כוחו של סיפור

הזיכרונות המוקדמים ביותר שלי מאכילת ספרים הם בכיתה ג'. זו הייתה סדרת ילדים בעברית בשם ג'ינגי (ג'ינג'י) על ילד ג'ינג'י וחבריו מהשכונה. כל ילד שהכרתי קרא את הספרים האלה. לא היה מעורב בכך מדע בדיוני או קסם. הסופר עטור הפרסים פשוט הצליח להפוך את חייו הארציים למדי של ילד רגיל בבניין הדירות שלו לסדרה של תעלומות והרפתקאות. 

בכיתה ד' למדתי קרוא וכתוב באנגלית – ועולם הספרים שהייתה לי גישה אליו זינק מעשרות לאלפים. קראתי כמעט כל ז'אנר שהוריי הרשו לי לשים עליו את ידי (ואולי כמה שהם לא ידעו עליהם). לעתים קרובות קראתי אל תוך הלילה, ולפעמים החלטתי שאני "חולה מדי" ללכת לבית הספר כי אני צריכה להישאר בבית ולסיים סיפור מרתק.  לאמא שלי היה קשה להעניש אותי. היא עצמה הסתבכה לא פעם כילדה בגלל שקראה במקום לישון – או עשתה מטלות. 

למען הפרוטוקול, לא היה אכפת לי מכל הספרים. בכל הנוגע לספרי לימוד, טרחתי לפתוח אותם רק כשהמורה שלי אמרה לכיתה לאיזה דף לפנות – וזה היה אם בכלל זכרתי להביא אותם לכיתה. אני די בטוח שנכשלתי בשיעור דקדוק גם בעברית וגם באנגלית. אבל כשקו עלילה טוב תפס אותי – העולם החוויר (וכל האחריות שבו) – ונוצר קו עלילה אחר. זו הייתה חוויה שאהבתי לחוות – וכזו שאני חולם להעניק לאחרים עם הכתבים שלי.

אמי נהגה לומר שאין דבר טוב יותר ממורה טוב להיסטוריה – ואין דבר משעמם יותר ממורה עני. הטובים ידעו לספר את סיפורה של האנושות בצורה המרתקת ביותר. פחות תאריכים ואירועים ויותר איך אנשים באותם ימים חוו את האירועים האלה. הם גם השתמשו בסיפורים האלה כדי ללמד אותנו אמיתות כלליות על החיים. הם לימדו אותנו אמיתות שסביר להניח שהיינו מגלגלים אליהן עיניים אם רק היו יוצאים ואומרים אותן בצורתן הפשוטה והמושגית. למשלים יש את אותו אפקט. לדוגמה, האמירה "חשוב לפתח מוניטין של אדם ישר" אינה מכה בבית בדיוק כמו הסיפור על הילד שבכה זאב.

ישוע הבין היטב את כוחם של סיפורים כאשר הוא חלק אינספור משלים כדי להסביר את האמיתות העמוקות של מלכות אלוהים. הוא השתמש בדוגמאות יומיומיות פשוטות – לחם, שמרים, חקלאות, רעיית צאן וכו' כדי להסביר רעיונות מורכבים. לסיפורים יש דרך להישאר איתך. יש להם גם דרך לעזור לך ללמוד דברים חשובים באופן אינטואיטיבי. אם תקראו את דו"ח מעוז ישראל באופן קבוע, תגלו שאתם סופגים הרבה ידע והבנה על ישראל רק מקריאת הסיפורים המעניינים של חייהם של אנשים כאן.

בכל זמן נתון נמצא מעוז בתהליך תרגום והוצאה לאור של חצי תריסר ספרים. חלקם לוקחים חודשים, חלקם לוקחים שנים – אך יש לקוות שלכולם תהיה השפעה מתמשכת על חייהם וליבם של ישראלים. 

ספרים בדרך

שפחה יהודייה

נתקלתי בטרילוגיית "סימן האריה" של פרנסין ריברס לפני יותר מעשור. סיפורו העלילתי מתרחש בתקופת נפילת ירושלים בשנת 70 לספירה, ועוקב אחר נערה צעירה – יהודייה מאמינה בימיה – שנלכדת על ידי הרומאים ונמכרת לעבדות. 

אני מאמין שכוונתה של פרנסין הייתה לספר סיפור על נערה שדבקה באמונתה באלוהים למרות האתגרים והצמידה את דמותה לאחרים בסיפור שהלכו בעקבות רצונותיהם שלהם ושילמו על כך ביוקר. עם זאת, כישראלית נדהמתי מהאופן שבו היא הצליחה להחיות את קיומם של מאמינים יהודים במאה הראשונה. 

אחד האתגרים הקשים ביותר העומדים בפנינו כיהודים מאמינים בישראל הוא הניסיון להציג את ישוע בהקשר היהודי שלו, משום שכאשר ישראלים חושבים על ישוע, הם מדמיינים מישהו כמו האפיפיור. הם לומדים על ישוע רק בהקשר של 2000 שנות רדיפת היהודים על ידי הכנסייה. הם אף פעם לא שומעים על ישוע בהקשר של התקופה שבה הוא התהלך על פני האדמה או בשנים שלאחר מכן, כאשר נוצרים גויים היו אסירי תודה באופן גורף על קבלת מסר הבשורה מהשליחים היהודים. 

