אבי השפה העברית המודרנית חלק ג': "הילד העברי" הראשון בעולם

תמונה בראש הדף: בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19, הראשונים מבין החלוצים שהגיעו לארץ הקודש היו מנהיגי ביל"ו. משמאל: יעקב שרטוק, שבנו משה שרת (שאימץ שם משפחה עברי) הפך לנשיאה השני של מדינת ישראל; מימין: זאב ולדימיר דובנוב. מרכז: אליעזר בן יהודה. קרדיט: ויקימדיה

אליעזר בן יהודה היה אחד מבני האדם יוצאי הדופן ביותר שהעם היהודי הוליד מעודו. הוא היה איש חזון רדיקלי, חולם על הלא קיים, לקסיקוגרף גאון שעשה את עצמו (מהדר של מילון), ובנוסף מארגן יוצא דופן ומשפיע על אנשים לנסות את הבלתי אפשרי. כל זה מתאר אדם חולה מאוד שעבד 19 שעות ביום במשך כ-40 שנה. היה זה האיש שאלוהי ישראל השתמש בו באופן ייחודי כדי להחיות שפה מתה ולמלא תפקיד קריטי באיסוף עצמותיו היבשות של עם המפוזר ברחבי העולם.

לאחר שניתנה לו כחצי שנה לחיות עם שחפת, הוא ודבורה, כלתו לעתיד, עזבו את אירופה לארץ הקודש בשנת 1881. ירושלים הייתה היעד שלו שבו תכנן למלא את שליחותו כל עוד יש לו נשימה. עם חזון של נביא, הוא הבין שהעברית לעולם לא תהפוך לשפה לאומית אם לא יהיה לאום יהודי. אבל באותה מידה הוא הבין שהעם היהודי לעולם לא יהפוך לעם ללא שפה לאומית.

אדם מדהים לא פחות היה דבורה, שהקריב את חייה כדי להגשים את חזונו של בעלה. היא הגיעה לארצה, עם כמה מילים בעברית שלמדה במסעם לארץ ישראל. המשימה הגדולה שקיבלה על עצמה וחברה לבעלה הייתה להקים את המשפחה דוברת העברית הראשונה בעולם.

אליעזר חלם על משפחה – משפחתו – מרובת ילדים, כולם דוברי עברית מלידה. וכך נכנסה דבורה להריון חודשים ספורים לאחר הגעתם לירושלים. משימתה הראשונה הייתה ללמוד עברית בעצמה, שכן היא כרתה ברית עם אליעזר שמעתה ואילך תדבר איתו רק עברית, עם חבריה ועם ילדיהם שטרם נולדו. אסור היה להתיר אף מילה מכל שפה אחרת.

לימוד עברית ללא ספרים

עכשיו באה המציאות. דבורה למדה שעות רבות ביום עברית – בכוחות עצמה. ללא ספרי לימוד. בלי חברים אחרים שאפשר לדבר איתם עברית.  אפילו לא בעל שילמד אותה את השפה, למעט בלילה כשחזר הביתה מותש מעבודתו כעורך מחליף של עיתונו הקטן של מר דב פרומקין, "החבצלת".

האתגר הגדול מכולם היה העוני המחפיר שלהם. לעתים קרובות הם התקשו לקנות מספיק קמח כדי לאפות כיכר לחם – פעמים רבות זו הייתה כל הארוחה שלהם.

כשלושה חודשים לאחר הגעתם, דפק אורח על דלתם. שמו היה נסים בכר. הוא ניהל בית ספר צרפתי לבנים שניהל ארגון " כל ישראל אוניברסלי", הודות לנדיבותו של הברון העשיר אדמונד רוטשילד. בניגוד גמור לפקודתו של רוטשילד שבתי הספר שלו בארץ הקודש לא ילמדו עברית, ניסה ביקש מאליעזר ללמד עברית בבית ספרו! הוא הסביר שהוא מסכים עם חזון התחייה הלאומית של אליעזר, ומבין את הקשר בין העם, הארץ והשפה.

