מנהיגים ומרטירים
ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור
לקובי בעלי שגדל בסלמה שבאלבמה הייתה לפני שנים רבות חוויה מעניינת שנראית מתאימה במיוחד לזמן שבו אנחנו חיים. כך הוא כתב:
"למה הוספת עוד חודש לימודים על ההיסטוריה של השחורים?" שאלתי.
"משום שאני רוצה לוודא שכולכם יודעים וזוכרים מה קרה", ענתה גב' ג'ונסון, המורה שלי לאנגלית בכיתה י' בתיכון בסלמה.
זה עבד. בזכותה אני יודע הרבה על מרטין לותר קינג ג'וניור ועל התנועה לזכויות האזרח.
גדלתי בסלמה, הידועה לשמצה בגלל ההיסטוריה הגזענית שלה. האחיות שלי ואני היינו המיעוט הלבן בתיכון שלנו. התגוררנו בשכנות עם ראש העיר, ואבי היה אחד ממייסדיה של כנסייה מעורבת במקום הקטן הזה, שהייתה לו משמעות חברתית.
כפי שתיארתם לעצמכם, הגב' ג'ונסון הדגישה הרבה דברים לגבי מרטין לותר קינג, שכללו את חייו ואת ההתנקשות בו. אבל היו כמה דברים שאף פעם לא לימדו אותי. למדתי אחד מהם רק כעבור שנים רבות, כשהייתי בגובה 30,000 רגל באוויר, בדרכי מישראל לבקר את הוריי בבירמינגהם שבאלבמה.
חשבתי על מסר שרציתי להעביר לאמריקאים אפריקאים. זה היה על נקודות הדמיון שראיתי בין סיפורם לסיפור על יוסף – אחיו עשו לו עוול ומכרו אותו לעבדות, העוול הזה הביא להצלת משפחתו (שבגדה בו) ולהצלת מצרים כולה. התפללתי שמה שיש לי לומר בהחלט יביא ריפוי וחופש לאמריקאים השחורים כשם שקיוויתי.
בתגובה לדברים אלה, הרגשתי ברוחי משהו מאלוהים, שהיה להפתעתי ברור מאוד: "אחת הסיבות שהבאתי את האפריקנים לאמריקה היא כדי שהם יהיו לברכה לישראל". כמעט ברגע שהרגשתי את זה, העיניים שלי נחו על תמונתו של ד"ר מרטין לותר קינג הצעיר, בכיס המושב שלפניי.
די היה במראה התמונה של האדם שייצג בבירור את חוד החנית של המחשבה הקיצונית והמהפכנית של האמריקאים האפריקאים. אבל מאחר שהטיסה נמשכה 13 שעות, פתחתי את ה-Delta Sky Magazine וקראתי ראיון מעניין מאוד עם ידידו הקרוב ושותפו של ד"ר קינג, השגריר אנדרו ינג. המגזין היה על נסיעות ומסעות, וינג דיבר על הנסיעות הרבות של ד"ר קינג. בשלב מסוים הוא סיפר סיפור של מסע היסטורי שתוכנן לשנת 1967, ועל המטרה של ד"ר ינג כשתכנן אותו.
סקיי: לְמה מרטין לותר קינג גו'ניור התכוון כשהוא אמר שלנסיעות ומסעות יש "כוח מרגיע"?
אנדרו ינג: הוא האמין שמסעות מעוררים את המודעות התרבותית של אנשים ולכן גם מפחיתים את הסטראוטיפים והדעות הקדומות שלהם. "אם אתה נוסע ברחבי העולם ולומד להכיר אנשים, יש לך הרבה פחות סיכוי לצאת למלחמה בהם", נהג ד"ר קינג לומר.
סקיי: האם הוא השתמש במסעות לשמירה על שלום:
ינג: אחד הדברים שמרטין לותר קינג חלם לעשות הוא לאסוף מספיק תיירים למסע לישראל ולירדן. רשמנו 5,000 איש שרצו לצאת איתו למסע לארץ הקודש בספטמבר 1967. המטרה של ד"ר קינג הייתה להגיע לקבוצה כל כך גדולה עד שאי אפשר היה למצוא לה מקום רק בישראל או רק בירדן. הוא ראה בתיירות דרך לעזור לאנשים להתחבר זה לזה ולהתחיל לשתף פעולה, וזה הצליח.
