ארץ אפגניסטן

הפלישה הושלמה, הכוחות האסלאמיים דוכאו והמערב נהנה משליטתו באפגניסטן. מנהיג אפגני ידידותי למערב הוצב במקומו, אך כפי שהתברר, הוא לא ממש הצליח לאחד את הכתות האפגניות השונות. וכך, אחרי שנים של מאמצים כושלים, החליטו הפוליטיקאים שהישארות באפגניסטן יקרה מדי. אחרי הכל, אתה לא יכול להישאר שם לנצח. החלה נסיגה ונחתם הסכם שיאפשר לכוחות לצאת מאפגניסטן. אבל לפני שהכוחות הספיקו להגיע למקום מבטחים, כוחות איסלאמיים הכו.

יסלחו לכם אם תחשבו שאני מדבר על הנסיגה שומטת הלסת של כוחות בעלות הברית השנה. זה לא היה 2021, השנה היתה 1842. כוחות בעלות הברית שמתו במהלך הנסיגה לא היו חיילים אמריקאים אלא בריטים. שישה עשר אלף חיילים ואזרחים בריטים שנמלטו מקאבול ימותו מהקור, מהרעב וממארב של הכוחות האפגניים שצמצמו את הלהקה הנסוגה לניצול אחד. רבים מאמינים כי הניצול הורשה לחיות כדי לספר את הסיפור ולהזהיר את המעצמות העתידיות שלא להתעסק עם אפגניסטן.

עד עכשיו – (אלא אם כן נהניתם מהקיום השליו שחיים ללא תקשורת יכולים להביא – ראיתם את הצילומים קורעי הלב שיוצאים מאפגניסטן. אפגנים נואשים, ששיתפו פעולה עם בעלות ברית מערביות – או לפחות זכו ליהנות מזכויות אדם בסיסיות – רודפים אחרי מטוס ואפילו נאחזים בכנפיים בניסיון מטורף לחופש. הורים מפוחדים מעבירים את ילדיהם לחיילים זרים בתקווה להעניק להם חיים טובים יותר – או פשוט לחוס על חייהם. מנהיגי טליבאן פרסמו הצהרות רגיעה להמונים – ואז הכריזו על חוקי השריעה.

בזמן שהעולם צפה באימה בנפילתה הפתאומית של אפגניסטן, רבים משותפינו וקוראינו כתבו לנו ושאלו כיצד חילופי השלטון ישפיעו על ישראל. ניסיתי כמה פעמים לסכם את המצב אבל גיליתי שיש כל כך הרבה מה לומר על מה שקורה שם (וכמה דברים שאי אפשר לשתף עד מאוחר יותר) שאני צריך לתת לנושא תשומת לב מוצקה.

מידע על אפגניסטן 

במובנים מסוימים, אפגניסטן היא ארץ קפואה בזמן. ניתן לטעות בנופיה המגוונים הן במדבר הערבי והן באלפים השוויצריים. בשל מיקומה והשפעתה הבינלאומית המועטה במידה רבה, היא מדינה שנשכחת בקלות - עד שמישהו מנצל את חוסר חשיבותה והופך אותה לבסיס אימונים לטרוריסטים. הוא נותר עני על פי הסטנדרטים המודרניים, למרות שהוא יושב על מינרלים בשווי מוערך של טריליון דולר כמו ליתיום. זהו גם שילוב מרתק של מספר שבטים ותרבויות ששניהם מתמזגים זה עם זה, אך נשארים מובחנים. למרות שהאוכלוסייה מורכבת מכ-14 שבטים, יש השפעה פרסית ברורה בשושלת, בתרבות ובשפתם. בטוויסט מוזר, כמה אנתרופולוגים ורבים משבט הפשטונים, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באפגניסטן, מאמינים שהם צאצאי השבטים האבודים של ישראל. למרות שהאסלאם הוא הדת השלטת באפגניסטן, הם טוענים שהם מרגישים קשר עם היהודים ועם המדינה היהודית. שיתוף גלוי של חיבה זו, כמובן, יכול לגרום להם להיהרג.

שנית, אפגניסטן אינה לבנון, סוריה, ירדן או מצרים, כלומר, היא אינה גובלת בישראל ומעולם לא השתתפה או איימה במלחמה עם ישראל המודרנית. למרות היעדר מעשי האיבה, אפגניסטן מעולם לא קיימה קשרים רשמיים עם ישראל וממשלתה החדשה הצהירה בשבועות האחרונים באופן נחרץ כי היא מעוניינת ביחסים עם ארה"ב וכל מדינות האזור – למעט ישראל.