בכר אמר לאליעזר שלא ניתן לו תקציב לתפקיד כזה, אבל הוא מוכן להוריד קצת משכרם של שני מורי דת, ולתת אותם לאליעזר. שוב, איש החזון עבד תמורת סכום זעום, אך תשוקתו העזה ללמד תלמידים צעירים "עברית בעברית" גברה בהרבה על תשוקתו לכסף. "עברית בעברית" הייתה דרך ההוראה הייחודית של אליעזר. מיומו הראשון של כל שיעור עברית חדש היה מדבר רק עברית עם תלמידיו. שיעוריו היו מוצלחים ביותר וכמה מתלמידיו הראשונים הפכו למנהיגים בהיווצרות האומה החדשה העתידית.

יהודים חרדים מבטאים את ban

אבל לאליעזר היו אתגרים מיידיים יותר. שנאתם של שכניו האורתודוקסים ל"כופר" זה הלכה וגברה. הם ראו בדחף של אליעזר להפוך את העברית לפופולרית ואף ללמד ילדים לדבר עברית כהתקפה על הדת היהודית, על אורח חייהם. כשהוא הלך לבית הכנסת, אף אחד לא התקרב אליו. בעיניהם, יהודים אשכנזים אלה קישרו את הלאומיות עם ביאת המשיח. הם הכריזו על איסור דתי על בית הספר אליאנס , ועל כל מי שיעז להיכנס בשעריו.

בינתיים, דבורה המשיכה במאבקה היומיומי ללמוד עברית עבור תינוקה העתיד להיוולד. בדידותה הייתה תמידית. כמה נשים היו רוצות להתיידד איתה, אבל הן לא דיברו עברית. אליעזר התעקש שהיא לא תדבר בשפה אחרת. היא המשיכה להיאבק. אולי החלק הקשה ביותר היה שהאיש שהיא כל כך אהבה היה כל כך שנוא על אזרחי ירושלים.

קבוצת החלוצים הראשונה

אף על פי כן, עם התגברות רדיפת היהודים ברוסיה, עלו באש מאמריו של אליעזר שנכתבו בעיתון העברי הקטן. השמועה התפשטה, ובערב פסח 1882 הגיעו זה עתה כ-15 חלוצים צעירים וחסונים, בהם נערה אחת, על רקע רדיפות מחרידות מצד רוסיה והסביבה. הם הלכו ברחוב וצעקו את שמו של בן יהודה בזמן שחיפשו את ביתו.

הם קראו את מאמריו של אליעזר ב"עיתון מירושלים" וביקשו מהם לחזור למולדתם, וכך באו! הם קראו לעצמם ביל"ו – האקרוסטיקה של "בית יעקב; לך ואנחנו נלך בעקבותיך!" תלמידי קולג' משכילים, הם החליטו ללכת בעקבות החזון.  הם התחננו: "אליעזר, אנחנו מוכנים לעשות הכל – בבקשה תוביל אותנו, בבקשה תגיד לנו מה לעשות!" כמה מהצעירים האלה כבר דיברו קצת עברית שלמדו ברוסיה.

למרות שאליעזר עבר לירושלים רק שנה קודם לכן, הוא עזר להם להשתקע באזורים שונים בארץ ושלח כמה מהם ללמוד חקלאות בבית ספר חקלאי. הם באמת היו הראשונים מבין הראשונים, והם נתנו נחמה והתרגשות גדולה לבן יהודה. כיום, כל תלמיד ישראלי יודע על ביל"ו.

הטורקים חוסמים הגירה יהודית נוספת

מיד החלו לנחות בעיר הנמל יפו עוד ועוד צעירים יהודים. כפי שאליעזר חזה, הערבים החלו להתלונן. בתוך שבועות גזרו הטורקים כי לא יורשו יהודים לעלות לארץ ישראל.  למעשה, הם הכריזו על כך ביום ט' באב, אותו יום היסטורי גורלי שבו חרבו שני בתי המקדש היהודיים על ידי אויבי ישראל.

