להוביל את הפולחן, להנהיג את העולם

עבור ישראלים, העובדה שמדענים ומהנדסים בונים מכונות חדשות מדהימות ותהליכים טכניים שמשפרים את חייהם של אנשים בכל רחבי העולם היא מקור עצום לגאווה. לפני כמה עשורים קצרים, כמה מיליוני אנשים שלא היה להם מקום לקרוא לו בית, מוצאים כיום תרופות וטיפולים למחלות ומסייעים לתרבויות נאבקות ברחבי העולם. יש בנו כעם משהו שמוצא סיפוק עמוק בברכת אחרים, אפילו, ואולי במיוחד, ברכת תרבויות שלא אוהבות אותנו בכלל.

אך בעוד ש"מנהיגותה" של ישראל בתחומי הרפואה והטכנולוגיה מוכרת לעתים קרובות על הבמה העולמית, לעתים קרובות מתעלמים מתרומתה לעולם המוזיקה. בשנות השבעים זכתה ישראל פעמיים במקום הראשון במה שהפך לתחרות השירה הגדולה והוותיקה בעולם (אם כי אמריקאים רבים מעולם לא שמעו עליה) – האירוויזיון. אבל העובדה שהם ניצחו היא פחות העניין מהשירים שהביאו אותם לניצחון. השיר ששלחה ישראל ב-1978 לייצג את האומה נקרא "אבניבי". הפזמון "Abanibi Abohebev Abotobach", שנכתב במקור מתוך מחשבה על ילדים, הוא פשוט הביטוי "אני אוהב אותך" (אני אוהב אותך) בצורת ילדים מטופשת שמוסיפה את הצליל "b" אחרי כל הברה. שנה לאחר מכן הגישה ישראל את השיר הזוכה השני שלה בשם "הללויה", שיר תודה על דברים רבים בחיים שמסתיים ב"הללויה על כל מה שקרה, ועל כל מה שעוד עתיד לקרות – הללויה!".

במשך עשרות שנים נדמה היה שתרבותה של ישראל משתוקקת להיות "ככל העמים". האמנויות מילאו תפקיד בתהליך זה, שכן אמני ישראל הפיקו שירים, סרטים, ספרים ומחזות שהעלו על נס את הרשעות. כמקובל בישראל, ברגע שהם הולכים בכיוון, הם בסופו של דבר מובילים את הדרך. הפעם הבאה שישראל תזכה באירוויזיון הייתה עשרים שנה מאוחר יותר, כששלחו זמרת טרנסקסואלית בשם דנה אינטרנשיונל שזכתה עם השיר "דיווה" שחגג נשים כאלות חושניות.

משמאל: דנה אינטרנשיונל בהופעה. (קרדיט: EUPA-Images / Shutterstock) מימין: להקת "חלב ודבש", שייצגה את ישראל, זכתה במקום הראשון עם השיר "הללויה" באירוויזיון 1979

השינוי לא קרה בן לילה, אבל ההאטה הייתה יציבה ועקבית, והשפיעה על מגוון תחומים בחברה הישראלית. בין הבעיות החברתיות הסטנדרטיות, ישראל התבלטה בתחומים כמו שחיתות פוליטית, והפכה לדמוקרטיה הראשונה ששולחת הן נשיא לשעבר והן ראש ממשלה לשעבר (ובכירים אחרים בממשל) לכלא על פשעים כמו שוחד ואונס. אם לא די בכך, גם אנשי עסקים ישראלים עלו לכותרות עם פעילות בלתי חוקית, הן בתוך המדינה והן בעולם.

יהיה אשר יהיה, ישראל נועדה להוביל. זה פשוט לא היה אמור להיות ככה.

כאשר בני ישראל החלו את מסעם להפוך מעבדים לנציגי אלוהים עלי אדמות, הם קיבלו הוראות כיצד לחיות כאור לגויים. אבל הזמן שלהם במדבר לא היה רק ללמוד את הכללים. זה היה גם על להיות מוסמך לעקוב אחריהם. כאן נכנס הפולחן לתמונה.

