מלבנון ועד מדבר הנגב של ישראל
ג'ויס היה בן פחות משנה כשהוריו נמלטו מלבנון והתיישבו בישראל. משפחתו הייתה רק אחת מכמה מאות משפחות שישראל הרשתה לעבור לרמת הגולן כאשר צה"ל נסוג לפתע מלבנון בשנת 2000. כחלק מצבא דרום לבנון, הם היו בעלי בריתה הצבאיים של ישראל. שינוי התרבות, לעומת זאת, לא היה קל, אך האלטרנטיבה הייתה לכידתו ועינויים על ידי חיזבאללה.
לפני שנה וחצי, בזמן שישראל נהנתה מחורף גשום במיוחד, סערה עזה הפילה עצים רבים בכל רחבי רמת הגולן. ג'ויס, שנהנה לאסוף עצים לאח שלהם, יצא עם אביו לכרות את העצים שנפלו. מכוניתם הייתה זעירה, ולכן הם לקחו מטען הביתה ואז חזרו לאסוף את השאר. עד שחזרו לאסוף את שארית העצים, הם כבר נלקחו.
אביו של ג'ויס אמר שהוא מכיר בחור בשם דיוויד שאהב גם הוא לאסוף עצים לאח שלו, אז הם נסעו לביתו ומצאו את העצים החסרים עדיין ברכבו של האיש. כשעמו, דיוויד לא רק התנצל על אי ההבנה, הוא הביא את כל העצים החסרים לביתו של ג'ויס ואף הוסיף כמה משלו. לאחר מכן הם התיישבו לקפה ודיוויד שיתף את סיפורו. הוא היה יהודי משיחי והיו אחרים כמוהו באזור. ג'ויס, שגדל כקתולי מרוני לכאורה, היה המום ומסוקרן לשמוע שיהודי יאמין בישוע.
"לא ידעתי שקיימים אנשים כאלה", הסביר ג'ויס כשניסה לתאר את המפגש עם חברי הקהילה היהודית המשיחית של דוד. תוך מספר חודשים לאחר שהשתתף ולמד את אמונתם, הוא מסר את חייו למלך היהודים. "כשהתבגרתי, מעולם לא נתקלתי באפליה כערבי שחי בין יהודים. תמיד הרגשתי בנוח בבית הספר שלי ובקהילה שלי. אבל מעולם לא הרגשתי תחושת שייכות כה חזקה כמו שאני מרגיש בקהילה שלי. אנחנו נהנים לבלות אחד עם השני במהלך השבוע ואנחנו מקפידים להעיד לאנשים בכל מקום שאנחנו הולכים."
ג'ויס נחשף לראשונה למדע מתקדם והתאהב בו בתיכון. הוא חלם לקבל דוקטורט בפיזיקה וביוטכנולוגיה. אבל המכללה הקרובה ביותר הייתה במרחק רב. לא נרתע, הוא הגיש מועמדות והתקבל לתוכנית הביוטכנולוגיה הקדם-רפואית. "הייתי נוסע בטרמפים כדי להגיע לבית הספר כל יום, אבל לעתים קרובות הייתי מגיע באיחור ומזיע מהריצה. אחר כך הייתי משלב בין שיעורי בית לעבודה. זה היה הרבה להתמודד - כבר הייתי בתחילת התואר השני שלי, אבל היו לי שנים של לימודים לפניי כדי לקבל דוקטורט, ולא ידעתי כמה זמן עוד אוכל לעמוד בקצב."
"שאלתי את הכומר שלי אם הוא מכיר ארגון כלשהו שעוזר למאמינים והוא סיפר לי על "אני עומדת עם ישראל". המתנה של ISWI עזרה לי להתמקד בלימודים שלי בלי הסחות הדעת של התהייה מאיפה תגיע הארוחה או ההסעה הבאה שלי לבית הספר. אני לא יודעת אם 'תודה' היא דרך מספיק טובה לומר זאת. ישראל גדולה בתחום המחקר והפיתוח, שם טמונים תחומי העניין שלי. מי יודע אילו דברים אוכל לגלות אם זה רצון האל? אני שמה את חלומותיו במקום הראשון ומקווה שבתוכם הוא ירצה שאגלה דברים שישפרו את חייהם של אנשים."
אתם יכולים לעזור ליצור עוד סיפורים כמו אלה. כשאתם תורמים למעוז ישראל, אתם הופכים לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורות הבאים!
כפר הילדים
"אלה חדשים? ואתם משאירים אותם כאן איתנו?" שאלו הילדים עם פליאה צרופה בעיניהם. הבאנו להם משחקי קופסה - עשרות משחקי קופסה אהובים עלינו כדי שיהיו מספיק ל-280 הילדים בסיכון והיתומים שחיים שם. הם היו באקסטזה. הייתם חושבים שקנינו להם מחשבים ונעלי נייקי.
