פורסם: נובמבר 1, 2022 | דוחות מעוז ישראל
בדיוק הגעתי לישראל מתוך מחשבה שאשאר לכמה חודשים כדי לעזור לשר ישראלי שיוצא לפגישות בחו"ל.
מכיוון שאני אוהבת שפות, מיד נרשמתי לקורס בעברית. זה היה קצת אחרי מלחמת ששת הימים, והכיתה שלי הייתה מלאה בעולים חדשים, ועוד כמה ערבים שגדלו ביהודה ושומרון, תחת השלטון הירדני. עכשיו הערבים האלה התמודדו עם עולם חדש, ממשלה חדשה ולמדו שפה חדשה.
ממשלת ישראל רצתה שגם התלמידים האלה ילמדו משהו על ההיסטוריה והתרבות של ישראל. הטיול הראשון שלנו שאירחה האוניברסיטה התקיים בט"ו בשבט, החג שבו הישראלים נוטעים עצים. וכך, באותו יום חורף ערפילי בפברואר 1968, הוסעו הכיתה שלנו להרי יהודה שזה עתה שוחררו, שם נטענו כולנו עץ תחת עיניהם המגינות של חיילים ישראלים במרחק מטרים ספורים משם. נטיעת עצים הפכה לחלק מהזהות החדשה של החלוצים היהודים הראשונים.
כמה מהנופים המרהיבים ביותר במדבר הדרומי של ישראל מנוגדים להרים הסלעיים חסרי המים עם רצועות עצים מדהימות. ישראל למדו לנטוע ולגדל עצים, אפילו במדבר.
כאשר יהודים החלו לחזור לארץ הקודש בסוף המאה ה-19, הם מצאו נוף שומם מאוד. עצים ממש לא היו קיימים. כמה ערבים היו נודדים למה שהיה פעם ארץ ישראל, ומתחילים לעבד חלקה, אבל אז היו נכנסים לארץ גם שבטים בדואים נודדים, רוצחים לעתים קרובות את הערבים וגונבים את יבוליהם. לאחר מכן הם יישארו מספיק זמן כדי לרעות את הכבשים והגמלים שלהם עד שהאדמה תהיה שוב חשופה, ואז ימשיכו הלאה מארץ הקודש למרעה חדש.
מאז תחילת המאה העשרים נטע העם היהודי 250,000,000 עצים! הקרן הקיימת לישראל, המופקדת על נטיעת עצים, גאה לציין שישראל היא המדינה היחידה בעולם שסיימה את המאה העשרים עם יותר עצים מאשר בשנת 1900.
החיים כבדואי
השנה החלה הקרן הקיימת לישראל לפנות שטח נוסף במדבר כדי לנטוע עוד חלקת עצים בנגב. אבל הדונמים הבודדים האלה היו אחד הטריגרים שהחלו את התפרקות ממשלת ישראל האחרונה. הכל היה סביב השבטים הבדואים שחיו במדבר.
כשהבדואים ראו את השתילים הם החלו להתפרע, להתעמת עם המשטרה ולגרום נזק לקרונות ואפילו לרכבת. מנהיגת המפלגה הערבית היחידה בממשלת השלטון, רע"ם, איימה לפרוש מהקואליציה אם יינטעו העצים. זה היה מפיל את הממשלה. הנטיעות פסקו.
הבדואים והאדמה
עם קום המדינה חיו בנגב כ-12,000 בדואים. ישראל העניקה לכולם אזרחות ישראלית. לבדואים, לעומת זאת, יש את אחד משיעורי הילודה הגבוהים בעולם בשל ריבוי נשותיהם. ככאלה, הם כבר הוכפלו אקספוננציאלית לכ-300,000.
הממשלה ניסתה במשך שנים להעביר את הבדואים לערים מאורגנות ומוכרות, אך רוב השבטים והמשפחות המורחבות סירבו והתעקשו להישאר במקומם. הם רואים בעבודות הייעור ניסיון למנוע מהם להשתלט על אדמות נוספות של מדינת ישראל. הם רואים בנגב את אדמתם ומאשימים את ממשלת ישראל בניסיון לרוקן את אוכלוסיית הבדואים.