עם של נוכחות

כשאתם חושבים על יהודים כיום, סביר להניח שאתם מדמיינים דימויים של שופרות, טליתות, חנוכה ומצות. אך כאשר אלוהים קרא לבני ישראל להיות אור לגויים, הוא לא הטיל עליהם להסביר לעולם את הדרכים הטובות ביותר לשמור כשרות. הוא הטיל עליהם להיות עם שבו גויים יכולים לבוא ולחוות את הכוח החזק ביותר ביקום. הוא קרא להם להיות עם הנושא עמם את נוכחות האל החי. ומכיוון שהאדון מוכתר בשבחי עמו – הם היו צריכים להפוך לעם שיודע להלל ולהלל.

הסגידה לא רק העניקה לאלוהים את הכבוד הראוי לו, היא יצרה מרחב שבו אלוהים יכול לשכון בקרב עמו. נוכחותו של אלוהים מעצם טבעה העצימה אותם לחיות חיים הראויים לייעודם. זו הסיבה שתפקידם של הלויים כ"מנהיגי פולחן" היה כה חיוני לקיומו של עם ישראל כנציגיו עלי אדמות.
בתקופות שונות בהיסטוריה של עם ישראל, הלויים הפכו מושחתים, או שתפקידם של הלויים הוזנח על ידי השבטים האחרים. כך או כך, הדברים לא הלכו טוב לישראל באותן עונות. נחמיה התעמת עם מנהיגי ישראל על הזנחת הטיפול בלויים ותפקידם לפני אלוהים. החזרתם של הלויים לתפקידיהם מילאה תפקיד מכריע בכך שישראל שוקמה כראוי כעם של נוכחות אלוהים בארץ ההבטחה.
כידוע, אלוהים אינו משתנה, ודרכיו בתנ"ך הן המדריך שלנו כיום. אם יכולתה של ישראל למלא את ייעודה באופן כה ברור דרשה את תפקידם של הלויים, מדוע שלא תדרוש זאת כעת בבירור?

לויים כיום

התגלות זו היא שנתנה לנו השראה להשיק את "מעוז מוסיקה ישראלית" ולהשתמש בה כפלטפורמה לסייע לאמנים ולמוזיקאים אוהבי ישוע להגשים את ייעודם להנהיג את האומה הזו בעבודת האל החי. על ידי הצגתו מחדש של חלק חיוני זה בפאזל הנבואי של אלוהים, אנו עושים את חלקנו בעבודתו של אלוהים לשיקום עם ישראל והכנת העולם לשיבתו של ישוע אל האדמה הזו.

איך נראים הלויים המודרניים? קודם כל, כלפי חוץ הם נראים כמו אנשים רגילים. הצוות שלנו מגוון מאוד ברקע ובכישורים שלו, אבל מה שמשותף לכולנו כאזרחי ישראל הוא האהבה שלנו לעמנו והרצון שלנו להשתמש במתנות שלנו כדי להפוך את אלוהי ישראל לידוע בקרב העמים.

משמאל: מנהיג ההלל יזיד סכניני שר את הדרשה על ההר ממתי 5 בערבית מול קהל של ערבים מוסלמים ונוצרים בנצרת. מימין: מתפללים צעירים בהכשרה במסגרת תכנית מעוז מוסיקה ישראלית.

הפיכת ישוע למפורסם

"כל המוזיקה הזאת שאתה מוציא... אתה מנסה להפוך אמני הלל למפורסמים?" השאלה נשאלה על קובי בעודו חולק את חזונם של מעוז מוסיקה ישראלית ולוויים מודרניים. "אני מנסה להביא את ההלל הישראלי לעיני אנשים בארץ ובעולם". קובי הגיב. "אני רוצה להפוך את ישוע למפורסם. ולאמני הלל מפורסמים יש במה להפוך את ישוע למפורסם".

קובי עובר על רשימת שירים לפרויקט הלל ערבי

מה שנוצרים בחו"ל לא תמיד מבינים כשהם רואים את הסטודיו היפה שלנו ואת המאמצים שאנחנו עושים כדי להוציא את הפולחן הישראלי לשוק הוא שיש מעט תהילה בלהיות ידוע כחסיד של ישוע בישראל. זה לא סוג כיפי של מפורסם. היא הופכת את האדם (ואת משפחתו) למטרה להטרדה ולרדיפה. האמנים ומנהיגי ההלל שמציגים את עצמם שם כיהודים המייצגים את אלוהים עושים זאת בסביבה עוינת. אבל זה מה שהם נקראו לעשות. הם מבינים את ההשפעה שעתידה להיות לפולחן שלהם על עמם – ועל האומות. הרי מי שמוביל את הפולחן, מנהיג את העולם. וכך הם שופכים את ליבם לתוך ייעודם, בדיוק כמו אבותיהם, בדיוק כמו הלוחמים של פעם, בדיוק כמו נושאי נוכחותו של אלוהים שהם נולדו להיות.