בעוד שארגון "אני עומד עם ישראל" מסייע לחזק מאמינים במגוון דרכים, טיפול באלמנות ויתומים הוא בלב ליבה של הקמת ISWI. ככאלה, אנו תמיד מחפשים הזדמנויות לשרת את הנזקקים בישראל. לכן, כאשר ביקורי בתי חולים בוטלו בגלל מגבלות הקורונה, מצאנו את כפר הילדים שקיבל את פני ביקורי הקבוצה שלנו בזרועות פתוחות.
כפר הילדים הזה הוקם לראשונה בשנת 1943 כדי לסייע בטיפול באלו שהופרדו ממשפחותיהם או נותרו יתומים בשואה. מאז הוא התרחב, והוסיף מקלט חירום לנשים, מרכז חירום לנערות, מרכז ייעוץ למשפחות בסיכון ותריסר בתי אבות שיכולים להעניק יחס אישי לחלק מהמקרים הקשים ביותר.
כשביקרנו בפעם הראשונה, המנהל אמר לנו שבגלל הקורונה והסגרים, הילדים לא קיבלו מבקרים כבר יותר משנה. הצוות שלנו, שעלה לבלות קצת זמן ולהביא קצת שמחה, חזר גם מרומם וגם שבור לב. רוב הילדים נמצאים שם בצו בית משפט - לאחר שחולצו מבתים שבהם הזניחו אותם אמהות מכורות לסמים, התעללו בהם אבות אלכוהוליסטים ואפילו עונו על ידי הוריהם. הלכנו לתת להם אהבה והייתה להם עוד הרבה אהבה להחזיר, במידה רבה בזכות המטפלים המסורים שהפכו את זה למשימת חייהם לטפח לבבות צעירים פצועים בחזרה לבריאות.
למרות הכאב, סיפורי ההצלחה שיוצאים מהמקום הזה מעודדים להפליא. הכפר מתגאה ברשימה של אלפי בוגרים שהמשיכו לחיות חיים בריאים ומצליחים, כולל אחיות, רופאים, מורים ומנהלי חברות. לאחרונה הם סיימו את לימודיהם של נער אתיופי שכעת מתקדם ללימודי משפטים. זה גם לא נדיר שבוגרים חוזרים לעבוד בכפר כדי לעזור לרפא את הדור הבא של ילדים נטושים.
"אם לא היו מביאים אותי לבית הילדים הזה, הייתם מראיינים אותי באיזו סמטה חשוכה איפשהו. במקום זאת, סיימתי תיכון, למדתי לנגן על כלי נגינה בצורה מצוינת והתקבלתי לתזמורת היוקרתית של צה"ל", שיתף גבי, גם הוא בוגר טרי.
זמן איכות הוא לעתים קרובות יקר יותר לילדים מכסף, ולכן לא סתם הנחנו את משחקי הקופסה אלא בילינו את היום בין כדורגל למתיישבי קטאן. כפי שקורה לעתים קרובות, הרגשנו שקיבלנו מהם יותר מאשר הם מאיתנו, ואנחנו אסירי תודה על ההזמנה הפתוחה שלנו להמשיך להיות חלק מהטיפול ביתומים בצורה מעשית, בדיוק כפי שהורה לנו אלוהים.
אתם יכולים לעזור ליצור עוד סיפורים כמו אלה. כשאתם תורמים למעוז ישראל, אתם הופכים לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורות הבאים!
איה
איה ווסילי כבר היו נשואים עם בת מתבגרת שזה עתה נולדה כשהגיעו לישראל לפני 19 שנה. בחזרה בלטביה, איה עבדה בעסקי האופנה ווסילי, שהיה מהנדס תעופה צבאי במקצועו, ניהל חברת פרסום משלו. אבל העלייה לארץ גורמת לכולם להתחיל מחדש מהיסוד, כך שהיא הייתה מבלה את שנותיהם הראשונות בישראל בלימוד עברית ותשלום חשבונות על ידי ניקיון בתים. אותן שנים ראשונות היו מאתגרות מסיבה אחת או יותר, אך שוב ושוב הם היו עדים ליד המדריכה של ה' בחייהם.
חלומותיהם לעתיד כללו בעלות על עסק משלהם, וכמיהה לילד נוסף. אבל כיוון שילדם היחיד כמעט בן 20, חלק מהחלומות לא היו מציאותיים. אלא אם כן, כלומר, אלוהים הוא אלוהיך והוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה - שבמקרה הזה היה לתת להם בן שייוולד 5 שנים בדיוק אחרי שכף רגלם דרכה בארץ המובטחת.