מועצת התיירות הישראלית ומועצת התיירות הירדנית הסכימו להקים אמפיתאטרון קרוב לכינרת. הם הסכימו לפתוח את השערים [בגבול] כדי לאפשר לאנשים לחצות הלוך ושוב בין שתי הארצות. מרטין לותר קינג ג'וניור ומקהלה התכוננו לנאום ולשיר מתוך סירה בכינרת.
סקיי: מה קרה?
ינג: מלחמת ששת הימים פרצה ביוני 1967 בין ישראל לבין מדינות ערב שכללו את מצרים, ירדן וסוריה. לא הצלחנו לתכנן את המסע הזה שוב
הלך הרוח של קינג היה פורץ דרך בימיו: אחרי אלבמה הייתה ישראל. החיבה הייתה הדדית וישראל הציעה לו גישה חסרת תקדים לחצות את הגבולות עם משלחת גדולה. לא זו בלבד אלא הוא גם קיבל גישה חופשית לדבר על האמונה שלו עם היהודים. למרבה הצער, המסע המתוכנן לנובמבר נעצר בבת אחת כאשר מלחמת ששת הימים פרצה. היא ארכה רק שישה ימים אבל היא שינתה את פני השטח – כלשונו.
היה צריך לתכנן את המסע שוב, אבל לפני שזה קרה, מרטין לותר קינג נרצח.
אפילו אחרי המלחמה, ד"ר קינג מעולם לא היסס לגבי ישראל. בסיפור הזה, מייד ראשונה, סימור מרטין ליפסט, שבאותה עת היה פרופסור לממשל ולסוציולוגיה בהרווארד, אמר:
"זמן קצר לפני ההתנקשות בחייו, מרטין לותר קינג ג'וניור היה בבוסטון במסע גיוס תרומות, וזכיתי להשתתף בארוחת ערב שנערכה לכבודו בקיימברידג'. החוויה הזאת הייתה מרתקת ומרגשת: היה אפשר לראות את ד"ר קינג בפעולה באופן שאי אפשר היה לראות בציבור. הוא רצה לדעת מה חושבים הסטודנטים הכושים בהרווארד ובחלקים אחרים באזור בוסטון על סוגיות שונות, והוא ערך להם חקירה נגדית מתוחכמת מאוד במשך יותר משעה וחצי. הוא שאל שאלות ואמר על עצמו מעט מאוד. אחד הצעירים שהיה נוכח אמר משהו נגד הציונים. ד"ר קינג גער בו ואמר: 'אל תדבר ככה! כשאנשים מותחים ביקורת על הציונים, הם מתכוונים ליהודים. אתה אומר דברים אנטישמיים!' "
הסיבה שהעדויות האלה חשובות היא מה שקרה אחרי מרטין לותר קינג. בריק שנוצר נשמעו קולות רבים, אבל היו קולות חדשים שצברו תאוצה וביצעו מחטף של העמדה שלו על ישראל. עד שגדל הדור הבא שלא הכיר את ד"ר קינג, אדם שחור באמריקה היה שם נרדף לעמדות אנטי ישראליות.
אם "האיש" (כך התייחסו השחורים לתאר את האדם שדיכא אותם) היה לבן, "האיש מאחורי האיש" היה יהודי. אפילו הסרט "סלמה" שיצא לאחרונה, שנועד להנציח את המורשת של ד"ר קינג, לא הזכיר את בני הברית היהודים שהלכו איתו יד ביד ושנעצרו כי נאבקו על זכויות השחורים. התיעוד של קשרי האהדה של מרטין לותר קינג עם היהודים, נעלם בטיוח.
