גילוי סודות משפחתיים יהודיים עתיקים

בחודשים האחרונים צללנו לעומק הזירה הפוליטית הישראלית. כרגיל, המתרחש בממשלת ישראל הקטנטנה נמצא באופן מוזר על הרדאר של כולם – לטוב ולרע. עם זאת, עד כמה שחיוני שנהיה מודעים ומתפללים באופן פעיל עבור מנהיגי ישראל, אלא אם כן יש לכם חברים אישיים בשלטון, יש מגבלות להשפעה הישירה שיכולה להיות לנו על המנהיגים של היום. עם זאת, יכולה להיות לנו השפעה ישירה ועוצמתית על סביבתנו הקרובה – וזה מתחיל בבית עם החברים הקרובים והמשפחות שלנו. זה עשוי להרגיש פחות מרגש ממחאת רחוב (למרות שסגירת המחאה של ילדינו יכולה להיות הרפתקה בפני עצמה) וזה עשוי להרגיש פחות משפיע מאשר הגשת עתירה משפטית למען מטרה זו או אחרת. אך היו סמוכים ובטוחים, אין כוח חזק יותר ממשפחה שאלוהים משתמש בה במשך דור אחר דור. מכיוון שאבני הבניין של החברה עשויות מהתא המשפחתי, נראה ברור שאומה יכולה לשגשג עם משפחות בריאות גם אם השלטון בעייתי. אבל יהיה לה הרבה יותר קשה להצליח עם ממשלה מדהימה ואומה של משפחות שבורות, לא מתפקדות וכואבות. לכן, בעיצומה של התסיסה המתמשכת בישראל, מצאנו לנכון להבליט כמה נושאים מתוך ספר שכתבתי בשם Color Me Family. אנו מקווים שהוא יברך אתכם ויציע תקווה שלמרות אופיו המבולגן, אלוהים תכנן את בניית המשפחה הבריאה כמשימה בת ביצוע. תוכל למצוא מידע נוסף על כך בסוף המאמר. לפני כמה שנים, חבר ישראלי שלי פרסם שאלה ברשתות החברתיות. בכרזה נכתב: "כיהודים, האם יש משהו שיש לנו להציע לעולם מלבד העובדה שנבחרנו?" זו הייתה שאלה כנה, מכיוון שמבחינה מקראית להיות יהודי פירושו שאנשים שמברכים אותך מבורכים, ואלה שלא – ובכן, הם מפספסים. השאלה הייתה, "מלבד ברכתו העל-טבעית של אלוהים שהוא מבטיח לכל מי שמברך את היהודים, האם יש משהו שאנחנו כיהודים יכולים להחזיר פיזית לעולם?" התשובה הגיעה אלי מיד – משפחה. הבסיס לחברה בריאה הוא משפחה בריאה רב-דורית. היהודים כעם וכתרבות מצטיינים בבניית משפחות ויכולים להחזיר לעולם על ידי הפצת מודל המשפחה התנ"כי שהם לימדו את ילדיהם במשך אלפי שנים. כאשר אלוהים בחר באברהם, הוא עשה זאת מכיוון שהוא ידע שאברהם יהיה אב טוב. אברהם אהב את אלוהים, אך כך גם אחרים לפניו. מה שייחד את אברהם הייתה יכולתו לא רק לאמן את ילדיו אלא גם ללמד אותם לאמן את ילדיהם ואת ילדי ילדיהם. אלוהים תכנן הרבה עבור המין האנושי. אין אדם אחד שיחיה מספיק זמן כדי לחוות ולספר את כל הסיפור של האנושות. אלוהים היה צריך לבחור מישהו שיוכל להעביר הלאה את המבנה הבסיסי של החברה (משפחה) ואת סיפורו של אלוהים כפי שהוא התקדם עם כל דור. יהודים במשך אלפי שנים הוכיחו שאומה הבנויה על משפחות יכולה לשרוד מלחמות, גלות וניסיונות השמדה רבים. כרגע, העולם מתקשה אפילו להגדיר מה פירוש המילה "משפחה". ספר זה הוא אוסף של עקרונות הלקוחים מחלקים שונים של המקרא והתרבות היהודית. אנו מקווים שכלים אלה יעזרו להפוך את חיי המשפחה היומיומיים שלך להרפתקה פנטסטית - כמו שלנו. הסביבה והאתגרים של כל אחד שונים; מה שחשוב הוא שתבינו את העקרונות הכוללים המוצגים כדי שתוכלו להתאים אותם לסגנון המשפחתי וההורי הייחודי שלכם. הספר הזה הוא לא כל כך פרשנות על איך לגדל את הילדים שלך כמו שזה איך לגדול יחד כמשפחה.

