לשחרר את עזה

יש שריף חדש בעיר - והוא רוצה לפתור את הסכסוך המורכב והבלתי פתיר בהיסטוריה המודרנית. הסכסוך הזה התנגד לפתרון במשך עשרות שנים למרות שמדינות ומנהיגים רבים פעלו לפתור אותו. האם ניתן לפתור את זה? אף אחד לא יודע.

היום הנורא ה-7 באוקטובר שבו תקף חמאס באכזריות את ישראל מתוך כוונה ברורה להסב כאב ונזקים רבים ככל האפשר, יהיה לעד חרב בלבם של אלפי ישראלים שאיבדו משפחה, חברים ושכנים בטבח. החזרת בני הערובה בשנה וחצי האחרונות מעזה הייתה איטית עד כאב, בעיקר טפטוף פה ושם - ובכל פעם בתמורה למאות מחבלים רוצחים.

מפגשים של בני ערובה עם משפחותיהם הם התנגשות של שמחה מהולה בכאב כאשר בני ערובה לומדים על יקיריהם שלא שרדו. התהליך נמשך, וההמתנה הופכת קשה יותר ויותר. על פי ההערכות, רוב בני הערובה שנותרו כבר מתים. ועדיין, ישראל תשחרר עוד מאות מחבלים חיים כדי להחזיר אותם הביתה.

עם לב שבוי בעזה, ישראל נותרה אומה בטראומה. אבלים מפגינים ברחובות ובכנסת, צועקים על ילדיהם הנעדרים, הוריהם וסביהם שמתים לאט לאט מרעב, או שוכבים מתים באיזו מנהרה. הכובד הרגשי הוא מעבר לתיאור. אם תבקרו בארץ, תגלו שגם מילים מכשילות אתכם - מעמקי האומללות גוברים מעבר לשפה.

לתקשורת השמאלנית בישראל יש אג'נדה משלה. היא דורשת מראש הממשלה בנימין נתניהו לסיים את המלחמה היום, לא משנה מה המחיר. הוא חייב לנהל משא ומתן עם חמאס כדי להחזיר את כל בני הערובה. הַיוֹם! "תנו לחמאס להמשיך לשלוט בעזה לעת עתה", הם אומרים. "אם אנחנו אומה מוסרית, העדיפות שלנו חייבת להיות להחזיר כל אחד מבני הערובה ללא קשר להקרבה".

בתוך כל התסכול, אנשים מחפשים פתרון. כיצד נתייחס למצב המתמשך לאחר המלחמה? מי ישלוט בעזה? האם ביבי ידאג שהפלסטינים יקבלו מספיק מזון ואספקה? "מה הפתרון שלך, בנימין נתניהו? למה אין לך פתרון?"

מה הבעיה ?

הבעיה היא שאין פתרון מחוץ לאלוהים. אנשים רבים חושבים שהמאבק הוא פשוט על אדמה, זהות והזכות לשלטון עצמי. אבל האמת הרבה יותר פשוטה. צד אחד רוצה את השני מת והצד השני רוצה להישאר בחיים. אם הפלסטינים היו רוצים מדינה, הייתה להם כזו עד עכשיו. רוב האנשים לא זוכרים שישראל הציעה פעמים רבות מדינה פלסטינית. כן, פתרון שתי מדינות עם מזרח ירושלים כבירתה! בכל פעם ההצעה נדחתה.

הסיבות הן רבות, אבל הנה כמה. ראשית, קבלת מדינה פלסטינית תסמן את סיומו של עידן האשמה-ישראל-בכל ותחילת לקיחת אחריות על כמה מיליוני ערבים המזדהים כפלסטינים. לבנות אומה משלך זה הרבה יותר קשה מאשר לנסות להרוס את זה של מישהו אחר.

שנית, למרות העוני המחפיר של הפלסטינים, מנהיגים פלסטינים כולם מיליונרים ומיליארדרים - כן עם B. זה לבדו אמור להגיד לך איך המשחק מתנהל. מציאת פתרון פירושה הפסקת זרם ה"מימון חבל" שזורם מרחבי העולם. אפילו עכשיו מנהיגי העולם נפגשים כדי להרכיב את המיליארדים שיידרשו כדי לבנות מחדש את עזה! ובשביל מה? כולנו יודעים שההגדרה של אי שפיות היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות.

