זמן ועונה לעזור ולקוות

סיפורים

הדבר הטוב ביותר באופן שבו מוקמת קרן החסד של מעוז, I Stand with Israel, הוא שהיא מתאימה את עצמה לצרכים בשטח בארץ ובעולם. כמה שנים סייע ISWI לאלה שחייהם ופרנסתם נמחצו על ידי גלי טרור. בשנים אחרות ISWI חיפש ועזר למאות משפחות שנאבקו בסגרים. בשנה האחרונה יחידים, משפחות ואפילו מדינות הושפעו מאוד ממלחמת רוסיה-אוקראינה.

---

נראה שלכל שנה יש טעם ייחודי משלה בכל הנוגע לאופן שבו אני עומד לצד ישראל מפזר יותר מחצי מיליון דולר בקרב מאמיני ישראל, יהודים וערבים כאחד, מלמעלה מ-100 קהילות ברחבי הארץ. הדבר הטוב ביותר באופן שבו מוקמת קרן החסד של מעוז, I Stand with Israel, הוא שהיא מתאימה את עצמה לצרכים בשטח בארץ ובעולם. כמה שנים סייע ISWI לאלה שחייהם ופרנסתם נמחצו על ידי גלי טרור. בשנים אחרות ISWI חיפש ועזר למאות משפחות שנאבקו בסגרים. בשנה האחרונה יחידים, משפחות ואפילו מדינות הושפעו מאוד ממלחמת רוסיה-אוקראינה. בעקבות המהומה אלפי יהודים רוסים ואוקראינים הגישו לפתע בקשה לאזרחות ישראלית. זה גם אומר שאלה שלא יכלו לעבור לישראל חיו באזור מלחמה. אלה רק חלק מהסיפורים על האופן שבו אני עומד לצד תומכי ישראל שינו את חייהם של אנשים בעת צרתם.

סיפורים מישראל

סיפור ראשון – נטליה

כשהתחתנתי עם גבר יהודי בברית המועצות לשעבר, לא היה אכפת לי אז מהרקע הדתי שלו. אבל, לאחר שבתי הראשונה נולדה, עברתי שינוי פנימי עוצמתי מאוד ונתתי את חיי לאלוהים. גם אמא שלי לא התעניינה בדת ולא לקחה את זה טוב. "אני מעדיפה שתהיי מאשר נוצרייה," היא אמרה לי.

תוך כמה שנים עלינו לארץ עם שני ילדים והנה נולדו לנו עוד ארבעה. באיזשהו נס הצלחנו לרכוש דירה קטנטנה בהנחה של 92% בגלל מעמדנו כעולים; זה לא היה משהו מפואר, אבל זה היה בית!

תמיד אהבתי לעבוד קשה. גם במהלך ההריונות עבדתי עד יום הלידה - ואז חודשיים אחרי כל לידה חזרתי למעגל העבודה. עבדתי כפסיכולוגית לילדים קטנים ובצד עשיתי הכל, מעבודה במפעל ועד גיהוץ במכבסה. אפילו המשכתי את לימודיי והרווחתי תואר גבוה יותר. אבל ברגע שהצגתי את התעודה שלי למקום שבו עבדתי, שחררו אותי. כנראה שהם לא רצו לשלם לי את התשלום השעתי הנוסף הנדרש כשמישהו בעל תואר.

בעלי היה מוכשר מאוד כאמן אך לא הייתה לו הכשרה רשמית, כך שלא הייתה לו שום דרך להפיק רווחים מהמתנות שלו. הוא גם נאבק בדיכאון שהקשה על עבודה יציבה. בימים טובים הוא תמך בי ואפילו עודד אותי לעסוק בסיעוד, וכך עשיתי. אחר כך הוא היה נכנס לשפל רגשי והיה נהיה אלים כלפיי וכלפי הילדים. למדתי לגמר שלי בסיעוד כשהוא פרץ בזעם על משהו וניפץ לי את המחשב. שכן התקשר למשטרה וזה היה היום האחרון שנהיה יחד כמשפחה. לעולם לא אסיים את קורסי הסיעוד שלי.