רוב האנשים אינם מודעים לכך שמדבר הנגב מהווה 60% מכלל שטחה של ישראל. בתוך כך, יואל ריבלין, בנו של נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין וראש האגף הממשלתי הבדואי, מסביר כי כדי להגשים את החזון הציוני על ישראל להגן על אדמות המדינה מפני פלישה בלתי חוקית.
עם זאת, ישראל אינה מתעלמת מטענותיהם. כאשר משפחה בדואית טוענת ששטח הוא שלה, היא מוזמנת לבית המשפט ומתבקשת להוכיח את בעלותה. למעשה, 50% מהקרקעות שהקהילות הבדואיות טוענות שהן שלהם, נמצאות כעת בהליכים משפטיים כדי לקבוע את הבעלות. בדרך כלל, אין להם מה להראות, תוך ציטוט "מסורת שבעל פה".
המאפיה והאסלאמיזציה של הבדואים
למרות שהבדואים מפורסמים בהכנסת האורחים ובתרבות החמה שלהם (להתארח באוהל בדואי זו חוויה מדהימה!) הקהילות שלהם חיות על פי חוקי הפוליגמיה המסורתיים שלהם ורצח על רקע כבוד המשפחה. ומכיוון שהבדואים מסרבים להכיר בחוקי מדינת ישראל, הקהילות שלהם נשלטות על ידי אדונים בסגנון המאפיה.
למעלה משליש מהאוכלוסייה הבדואית בנגב מתגוררת בערי פחונים עניות שנבנו ללא תכנון קפדני – ללא בתי ספר, חשמל, ביוב ומים זורמים. העיירות הבלתי מוכרות שלהם - 45 בסך הכל - פזורות ברחבי המדבר. כפולשים, אין להם משטרה או שליטה ממשלתית רשמית.
האיסלאמיסטים הקיצוניים, שראו הזדמנות, חדרו לבדואים האלה. באופן מסורתי, האסלאם מעולם לא היה גורם שכיח בחיי הבדואים, שכן האסלאם מדגיש שהנאמנות חייבת להיות קודם כל לאללה. נאמנותם העיקרית של הבדואים הייתה מאז ומתמיד לשבט. רק בשנים האחרונות זה החל להשתנות כאשר האיסלאמיסטים מצאו קרקע עשירה להרחיב את דת השנאה שלהם כלפי ישראל. המאפיה הבדואית משתלבת באופן מושלם כדי לגרום לכאוס ולהפקרות, ומטילה אימה הן על הבדואים והן על הישראלים היהודים המקומיים בדרום.
אלה מפקדים אלימים שמביאים סמים, סוחרים בנשים מעזה, ובעצם מסיעים יותר נשים לגברים בדואים. התרבות שלהם אכזרית, במיוחד כלפי נשים; 97% מהנשים סבלו שוב ושוב מקרוב משפחה, ולפחות 24% הותקפו מינית. הרוב אומרים שהם מקבלים את זה כגזירה מאלוהים שהם לא יכולים לשנות.
גורמים רשמיים אומרים שאין להם דרך לעצור קבוצה אתנית שמתרגלת את "המסורות" האלה במשך אלפי שנים. בינתיים, המאפיה שלהם הופכת קהילות יהודיות שהיו פעם בטוחות בנגב לשכונות אלימות. חבר כנסת ציין כי אם ישראלים מנסים לטייל בנגב, הם לא יכולים לצאת מרכבם במשך עשר דקות מבלי לחזור לפגז מרוסק של מכונית.
לא מזמן היה קרב יריות בין שבטים בבית החולים האזורי בבאר שבע!
ראש עיריית באר שבע, העיר הגדולה בדרום, אמר כי מדובר בחציית כל הקווים האדומים. לדבריו, "הבדואים הם פצצת זמן מתקתקת. באר שבע היא עיר שנבנתה לצמיחה. אבל בגלל המאהלים הלא חוקיים שמקיפים אותו, הוא לא גדל כמו שצריך. הפצצה הזו מחכה בסבלנות להתפוצץ, אלא אם כן היא תנוטרל עכשיו ולא מחר", הזהיר ראש העיר.