ראש הממשלה יצחק רבין
הייתי בת 15 כאשר רבין נרצח. יצחק רבין היה ראש ממשלת ישראל. הוא נטה לשמאל בפוליטיקה הישראלית, והאמין בדברים שהמאמינים המשיחיים בארץ לא הסכימו איתם. הוא חתם על הסכמי אוסלו (שעד כה הניבו רק צרות גם לישראלים וגם לפלסטינים) ואמר דברים כגון: "התנ"ך איננו המדריך שלנו". האמת היא שהוא לא היה מאוד פופולרי בסקרים בימי שלטונו.
בכל זאת כשהוא נרצח בשנת 1995 הייתי שבורה. רבין נרצח בידי יהודי דתי-חרדי קיצוני שלא גילה שום חרטה. הישראלים רגילים להתווכח על המחלוקות ביניהם, אבל תמיד גם היינו מוקפים אויבים שרוצים להרוג אותנו ולכן לא רצינו לעזור לאויבים האלה ולרצוח אחד משלנו. לעולם לא. עד אז.
מותו של רבין השפיע מאוד על הנוער בימיי. החלום שלו לשלום עם אויבינו בתמורה לאוטונומיה ולאדמות, הפך לזעקה הנואשת של בני דורי ומשפיע על הפוליטיקה הישראלית עד היום. רק המתקפות של השבעה באוקטובר זעזעו את הישראלים עד עמקי נשמתם וערערו את חלום השלום של רבין כי הם שקלו מחדש את המציאות שבה לא נוכל לעשות דבר שישנה את אויבינו. השכנים האסלאמיסטים שלנו אינם רוצים שלום, הם רוצים את מותנו.
כל זה מוביל להתנקשות האחרונה...
צ'רלי קירק
רק לאחרונה קלטתי את צ'רלי קירק ברדאר שלי. בכל זאת אנחנו גרים בישראל. לכן הקולג'ים באמריקה והפוליטיקה הפנימית שלה אינם לגמרי משהו שמגיע לחדשות בארץ, במיוחד כשאנחנו עסוקים במלחמה. בעצם, כאשר נודע בעולם שהוא מת, רק מספר קטן ומביך של עיתונאים ישראלים שמע על צ'רלי. זה לא מפתיע מאחר שהתקשורת נוטה להקיף את עצמה באנשים שחושבים כמוה, ונוצרים קונסרבטיבים הם הצד האחר של הספקטרום של החילונים הליברלים הישראלים.
בשנים האחרונות ראיתי כמה מהסרטונים שלו של Prove Me Wrong ("תוכיח שאני טועה") כשהוא רק התחיל בקמפוסים. הם היו שנונים בעיניי אם כי עוד לא הבנתי לגמרי מי הוא. אבל לפני חודש-חודשיים מישהו שלח לי סרטון של צ'רלי קירק מדבר על סטודנט ישראלי שביקש עזרה איך להגיב על איומים ברצח מצד פרו-פלסטינים בקמפוס שלו. הוא דיווח על האירוע אבל אמר שהדיקן ומשטרת הקמפוס פטרו את העניין כלאחר יד. צ'רלי אמר לישראלי הצעיר לעשות לעצמו שרירים בחדר הכושר, ללמוד הגנה עצמית ולקחת איתו ספריי נגד דובים כי איש לא יגן עליו. "אנחנו נגן עליך, אבל כעת עונת הציד של היהודים, וזה חולני", אמר.
הייתי מרותקת. הוא הבין את המצב.
הייתי מרותקת לא רק כי צ'רלי תמך בישראל. טוב לדעת שמנהיגי קהילה רבים נקטו עמדה יפה לטובת ישראל וזכותה להגן על עצמה. אבל האופן שבו הוא הסביר את התמיכה שלו בישראל הדהים אותי. הוא לא הציע תמיכה גורפת של "כי ככה כתוב בכתובים".