הרוב היהודי בארץ הקודש החל להצטמצם כאשר ערבים מהסביבה נהרו בחופשיות לארץ כדי למצוא עבודה בכל מקום בו התיישבו המהגרים היהודים ובנו תשתיות.

ובכל זאת, יהודים הוברחו לארץ הקודש – בעיקר באמצעות שוחד. יזם יהודי, דוד זלמן לבונטין, הצליח למעשה לרכוש 835 דונם אדמה במרחק של 16 קילומטרים מיפו. קבוצתו הזמינה את צעירי ביל"ו להצטרף אליהם. יחד הקימו את היישוב הראשון בארץ ישראל. הם הקימו אוהלים וקראו לה ראשון לציון – "הראשונה לציון".

לאחר מכן מיהרה הקבוצה לירושלים רכובה על סוס כדי לבשר את הבשורה הגדולה לאליעזר בן יהודה – כדי לחגוג את האירוע הגדול הזה. באותו לילה ממש, "ראשון" נוסף הפך למציאות. דבורה ילדה את "הילד העברי הראשון" מזה 1900 שנה, והם קראו לו בן ציון, "בן ציון". בעיני אליעזר – איש החזון – הוא ראה בשני האירועים הללו סימנים עצומים לכך שחסדו של ה' הוא על הארץ.

מחכים שבן ציון ידבר עברית

הזמן עבר, ו"הילד העברי הראשון" גדל להיות ילד טוב ובריא. הוא נשמר בקפידה כדי שלעולם לא ישמע מילה אחת בשפה אחרת מלבד עברית – בעיקר מאמו ואביו. הוא היה ערני ונמרץ, ילד חברותי בן שלוש, שמח לראות ולהיות מטופל על ידי חבריהם הקרובים הרבים של הוריו שקיבלו על עצמם את הצו לומר לו רק מילים בעברית.

היה רק ענן אחד קטן מעל הילד הקטן הזה. הוא היה בן שלוש ועדיין לא הוציא מילה אחת. דבורה ידעה שבצד שלה במשפחה, כל הילדים התחילו לדבר לפני שהגיעו ליום הולדתם הראשון.

היא תהתה אם אליעזר איחר. או אם היה אילם במשפחתו. היא הייתה מודאגת כי חבריהם החלו להאשים אותה ואת אליעזר בחוסר הדיבור שלו. הם הזכירו לאליעזר שהעברית היא שפה מתה. אחד מחבריו הקרובים, מיכאל פינס, התחנן בפני אליעזר שילמד את בן ציון שפה חיה כמו רוסית. אז, אומר פינס, הוא תמיד יכול היה ללמוד עברית כשהתבגר. פינס הסביר לאליעזר שלימוד עברית טוב למבוגרים, ואפילו לתלמידי בית ספר – "כפי שהראית בשיעורים שלך באליאנס. אבל לא לתינוקות!"

חברים חוששים ליכולת השכלית של הילד

פינס הסכים שחזונו של בן יהודה לאומה דוברת עברית הוא טוב. והוא סיפר איך הוא ועוד ועוד יהודים בארץ הקודש לומדים לדבר עברית. אבל איכשהו, אזרחי ירושלים הגיעו למסקנה שהילד הקטן זקוק להזדמנות ללמוד שפה ידועה, אחרת הוא עלול להפוך לאידיוט!

למעשה, הילד היה כמעט בן ארבע – ואילם לחלוטין. אבל אליעזר צעק לחברו: "אז שיהיה אידיוט!" מאוחר יותר הוא דיבר עם דבורה: "את לא רואה? זהו ניסוי גדול ואצילי שאנו מבצעים עם ילדנו. אני מאמין באמונה שלמה שנצליח.