הבנת מקצבים

לרוב התרבויות יש מחזורים שנתיים כגון חגים שנתיים או ימי זיכרון מיוחדים. בכתובים יש גם מחזורים חודשיים ושבועיים. כאשר קובעים את המקצבים הייחודיים של משפחתכם, כדאי לראות כל שבוע כמחזור, וכל מחזור מסתיים ביום מנוחה משפחתי מיוחד. אם שבוע אחד משתבש, הוא מאחוריכם, ושבוע חדש מונח לפניכם עם תוחלת חדשה והזדמנות. הרעיון של קצב הוא יכולת חיזוי וחזרתיות. קצב בונה תוחלת והיכרות. קצב בשיר עוזר לנגנים ולקהל לדעת מתי לנגן, למחוא כפיים, לרקוד ולשיר. מקצבים משפחתיים הם פעילויות המסייעות לבני המשפחה לתפקד טוב יותר כצוות ולהפיק תועלת זה מזה כתא משפחתי. חשוב לזכור שכל משפחה נמצאת בשלבי חיים שונים. מה שיכול לעבוד עבור משפחה עם ילדים מתבגרים לא יכול לעבוד עבור משפחה עם פעוט ותינוק. אתה יכול להסתכל על המקצבים המשפחתיים האלה עכשיו ולא להיות מסוגל לדמיין אותם מתאימים לאורח החיים שלך, ואז בעוד כמה שנים פתאום משהו לוחץ, וזה נראה מתאים למשפחה שלך כמו כפפה ליד. מקצבים משפחתיים יכולים לחזור על עצמם מדי שבוע, חודש או שנה. כל עמוד בספר הזה הוא חלק משלו. אנו ממליצים לך לקחת את הזמן שלך לשקול כל נושא ולא לנסות לשלב את כולם בבת אחת לתוך החיים שלך. השקענו שנים בפיתוח המקצבים המשפחתיים שלנו, והיו הרבה פעמים שעבודה, מחלה או אפילו מסיבת יום הולדת היו זורקים אותנו. לכן זה נקרא קצב משפחתי ולא לוח זמנים משפחתי. אם הילדים שלכם כבר בשנות העשרה שלהם, אל תתייאשו אם בהתחלה, הם מסתכלים עליכם לצדדים כשאתם מגיעים אליהם עם הרצון שלכם לשלב מקצבים משפחתיים חדשים. זה אולי מרגיש כמו קונספט חדש לגמרי, אבל האמת היא שלבני המשפחה שלכם כבר יש מקצבים אישיים. בית ספר, עבודה, פעילויות לאחר שעות הלימודים וכו '. הם כולם מקצבים אינדיבידואליים שנועדו להגשים את חיינו כפרטים. מקצבים משפחתיים נועדו להגשים את חיינו כמשפחה (צוות). אנו אסירי תודה עד אין קץ לבוא ממשפחות עם הורים וסבים וסבתות משני הצדדים שאוהבים את אלוהים והולכים אחריו. עם זאת, אנחנו יודעים שמשפחות היום מגיעות בכל הצורות והגדלים, והנסיבות לא תמיד מקלות על החיים המשותפים. אנו מקווים שלא משנה באיזה מצב משפחתכם נמצאת כיום, תוכלו ליישם מקצבים אלה בחייכם. כאשר אתם משלבים מקצבים אלה (וכל מקצבים אחרים שאתם ממציאים!), אנו מקווים שתגדלו כמשפחה ותבואו להוקיר את המסורות והרגעים הבלתי נשכחים שאתם מפתחים ממקצבים אלה. אנו מצפים לשמוע על חוויותיכם ומקווים שתשתפו אותן איתנו כשתגלו את פעימות הלב הפנימיות של משפחתכם.