המשכתי לגדל את הילדים לבד והוא לא עמד בדמי המזונות. למרות שהיינו זקוקים לכסף, הקפדתי לעבוד רק בעבודות עם שעות גמישות שבהן הייתי חופשי לעזוב ולהיות עם הילדים שלי כשהם היו צריכים אותי. העבודה הקשה השתלמה ואני זוכרת שהסתכלתי על חשבון הבנק שלי וראיתי בסוף החודש שעולה לי 2,000 שקל פלוס!

זה היה רגע יפהפה שנמשך בערך כל כך הרבה זמן. זה נראה כאילו ברגע הבא השכנים שלי מהדירה למטה התקשרו אלי למטה כדי להראות לי נזילה בתקרה שלהם.

הבאתי אינסטלטור לחפש את מקור הנזילה. הוא החל לכרסם בקיר כדי למצוא את צינורות המים. הבניין בו אנו גרים נבנה לפני כ-50+ שנה – כאשר צינורות המים היו עשויים מתכת. הוא מצא במהירות את הנזילה אבל הראה לי, בעודו ממשיך לכרסם באורך הצינור המוטבע בקיר הבטון, שצינורות המתכת שבירים כמו חימר.

"תצטרכו להחליף את כל אורך הצינור עד למטבח, או שפשוט תשלמו הרבה עכשיו ותמצאו נזילה חדשה בעוד כמה חודשים", הוא מסביר.

הוא היה מתנה משמים בכל הנוגע לאינסטלטורים. טוב, ישר – והוא האמין לי כשהבטחתי שאמצא דרך לשלם לו. נתתי לו את 2,000 השקלים שלי כדי להתחיל, אבל הוא המשיך לעבוד טוב אחרי שנגמר הסכום הזה.

כל חווית ה"שיפוץ" הייתה מסע של אמונה כשהייתי יוצא החוצה ומתפלל לעזרה ונתקל בחבר ששולף כסף מכספומט. "אני יכול ללוות כסף ולהחזיר לך בעוד כמה חודשים?" "בטח!" הם היו עונים, ואני הייתי רץ חזרה עם כסף לדירה. האינסטלטור (שידע שאין לי כסף) פשוט בהה בי בניסיון להבין איך אני ממשיך להמציא נתחי מזומנים.

זה היה לי מוזר. גיליתי שחברים שלי שבקושי הצליחו לתת לי מאות שקלים כשביקשתי עזרה (הבטחתי לעבוד ולהחזיר אותה, אבל בסוף רוב החברים שלי לא נתנו לי להחזיר להם). היו לי חברים אחרים שמצבם הכלכלי היה טוב יותר, והם לא היו להוטים לעזור. "אולי מחר, בפעם אחרת..." תמיד הייתה להם סיבה שהם לא יכלו לעזור באותו רגע.

כשהסכומים פה ושם ירדו, המנהיגים בקהילה שלי סיפרו לי על 'אני עומד לצד ישראל'. זה היה הרגע שבו הצלחתי לשלם את הסכום שהייתי חייב לאינסטלטור ולסיים את סאגת נזילות המים. אני לא רק אסיר תודה על כך שקיבלתי עזרה מ- ISWI, אלא אני אוהב שאלוהים ענה לתפילותיי באמצעות עמו. הוא איחד אותנו – אתם ארגון שמחפש לעזור למאמינים ואני מאמין שזועק לאלוהים לעזרה.

 

סיפור שני – רונית

גדלתי במשפחה עם שני הורים חירשים. לפני חמישים שנה הם הצליחו לרכוש דירה בתל אביב ומאז הם גרים בה יחד. אהבנו את הבית שלנו ובסוף שנות השמונים נתנו לו עדכון נחמד. אבא שלי נפטר מאז ואמא שלי בת ה-75 גרה שם לבדה. בגלל שעברו בערך 35 שנה מאז ששיפצנו משהו בבית, חדר האמבטיה הפך מסוכן לאמא שלי – אריחי הרצפה שבורים וחלקלקים. הגשנו בקשות למספר ארגונים והיינו אסירי תודה לשמוע ש - ISWI ידאג להפוך את חדר האמבטיה שלנו לבטוח ונגיש עבור אמי.