עד כה, חמאס נשאר בשלטון ואומר בגלוי שהם פשוט רוצים להתכונן ל-7 באוקטובר נוסף - רק גדול וטוב יותר. במלחמה זו לבדה נאלצו מאות אלפי אנשים משני הצדדים להתפנות מבתיהם במשך יותר משנה. קצת יותר מ-2,000 אזרחים וחיילים ישראלים נהרגו ועוד אלפי נפצעו. בעזה קשה לאמת את המספרים המשוערים של יותר מ-45,000 פלסטינים הרוגים, כאשר לפחות מחציתם הם טרוריסטים, ועוד 100,000 פצועים, מכיוון שחמאס אינו מבדיל בין אזרחים לטרוריסטים. יתרה מזאת, הם מציבים באופן קבוע אנשים בדרכי פגיעה כמגנים אנושיים ומתועדים יורים באנשים שלהם. ללא קשר לפרטים, עלות החיים הייתה גבוהה.

נשיא חדש. תוכנית חדשה.

בחודש האחרון העולם היה בהלם כאשר הם עדים סוף סוף לעינויים של חמאס כאשר שלושה בני ערובה מורעבים מוקפים במחבלים רעולי פנים הוצעדו על במה מאולתרת. בן ערובה אחד, אלי שרעבי, אף נאלץ לפנות לקהל ולהשתתף בשמחתו על כך שהוא יתאחד בקרוב עם אשתו ובתו - למרות העובדה שחמאס ידע שהם עינו ורצחו אותן באכזריות ב-7 באוקטובר.

נשיא ארה"ב החדש בהה בתמונות של בני הערובה הכחושים שנקטפו מהמנהרות של חמאס. על כך, הוא הכריז בבוטות: "הם במצב ממש גרוע; הם זכו ליחס אכזרי, נורא. הם נראים כאילו גילו 25 שנים; הם ממש נראים כמו תמונות ישנות של ניצולי שואה. אני לא יודע כמה עוד אנחנו יכולים לקחת את זה".

התוכנית - עשור או יותר לניקוי

כמה ימים לפני האירוע הזה הזמין טראמפ את ראש הממשלה בנימין נתניהו לבית הלבן. זה היה אז שהוא הטיל פצצה שממש הרעידה את העולם.

טראמפ הכריז שיש לו פתרון לביצה בעזה. הוא ירכוש את עזה, או אולי פשוט ישתלט עליה ויקבל את השליטה. הוא לא יזדקק לחיילים אמריקאים בעזה. הוא גם לא יצטרך להוציא כספי מיסים אמריקאיים, שכן הוא היה מרכיב ומארגן קונסורציום של מפעלי בנייה מסחריים גדולים.

התוכנית שלו תהיה לבנות מגה-עיר גדולה כמו סינגפור או דובאי. גן עדן לאורך הים התיכון. כפי שאמר מייק האקבי, השגריר החדש בישראל, "אני חושב שנראה משהו בפרופורציה תנ"כית יקרה עם המנהיגות שלו במזרח התיכון".

כדי לתת קצת פרספקטיבה על גודל המלחמה הזו - שני שלישים מכל המבנים בעזה נהרסים. הבנק העולמי העריך נזק של 18.5 מיליארד דולר. האו"ם מעריך שהמלחמה זרקה את עזה בלמעלה מ-50 מיליון טונות של הריסות. עם למעלה מ-100 משאיות שעובדות במשרה מלאה, פינוי הכל ייקח יותר מ-15 שנים. יכול להיות יותר!

האזור כולו אינו יציב באופן מעורער עם מנהרות ענקיות בכל דרגות הנזק וחללים תת-קרקעיים שבוודאי יקרסו אם ייבנו מעליהם מבנים חדשים. והכי חשוב, אם חמאס יישאר בשלטון, צינורות המלט והמתכת וחומרי הבנייה האחרים שנשלחו על ידי מדינות רחומות יופנו בוודאות - לא לבתים, אלא לעוד מנהרות ורקטות, שיתדלקו את מעגל ההרס במקום שיקום.

תוכנית 2 של טראמפ: לוח נקי (וריק).