תעבירו את זה הלאה

בעוד שמשפחות מערביות מודרניות רבות עשויות לשלוח את ילדיהן לקולג' עם ידע איכותי בספרי תיכון, משפחות יהודיות מסורתיות ככל הנראה ישלחו את ילדיהן לקולג' עם ידע בספרים, כמו גם שנים של ניסיון במסחר המשפחתי. יהודים ברחבי העולם ידועים לעתים קרובות בעסקיהם המצליחים. סוד ההצלחה שלהם הוא לא רק היגיון עסקי טוב – אלא שיהודים חושבים בצורה רב-דורית. בין אם הם הוגלו לדרום אמריקה, אירופה או גבעה חולית כלשהי במזרח התיכון, הם שגשגו באופן בלתי נמנע כקהילה מכיוון שהם מגדלים את משפחותיהם להצליח בעוד 100 שנה. הנצרות המערבית נמנעת באופן מסורתי מתכנון רחוק אל העתיד. אולי משום שאנשים אינם רוצים להיתפס כחסרי אמונה על ידי תכנון מעבר לתאריך חזרתו הפוטנציאלי של המשיח. פעם, בזמן שהתפללנו עם בנותינו עבור בעליהן וילדיהן לעתיד, הפריע לנו אדם שאמר לנו שאנחנו מבזבזים את זמננו. "אלוהים יחזור לפני שהם יהיו מבוגרים מספיק כדי להתחתן", אמר. התעלמנו ממנו. האמת היא, שבעוד שהאדון יכול היה לחזור בכל עת, כתבי הקודש אומרים לנו שהמשרתים החכמים ייתפסו עובדים – ולא מחכים. כמו בגולף או בבייסבול, רק כאשר אתה ממקד את מאמציך בנדנוד מעבר לכדור אתה מצליח לפגוע בו לאן שהוא צריך להגיע. אין זה נדיר בישראל שילדים הולכים לעבודה עם הוריהם אחרי בית הספר או בחודשי הקיץ כשהם מחוץ לבית הספר. למרות שאני בטוחה שזה לא הופך את יום העבודה ליעיל, תתפלאו כמה ילדים קולטים כשהם מתבוננים בהתנהלות הפנימית של העסק – וכמה מהר הם יכולים להתחיל לעזור. אחד הטרנדים האחרונים בתוכניות הריאליטי כיום הוא הצגת משפחות רב דוריות. בין אם מדובר ב"אנשי הביצות", "שושלת הברווז" או "הרסטורציה האמריקאית" (הרשימה עוד ארוכה), הסדרות למעשה מתעדות את סיפורו של הסחר המשפחתי. חברי התוכנית מתרברבים לעתים קרובות בדורות של