מגפיים על הקרקע – הסטודיו

בעוד אנו אוהבים להראות לכם את הפרויקטים הרבים והמשרדים השונים איתם אנו שותפים, שום דבר מזה לא היה קורה ללא האנשים ששופכים את דמם, יזעתם ותפילותיהם בעבודה האינטנסיבית של שיקום ישראל. הנה רק קטע מכל אחד מהסיפורים שלהם.

אחר כך אספתי את הלויים והזמרים והצבתי אותם בעמדותיהם. – נחמיה י"ג:11

רומן וטניה

הייתי בחודש התשיעי להריון כשבעלי רומן ואני נחתנו בישראל כדי להתחיל את חיינו החדשים. התחתנו קצת יותר משנה וידענו שאנחנו רוצים שילדינו ייוולדו בארץ ההבטחה. שבע השנים הראשונות היו קשות מאוד. בתקופה זו נולדו לנו שני ילדים והמעבר לישראל היה כרוך בהתחלה מחדש עם שפה חדשה, מסלול קריירה חדש, תרבות שונה מאוד וללא משפחה או חברים.

לפני שעזבנו את אוקראינה, רומן סיים תואר שני בתזמור והוראה ואני השלמתי תואר שני בניצוח מוזיקלי. חלמתי שיום אחד אנצח על מקהלת ילדים ובני נוער. אבל המציאות בישראל גרמה לכך שהיינו צריכים לעבוד איפה שיכולנו. רומן עבד בכל מיני עבודות מזדמנות – נגרות, עבודות דואר, חידוש מלאי במחסן – ואפילו היה לו מסלול נייר. בישלתי ארוחות במעון ולימדתי ילדים שיעורי בית אחרי בית הספר.

בשנת 2006 ביקרנו בקהילת תפארת ישוע. נוכחותו של אלוהים במקום כל כך הדהימה אותי, שישבתי ובכיתי כל השירות. בסוף הפגישה, ארי, שהיה הכומר באותה תקופה, ניגש אלינו עם חיוך גדול ומסביר פנים. ישבנו ודיברנו קצת ואז הוא ביקש להתפלל בשבילנו. הוא התחיל להגיד שאלוהים ישתמש במתנות שלנו במוזיקה כדי להשפיע על צעירים בישראל, ואני פשוט בכיתי, כי החלום הזה היה כל כך עמוק בליבנו. אבל לעבודות הנוכחיות שלנו לא היה שום קשר למוזיקה.

תוך כמה חודשים מרגע השתתפותנו שמחנו מאוד על ההזדמנות להצטרף לצוות ההלל – ואז פרצה מלחמת לבנון השנייה. תפקידו של רומן באותה תקופה היה תלוי במשלוחים שהגיעו דרך נמל חיפה. המלחמה גרמה לכך שהנמל לא יכול היה לעגון ספינות ורומן היה אחד מני רבים שאיבדו את עבודתו. אלא שהעיתוי לכך התברר כמצוין, שכן מעוז חיפש מישהו שיפקח על תחזוקת המשרד ועל הפצתם של ספריהם העבריים שיצאו לאור.

המשכנו בנאמנות בצוות ההלל וכמה שנים לאחר מכן נפתחה למעוז עבודה נוספת שכללה עבודה עם ילדים. זה היה בחיתוליה, אבל העבודה הזאת פרחה לתוכנית Music Making for Kids שכיום נותנת חסות לשיעורי מוזיקה ל-60 ילדים מוכשרים וחרוצים מ-27 קהילות שונות. חלק מהמוזיקאים מהתוכנית שלנו טובים מספיק כדי להצטרף לצוות ההלל של הקהילה שלהם עד גיל 13. הצלחנו גם להכשיר מספיק ילדים מבחינה ווקאלית כדי להקים מקהלת ילדים ולהקליט אלבום הלל עברי לילדים בשם You are Special.  השירים המקוריים מהאלבום מושרים עד היום במחנות ובכנסים.

כשקובי ושני עברו להנהגה של מעוז, הם מיזגו את אחוות האמנים עם מעוז. עם כל ההיקף של FoA קורה, רומן ואני לא רק שנינו נעבוד במשרה מלאה בתחום המומחיות שלנו עם צוות שלם באולפן – עכשיו אנחנו יכולים להדריך אמנים צעירים מתחילת לימוד כלי נגינה וכתיבת שירים, כל הדרך להקלטה והוצאה לאור של מוזיקה. זה מעבר למה שחלמנו ונותן לי תקווה שכל מה שארי התפלל עלינו ביום הראשון שהוא פגש אותנו – היה גם חלומו של אלוהים.