"אבל אם לא אעשה זאת, אני מבטיח לך שלא אתבייש להכריז על כישלוני בפומבי – להודיע שהעברית היא לשון מתה, שאינה ראויה לגמילה מילדים.

עם זאת, אני עדיין די משוכנע שהילד שלנו יהיה בעל יכולת דיבור והיגיון לא פחות, לא פחות חכם מכל הילדים האחרים שנולדו בירושלים או במוסקבה, לצורך העניין. בקרוב, בקרוב מאוד, הוא יתחיל לדבר, ודבריו יהיו מזור עבורנו – כמו דברי הנביאים הקדומים!

"ואת, דבורה, תהיי הגיבורה, האם העברייה הראשונה מאז חורבן ירושלים בידי טיטוס!" 

אליעזר תופס את אשתו שרה רוסית

זמן לא רב לאחר מכן הוא חזר מנסיעה לראשון לציון, כדי להיפגש עם כמה מחסידיו ולמכור עוד כמה מנויים לעיתונו. גברת פינס בדיוק ביקרה בדבורה והעירה על "ילדים שמקריבים קורבן על חטאי הוריהם". מחוררת בנשמתה, היא החזיקה את בנה בוכה. היא נזכרה בילדותה שלה ברוסיה, ובלי לחשוב החלה לשיר שיר ערש לילדה ברוסית, כשדמעות זולגות על פניה.

רצה הגורל ובדיוק באותו רגע נכנס אליעזר הביתה ומצא את אשתו שרה לבן ציון את השיר הרוסי הזה. בזעם, הוא החל לצעוק עליה. דבורה, מבולבלת ולא מסוגלת לענות, לא ממש ידעה שהיא שרה ברוסית. היא בכתה בדממה, ובן ציון, שרצה לבוא לעזרת אמו, צעק: "אבא, אבא, לו!". (אבא, אבא, לא!)

שני ההורים היו המומים – ואז פרצו בקריאות שמחה! בנם דיבר! ומילותיו הראשונות היו בעברית! למרות האיסור הרבני לדבר עם המשפחה, המוני אנשים מכל רחבי ירושלים באו לראות את "ילד הפלא" – הילד הראשון בעולם כולו שדיבר עברית כשפתו היחידה!

כמה מילים עבריות שנוצרו על ידי בן ציון

מאותו רגע הוא לא היה שותק. מלא שאלות, הוא היה שואל, "מה זה? מה זה?" אליעזר נדחק להמציא מילים חדשות שעדיין לא היו קיימות בעברית. בן ציון, שהבין אינסטינקטיבית את ההיגיון של השפה, החל עד מהרה להמציא מילים משלו. למעשה, ברגע שנולדו אחיו ושלוש אחיותיו, בזה אחר זה, הפך בן ציון למורה שלהם, ולעתים קרובות טבע מילים שאביו היה יותר משמח להוסיף לרשימת המילים החדשות שלו שפורסמו בטוריו השבועיים בעיתון.

הצלחותיהם של הילדים היוו דוגמה מצוינת לחלוצי ההתיישבות החדשה שלימדו את ילדיהם עברית עם אתגרים רבים, כי חסרו להם כל כך הרבה מילים מעשיות.

הכלב העברי הראשון הופך לקדוש מעונה

יום אחד מצא בן ציון כלב משוטט, ואמר לאביו שזה "כלב עברי". הוא התחנן בפני אביו שהוא באמת צריך את הכלב הזה, כי אז יהיה לו מישהו מלבד אמו ואביו לדבר איתו. יום אחד נשלחו בן החמש וכלבו לסניף הדואר כדי לשלוח מכתב.

הוא איבד את דרכו ונתקל בחבורת ילדים חרדים. הוא התחיל לרוץ וצעק על הכלב שלו ואמר: "מאהיר! בו!" (מהר! בואו!) הילדים הדתיים חשבו שהוא קורא לכלבו "מאיר", שמו של הרב שלהם. הם הרגו את הכלב והכו את בן ציון עד אובדן הכרה. הכלב העברי הראשון הפך לקדוש מעונה של תקומת ישראל.