רגבים, עמותה ישראלית להגנה על אדמות המדינה, דרשה באמצעות חוקי הזכות לדעת אם הממשלה מעורבת בתשלומים למאפיה הבדואית. למרבה התדהמה, הם גילו שהממשלה משלמת באופן קבוע מיליוני שקלים לראשי המאפיה המקומית עבור "שירותי אבטחה" לא קיימים לבתי ספר ומבני ציבור. בשורה התחתונה, כספים ממשלתיים שאמורים לשמש לרווחתה ולרווחתה של הקהילה הבדואית מגיעים בסופו של דבר לכיסו של מישהו. אין זה מפתיע שגם חקלאים ועסקים יהודים נדרשים לשלם "דמי חסות" כדי למנוע מהבדואים לגנוב או להרוס את רכושם.
ילידים או נוודים
דילמת הבדואים צדה זה מכבר את עיניהם של ארגונים אנטישמיים בינלאומיים המחפשים הזדמנויות להוכיח שישראל היא מדינת אפרטהייד גזענית. הם קוראים לפעולה על ידי שתדלנות במסדרונות שליטי אירופה, ומקדמים הצגה מוטה ביותר של הנושא הבדואי. הם דורשים שכל אדמה שהבדואים אומרים שהיא שלהם תתקבל על ידי בתי הדין הבינלאומיים, תוך התעלמות מהליכים משפטיים נרחבים בישראל – והתעלמות מהעובדה שהאו"ם הוא זה שהצביע על כך שמדבר הנגב יהיה שייך לישראל ב-1947.
ארגונים אלה החלו לאחרונה לטעון כי הבדואים הם "ילידים" בנגב, וכי פעולותיה של ישראל הן מדיניות של "אפליה גזעית" ו"נישול", וכמובן הטענה הרגילה של "הפרת זכויות אדם".
בישראל דוחים את ההאשמות הללו: "אנחנו לא מגרשים בדואים מישראל. אלה אדמות לאום ויש לנו זכות להגן עליהן למען כל האזרחים". בהגדרה, הבדואים הם עם נוודי שנדד ברחבי המזרח התיכון במשך אלפי שנים. פשוט אי אפשר להיות נוודים וילידים בו זמנית. יתר על כן, איש אינו מחשיב את הבדואים החיים במצרים, ירדן או סעודיה כילידים. רק כפי שמתאים, בישראל.
ארגון רגבים מזהיר: "הפחד הכי גדול שלנו הוא שמדינת ישראל הקימה מדינה בתוך מדינה. הבדואים האלה לא משלמים מסים, אין להם כתובות מתאימות; אנשים חיים מחוץ לרשת ולא נותנים דין וחשבון על פי החוק". אבל כאזרחים ישראלים, יש להם זכויות חוקיות לרווחה ולשירותים חברתיים אחרים!
יואל ריבלין מבהיר: "התכנון בנגב לא יכול להיות בדלני ולשרת אוכלוסייה אחת בלבד. צריך לקדם קבוצות אחרות לצד הבדואים. או שיהיו פה קהילות יהודיות בעוד כמה שנים, או הזנחה, זיהום ואשפה, כמו שכבר קורה".
ובכל זאת, גם אנשי הימין הקיצוני ביותר מבינים שהבדואים זקוקים לתשומת לב רבה ולעבודה קשה. אמר חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. "יש לעודד את האוכלוסייה הבדואית לגור בערים, לרכוש השכלה פורמלית ולהצטרף למעגל העבודה". אלא שבעוד המדינה השקיעה בכמה תוכניות חומש עבור הבדואים, דבר לא יצא מהן, בגלל חוסר שיתוף פעולה מצד הבדואים.
למרבה המזל, למרות שישראל התקשתה למצוא דרך להתמודד עם המורכבות של החברה הבדואית, הצגת הבשורה לקבוצת אנשים זו הנשלטת על ידי האסלאם מוכיחה את עצמה כפורייה. זה קורה לאט, כי למי שנכנס ליישובים הבדואים מבחוץ צריך לקחת זמן לבנות אמון. הם עושים זאת תוך סיכון חייהם, שכן אנו יודעים שהאיסלאם אינו מתייחס בעין יפה לאלה שעוזבים את שורותיו – או לאלה המסייעים ביציאה. אבל כל עוד יש לאלוהי ישראל שליחים שמוכנים ללכת, האמת שלו תגיע לכל עיר, עיר ואוהל בישראל.