זה ייקח יותר מעשור של לימוד עברית ועבודות מזדמנות, אבל כשוסילי מצא עבודה במפעל דבק היי-טק, איה אזרה אומץ ולקחה את הצעד לפתיחת חנות בגדים. חנות אחת הובילה לשתיים והדברים הלכו כשורה. "התחלנו בישראל בלי כלום, אז לקחנו הלוואה כדי לפתוח את העסק ושילמנו אותה כמתוכנן. אפילו נשאר מספיק כדי לכסות את שיעורי המוזיקה והאנגלית של הבן שלנו", סיפרה איה. איה שמעה על תוכנית " מעוז ליצירת מוזיקה לילדים" דרך חברה, אבל לא חשבה להגיש מועמדות באותו זמן. "היה לנו מספיק כסף לשיעורים ולא רציתי שהבן שלנו יתפוס את מקומו של ילד אחר שבאמת היה צריך את זה", הסבירה.
עבור איה, ניהול חנות בגדים מעולם לא היה רק עסק; זו הייתה עבודתה. "אני מקפידה לשתף את הלקוחות שנכנסים לחנות שלי בספרים על ישוע. יש לי גם מדור בחנות שלי לספרים על אלוהים שהם יכולים לקחת הביתה לקרוא ואז לבוא ולהחליף בספר אחר."
בסוף 2019, איה עמדה בפני החלטה קשה. אחת החנויות שלה שכנה בקניון ונקלעה לקשיים משום שחנות סמוכה מכרה בגדים כמעט זהים. באותה תקופה, ההחלטה לסגור הייתה כואבת. במבט לאחור, סגירת החנות הזו הייתה אמורה לעזור להציל את השנייה. כי כמה חודשים לאחר מכן, כאשר הקורונה פרצה, קניונים היו סגורים הרבה יותר זמן מחנויות רגילות. החזקת שתי חנויות בתקופה זו הייתה עלולה למוטט את כל העסק.
ובכל זאת, עסקיה של איה נפגעו קשות כאשר הסגרים שיתקו את השוק. היא בדיוק קיבלה את קולקציית האביב שלה וכתבה צ'קים על עשרות אלפי דולרים מתוך הבנה שתרוויח עד למועד פירעון החשבונות. היא מעולם לא הספיקה למכור את כל זה.
עד שהחנויות הורשו להיפתח שוב, העונה השתנתה ואף אחד לא התעניין בבגדי אביב. איה ווסילי, נחושים להציל את עסקיה, לקחו הלוואה כדי לכסות את התשלומים. הם מכרו את מה שיכלו בהפסד - אך לרוב נתנו את הבגדים לכל מי שרצה לקחת אותם.
השווקים נפתחו בסופו של דבר שוב ואיה הזמינה מלאי חדש, אך החשבונות המגובים נחנקו. "אני עומדת עם ישראל" אישר את סגירת חובותיה כדי שתוכל לנהל את עסקיה (ואת משרדה) ממקום של כוח ולהמשיך את לימודי המוזיקה והאנגלית של בנה. "בני מתפתח יפה במוזיקה שלו וכעת הוא עומד בקריטריונים לתכנית ייעודית באנגלית. באשר לי, הצעד הבא בעסק שלי יהיה להרחיב את החלל בחנות שלי המוקדש לספרים שאני מחלקת על אלוהי הנסים שלי!"
אתם יכולים לעזור ליצור עוד סיפורים כמו אלה. כשאתם תורמים למעוז ישראל, אתם הופכים לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורות הבאים!
כחלק מהתוכנית, התלמידים מעודדים לנגן בקבוצות כאימון לקראת השתתפותם העתידית בקבוצות פולחן.
יצירת מוזיקה לילדים
אם לוקחים את זה כפשוטו, תוכנית "יצירת מוזיקה לילדים" יכולה להישמע קצת פשוטה. מעוז מעניק מלגות מוזיקה לילדים מסורים בתקווה לתת לילדים מאמינים נוספים הזדמנות להצטיין בכלי נגינה ולעבוד את אלוהים. אבל המציאות היא שכאשר מאמינים מקבלים את הכוח להגשים את החלומות שאלוהים נתן להם, טבעי לראות אותם נושאים פרי למען המלכות. מדי שנה מעוז מעניק מלגות לכ-60 ילדים מרחבי הארץ כדי שיקבלו הכשרה מוזיקלית מהמורים המוסמכים ביותר באזורם.
מבחינה מוזיקלית, אנו מרוצים מהתוצאות. תוכנית "יצירת מוזיקה לילדים" שמתקיימת כבר 10 שנים, ראתה רבים מהילדים (שהם כיום בני נוער!) מצטרפים לקבוצות תפילה, תזמורות ואף מתחרים (וזוכים!) בתחרויות בינלאומיות. אבל אנו נרגשים עוד יותר מההשפעה הרוחנית של הילדים הללו ומשפחותיהם. מורי מוזיקה הובלו אל ה' דרך תוכנית זו ודלתות לעולם המוזיקה החילוני מאוד נפתחו בפני אלו שגדלו להיות לויים מודרניים.