כעת, הילד השני נולד לבית. אליעזר נאלץ ללוות את הכסף לברית המילה. אליעזר היה מרוצה לבסוף מכך שעברית תמיד תהיה שפת אמו של בן ציון, ולכן הרשה לו ללמוד בבית הספר של רוטשילד עם ילדים אחרים, ולמד גם צרפתית וטורקית. כלומר, עד ששמע את בנו שר שירים פטריוטיים בצרפתית! בן יהודה עבר לחינוך ביתי במקום.

קופצים דרך החישוקים הטורקיים

אף על פי שאליעזר היה עורך משנה של עלון החדשות הקטן " החבצלת " בשנתו הראשונה, הוא השתוקק להיות עורך עיתון יומי משלו, "אטרקטיבי במראהו כמו לפיגרו, היומון הפריזאי!" ברור שזה ייקח קצת זמן. אבל הוא השתוקק ללכת!

המכשול הראשון שלו היה הטורקים עם הבירוקרטיה המקרטעת שלהם. בשום פנים ואופן לא יעניקו לבן יהודה רישיון להקים עיתון עברי משלו. ואז, במזל טוב, פגש אליעזר רב ספרדי שבמקרה הגיש בקשה לרישיון זמן מה לפני כן, אך לא השתמש בו.

הרב הזה שמח להשכיר אותו לאליעזר תמורת סכום שווה ערך ל-2.5 דולר – והיזם העיתונאי מצא חבר אחר שילווה לו את הסכום הזה! זו הייתה דלתו של אליעזר להקים עיתון אמיתי בירושלים. עם השנים הוא הפך לכלי התקשורת החשוב ביותר עבור המתיישבים החדשים בארץ – והכל היה בעברית.

אבל עם בן יהודה כבעלים והעורך היחיד של העיתון שלו, הוא נעשה עני מתמיד. לכלוך עני.  למרות שהייתה לו משפחה מתרחבת, העיתון שלו תמיד ניזון ראשון. פשוט לא היו לו מספיק מנויים כדי להרוויח. אבל העיתון היה חלק מחלומו להחזיר את העברית לחיים בעם היהודי. יתר על כן, היא עוררה עניין בקרב יהודים נרדפים – בעיקר ברוסיה – לעלות לארץ אבותיהם.

חייבים למצוא פתרון

אך ללא תזונה מספקת נעשתה דבורה חלשה וחולה. לעתים קרובות היא מצאה את עצמה משתעלת ועולה חום. בשנה השישית לחייהם החלה דבורה להשתעל דם. היא חלתה בשחפת של בעלה. הרופאים הציעו לה לבלות זמן מה באקלים החם של ראשון לציון, וכך עשתה במשך שלושה חודשים. מצבה השתפר, אבל אז גם אליעזר התחיל להשתעל דם. כדי לשרוד הציעה דבורה לבן יהודה לנסוע לרוסיה, להיפגש עם המעוניינים לעלות לישראל ולמכור מנויים נוספים לעיתונו. למרבה המזל, חברו הטוב (עדיין), מר פינס, לקח על עצמו את תפקיד עריכת העיתון בזמן שבן יהודה נסע. אבל לפני שעזב אמר אליעזר: "דבורה, את חייבת להבטיח לי בכל מה שקדוש שתמשיכי עם האיסור שלי על הילדים לשמוע כל דבר חוץ מעברית כל עוד אני אינני". דבורה הבטיחה.

המשך בדו"ח מעוז ישראל מינואר 2019.

מקורות: התגשמות נבואה, אליעזר בן יהודה, מאת אליעזר בן יהודה (נכד) 2008; לשון הנביאים, סיפור חייו של אליעזר בן יהודה מאת רוברט סנט ג'ון 1952; https://goo.gl/ MVmMUK; https://goo.gl/8r29uN