת חיים תוך כדי. רבים חזרו הביתה עם PTSD, סובלים במשך שנים לאחר שנאלצו לקבל את ההחלטה הנוראה הזו. אומרים שראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר קוננה פעם: "יום אחד, כשיהיה לנו שלום, אולי נסלח להם על שהרגו את בנינו, אבל לא נוכל לסלוח להם על שאילצו אותנו להרוג את שלהם".

כל המבצע נגמר תוך שבועות ספורים, אבל כל יום הרגיש כמו נצח. היו כל כך הרבה דברים שהם לא יכלו לספר לנו עד שהמבצע הסתיים. עם זאת, ברגע שהם היו בטוחים בבית, קיבלנו תמונה טובה יותר של החוויה שלהם (למעט מידע רגיש שאסור היה להם לשתף, כמובן). בזמן  לא מעורב בשום פעילות צבאית, אנחנו יודעים שחיילי צה"ל הם אנשים עם צרכים בסיסיים בדיוק כמו כולנו. רוב החיילים בשטח שנלחמים במחבלי חמאס האלה הם מתחת לגיל 20. בין סיפורי המלחמה המרתקים שחלקו, הייתה הערת שוליים שכאשר חזרו לבסיסיהם ממשימותיהם, לא היה להם היכן לשבת ולנוח. ברי המזל יכלו לתבוע את קומץ כיסאות הפלסטיק ששוכבים מסביב. האחרים ייאלצו להסתפק בשמיכות על הקרקע, מכוסות אבק מדברי.

מבחינתנו לא כך רצינו שהגברים והנשים שזה עתה הוציאו משגרי רקטות שכוונו לבתינו יקבלו את פניהם עם שובם משדה הקרב. התקשרנו ליצרן, ניהלנו משא ומתן והזמנו כמה שיותר פינות ישיבה במסגרת התקציב שלנו.

לפעמים היכולת לנוח כראוי יכולה להיות קריטית לביצוע עבודה טובה בדיוק כמו אימון נכון.

לכן, לא רק מימנו את פינות הישיבה, אלא גם מימנו ימי מנוחה מיוחדים מחוץ לבסיס. מתן "מנוחה" בין משימות הרגיש כמו דרך כל כך לא מספקת לתמוך בכוחותינו – אבל החיילים לא יכלו להרגיש אסירי תודה יותר. הם שלחו לנו טונות של תמונות וקטעי וידאו של הזמן שלהם מחוץ לבסיס (אנחנו יכולים לחלוק רק כמה) ועל כל ספסל הם הניחו לוח כך חיילים ישראלים (רבים ששמעו על  ) ידעו שהם מטופלים על ידי אוהבי ישראל מן האומות.

אתה יכול לעזור ליצור עוד סיפורים כאלה. כשאתה תורם למעוז ישראל, אתה הופך לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורי דורות!