גיוס צבא של מתפללים דורש זמן, סבלנות - והרבה כוהנות. אבל אנחנו מגדלים אותם כדי להילחם למען ה'. אם הם לא יאמנו להשתמש בכישרונותיהם למען ה', הם עלולים לבזבז את כישרונותיהם על העולם.
אתם יכולים לעזור ליצור עוד סיפורים כמו אלה. כשאתם תורמים למעוז ישראל, אתם הופכים לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורות הבאים!
אזורי הישיבה שסיפקתי לי עם ישראל
חיילי צה"ל
המבצע הצבאי השנה היה "שומר על החומות". אנחנו במעוז לא רק התעדכנו במתרחש כדי שנדע מתי לרדת למקלטים שלנו; היו לנו אנשי צוות וילדי אנשי צוות בצה"ל שהיו בחזית הלחימה בחמאס.
בין בקשות התפילה שחיילינו שלחו לנו במהלך המבצע הייתה בקשה עבור תושבי עזה. זה מקום כבד להיות בו, כשאתה, כאדם מאמין, מרגיש אהבה לאנשים כיצירה של אלוהים - אבל אתה נלחם נגד אויב מסוכן שמסתתר בין אותם אנשים ממש. אפילו במצבם הלא נושע, ישראלים מתמודדים עם הרצון להגן על מולדתם - ועם הצורך לקחת חיים תוך כדי. רבים חזרו הביתה עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית, וסבלו במשך שנים לאחר שנאלצו לקבל את ההחלטה הנוראית הזו. נאמר שראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר התלוננה פעם, "יום אחד כשיהיה לנו שלום, אולי נסלח להם על הריגת בנינו, אבל לא נוכל לסלוח להם על שאילצו אותנו להרוג את בניהם".
כל המבצע הסתיים תוך מספר שבועות בלבד, אבל כל יום הרגיש כמו נצח. היו כל כך הרבה דברים שהם לא יכלו לספר לנו עד שהמבצע הסתיים. עם זאת, ברגע שהם היו בטוחים בבית, קיבלנו תמונה טובה יותר של החוויה שלהם (למעט מידע רגיש שלא הורשו לשתף, כמובן). למרות ש"אני עומד עם ישראל" אינו מעורב בפעילות צבאית כלשהי, אנו יודעים שחיילי צה"ל הם אנשים עם צרכים בסיסיים בדיוק כמו כולנו. רוב החיילים בשטח הנלחמים במחבלי חמאס הם מתחת לגיל 20. בין סיפורי המלחמה המרתקים שחלקו, היה הערת שוליים שכאשר חזרו לבסיסיהם ממשימותיהם, לא היה להם איפה לשבת ולנוח. ברי המזל יכלו לתפוס את קומץ כיסאות הפלסטיק הפזורים מסביב. האחרים יצטרכו להסתפק בשמיכות על הקרקע, מכוסות באבק מדברי.
מבחינתנו, לא כך רצינו שיקבלו את פני הגברים והנשים ששיגרו זה עתה משגרים שכוונו לעבר בתינו כשיחזרו משדה הקרב. התקשרנו ליצרן, ניהלנו משא ומתן והזמנו כמה שיותר פינות ישיבה במסגרת התקציב שלנו.
לפעמים היכולת לנוח כראוי יכולה להיות קריטית לא פחות לביצוע עבודה טובה כמו אימון נכון.
אז, לא רק מימנו את פינות הישיבה, אלא גם נתנו חסות לימי מנוחה מיוחדים מחוץ לבסיס. מתן "מנוחה" בין משימות הרגיש כמו דרך לא מספקת לתמוך בחיילים שלנו - אבל החיילים לא יכלו להרגיש אסירי תודה יותר. הם שלחו לנו המון תמונות וסרטוני וידאו מהזמן שלהם מחוץ לבסיס (אנחנו יכולים לשתף רק כמה) ועל כל ספסל הם הציבו לוחית כדי שחיילים ישראלים (רבים ששמעו על "אני עומד עם ישראל") ידעו שהם מטופלים על ידי אוהבי ישראל מהגויים.
אתם יכולים לעזור ליצור עוד סיפורים כמו אלה. כשאתם תורמים למעוז ישראל, אתם הופכים לחלק מסיפורים שימשיכו להשפיע על ישראל לדורות הבאים!
עמדו לצד מאמיני ישראל
מעוז ישראל מביאה את אמת ישוע לכל פינה בארץ. תרומתכם מציידת את המאמינים ומגיעה לאבודים - היו חלק מעבודה נצחית זו עוד היום.