ירון

נולדתי בעיירה קטנה במדבר הדרומי של ישראל. כנער צעיר התחלתי ללמוד כלים מודרניים כמו גיטרה ותופים, אך עד מהרה הוקסמתי מכלים מזרחיים עתיקים יותר. בגיל 17 הלכתי לפסטיבל מוזיקה של "עידן חדש" בכנרת ושם שמעתי על ישוע בפעם הראשונה. כששמעתי את המסר ידעתי שזו האמת, ולפני שהפסטיבל נגמר הייתי בפנים.

לפני כ-10 שנים הקלטתי את הזפת הפרסית שלי לאלבום "גן הסודות" של שני, אבל את החיבור ל"מעוז" עשיתי רק כמה שנים מאוחר יותר, כשהצטרפתי למשלחת של מוזיקאים ישראלים שמעוז שלח להוביל את ההלל בכנס MJAA בארה"ב. לפני שנה-שנתיים התחלתי לשמוע על אחוות האמנים.  החזון שלהם ליצור מרחב לאמנים לפתח את כישוריהם ולספק שירים עבריים רעננים לקהילות מקומיות ושירים לאוכלוסייה הישראלית הרחבה יותר היה מרתק עבורי ככותב שירים. לאחר שסיירתי רבות עם להקות כמו מקדם ובדיוק סיימתי את המאסטר שלי במוסיקולוגיה, ידעתי שאני אמור להיות חלק מהצוות הזה.

הימים שלי בסטודיו מאתגרים ומעוררי השראה. למרות שאני מנגן כיום ביותר מתריסר כלים שונים, המטרה שלנו היא לכתוב מוזיקה שמרגישה מוכרת לישראלים כדי שהם ייהנו להתפלל איתם באופן גופני. במקביל, אנחנו רוצים למתוח את גבולות המוזיקה הטיפוסית שאנשים רגילים לקשר עם פולחן. מבחינה היסטורית, ישראל הייתה משאב מדהים לפולחן דתי שעדיין משפיע על העולם כיום.  לכן אני מאמין שהקריאה היא בדמנו למזג גם את העתיק וגם את המודרני לתוך מוזיקה שיכולה למשוך גם מאמינים וגם כופרים למקום של יראת כבוד כלפיו.

סטפן

נולדתי ברומניה הקומוניסטית וחייתי שם עד גיל ארבע. אני זוכרת שחיכיתי עם סבא שלי בשלג שעה לתורנו להביא דגים ולחם מחנות שנפתחה רק פעם בשבוע. למרות שורשינו היהודיים, אני זוכר גם שנושא הדת היה נושא אסור הן על ידי הממשלה והן על ידי הוריי, שהיו אזרחים קומוניסטים טובים.  היה זה חליל הפאן שהעיר לראשונה את אבי לרעיון שיכול להיות אלוהים. בפעם הראשונה שהוא שמע את זה הוא שאל את עצמו, "איך צליל כל כך יפה יכול להתקיים אם כוח עליון לא יוצר אותו?"

כשמלאו לי ארבע נמאס למשפחתי מהעוני המחפיר ברומניה ועלינו לישראל. זמן קצר לאחר שהגענו, התארחנו בבית הארחה שבו מצאו הוריי ערימה של קלטות וידאו של דמויות היסטוריות אקראיות – אחת מהן הייתה סרט על ישוע. הסיפור ריתק את הוריי והם הפכו במהרה למאמינים. ההתלהבות שלהם הייתה כל כך מדבקת, שבעל בית ההארחה (שהסביר שהוא פשוט אסף סרטים על אנשים שהוא הגדיר כ"השפעות חיוביות מהעולם") הפך גם הוא למאמין.

אני עצמי מעולם לא הרגשתי חיבור אישי למה שהיה להם. אבל בשנות העשרה המוקדמות שלי, אמא שלי גילתה שיש לה סרטן. היא נלחמה בזה כמה שנים אבל נפטרה כשהייתי בן 17. שמעתי את הוריי מדברים על אלוהים במשך שנים, אבל אובדן אמי גרם לי לחשוב לאן היא נעלמה, ומה עליי לעשות כדי להבטיח שבסופו של דבר אצטרף אליה.