צ'רלי הציג מחויבות מוחלטת לישראל כמשיחי ובה בעת ציין שלא כל מה שישראל עושה הוא מושלם. ובכל זאת, בלי שום קשר לחוסר השלמות המובן הזה, התמיכה שלו בישראל הייתה בלתי מעורערת. התמיכה שלו הייתה "אני אוהב אתכם והייתי רוצה להעיר לכם על כמה מההחלטות שלכם" (ביניהן התמיכה הנלהבת של ישראל בהפלות מלאכותיות וחינוך ללהט"ב). צ'רלי הקדיש זמן להבין מה הוא מאמין ומה הוא רוצה שאחרים יבינו כדי שלא יהיו מושפעים מחדשות רגשניות ותעמולה.
רציתי לשמוע עוד מהאיש הזה. מתברר שכך הוא ניגש לכל דבר. שום תאולוגיה או פלג או מפלגה פוליטית לא זכו להנחות בספרו. הוא בחן את הכול, בדק את הכול. ותמיד חשב שהשיחה הבאה עם זר תלמד אותו דבר מה חדש ותשנה את דעתו.
ואז...
רק לפני כמה שבועות התחלתי להקשיב כמעט בכל יום למשהו מצ'רלי. העימותים בקמפוסים היו המרתקים ביותר. חלק מהצעירים עמדו וצרחו את הטענות שלהם. מתברר שצ'רלי אהב לבקש מאנשים שלא הסכימו איתו לעלות קודם – והם באו. יכולתי רק לחשוב לעצמי: "מעניין אם יש לצעירים האלה מבוגר אחר שמוכן לשבת ולהקשיב להם ולטענות שלהם ככה?" דמויות סמכות רבות – ממורים בבית הספר למדריכי נוער – רק מציעים את האמת שלהם בלי שום הסבר. כל שאלה נוספת בדרך כלל נענית במילים "כי אמרתי".
צ'רלי הדריך צעירים בתהליך החשיבה שלו כמו אב שמחזיק את ידו של הפעוט שלו. איכשהו הוא הצליח לשמור על יחס של כבוד ואפילו לעודד בזמן שהתעמת עם הדעה של מישהו אחר. הוא אפילו הרגיע את הקולות המתנגדים בקהל כדי שחברו לעימות לא ירגיש מפוחד מכדי להיות כן. ולדעתי בכך הוא לימד את ההמונים יותר ולא רק בנושא העימות. אפילו לא היה חשוב לי אם הסכמתי איתו במאה אחוזים על הכול. תקשורת בריאה פותרת בעיות רבות יותר מאשר הסכמה על הנושא. אולי זאת הסיבה שצעירים שכביכול שנאו אותו על האמונות שלו, נמשכו אל דמותו, דמות של אח בוגר, אוהב וסבלן.
השעה הייתה מאוחרת בארץ כשהתעוררתי וקראתי את ההודעה מבתי הבכורה: "צ'רלי קירק נורה למוות".
לא הצלחתי לעכל את זה. לא יכול להיות שהוא מת. רק עכשיו גיליתי אותו. היו לו צעירים רבים כל כך להגיע אליהם. שמעתי שהוא מגיע לארץ בקרוב. היו לי שאלות מעקב שרציתי לשאול אותו על דברים שהוא אמר. היה לו מיזוג ייחודי של תכונות מנהיגות שקשה למצוא בגוף המאמינים. הוא ידע איך להתיידד עם אנשים שחלקו עליו נחרצות. הוא היה פעיל מאוד לקידום הצורך באבות להיות בבית. לו עצמו היו שני ילדים חמודים לגדל... והייתה לו אריקה, שרצתה משפחה גדולה.
אנחנו הישראלים איננו זרים למוות פתאומי ולא צפוי. זהו חלק משמעותי של ההיסטוריה והחיים שלנו בהווה. ואיננו מנופפים באגרופים שלנו כלפי אלוהים ברגעים הנוראים האלה. אבל הרגשתי מיותמת באופן מוזר מאיש שרק לפני כמה חודשים הייתי מודעת לקיומו.