שלישית, מקובל שארגוני טרור אסלאמיים מסוכסכים זה עם זה מבחינה תיאולוגית או אסטרטגית. לכן זה לא מזעזע שדאע"ש והטליבאן שונאים אחד את השני. בעיני הקהילה הבינלאומית, הטליבאן נתפס כאיום פחות מדאעש – לא משום שהאחד פחות אכזרי מהשני, אלא משום שבעוד דאעש קיווה לאחד מדינות אסלאמיות ברחבי האזור וליצור אימפריית ח'ליפות אסלאמית שתשלוט בסופו של דבר בעולם, הטליבאן העדיף עד כה לכפות את שלטון השריעה המקומי שלו. ראוי לציין כי למרות הדומיננטיות הברורה של הטליבאן באפגניסטן, הוא עדיין לא הוכיח את עצמו חזק ומעודכן מספיק כדי לעצור את ההפצצות האחרונות בשדה התעופה בקאבול.

רביעית, הטליבאן של היום (הודות להדרכתם של אנשים כמו יאסר ערפאת ומנהיגי איראן) למד לקח מרכזי לכל ארגוני הטרור המודרניים אם ברצונם להבטיח קיום ארוך טווח. מעצמות בינלאומיות מהססות להסתבך במלחמות חדשות, וככאלה, ישלימו עם הרבה שטויות, כל עוד אתה אומר דברים יפים למצלמות החדשות ושומר על שלטון הרשע שלך בתוך גבולותיך. לכן, אין זה מפתיע שמעצמות העולם עושות מעט מאוד לטליבאן שמבטיח לשלוט בהגינות, למרות שהדיווחים מספרים על מציאות הפוכה.

המקומיים מספרים על מעשי טבח של מיעוטים, ציד מדלת לדלת של לא-מוסלמים וחטיפת נערים ונערות צעירים כדי להפוך אותם ללוחמים או להיסחר ככלות ללוחמי טליבאן.

כאשר ישראל נולדה מחדש בשנת 1948, יהודי אפגניסטן נאמדו בכ-5,000. הם הורשו לעלות לישראל ורובם עזבו לארץ הקודש. בתחילת המאה ה-21 מנתה אפגניסטן שני יהודים – שאף אחד מהם לא חיבב מאוד זה את זה. זבלון סימנטוב ויצחק לוי דיווחו זה על זה באופן קבוע לשלטונות – כולל לטליבאן – בתקופת שלטונם. המריבות היו מגוונות וכללו על פי הדיווחים מחלוקות על האפוטרופסות על ספר התורה של בית הכנסת. בשלב מסוים הטליבאן עצר את שניהם, אבל בסופו של דבר שחרר אותם כי הם לא הפסיקו להתווכח. לאחר מכן החרים הטליבאן את ספר התורה וכמה שנים לאחר מכן מת יצחק, והותיר את זבלון היהודי האחרון שעמד באפגניסטן. למרות שאשתו ובנותיו עלו לישראל בשנות ה-90, זבלון העדיף להישאר באפגניסטן. הטליבאן הבטיח לעיתונאים שביקשו להגן על מיעוטים כמו זבלון. אבל כשהחלו לזרום איומי מוות, זבלון ברח לבסוף מהארץ היחידה שאי פעם קרא לה בית.

מגדירים ניצחון

הייתי בארה"ב ב-11 בספטמבר 2001. באותו בוקר קיבלתי טלפון מוקדם מחמותי. "אמריקה נמצאת תחת מתקפה והיהודים צריכים לשכב נמוך", היא אמרה לי. לזמן קצר כולם היו בהלם מספיק כדי לומר את מה שהם חושבים – "מוסלמים מהמזרח התיכון ששונאים את אמריקה ואת ישראל". ארה"ב החלה מיד לתכנן "ללכת לשם ולקחת אותם" וכמה אמריקאים נלהבים מדי ובורים מאוד החלו לתקוף מוסלמים אקראיים החיים בארה"ב. מהר מאוד השיח הציבורי החל להשתנות כדי להסביר לאמריקאים שיודעים מעט מאוד על האסלאם שלהיות מוסלמי לא הופך אותך אוטומטית לטרוריסט.

המציאות היא שלא משנה מה מישהו חושב, ישנם מוסלמים שפשוט נולדו למשפחה מוסלמית (ולכן הם מוסלמים באופן רשמי) אך אינם רוצים יותר מאשר לחיות חיים נורמליים. אך ישנם גם זרמים באסלאם הדורשים כניעה מוחלטת לקוראן והשמדת כל מי שמסרב. למעשה, משמעות המילה אסלאם היא – כניעה. אבל למשטרת ה-PC לא יהיה שום דבר מדיבורים כאלה. הם התעקשו שהאיסלאם היא דת שוחרת שלום. עד שהנשיא בוש שלח כוחות לאפגניסטן, המלחמה כבר הוגדרה. זו לא הייתה מלחמה באסלאם הקיצוני, זו הייתה מלחמה בטרור.