אבי הוריש לי את אהבתו למוזיקה ואני ביליתי את שנות נעוריי בלימוד חצי תריסר כלים שונים. את שני הכרתי לראשונה, כשהיינו בני נוער, בכנס נוער ש"מעוז" אירח ולאחר מכן בכמה מחנות קיץ בשנים שלאחר מכן. אבל הפעם הראשונה שעבדנו יחד הייתה כשעבדתי הרבה עם שני על האלבום Garden of Secrets. באותה תקופה כתבתי שירים רבים שהושרו על ידי קהילות בכל רחבי הארץ, אבל עיקר הכנסתי הגיעה מעבודת שרת.

שני נהגה לומר לי כמה זה מגוחך שהכישרון שלי הולך לבזבז על ניקוי אסלות, ושיום אחד ימצאו דרך לשלם לי כדי שאכתוב מוזיקה. ואכן, ברגע שהם פתחו את הסטודיו של אחוות אמנים, הייתי האדם הראשון שהם הביאו כדי להתחיל לבנות את צוות המוזיקאים הפנימי כדי להפיק מוזיקה.

מכיוון שהחזון של FoA הוא שצוות הכישרונות היצירתיים שלו יפתח את המתנות שלנו וישתמש בהן כדי לברך את הגוף כולו בישראל, אנו מעודדים ללמד מוסיקה, לנגן בכנסים או בצוותי הלל קהילתיים ואפילו בבתי תפילה מקומיים. כשעבדתי בתחזוקה, נהגתי לכתוב שירים שהיו מגיעים אליי במהלך העבודה על פיסות נייר וחוזרים הביתה ומנסים לשחזר אותם במחשב הפשוט שלי. עכשיו, לא רק שיש לי היצע מדהים של כלי הקלטה איכותיים בקצות אצבעותיי, אלא שאני זוכה לעבוד עם צוות של מוזיקאים שמסורים לראות את כבוד אלוהים ממלא את הארץ הזו כמוני. אבא שלי צדק. לא רק שאלוהים ברא מוזיקה יפה, הוא ברא אותנו כדי לנגן אותה בשבילו.

גבריאל

ניגנתי בתופים מאז שמשפחתי עלתה לארץ מצרפת כשהייתי בן שש. לכן, חשבתי שזו הזדמנות נהדרת כאשר זמן קצר לאחר שסיימתי את שירות החובה הצבאי שלי, קיבלתי הזמנה לנגן בתופים עם להקת הלל מעוז שנסעה לארה"ב. כמה שנים לאחר מכן, ניגנתי בתופים עבור שני שהובילה הלל לשר ידוע שביקר בארץ. אחרי השירות היא אמרה לי, "יום אחד תעשי מוזיקה במשרה מלאה". זה נראה דמיוני בזמנו, כי בישראל, כמעט אף מאמין ישראלי לא זוכה להתמקד בפולחן במשרה מלאה, וחוץ מזה באותה תקופה הייתי חוזה עם הצבא.

זמן קצר לאחר מכן, קובי ושני סיפרו לי שהם רכשו אולפן הקלטות בירושלים המוקדש ליצירת מוזיקת הלל ישראלית, והם רוצים שאני אהיה אחראי עליו. כאשר הם שיתפו את תוכניתם לאחוות האמנים ואת החזון לראות את שיקומו של הלויים המודרניים, ידעתי שזה המקום בשבילי.

באותה תקופה תיפפתי עם להקת מיקדם והופענו ברחבי העולם. עם ההצלחה של הלהקה שלנו והעבודה באולפן, והחוזה הצבאי שלי עומד להתחדש, זה היה הזמן המושלם לעשות את קפיצת המדרגה. התחלתי חיים שהוקדשו לשירות בהלל בדיוק כפי שעשו הלויים בתקופת התנ"ך בעיר זו ממש! כיום אני לא רק מנהל את האולפן, אלא גם מנטור ומפיק מוזיקה למוזיקאים צעירים ומובילי הלל ברחבי הארץ. פשוט אין דבר כזה בשום מקום אחר בארץ וזה כבוד גדול עבורי להיות חלק מזה.