הייתה לו גישה לחיים כמו זו של ילד. "לך, תתאהב, תתחתן, תביא ילדים לעולם, תקים משפחה ותהיה מאושר!" נהג לומר. וכאשר הוא אמר זאת, הבנתי עד כמה נישואין וילדים הם מושג ללעג וקלס בתרבות שלנו ונחשבים לעול ובחירה גרועה, בעוד הם בעצם "החלום האמריקאי" בצורתו הטהורה ביותר, והמצווה הראשונה של אלוהים לאדם וחוה.
צ'רלי היה דמות נדירה של דוגמה לחיקוי. דמות שאפשר להסתכל עליה ולומר "אני יכול להתאמץ עוד יותר ללכת אחרי אלוהים. אני יכול להיות גרסה טובה יותר של עצמי. ידעתי שאם אני חושבת את זה, כך חושבים גם אנשים רבים. במשך ימים רבים ראיתי אנשים מסתובבים עם תחושה עמוקה של אובדן. אחר כך אשתו אריקה עלתה על הבמה מול אודיטוריום מלא ומאה מיליון צופים מקוונים ויכולתי לחשוב רק: "וואו, צ'רלי התחתן עם האישה הנכונה". אמרתי לילדיי בזמן שצפינו בטקס הזיכרון מירושלים: "סביר להניח שבקושי תזכרו את הפרטים של היום עד שתגדלו, אבל אתם בהחלט תספרו לילדים שלכם על האירוע ההיסטורי הזה. כל הסיפור הזה הוא ראשיתו של משהו גדול".
יש כוח עצום ביותר לרציחתו של אדם חף מפשע. כאשר ראיתי את הקריאה מהדוכן ואלפי אנשים עומדים בטקס הזיכרון של צ'רלי כדי לבחור בישוע בציבור, מילאה אותי הרגשה מוזרה. זה היה החלפת שבויים רוחנית. וממלכת החושך תיאלץ לשחרר כמות אדירה של אנשים בתמורה לחייו של צ'רלי קירק.
מורשת
בזמן שהאבל והחיבה מתפשטים ברחבי העולם, שני דברים יקרו אם ההיסטוריה תוכיח את עצמה. ראשית כאשר מישהו זוכה לאהבה כה רבה, הוא יזכה לשנאה עצומה באותה מידה והם יעשו מאמצים רבים לפגוע במורשת שלו. שנית כמו במקרה של ד"ר קינג, האויבים המושבעים של היהודים ברחבי העולם ינסו לנטרל את קולו של צ'רלי שהגן על ישראל.
המדיה החברתית כבר מעלה מסעות תעמולה עם סרטונים ערוכים ומנסה לטעון שצ'רלי שינה את דעתו לגבי כמה דברים כולל ישראל ואפילו מאשימה את ישראל ברצח שלו כי "צ'רלי חשף משהו גדול..."
סוריאליסטי לחיות בעולם שבו אנשים יכולים להסתכל על דבר מה ומחציתם יגידו שהוא טוב והשאר יגידו שהוא רע. קשה עוד יותר כאשר המחלוקת הזאת מתרחשת בין אנשים שאנחנו אוהבים ומכבדים. בכל זאת היה מעודד לראות מנהיגים שמתנגדים לכל מה שצ'רלי האמין בו, מדברים טובות על היושרה שלו ועל הרצון שלו לקדם דיונים פתוחים בין יריבים. ולכן לעת עתה צ'רלי ייזכר בשל אמונתו בישוע והאהבה שלו למשיח.
לכן אם יש קרן אור באסון האנושי הזה שבו אלמנה צריכה לגדל עכשיו את שני ילדיה היתומים, היא שהאירוע עשוי להוליד עולם מערבי חדש. מערב שבו איננו רק מאפשרים חופש ביטוי אלא גם רואים בהצגה חופשית של השקפות מרכיב חיוני לחברה חופשית ובריאה.
מי היה חושב שדי לשכנע אנשים לדבר כדי לשנות את העולם.
עמדו לצד מאמיני ישראל
מעוז ישראל מביאה את אמת ישוע לכל פינה בארץ. תרומתכם מציידת את המאמינים ומגיעה לאבודים - היו חלק מעבודה נצחית זו עוד היום.