חוכמה וניסיון שהם מביאים למקצועם. החיים המשעממים לכאורה של ציד תנינים, בניית קריאות ברווזים או הפיכת זבל אמריקאי טוב ליפה שוב הופכים מרתקים. בעוד שרוב סרטי תרבות הפופ מציגים את בני הנוער הסטריאוטיפיים שמנסים "למצוא את עצמם" בתוך החיים עם הורים ש"פשוט לא מבינים", המציאות היא שכאשר ילדים גדלים עם חזון משפחתי, הם מתגאים בכך שהם ממשיכים את המורשת המשפחתית שלהם. בין אם יש לכם מומחיות בתחום מסוים ובין אם יש לכם כישורי בית טובים, העברת טכניקות בדוקות ואמיתיות לילדיכם תעניק להם יתרון בחיים. גם אם אין לכם הרבה כישורים להתגאות בהם – אל תדאגו. אנחנו תמיד שמים עין על הניסיון שיש לחברים ולמשפחה המורחבת שלנו. יש לך דוד שהוא מומחה בדיג? או דודה שיכולה לתפור שמלה בזריזות? מה דעתך על חבר שיודע את כל הסודות של נימוסים ברמה גבוהה? כמי שגרים בירושלים, יש לנו הרבה פעמים חברים מרחבי העולם שבאים להתארח אצלנו חודש-חודשיים. בזמן שהם כאן, אנחנו מנסים להכיר לילדים שלנו את התחביבים שלהם. בין אם מדובר בפעילות ספורטיבית, אומנות כלשהי, מתכון מסוים או אפילו לימוד כמה מילים או שירים בשפת האם של האורחים שלנו, אנו מעודדים אותם להעביר את כישוריהם לילדינו. לאחר מכן, ילדינו נחשפים באופן קבוע לתרבויות רבות ולנקודות מבט עולמיות רבות בגיל צעיר. חשוב לזכור – העברת חוכמה דורית אינה קשורה רק לסט מיומנויות. זה להעביר הלאה את החזון המשפחתי. (עיין בסעיף "חידונים משפחתיים" למידע נוסף על כך!) אתם חלק מסיפור ארוך. אבותיכם עברו כל כך הרבה כדי לשרוד. קווי משפחה אחרים לא הצליחו להגיע; שלך עשה. החיים שלכם הם ההמשך של סיפור החיים שלהם – כמו שהחיים של הילדים שלכם יהיו ההמשך של הסיפור שלכם. הסיפור והמורשת של משפחתכם הם מיוחדים, ואלוהים צפה בכל זה מתרחש – אז חשבו אחורה ככל שתוכלו והעבירו אותם הלאה!