אנדרו

גדלתי בבית נוצרי בפרזנו, קליפורניה. באותה תקופה חיפשתי לעבור ליפן (יש לי שורשים יפניים), כשמצאתי הזדמנות לבלות קצת זמן בהתנדבות בישראל עם משרד מקומי. בסופו של דבר, הם צירפו אותי כמנהל האתר שלהם. לא חלמתי שאגיע לישראל לטווח ארוך, אבל זה היה לפני שפגשתי ישראלית יפה ולוהטת שלימים תהפוך לאשתי. עשר שנים אחרי, אני אזרח ישראלי ואנחנו מגדלים את שלושת ילדינו בגבעות שמסביב לירושלים.

ניגנתי בגיטרה מאז שהייתי נער, אבל מאוד נהניתי מהצד הטכני של המוזיקה. הקלטה ומיקס של מוזיקה היא אמנות בפני עצמה, ושם טמונה התשוקה שלי. מעוז מאמין שמאמינים ישראלים צריכים להיות בכל עדה בחברה ולכן כששמעו שהגשתי מועמדות לבית הספר היוקרתי "יואב גראח סאונד", IStandwithIsrael כיסתה את כל הוצאות בית הספר שלי. מאז שסיימתי את לימודיי יכולתי לעבוד בכל דבר, החל מאירועי מוזיקה חיה ועד הפקת טלוויזיה.

שמעתי על הסטודיו של אחוות האמנים עוד כשלמדתי ורציתי לקחת חלק בגידול אמנים ומוזיקאים ישראלים מאמינים. אני מעורב רק כשנה, אבל אני מוצא את העבודה באולפן שמוקדש כולו להפקת מוזיקה שמפארת את אלוהים כהזדמנות מדהימה.

צוואה

מיד לאחר סיום לימודיו בקולג' בארה"ב עשיתי טיול לישראל. גדלתי בידיעה שאני יהודייה, אבל שום דבר לא יכין אותי להתגלות שקיבלתי כשביקרתי בישראל והבנתי שבסופו של דבר אחיה כאן. זמן קצר לאחר שחזרתי לארה"ב, שמעתי את שירה מדברת בקהילה על ליבה לצייד אמנים ישראלים צעירים. מכיוון שזה עתה סיימתי תואר בתיאטרון, זה עודד אותי מאוד.

אחרי כמה שנים של חיים בישראל, שמעתי על אחוות האמנים ועל כל המוזיקה שהם מוציאים. התרגשתי לראות את היישום המעשי של מה ששירה דיברה עליו. אבל על אחת כמה וכמה כאשר, באמצע שיחה עם קובי ושני, הם סיפרו לי על הרצון שלהם להתרחב מעבר למוזיקה בלבד והראו לי שהלוגו של FoA מורכב מתקליט מוזיקה, עיפרון (כדי לייצג כתיבה ואמנויות יפות) – וסליל קולנוע! 

רק לאחרונה הצטרפתי לצוות FoA. אבל כבר מזמן ראיתי במעוז משרד שמספק משאבים להעשרת הגוף בישראל ובעולם, ואני מצפה לשים את ידי על חרש החזון הזה.

טים ואליסה

גדלתי באוקראינה עם אהבה מיוחדת לילדים ולאמנויות הבמה. גם בשנות ההתבגרות שלי, כשילדים בגילי הסתבכו, הייתי עסוקה בתכנון מחנות קיץ ליתומים. בתחילת שנות ה-20 לחיי סיימתי את לימודיי באוניברסיטה בהפקות טלוויזיה וביליתי את כל זמני הפנוי בארגון תוכניות שירה ותיאטרון ליתומים. בהחלט הייתי במקום מאושר בחיי.  הקלף הפרוע היחיד עבורי היה שכיהודי, הייתה לי אהבה כזו בליבי לארץ הרחוקה הזו שנקראת ישראל.

למרות שהרגשתי שיש לי את כל מה שאני צריכה בדיוק במקום שבו אני נמצאת, תמיד אהבתי אתגרים חדשים. התחלתי ללמוד עברית ובסופו של דבר עליתי לארץ. ידעתי שהשנים הראשונות שלי בישראל פירושן להתחיל פשוט ולעבוד כדי לעשות את מה שאני אוהבת. אז קיבלתי עבודה בחנות מקומית בזמן שלמדתי עברית. באותה תקופה כמה מחבריי הכירו לי את הקהילה שלהם והתחלתי להשתתף. שם פגשתי את טים, בעלי לעתיד, שבדיוק כמוני הייתה לו תשוקה לקולנוע.