אני זוכר שחשבתי כששמעתי נגד מה הם הולכים להילחם, פשוט אין שום סיכוי שארה"ב ובעלות בריתה יוכלו לנצח. אין דרך מוגדרת לשים קץ לטרור. איך מנצחים קונספט? רגש? אסטרטגיה? ובסופו של דבר, איך אתה יכול לנצח אויב שאתה מסרב לזהות?

שואב אבק חשמלי

העובדה שהמערב – מוסרי מכדי למחוק חברה שלמה גם אם היא שורצת טרוריסטים ותמימה מכדי להגשים שלא כולם חולמים להיות מערביים – ייכשל במלחמה הזאת היא בלתי נמנעת. זה שהם ייכשלו בצורה כל כך אומללה לא היה. רק ימים יגידו איזה שימוש ימצא הטליבאן לנשק ולציוד הצבאי שהשאירה ארה"ב מאחור. אבל החלק המוזר ביותר בנסיגה הזו מאפגניסטן הוא לא הציוד שהם נטשו, אלא האנשים. אם כי אני לא בטוח מה יותר מופרך – שארה"ב לא תעשה כל שביכולתה כדי להחזיר את אזרחיה הביתה – או שהם חוסמים באופן פעיל פליטים מלהיקלט במדינות אחרות.

כשצפיתי בנסיגת ארה"ב מאפגניסטן לא יכולתי שלא להשוות את קווי הדמיון לתקופה שבה נסוגו הבריטים מאזור פלסטין דאז ב-1948. החיילים הבריטים היו מותשים משתי מלחמות עולם והמקומיים לא רצו אותם שם. כצפוי, תוך 24 שעות מהוואקום השלטוני שהותירו אחריהם, פרצה מלחמה בין היהודים למדינות ערב הסובבות במטרה להשתלט על שטחים (סוריה תתפוס את רמת הגולן, ירדן תשתלט על מזרח ירושלים, יהודה ושומרון ומצרים תחטוף את עזה). ההבדל בין נסיגה זו לבין זו הנוכחית הוא שהארץ שבה זכו היהודים תהפוך לדמוקרטיה שבה האוכלוסייה תחליט על הנהגתה ואת מי היא תפגוד. לא כך באפגניסטן.

בעוד ממשלה המאפשרת לעם להצביע היא פלא גדול של העולם המודרני, חופש הפולחן הוא שהופך את ישראל ליהלום שבכתר המזרח התיכון. אין ספק שיש בתוך ישראל כאלה שמתנגדים לישוע; עם זאת, יהודים משיחיים ונוצרים מוגנים על ידי החוק וחופשיים לעבוד את אלוהיהם. לא משנה מה יגידו לכם, מדינה איסלאמית לעולם לא תציע את הפריבילגיה הזו.

אפגניסטן העתידית

יש הרבה פטפוטים – כבדים ומלאי תקווה – בכל הנוגע לעתידה הרוחני של אפגניסטן. חלקם ניגשו להתקפות המדווחות על מיעוטים באפגניסטן באותו אופן שבו הם ניגשים לציר הזמן האפוקליפטי של אחרית הימים – הכרח מצער להגשים את תוכניתו של אלוהים. אך בעוד אלוהים יכול להפוך רוע לטוב, לעולם לא נאמר לנו להיכנע ולקבל את הרע כבלתי נמנע. אם זה היה המצב, מדוע לא להשאיר את היהודים במחנות ריכוז או מדוע להגן על חופש הפולחן בכל מדינה?

ייתכן בהחלט שתהיה תחייה באפגניסטן העתידית, אבל אין בושה לעזוב אזור מלחמה שנכבש על ידי טרוריסטים. למעשה, אלא אם כן אלוהים מורה לנו במפורש להישאר באזור סכנה, זו חוכמה להתרחק מבני אדם רעים.

אנחנו יודעים שיום אחד כל ברך מכל שבט תשתחווה לאלוהי ישראל. זה כולל את השבטים של אפגניסטן. היום הזה עדיין לא כאן. אנו, לעומת זאת, יכולים להשתתף בתוכנית שהוא קבע לפני יסודות העולם. ולאיזה גמול גדול יותר נוכל לצפות מאשר לפגוש את האפגנים שהתפללנו בהם בסוף מסענו?