מי השבט שלך?

למען הפרוטוקול, אלוהים התכוון במקור שקבוצה נבחרת של בני אדם תיבחר מכל שבט לתפקיד זה. התוכנית השתנתה כאשר בני שבט לוי – שבטו של משה – התבלטו כיחידים שלא עבדו את עגל הזהב כשנוכחות אלוהים נחה על ההר הסמוך.
כיום, עבור היהודים, סוגיית החיפוש אחר מוצאנו השבטי היא סוגיה קשה. במשך מאות שנים הוגלינו – ואז גורשנו – ממדינה למדינה במשך אלפי שנים. חיינו במסתור, שינינו את שמותינו, מסרנו את ילדינו לטיפול זמני (ולפעמים קבוע) של גויים, ואפילו שמרנו את זהותנו בסוד מילדינו ונכדינו כדי להגן עליהם. קרוב לוודאי שיש כיום יהודים שלעולם לא יידעו שהם צאצאי שבט הכוהנים. מצד שני, שמעתי סיפורים על אנשים שהיגרו לארצות חדשות וכששאלו אותם איך קוראים להם, החליטו שכהן עשה שם משפחה שנשמע נהדר. בסופו של דבר, אולי דוד המלך משמש כעובד המופת שלנו, שכן הייתה לו השפעה רבה יותר על הפולחן כפי שאנו מכירים אותו מכל אחד אחר בכתבי הקודש – והוא, כמו ישוע, היה משבט יהודה.

משמאל לימין: אנדרו, רומן, סטפן ושני בחדר הבקרה של הסטודיו

אנדרו

מהנדס/מוזיקאי

אנדרו, מהנדס הסטודיו שלנו, גדל בקליפורניה והיה לו חלום לחיות ולעבוד ביפן. אבל היו לו חברים בקהילה היהודית המשיחית בקליפורניה והוא היה סקרן גם לגבי ישראל. אז הוא החליט לצאת לסיור בארץ הקודש כדי לראות כמה מהמראות שהוא קרא עליהם בתנ"ך שלו.
לאחד מחבריו היה קשר עם משרד ישראלי מקומי ובעודו בארץ, החליט לחפש אותם. במהלך ביקור במשרדם פגש צעירה ישראלית בשם שני (לא פרגוסון) שעבדה שם. השאר, כמו שאומרים המשוררים, היסטוריה.

"מהר מאוד הבנו שהפגישה שלי איתה היא מה שאלוהים חשב עליו מההתחלה בנוגע לביקור שלי בישראל", הוא נזכר.

כדי לשמור על קשר עם חברו החדש, אנדרו התנדב בשירות ישראלי ונשאר איתם שנים רבות, עד שבסופו של דבר התחתן עם שני וקנה איתה בית בכפר ליד ירושלים. למרות שכבר מזמן ויתר על הרעיון לחיות ביפן, לאנדרו הייתה תשוקה למוזיקה והוא החליט ללמוד הנדסת סאונד בתל אביב. למרבה האירוניה, דווקא קרן "אני עומד עם ישראל" של מעוז היא זו שהעבירה אותו את הלימודים בלי לדעת שהם יהיו אלה שבסופו של דבר ייהנו מהכישורים שירכוש.

"התחלתי לעבוד ב'מעוז' במשרה מלאה לקראת סוף 2018 ושנה לאחר מכן הקורונה התחילה להיות בעיה", הוא מספר. "אבל גם כשהתחילו הסגרים יכולנו להמשיך לעבוד כי המוזיקה נחשבה לשירות חיוני על ידי הממשלה. אני אוהב מוזיקה, אבל כשגדלתי בקליפורניה, לא חלמתי שאוכל לעבוד בתחום הזה בישראל. זו ברכה גדולה להיות מסוגל לעשות את מה שאני אוהב, לעבוד למען אלוהים כחלק מצוות נהדר כמו זה שיש לנו כאן במעוז".