סיפור שלישי – שלומית

נולדתי וגדלתי בקיבוץ גרמני בצפון הארץ. הקיבוץ הוקם על ידי גרמנים שבאו אחרי מלחמת העולם השנייה לנסות לעשות טוב בארץ אחרי עוולות השואה, אבל הם היו גם מאוד דתיים ושתלטנים. מכיוון שאבי היה יהודי, כשסיימתי תיכון רציתי באופן טבעי לשרת בצבא. הם התנגדו לרעיון וגירשו אותי מהקהילה.

את בעלי לעתיד הכרתי כשהייתי בצבא. שנינו התנדבנו במקלט לנשים ושתינו היינו מאמינות. בגלל החינוך המוגן שלי, היה לי ניסיון מועט בעולם האמיתי ונראה היה שיש לו את כל מה שחיפשתי בבן זוג לכל החיים. וכך, תוך שנה מיום שנפגשנו, התחתנו.

בעלי סיפר לי שאחרי שירותו במלחמת לבנון הוא אובחן כסובל מפוסט טראומה, אבל לא זיהיתי אז שזה רק קצה הקרחון. נולדו לנו ארבעה ילדים משותפים (גילאי 4-9) כשהמאבקים שלו החלו לגבות מחיר כבד מנישואינו. חבריו ובני משפחתו תמיד היו סלחניים מאוד כלפי התנהגותו בגלל הפוסט טראומה שלו, אבל זה רק איפשר לו. הוא נעשה פזיז עם הכספים שלנו, עם סמים, אלכוהול ואלימות – והאשים את הכל בפוסט טראומה שלו.

גדלתי שמרנית, אז בשבילי לא היה דבר כזה גירושין – הכל היה ללכת לייעוץ ולהילחם על הנישואים שלנו. התביישתי לשוחח על הנושא עם חוג החברים שלי. פחדתי גם לדווח על המצב כי הוא אמר לי שאם אעשה זאת, שירותי הרווחה יראו בי שותף לאלימות שלו כלפי הילדים וייקחו ממני את הילדים.

לילה אחד היה לי סיוט שעדיין רודף אותי כשאני חושב עליו. בכיתי על קברי ילדיי וקראתי בשמותיהם כששמעתי קול בחלום אומר, "זה מה שיקרה אם לא תפרידו את עצמכם מהאיש הזה". זמן לא רב לאחר מכן הוא התעצבן על משהו כשהיינו בבית ואמר לי שאם לא אעזוב עם הילדים הוא יהרוג את כולנו. ארזתי הכל תוך שעה וברחתי לבית של ההורים שלי.

השימוש שלו בסמים רק החמיר; הוא הלך אחרינו לבית של ההורים שלי ואיים על כולנו.  התפללתי לגאולה, ויום אחד קיבלתי מכתב. היא הודיעה לנו שלבעלי יש שבועיים לשלם את חובותיו או שהוא לא יורשה יותר לצאת מהארץ (הגבלה נפוצה שהוטלה על ישראלים עם חשבונות שטרם נפרעו). על כך השיב כי הוא רוצה לצאת לחופשה ועזב את הארץ. החדשות הטובות היו שידעתי שהוא לעולם לא יחזור לשלם את החשבונות האלה והילדים שלי ואני נהיה סוף סוף בטוחים. החדשות הרעות היו שנשארתי עם כל החובות שלו – מאות אלפי שקלים! הגשתי בקשה לפשיטת רגל, אבל כשהשופט שמע את הסיפור שלי הוא אמר לרשויות הגבייה להסיר את שמי מהחובות. זה היה ניצחון, נס אמיתי!

היה לי עסק לטיפולי עיסוי שנתן לי שעות גמישות לעבוד, לפרנס את הילדים ונשאר לי מספיק כדי לשים את עצמי ואת הילדים שלי בטיפול כדי להתמודד עם הטראומה שלנו. ניסיתי כמה סוגים שונים של טיפול, אבל הילדים שלי המשיכו להיאבק והיו מתעוררים באופן קבוע מסיוטים בלילה.

כשחבר שלי אמר, "פשוט שים אותם על סוס ותראה איך זה עוזר", חשבתי שזו עצה מצחיקה, אבל הייתי מוכן לנסות הכל והייתי המום מההשפעה החיובית שהייתה לטיפול בסוסים. הילדים שלי התחילו לישון כל הלילה וראיתי שינוי אמיתי אז ניסיתי את הטיפול בעצמי והתפעלתי מהטוב שהוא עשה. ידעתי שיש אחרים שם בחוץ שיכולים להפיק תועלת מכך ולכן התחלתי לבדוק להיות מטפל סוסים בעצמי.