חידונים משפחתיים

מציאת מקומו של אדם בעולם הזה היא מסע שרבים מבלים שנים במרדף אחריו. אנשים עושים הרבה דברים טיפשיים בניסיון להרגיש שייכים. אמנם אנחנו לא יכולים להבטיח לכם שהילדים שלכם יצליחו לעבור את שנות ההתבגרות שלהם בלי לעשות משהו מטומטם, אבל אנחנו יכולים להבטיח לכם שילדים שרואים את עצמם כחלק מסיפור גדול יותר נוטים פחות להרגיש צורך להוכיח את עצמם לחבריהם השטותניקים. ילדים אולי לא יוכלו לגלות את גורלם המלא עד שהם מסיימים את התיכון, אבל הם בהחלט צריכים להבין את המורשת והמורשת שלהם הרבה לפני שהם מקבלים את התעודה. בשנה שעברה, הכיתה של בתנו בכיתה ג' דנה בנושא ההיסטוריה המשפחתית. במהלך הדיון, המורה העירה עד כמה היא מופתעת מכך שבתנו יודעת כל כך הרבה על ההיסטוריה המשפחתית שלה. בתנו הסבירה כיצד אנו דנים לעתים קרובות בהיסטוריה המשפחתית שלנו בצורת חידון בזמן הארוחה. בארוחת הערב באותו ערב, היא הסבירה בגאווה איך כולם בכיתה שלה קינאו בה כי היא ידעה כל כך הרבה על עצמה – ובגלל שהיינו המשפחה היחידה בכיתה שלה שעדיין אכלה ארוחת ערב יחד על בסיס קבוע. כשטיילתי במקומות שונים בעולם, שמתי לב שכאשר אנשים התבקשו לספר קצת על עצמם, הם כמעט תמיד התחילו עם המיקום והתאריך שבו נולדו. הם מתחילים שם כי היקום שלהם התחיל ביום שבו הם נשמו את נשימתם הראשונה. לעומת זאת, כאשר יהודים משתפים על עצמם, הם לרוב מתחילים במשהו כמו "סבא וסבתא שלי באו..." נותן כמה דקות של רקע ואז עובר למתי הם נולדו. הם עושים זאת משום שהזהות היהודית אינה אינדיבידואלית. מי שאנחנו מושפע מאוד מדורות של מורשת יהודית, ולהשאיר את המידע הזה בחוץ משמיט חלק גדול ממי שאנחנו רואים את עצמנו להיות. אל תחשבו שללמד את ילדיכם את ההיסטוריה המשפחתית צריך להיות אירוע שנתי חגיגי ליד האח. לימוד היסטוריה משפחתית נעשה טוב יותר במרווחים בגודל ביס ויכול להיות פיצוץ מוחלט. חלק מהסיפורים דורשים רקע ופרטים, אך ניתן לחלק עובדות משפחתיות רבות בצורה של מה שאנו מכנים "חידונים משפחתיים". זה הזמן שבו אנו משתפים קטעי מידע על ההיסטוריה המשפחתית שלנו בצורת שאלה ורואים מי יודע את התשובה. השאלה תישאל מספר פעמים במהלך השנה כדי לראות מי זוכר. שאלות יכולות להיות מכללי, "למי במשפחה יש לפחות שלושה אחים?", כאשר התשובה היא כמה אנשים. או שהשאלות יכולות להיות ספציפיות יותר, כמו, "מי במשפחה שירת בצבא של שתי אומות שונות, ומה היו אותן עמים?" שמור על הנושאים המתאימים לגיל, אבל שאלות יכולות להיות גם על הזמנים הפחות יפים בהיסטוריה של המשפחה. "מי שרף את בית המשפחה וברח עם כספי הביטוח?" היא שאלת חידון אמיתית במשפחתנו. השאלה יכולה להוביל לסיפור מפורט יותר, שבמקרה של הבית השרוף מסתיים בעדות חזקה לגאולה בהמשך החיים. תופתעו לגלות כמה סיפורים מחייכם חוזרים במהירות לזיכרון. לעתים קרובות אנחנו משחקים את זה בזמן ארוחת הערב, אבל נסיעות בדרכים או כל סביבה כמו המשרד של הרופא שבו אתה תקוע לשבת יחד עובד באותה מידה.

ארוחה מיוחדת. יום מיוחד.