מתוך הבנה שגידול משפחות בהריסות במשך שנים אינו אופציה הומאנית, טראמפ הציע פינוי מרצון של 1.7 מיליון תושבי עזה לאדמות אחרות. הוא הרגיש בטוח שאזרחים יאמצו בסופו של דבר את ההזדמנות הזו, כי מי ירצה לחיות במזבלה של הריסה?

אפשר לטעון, התוכנית היא ממקור תנ"כי - הוצאת עם בעייתי מהארץ בה הוא חי ולתת לארץ לנוח - בדיוק כמו שעשה אלוהים עם ישראל. עד שעזה תיבנה מחדש, התקווה היא שהפלסטינים היו מוצאים חיים טובים יותר הרחק מזהות של עם קורבן שצריך לרצוח אנשים אחרים כדי שיהיה להם בית.

העולם מתפוצץ

כפי שאתם יכולים לדמיין, העולם המוסלמי, יחד עם כל חבריו בעולם המערבי והאו"ם התפוצצו בזעם גדול! "זהו רצח עם מסיבי אמיתי!" הם קראו, "פשע נגד האנושות!" מצרים וקטאר נפגשות, מחפשות בזעם אחר פתרון אחר - כמו הכנסת הרשות הפלסטינית להשתלט ולהשאיר את הפלסטינים בעזה בכל מחיר. הם אפילו הצהירו שהם יכולים לנקות בשבריר מהזמן - עדיין שנים רבות.

אבל, למה המהומה? אחרי הכל, בעשור האחרון לערך, מיליונים רבים של מוסלמים היגרו למדינות רבות. טורקיה קיבלה 3.5 מיליון פליטים סורים. לבנון קלטה 1.5 מיליון פליטים סורים. ירדן קלטה 1.3 מיליון סורים. מצרים סיפקה מקלט ל-500,000 פליטים סורים. ב-50 השנים האחרונות קלטה אירופה כ-15 מיליון ערבים.

למה ההתנגדות הפתאומית? למה שהעולם ידרוש מהפלסטינים להישאר במקום? בהריסות. באוהלים. ללא חשמל ומים במקומות רבים.

שתי סיבות.

ראשית, עמוק בפנים, מוסלמים אדוקים עדיין מאמינים מבחינה תיאולוגית שישראל לא צריכה להתקיים. אם רק מסיבה זו, הפלסטינים חייבים להישאר בעזה כדי לשמור על החזון לפלסטין בחיים.

שנית, הפלסטינים מהווים איום היסטורי על האומה המארחת שלהם, לא רק על ישראל. המשמעות היא ששחרור מיליוני פלסטינים לכל מדינה במזרח התיכון עלול לערער אותה מהר מאוד. זו לא רק תיאוריה. זו היסטוריה עדכנית.

המכשול הגדול

בחירת היעד הראשונה של טראמפ להגירה פלסטינית תהיה בירדן ובמצרים. זה המקום שבו התוכנית פוגעת משמעותית. יעד הפינוי קרוב מדי. לשלוח פלסטינים לירדן או למצרים פירושו להשאיר אותם בגבולות ישראל שלנו.

נכון שרבים מהערבים הפלסטינים של היום הם במקור מירדן וממצרים, אבל עם השנים, התרבות שלהם התפתחה לישות נפרדת ומסוכנת מאוד. לעולם אסור להעביר פלסטינים לירדן או למצרים. לְעוֹלָם לֹא. מדינות אלו כבר נלחמות בחוסר יציבות חמור.

הן מצרים והן ירדן מאובנות מכך שהג'יהאדיסטים הללו, כולל אזרחים רדיקליים, יתיישבו בארצם. לפני קצת יותר מעשור, נשיא מצרים א-סיסי למעשה ביצע הפיכה כדי להפיל את נשיא האחים המוסלמים הימין הקיצוני, מוחמד מורסי, שתכנן להפוך את השריעה לחוק הארץ. האחים המוסלמים היו נקודת השיגור של חמאס. לא-סיסי יש מעט אהבה לכל פעילות פרו-חמאס.

עוד לפני שירדן הוצפה לאחרונה בפליטים סורים, ניתן היה לתאר את הממלכה כמתנודדת תמידית. לפני עשרות שנים, גם מלך ירדן חוסיין נאלץ להגיב בהתקפה צבאית בקנה מידה מלא נגד פלסטינים כאשר ערפאת ניסה להרוג את המלך ב-1970. אלפים נהרגו ופלסטינים נמלטו ללבנון. הפלסטינים הביאו איתם את תרבות המלחמה שלהם ולבנון, הידועה בתור שווייץ של המזרח התיכון, התמוססה למלחמת אזרחים.