זו הייתה עזרה מ - ISWI שאפשרה לי ללמוד ולהרוויח את האישורים הדרושים לי כדי להפוך למטפל סוסים. זו זכות להתפרנס ממשהו שאני מאמין בו. אולי יום אחד אוכל להיות בעלת חווה משלי לטיפול בסוסים שתתמחה בסיוע לנשים שיצאו ממצבים אלימים. אבל בינתיים אני פשוט אסירת תודה שאני יכולה לקחת את כל הכאב והסבל שחוויתי ולהשתמש בהם כדי לעזור לאנשים אחרים להחלים מהמאבקים שלהם.

איגור ונעמי (מימין) עם ילדיהם ונכדיהם

סיפור רביעי – איגור

אשתי ואני היינו ארבעה חודשים לפני שעלינו מאוקראינה לישראל בשנת 2004, כשהיא נהרגה בתאונת דרכים מוזרה. הייתי הרוסה, אבל החלטתי להמשיך עם החלום שלנו לעבור עם כל חמשת ילדינו (גילאי 1-18) למולדתנו.

במשך שלוש שנים, אחרי שהגענו לארץ, התפללתי ושאלתי את אלוהים אם הוא רוצה שאשאר לבד או אתחתן מחדש. ואז, בשנת 2007, פגשתי אישה בשם נעמי שגנבה לי את הלב. היא פתחה את ליבה לא רק אליי אלא גם לילדיי ותוך שנתיים התחתנו. לקח זמן לכל אחד מילדיי לקבל אמא חדשה, אבל מהר מאוד הפכנו למשפחה. המשכתי בעבודתי כיועצת משפחתית וכומרת ונעמי הייתה מורה. יחד נולדו לנו עוד שני ילדים והרגשתי שהחיים והאושר שלי שוקמו.

במהלך סגרי הקורונה החלה נעמי להתלונן על כאבים בגבה ובדיקת קולונוסקופיה גילתה סרטן שלב 4. נלחמנו שנתיים נגד הרוע של המחלה הזאת, אבל בסוף איבדתי אותה.

זה היה מהמם. בקושי יכולתי לעבוד במשך שנתיים כי נאבקנו להחזיק את הבית יחד והחשבונות שנערמו היו בשמיים. הילדים שלי היו הרוסים – שוב. ואני הייתי כומר. מה אוכל לומר לאלה שייעצתי להם על אמונה ועל טובו של אלוהים?

ובכל זאת, אני רואה את אלוהים פועל. חבריי ושותפיי התגייסו סביבנו כדי לעזור ויחד עם ISWI התערבו וכיסו את החשבונות. אז כל עוד הכאב שלנו עדיין גולמי, לפחות הלחץ הכלכלי הוסר. אני מאמין שהסיפור שלי לא נגמר ואני אומר כמו דוד המלך, "תקוה באלוהים כי עוד אשבח אותו".

סיפור חמישי – אולגה

הגעתי לישראל עם בעלי ושלושת ילדיי. יש לי דוקטורט בהנדסה, כך שבעלי ואני היינו אסירי תודה על כך שהצלחנו למצוא עבודה בהנדסת בניין, תחום ההתמחות שלנו, זמן קצר לאחר שעלינו לישראל. בקהילה המקומית שלנו אנחנו עוזרים בדברים טכניים כמו מערכת ההגברה ואני משרתת בשירות הנשים.

לפני כשנה וחצי חיכיתי בתחנת אוטובוס כשמאחור פגע בי בחור שרכב על אופניים חשמליים. בהתחלה הייתי אסירת תודה שלא שברתי כלום וחשבתי שיצאתי מזה בקלות. אבל קיבלתי מכה בראש ובגב, אז לקח כמה ימים להתחיל את הכאבים, וזה השפיע עלי יותר ויותר ככל שהיום עבר. תוך שבוע-שבועיים לא ישנתי בכלל מרוב כאבים. עמידה תכאב וישיבה ארוכה מדי תגרום לי לסחרחורת. נטילת כדורי שינה עזרה עם הלילה אבל השפיעה על הימים שלי לרעה. המומחים שהיו מעורבים בפיזיותרפיה שלי התחבטו אם אזדקק לניתוחי צוואר, ראש וגב תחתון – או שהם יוכלו לעזור לי להתאושש עם שנים של טיפול – אבל ללא הניתוח המסוכן.