אחרי כמה שנים של התבססות, התחלתי לחפש עבודה שמתאימה יותר לתשוקה שלי. בעלי ואני השתתפנו בכנס הלל שארגון "מעוז" ארגן בישראל ושנינו התרגשנו מאוד. זמן קצר לאחר מכן שמעתי שמעוז מחפש מזכירה. למרות שהתפקיד שלי לא יערב תקשורת וילדים (התשוקה שלי), חשבתי כמה מדהים יהיה להיות מסוגל לשפוך את הלב שלי לתוך יצירה שתהיה לה השפעה נצחית.

התפקיד שלי כמזכירה כלל את השיחות והניירת הרגילות, אבל למעוז יש לב גדול אז בכל פעם שהיה לי רעיון לעזור לילדים בסיכון או לילדים בבתי החולים, הם היו מעודדים אותי ועוזרים לגרום לזה לקרות. ככל שעבדתי זמן רב יותר עם מעוז, כך יכולתי לראות יותר את אלוהים משתמש במתנות שלי. לאחרונה הוטל עלי ללכוד (בסרט!) את סיפוריהם המרתקים של אלה שנעזרו ב-IStandwithIsrael. בעלי, טים, שמתמחה בקולנוע, עבד עם מעוז על כמה מהפרויקטים האלה ורק לאחרונה הצטרף לצוות של מעוז במשרה מלאה. אני לא יכול לומר כמה אנחנו שמחים שאנחנו משקיעים את עצמנו בעבודה שמסוגלת לברך אנשים בצורה כה עמוקה הן ברמה המעשית והן ברמה הרוחנית.

• הכירו את שאר צוות מעוז:
• המשרד
• העמים

שלום מישראל,

אפילו כשאספנו את כל הסיפורים האישיים האלה מהצוות שלנו, מצאנו את עצמנו משתאים כיצד אלוהים תזמר כל צעד, כל אדם, כל מפגש עם אלוהים עבור כל מי שהוא הביא למעוז למטרותיו. מדהים לראות בכל הסיפורים הללו כיצד השקעתם ב"מעוז" סייעה להם להגשים את חלומותיהם בהשראת האל. וכך בדיוק אלוהים עובד. הוא משתמש בכל הנסיבות שלנו כדי להגשים את חלומותינו למטרותיו.

בעוד אנו זוכים ליהנות מצוות מעוז על בסיס יומי, רצינו שתכירו גם אותם – כי – כשותפים של מעוז, הצוות הזה הוא הצוות שלכם. הניצחונות שלהם הם הניצחונות שלך. פרי עמלם הוא גם פרי מאמציכם.

השנה הזו טומנה בחובה אתגרים מדהימים כמו גם סיפורי ניצחון ייחודיים שרק מצוקה יכולה להביא. לעולם לא נשכח את הבהלה של חלוקת כספים רגע לפני הסגרים לרווקים ומשפחות שנאסר עליהם לצאת לעבודה בשני הסגרים של פסח וסוכות פשוט לא יכלו לקנות אוכל. חווינו תחושה מדהימה של מטרה וחובה – ישראל הייתה זקוקה למה שהיה לנו להציע.

גם נגני פואה שלנו לא לקחו את תפקידם כמובן מאליו בתקופה זו, ועבדו שעות ארוכות ומטורפות בהקלטת מוזיקה עם אמני פואה כמו שילה בן הוד, בירגיטה וקסלר, האחים סחניני ואוון לוין, בין היתר. הם מצידם לא יכלו שלא לחוש את הערכתו של אלוהים כאשר הסטודיו קיבל אישור מיוחד להישאר פתוח במהלך חודשי האביב של הסגר. אחרי הכל, הפולחן הוא חיוני.

לעתים קרובות שנות השפע מניבות פירות בלתי נתפסים, אך הגיזום השנה הוא שהביא את הפוריות לקדמת הבמה עבור מעוז באופן שרק אלוהים יכול לתזמר. צוות זה של "סופר-על" הוא באמת מארג של חיים, שנבנה סביב האג'נדה של מלכותו עבור מעוז – להפוך את המאמינים לחזקים בישראל.

אנו מודים לך על תמיכתך המתמשכת ומתפללים שככל שסיפורך ישתלב בסיפורו של מעוז, תמצא את עצמך באותו מארג של חלומות שהתגשמו על ידי אלוהים.

למען עתידה של ישראל,

ארי ושירה סורקו-רם וקובי ושני פרגוסון