אמנם תרגמנו ופרסמנו ספרי לימוד וחניכה רבים ותנ"ך, אך הרגשנו שלאות האריה יש פרספקטיבה שהישראלים זקוקים לה. כזה שיכול לקלף אלפי שנים של פילטרים שליליים שיש לישראלים בכל הנוגע לקבלת הברית החדשה כספר שנכתב על ידי יהודים – קודם כל ליהודי – וגם לגויים.

תקווה מבפנים

במקום להסביר לכם את חשיבותו של הספר הזה, אני פשוט אשתף אתכם במה שהיה למתרגם שלנו לומר עליו. הניסיון שלה עם הספר הוא כזה שאנחנו מקווים שיהיה לישראלים אחרים כשננגיש להם אותו. 

"כשהתחלתי לתרגם את הספר הזה, היו לי ספקות. האם אנחנו באמת צריכים ספר בנושא הזה? עד כמה הסיפורים האלה אותנטיים? עם זאת, לא לקח לי זמן רב להבין עד כמה עמוקה טבועה בליבנו התקווה לחיים שלאחר המוות – ועד כמה אנו ממעטים לדבר עליה. כשעברתי על הפרקים התחלתי לשאול את עצמי, "למה אנחנו כל כך מפחדים מהמוות כשהחיים שאחרי כל כך מלאי חיים ואור ושמחה?"

וואו, אלוהים!

אין זה נדיר שהורים כותבים לנו – או מפרסמים בקשה בפייסבוק – לקבלת המלצות על ספרים בעברית עבור ילדיהם. ילדות היא תקופה ייחודית שבה ילדים מפתחים תיאבון לדברים שונים. העולם מספק זיופים רבים בתחומי הקסם והפנטזיה – וכמובן, האבולוציה. לכן חיוני שיהיו לנו משאבים לעודד תיאבון לדברים הרוחניים של השמיים.  

"כמה גדול הוא אלוהינו" הוא השני מבין שני ספרי ילדים שאנחנו עובדים עליהם (הספר הראשון "בלתי ניתן לתיאור" יצא רשמית לפני קצת יותר מחודש). שני הספרים הם אוסף של הגיגים קצרים לילדים על הבריאה ויוצרה. הדפים מלאים בתמונות צבעוניות ובעובדות משעשעות על בריאתו של אלוהים, אך באופן מעשי מאוד הם מציגים את אלוהים כישות מרתקת שראוי לחקור את עצמה.

הברווזון המכוער

לפני כחצי שנה קיבלתי סדרת טקסטים מהמורה של הבן שלי. זה היה כמה סרטונים של בחור גדול ושרירי מדבר עם התלמידים בבית הספר, מכופף מחבתות ובסך הכל מרשים את כל הנוכחים. הילדים התרשמו מהיכולת שלו להרוס דברים. המורים התרשמו מיכולתו לזהות ילדים שסבלו מבריונות מתוך הקהל ולהבליט אותם כמיוחדים מול כולם. היכולת המופלאה שלו לעשות זאת בתרבויות שונות בכל רחבי העולם היא לא פחות מעל-טבעית. אבל הדלתות הפתוחות שיש לו במקומות כמו בית הספר הישראלי הציבורי של הבן שלי מדהימות. 

לקח לי שנייה להבין... "אני מכיר את הבחור הזה!" כתבתי לה בחזרה! "אנחנו מתרגמים את הספר שלו עכשיו!" "בבקשה תודיע לי מתי זה מוכן", היא ענתה בהתרגשות. "כל מורה בבית הספר הזה ירצה עותק של הספר שלו ברגע שהוא יוצא!" הישראלים כל כך שבטיים באופיים, מבחינה חברתית, או שאתה בפנים או שאתה בחוץ. השלכותיה של מנטליות זו גורמות לנתקים קשים בחברה הישראלית ומשפיעות הן על המאמינים והן על הכופרים. המסר של ג'ון הוא מסר שלדעתנו מתייחס באופן ייחודי לבעיה זו.

הרפתקאות אלוהים

שני הבנים שלנו אוהבים להאזין לספרי שמע בערב לפני השינה. לפני השינה אנו מרשים רק סיפורי תנ"ך, אך מכיוון שהם נמצאים בהפרש של חמש שנים זה מזה, יש להם ספרי תנ"ך מועדפים משלהם. ילדנו בן ה-6 אוהב את ספר סיפורי ישו מחמם הלב (שגם אותו פרסמנו בעברית!) ואילו ילדנו בן ה-11 מעדיף את תנ"ך הפעולה האינטנסיבי יותר. בדרך כלל יש קצת התעסקות בין השניים כשהם מחליטים לאיזה תנ"ך הם יקשיבו באותו לילה. אבל מיותר לציין שסגנון הקומיקס Action Bible – הן הספר הפיזי והן ספר השמע – הוא מצרך בסיסי במשפחתנו כבר למעלה מעשור ואנו נרגשים מאוד להנגיש אותו לילדים דוברי עברית בישראל ובכל רחבי העולם.