כל התהליך לקח זמן ואני עדיין בטיפול עם אפשרות לניתוח בעתיד. עם זאת, אני מספיק טוב עכשיו כדי שאוכל לעבוד במשרה חלקית ולייצב את ההכנסה המשפחתית שלנו. הבעיה שעמה התמודדנו כמשפחה הייתה פער של שנה שבה רק בעלי יכול היה לעבוד ולי היו הוצאות רפואיות נוספות. אני כל כך אסירת תודה ל-ISWI שעזרה לנו לכסות את הפער הפיננסי הזה כדי שנוכל להתקדם על שתי רגלינו.

---

סיפורים מאוקראינה

סיפור ראשון – מקלט הפליטים בקייב

היוזמה החלה כאשר ולנטינה (עליה כתבנו בדו"ח "סיפורים מאוקראינה" מעוז ישראל מוקדם יותר השנה) וכמה מכרים מקומיים קיבלו משלוח של בגדים ושמיכות. הם הזמינו את כל מי שנזקק (רבים שאיבדו את בתיהם ורכושם) לבוא ולקחת את מה שהם צריכים. התהליך היה מבולגן. היה רטוב וגשום - ואנשים רק ניחשו את הגדלים שלהם כשהם תפסו בגדים.

"אנחנו צריכים חלל ייעודי עם מלתחות כדי שאנשים יוכלו להתחמם ולייבש ולנסות בגדים במקום לקחת דברים ואז לזרוק אותם כשהם לא מתאימים", דיברנו בינינו לבין עצמנו.  עזר לנו באביב לספק תרופות וציוד היגיינה לחלק מהקשישים שלא יכלו לצאת פיזית מבתיהם. אז חלקנו איתם את הרעיון שלנו.

מצאנו מחסן שיעבוד - לקבל מחיר "בזמן מלחמה" להשכרה - ו - ISWI אמרו לנו שהם מוכנים לכסות את שכר הדירה והשירותים עבור המקום. התאמנו חללים גדולים יותר עם מתלים ומדפים לשמיכות וציוד אחר, כמו גם בגדים וחדרי הלבשה לנסות אותם. הכנו גם כמה חדרים עם מיטות עשויות ארגזי עץ ומזרנים שנערמו כדי לאכלס באופן זמני יחידים ומשפחות שאיבדו הכל ונזקקו לכמה ימים או שבועות כדי להתמקם.

כשאנשים מגיעים למרכז שלנו, אנחנו מציעים להם לא רק אספקה אלא גם תמיכה רוחנית ורגשית. יש לנו 20 מתנדבים, כולם עובדים במהלך היום, ונותנים מהשעות הפנויות שלהם כדי לעזור לאחרים.

בכל פעם הצגנו צורך ב- ISWI כפי שהתעורר. בכל פעם הם אמרו "כן!" מלודמילה, האם החד-הורית שנאלצה לסגור את הגן שלה ונולד לה בן שחלה לפתע ונזקק לניתוח דחוף, ועד לסבתא מובטלת שמטפלת בבתה בעלת הצרכים המיוחדים ובנכדה הקטנה שלה – כבר עזרנו ליותר מ-8,000 איש מאז שפתחנו את המרכז במאי. אנחנו יודעים שהדרך לפנינו ארוכה, אבל אנחנו מוכנים אליה.

משמאל: התקנת הדלתות החדשות. מימין: חלק מההרס בבית הספר לאחר הפצצת חרקוב.

סיפור שני – בית הספר לחינוך מיוחד בחרקוב

בית ספר זה לחינוך מיוחד בחרקוב היה פתוח מסביב לשעון מיום שני עד שישי, וסייע וחינך 260 ילדים לקויי ראייה יחד עם מוגבלויות אחרות.

כשפרצה המלחמה לקחנו את כולם לרכבת התחתית כי היא הייתה תת קרקעית ובטוחה יותר מלהיות מעל פני הקרקע. אבל היה צפוף ורועש, אז כשהבנו שהסכסוך יימשך יותר מיומיים, עברנו לגור במרתף של בית הספר. כל הזמן המורים המשיכו למצוא דרכים לשמור על הילדים רגועים וללמד אותם. אבל כשהרכזת החשמלית של בית הספר נפגעה, החום כבה.