היום – יום המנוחה של השבת הוא נושא שנוי במחלוקת, וספרים תיאולוגיים רבים נכתבו עליו. נמנע מכך כאן ונציין רק ששבוע שבעת הימים – המסתיים ביום מנוחה – הוא מחזור טבעי מאז בריאת העולם. בין אם תחליטו להקדיש יום אחד בשבוע למנוחה כי זה מרענן, ובין אם אתם מבינים את המסתורין מאחורי קדושת יום השבת, התוצאה הסופית צריכה להיות זהה – יום אחד בשבוע מוקדש למנוחה ולהתקרבות לאלוהים וליקיריכם. המטרה של היום המיוחד הזה היא לא להכין רשימה ארוכה של דברים שאתם לא יכולים לעשות, אלא להכין רשימה של דברים שאתם סוף סוף זוכים לעשות כי שמתם בצד את הסחות הדעת היומיומיות. מדי פעם, אנו מבלים את היום הזה בבידוד לצורך תפילה או שינה נחוצה. אבל בעיקר, השבתות שלנו מוקדשות לזמן איכות ביחד. יש שבתות שאנחנו נשארים בבית ומשחקים משחקים; בשבתות אחרות המשפחה שלנו יוצאת ונפגשת עם חברים. הארוחה – כשהיה לנו תינוק יונק וכמה פעוטות שהתרוצצו, ארוחת הערב הייתה יותר פעילות הישרדותית. כיום, המשפחה שלנו אוכלת יחד ארוחת ערב בממוצע חמישה ימים בשבוע. אם אתה יכול להסתדר רק פעם בחודש, זה עדיין צעד בכיוון הנכון. לפעמים אנחנו מסתדרים כל לילה באותו שבוע; בשבועות אחרים יש לנו תאריך יעד לפרויקט ואנחנו מנהלים רק שני לילות באותו שבוע. בערב שבת, אנו אוכלים ארוחה מיוחדת כדי לקבל את יום המנוחה של השבת. הילדים מזהים שזה אירוע ייחודי ואוהבים להתחפש. לעתים קרובות אנו מזמינים חברה ומבשלים משהו מיוחד במיוחד. אנו מתחילים את הארוחה בהדלקת נרות מסורתית ושבירת לחם. לאחר מכן אנו שרים שירים עבריים מסורתיים והגברים מברכים את נשותיהם וילדיהם. אף אחת מהפעילויות הללו אינה נדרשת; זוהי רק דרך מסורתית שבה יהודים מברכים את משפחותיהם באופן קבוע וחוגגים את הגעתו של היום הטוב ביותר בשבוע. בישראל, קל לקיים את הארוחה הזו ביום שישי כדי לקבל את פני השבת מכיוון שרוב הדברים נסגרים. אנחנו מבינים שיש אנשים שנדרשים לעבוד בסופי שבוע ולכן אנחנו מציגים את זה בצורה גנרית כדי שזה יהיה מותאם ליכולת של כל משפחה. אכילה משותפת תמיד הייתה חלק חשוב בתרבות היהודית. למרות שזה עשוי להרגיש חסר משמעות מכיוון שאנו אוכלים כל יום, מילוי הגוף בהזנה לצד אחרים יוצר חווית חיבור ייחודית. אתה יכול להצהיר הצהרה משמעותית על איך אתה מרגיש כלפי מישהו פשוט על ידי קבלה או סירוב לאכול איתו. ארוחות משותפות הן גם זמן חשוב לאימון ילדינו. בכל ארוחה אנחנו מדברים קצת על מה שקורה בחיים של כל אחד מאיתנו. אנו שואלים את הילדים על הפעילויות האהובות עליהם בבית הספר, על סטטוס החבר הכי טוב (זה משתנה על בסיס שבועי), מי הם המורים הטובים והגרועים ביותר, ונושאים רוחניים מרתקים שאנחנו כהורים דנו בהם מוקדם יותר באותו יום. העיקרון של "ארוחה מיוחדת, יום מיוחד" יוצר מרחב שבו אתם יכולים להקדיש זמן לדברים חשובים במקום להיות טבועים לנצח על ידי הדחוף. תנו לזה צ'אנס, ואולי תגלו שהקצב הזה הופך לגולת הכותרת של השבוע שלכם.