סטפן

מלחין מוזיקה

סטפן הוא אחד המלחינים המוסיקליים שלנו. הוא נולד ברומניה ועלה לישראל עם הוריו כשהיה בן ארבע. בצעירותו עבר לירושלים והחל ללמוד בקהילה ששכרה אותו עד מהרה לעבוד כשרת. אבל לפעמים ראינו אותו לוקח הפסקות מלדחוף את המטאטא שלו לכתוב על גיליונות נייר קטנים, וכששאלנו אותו מה הוא כותב הוא אמר את השירים שאלוהים שם על ליבו.

הבטחנו לו שיום אחד, כשתהיה לנו הזדמנות, נשכור אותו לכתוב את השירים האלה. בשנת 2016, כשסוף סוף פתחנו את הסטודיו שחלמנו עליו והתפללנו אליו, הוא היה האדם הראשון שהזמנו אותו.

"לפעמים אני כותב שירים משלי ומלחין טיוטות שאחר כך נלקחות לאזור ההפקה הראשי ומפותחות עד שהן מוכנות לשחרור", הוא אומר. "לפעמים אני עושה את אותו הדבר עם שירים של אחרים שרוצים לפתח שיר מסתם מנגינה. חלק משירי ההלל המושרים כיום בקהילות ברחבי הארץ נולדו בדרך זו".

דוגמאות לשירים שסטפן עבד עליהם ושאנשים רבים בישראל היו מזהים הם עין אלוהים אחר, לו אהר (לא אמהר), קס הרחמים (כסא הרחמים) ושערי השמים.

"אני רוצה להמשיך לעבוד ולהתפתח ביצירת מוזיקה", אמר. "תקוותי היא לראות יותר ויותר יצירתיות משתחררת בזמן שאנו מפיקים את המוזיקה הזו, כדי להעניק תהילה וכבוד לישוע ולהיות ברכה לעולם הסובב אותנו".

"אני רוצה לעודד אנשים לא לוותר על המתנה שאלוהים נתן להם, לא משנה מה גודלה, גדולה או קטנה. אלוהים יכול לפלס דרך למתנה שלהם בדיוק כפי שהוא עשה עבורי".

"כיום אני מנהל את האולפן, מנטור ומפיק מוזיקה למוזיקאים צעירים ומובילי הלל ברחבי הארץ." – גבריאל

גבריאל

מפיק/מוזיקאי

גבריאל נולד בצרפת ועלה לישראל עם משפחתו כשהיה בן שש. הוא החל לנגן בתופים באותה תקופה וגדל בקהילה המוזיקלית בישראל. הוא החל לעבוד עם מעוז בעת שירותו בצה"ל, וכשהוצע לו תפקיד במשרה מלאה לנהל את תפעול אולפן ההקלטות "מעוז" בירושלים, נענה בשמחה.

"כשהם שיתפו את התוכנית שלהם ל'מעוז מוסיקה ישראלית' ואת החזון לראות את השיקום של הלויים המודרניים, ידעתי שזה המקום בשבילי", הוא אומר. "התחלתי חיים שהוקדשו לשירות בהלל בדיוק כפי שעשו הלויים בתקופת התנ"ך בעיר הזאת ממש! כיום אני לא רק מנהל את האולפן, אלא גם מנטור ומפיק מוזיקה למוזיקאים צעירים ומובילי הלל ברחבי הארץ. פשוט אין דבר כזה בשום מקום אחר בארץ וזה כבוד גדול עבורי להיות חלק מזה".

"כשהתחלתי זה היה רק אני וסטפן, אבל עכשיו הצוות מונה 13 אנשים ואני מקווה שעוד הרבה מוזיקאים יצטרפו למאמצים שלנו. אלוהים יביא לכאן את האנשים שהוא רוצה שיהיו כאן. אנחנו לא שולטים בזה. הייתי אומר שהוא מנהל את ההצגה. אנשים חדשים מגיעים לפעמים בדרכים מאוד לא מוסברות; הם פשוט מגיעים ומתחילים לדבר איתנו ומהר מאוד הקשר פורח וברור שהם נועדו להיות כאן".