זה היה בסוף פברואר ועדיין קר, אז הילדים התחילו לחלות. אנחנו מצידנו התחלנו לפנות חלק מהילדים עם משפחותיהם כי חלק מהבתים שלהם הופגזו או הושחתו. בחודשים האחרונים הופגז בית הספר עצמו חמש פעמים. בכל פעם הנזק היה עצום מבפנים ומבחוץ. החלונות והדלתות ואפילו חלק מהקירות נופצו, מגרש הספורט נהרס וחממות ומטעים נהרסו.

בזכות ISWI, הצלחנו להחליף את הדלתות המנופצות בדלתות מתכת חזקות שאפשרו לנו להשתמש שוב בכיתות אלה. ההתמקדות העיקרית שלנו היא הבריאות הנפשית, הרגשית והפיזית של הילדים. אנחנו עובדים קשה כדי להעסיק את מוחם בדברים אחרים מלבד המלחמה. הילדים מצאו סיפוק רב באמנויות בתקופה זו ובאוקטובר 2022 התזמורת שלנו אף זכתה במקום הראשון בתחרות הבינלאומית Golden Fest! אחרי המלחמה תמיד אפשר ללמד מקצועות כמו מדע והיסטוריה.

אנו אסירי תודה ל-ISWI, שבתקופה קשה למדינה שלנו, מצאתם הזדמנות לתמוך בילדינו המיוחדים, המניחים את היסודות לחיי הדור של המאה ה-21. אתם דוגמה לילדים שלנו. הפעולות שלכם היום הן ערובה לכך שילדינו יגדלו אכפתיים ומוכנים לעזור לאחרים במצוקה.

סיפור שלישי – תנורי עצים

עבודה עם ארגונים אחרים זה משהו שמעוז אוהב לעשות! ידענו שבבתים רבים באוקראינה יש חשמל מנומר במקרה הטוב. לכן, כששמענו שוואל וטטיאנה (יוזמת השותפים היהודיים) רוצים לספק תנורי עצים לבתים לפני שהחורף הקפוא יגיע, ISWI איחדו איתם כוחות ותרמו 10,000 דולר לרכישת 77 תנורים!

סיפור רביעי – אניה

כשפרצה המלחמה, אניה עם הליכון, ידעה שכל מהלך יהיה קשה. קיוו שזה יהיה קצר מועד. אנשים סביבה נמלטו, אך לדבריהם הייתה מבוגרת יותר ויכלה לנוע רק חודש לאחר מכן, כשבתה חזרה הביתה. וכך, מכונת כביסה זה עבד ואמר שרקטה פגעה במכולת שבה הם קנו. הגיע הזמן לעזוב. לא בטוחים לאן ללכת, כיהודים, ישראל נראתה המקום ההגיוני. ISWI נודע במהירות על ההגירה שלהם ויצר קשר כדי ללמוד מה הם צריכים לאחר שהממשלה שיכנה אותם בדירה. "רק מכונת כביסה תהיה נהדרת!" היי אמר. וכך, מכונת כביסה זה היה!

סיפור חמישי – ורוניקה וקונסטנטין

דמיינו שאתם מוגבלים פיזית מלידה, בעודכם חלק ממשפחה שהיא גם לגמרי בעלת צרכים מיוחדים בדרך זו או אחרת. מעיוורון, דרך דמנציה ועד חוסר יכולת ללכת ללא נעליים מיוחדות, המאבקים האישיים של כל אחד מבני המשפחה נוכחים תמיד. משמעות הדבר היא שאפילו השינוי הקטן ביותר באורח החיים יכול להיות מתיש במונחים של ניידות או יכולת גישה למזון. כולנו יודעים שהמלחמה מביאה איתה לא מעט שינויים. בעזרת עזרה רבה מהמקומיים באוקראינה, ורוניקה וקונסטנטין הצליחו לעלות לישראל עם בני משפחתם. מאז שהגיעו לישראל, ISWI שומר איתם על קשר כדי להבטיח שהם מקבלים את הפריטים הרפואיים המיוחדים הדרושים להם.