מסע בזמן

זו הפנטזיה של כמעט כל ילד בעידן המודרני לחזור אחורה בזמן ולשנות יום רע – או ללכת קדימה בזמן ולדעת איך ייראו החיים בעוד עשרות או אפילו מאות שנים. אבל בעוד מסע בזמן נשאר נושא מועדף עבור ספרים וסרטים, מצאנו מסע בזמן בראש להיות כלי יעיל לחיזוק המשפחה. אנחנו קוראים לזה "מסע בזמן" כי אנחנו בעצם עוזרים לילדים שלנו לחיות סצנות בחיים העתידיים שלהם. ילדים ידועים לשמצה בכך שהם לא חושבים מעבר ליום ההולדת הבא שלהם – או אפילו לשבוע הבא – ומעשיהם מדגימים עובדה עצובה זו. כשהייתי בכיתה ד', אני זוכר שהסתכלתי על תלמיד תיכון וחשבתי במודע, "לעולם לא אגיע לכיתה י"ב". זה היה פשוט רחוק מדי במוחי. ואז, כשהגעתי לתיכון, חשבתי, "לעולם לא אזדקן מספיק בשביל קולג' או נישואים או ילדים". נראה שכל שלב בחיים תפס אותי בהפתעה, ושקלתי מה עלי לעשות לגבי כל שלב רק כשהגעתי לפתח ביתו. מסע בזמן עם ילדיכם לא רק מכין אותם לעתידם – הוא יכול להשפיע באופן דרמטי על האופן שבו הם חיים בהווה. כשהבת הקטנה שלנו הייתה רק בת שלוש, היא עברה שלב של התרסה. בהיותה רק בת שלוש, היא הייתה מיומנת להפליא בלשחק את המלאך המקסים כשהיינו בסביבה ואז לעשות את מעשיה בערמומיות. כמבוגרים רצינו לפנות להיגיון שלה, להראות לה שלדרך שהיא הולכת יהיו השלכות קשות בעתיד. אבל היא היתה בת שלוש, אז היינו צריכים להציג לה את זה בצורה שהיא תוכל להבין. כבר בילינו זמן רב בזריעת מושגי השושלת לילדינו. "יום אחד תהיי אמא/אבא", היה נושא נפוץ בביתנו. השיחות כללו כמה ילדים הם היו רוצים שיהיו להם, באיזו מדינה הם ירצו לחיות ומי יחלוק חדר שינה עם מי. מה שהם לא לקחו בחשבון עד הסוף היה התפקיד שלהם כהורה – כזה שיצטרך לאכוף כללים. "יום אחד את הולכת להיות אמא/אבא", הסברנו לבתנו. "אתה רוצה שהילד שלך לא יציית לך ולא יכבד אותך?" אפשר היה לראות את זה בעיניה כשהמוח שלה התחיל לדמיין את עצמה כאמא עם ילדים מתרוצצים. כשעברה את הסיטואציה נפשית כאם, היא איכשהו הבינה איך זה מרגיש להיות בצד המקבל של ילד סרבן. "לא!" היא ענתה בנימה רצינית להפתיע. לעתים קרובות, כאשר אנו מטילים משמעת על ילדינו, שיחה זו חוזרת על עצמה. (ככל שהילד גדול יותר, כך השיחה יכולה להיות מעמיקה יותר). זה יותר מהגישה הסטנדרטית של לחשוב על אחרים כחשובים יותר ממך. עבור ילדים, בהתחשב ברגשות ובחיים של אחרים קשה. מה שהקליק עבור הילדים שלנו היה להרים את מבטם מההווה לעתיד. מכיוון שאנו מגדלים את ילדינו בידיעה שהם הורים בהכשרה, הם הצליחו להתחבר לרגשות העתידיים שלהם ולתת להם להשפיע על ההחלטות שהם קיבלו בהווה. מכיוון שהם העריכו את עצמם כהורים לעתיד, הם היו מסוגלים להעריך גם את הוריהם הנוכחיים. שמחנו לראות כיצד דילוג הזמן המנטלי הזה הועיל גם לשיפור התנהגותם בתחומים אחרים.

החיים הלא-רוחניים

דיברתי פעם עם אדם ירא שמים שגדל בבית אתאיסטי. הוא פגש את אלוהים בשלב מאוחר יותר בחייו, אך הסביר שגם בשנות נעוריו תמיד היו לו יחסים טובים עם הוריו. הוא ומשפחתו מעולם לא התפללו יחד, אבל הם בילו זמן איכות רב אחד עם השני. אומרים שמשפחה שמתפללת יחד נשארת יחד, ותפילה היא חובה ברורה לחיי משפחה רוחניים בריאים. ובכל זאת, עובדה עצובה היא שמשפחות דתיות רבות מייצרות ילדים שדוחים באגרסיביות את הוריהם ואת אמונותיהם המשפחתיות. תוכלו להציג סיבות רבות לתופעה זו, אך נתמקד בסיבה אחת, שלעתים קרובות מתעלמים ממנה. מאמינים אדוקים רבים באמת רוצים שילדיהם יהיו אדוקים כמוהם. אין הישג גדול יותר עבורנו כהורים מאשר לגדל את ילדינו למבוגרים שמכירים את אלוהים ואוהבים אותו. במרדף שלנו אחר מטרה זו, קל להניח שככל שנקדיש יותר זמן לפעילויות "קדושות" (מסירות נפש יומיומית, השתתפות בתפילות, עזרה לנזקקים וכו'), כן ייטב. עם זאת, אם רוב "הזמן המשפחתי" יחד מוקדש לעיסוקים רוחניים, יש מעט זמן לבני המשפחה לשבת, להירגע ולהכיר אחד את השני כאנשים. אתה פשוט לא יכול להפריז בחיבור שמתרחש כאשר אתם נהנים יחד. לטיפוסים בעלי המוטיבציה הגבוהה שמבינים שיש לנו רק כל כך הרבה זמן על כדור הארץ, לשחק משחק קלפים או לזרוק כדור (לגלגל אחד אם הילדים קטנים) צרחות של חוסר תוחלת. אבל בדיוק כפי שילד זקוק למקום בטוח ולשנים של תרגול כדי לפתח מיומנויות מוטוריות בסיסיות כראוי, הוא זקוק לזמן איכות במתח נמוך עם המשפחה כדי לפתח מיומנויות מנטליות, רגשיות וחברתיות. לעתים קרובות בלילה, כשאני שוכב במיטה, אני נזכר בימים האחרונים כדי לציין אם צחוק נשמע בביתנו. אם לא היה הרבה צחוק באותו שבוע - אולי בגלל אירועים מלחיצים - אנחנו עושים מאמץ נוסף לעשות משהו קליל ומהנה יחד. צחוק הוא סימן טוב לכך שילדיכם חווים שמחה. משחק מרדף יכול לגרום לילדים קטנים לצחקק מהר יותר מכל דבר אחר. היאבקות, בדיחות פנימיות, שחזור סיפור של רגע מביך בחיים הן כולן דרכים להשתמש בצחוק ככוח מאחד. ולא, לצחוק בגלל צורה כלשהי של בידור דיגיטלי לא נחשב. 🙂 כמובן, לכל דבר יש זמן ועונה. יש שבועות שהם פשוט קשים, ואין טעם לנסות לכפות חיוך מכולם כל הזמן. לעבור זמנים קשים ולתמוך אחד בשני במצב כואב היא גם חוויה מגבשת. לעשות דברים כיפיים ו"לא רוחניים" עם הילדים שלך – זה מעשה רוחני מאוד. כאשר אנו עושים את כל הדברים כמו אלוהים, כל דבר, החל מהליכה, צביעת ציפורניים, צפייה בכוכבים או חיטוט בחרקים הוא, במובן מסוים, מעשה של סגידה. זה מחזק את האמת לילדינו שאלוהים נוכח בחיי היומיום שלנו – ולא רק כאשר אנו מסתכלים ביראת כבוד במהלך שירות. והיא מכירה בעובדה שאלוהים ברא אותנו יצורים מורכבים הזקוקים ליותר מלחם ומים כדי לנהל חיים מאושרים ובריאים. זמן משפחה הוא המקום הבטוח שבו ילדינו יכולים לחקור מערכות יחסים עם אנשים ובאמצעותן את מערכת היחסים שלהם עם אלוהים. כשהילדים שלנו מקשרים את הבית לכיף, הם גם יראו בו מקום בטוח להתמודד עם השאלות והאתגרים הקשים של החיים כשהם עולים.

משפחת COLOR ME

Color Me Family הוא מדריך חניכה משפחתי מעשי לכל המשפחה. ישנם שנים עשר נושאים בסך הכל – מאמר זה כולל רק כמה. לכל נושא מכוסה מותאם ציור מקורי לילדים (ולילדים בלב!) לצבוע בזמן שאתם לומדים את האמיתות היקרות האלה יחד. אנו מקווים שתוכל ליישם טיפים והנחיות אלה על חייך ומשפחתך. היו יצירתיים ומצאו את מה שמתאים לכם. כמו כן, נשמח לשמוע על המסע האישי שלך!