יו"ר משרד החוץ של כנסת ישראל, יולי אדלשטיין, מודאג מאוד מתוכניתו של דונלד טראמפ: "צריך להפנות את ההגירה מעזה למדינות רחוקות יותר", אמר. "ישראל לא מעוניינת להכפיף את מדינות הגבול [כמו ירדן ומצרים] לתהליך שעברה לבנון" [מלחמה הרת אסון בת 15 שנים עם פלישת הפלסטינים של ערפאת, שממנה לבנון טרם התאוששה] - "בטח לא כאלה שיש לנו איתן הסכם שלום מוצק". [ירדן ומצרים]

שינוי בפרופורציות המקראיות

ברמה המעשית, כעת, לאחר שהרעיון של פינוי המקום נזרק לשם, זו באמת האפשרות הישימה היחידה שהונחה. אפילו כפרים ישראלים שהותקפו ליד עזה פונו מכיוון שהם לא ראויים למגורים. שיקום דרום ישראל ייקח שנים, אך מכיוון שבעזה המנהרות ותשתיות הטרור כוללות מחסני נשק שלא נתגלו, ההערכה היא שייקח שנים רבות להכין את הקרקע לבנייה מחדש. אפילו שגריר איחוד האמירויות בארה"ב אמר שהוא לא רואה אלטרנטיבה לתוכנית של טראמפ בעזה.

אולי טראמפ לא מתכוון לפנות את עזה. אולי האיום שלו נועד להיות הצעת הפתיחה במשא ומתן להסרת חמאס מהשלטון. למעשה, בתוך ימים מהצהרת טראמפ, מדינות ערב הסמוכות נפגשו כדי לתכנן סיעור מוחות על אפשרויות שלא הוצעו קודם לכן. אפילו חמאס לעג במשך כמה ימים, אבל אז הציע לעזוב את עזה, "למען העם". לא שאנחנו סומכים על כוונותיהם. טרוריסטים איסלאמיים מפורסמים בכך שהם משנים את ההודעות שלהם תוך שמירה על אותה משימה. אבל נראה שהמזרח התיכון מבין את המסר מטראמפ, "אם לא תתקן את זה, אני אעשה זאת".

במישור הרוחני וההיסטורי, אנו יכולים להתבונן בכתובים ולראות תקופות שבהן אפילו סולקו ישראל מהארץ בגלל שהם הפכו כל כך מושחתים. חזרתם לארץ בימי נחמיה הלכה יד ביד עם חזרתם אל דרכי ה'.

מבחינה היסטורית, קבוצות אנשים אחרות באזור שמרדו נגד תוכנית אלוהים הושמדו כליל - לפעמים על ידי הצבא הישראלי, לפעמים על טבעי על ידי אלוהים עצמו.

המשמעות של זה היא שגלות של פלסטינים כיום היא מעשה של רחמים. יש הרבה מדינות מוסלמיות ברחבי העולם שיש להן אותה שפה, אותה תרבות, אוכל ודת דומים. זו הזדמנות של פעם בחיים שמציעה תקווה שבמסגרת אחרת יוכלו הערבים הפלסטינים להקים משפחה, לעבוד בעבודות רגילות ולצאת מרעלים מתרבות המוות שלהם.

חברות רגילות לא מתקשרות הביתה כדי לספר להורים גאים על אונס ועינוי ורצח בשביל הכיף. לעת עתה, הפלסטינים בעזה אינם יודעים יותר מחיים של שנאה וקורבנות. מעטים האנשים שדוגלים בפלסטינים מבינים כיצד השנאה הזו מולידה אלימות והתעללות בקהילות הערביות הללו.

אז עכשיו כשאפשרויות אמיתיות עומדות על הפרק הגיע הזמן שגוף המאמינים יתפלל ש:

1. אלוהים יפנה את ליבם של מנהיגי העולם להכיר בכך שהתרבות המרושעת, האכזרית והפרועה של הפלסטינים הרסנית לישראל, למדינות הסובבות אותה ובסופו של דבר לעולם החופשי.

2. אלוהים יספק מקום לפלסטינים לחיות בו (באופן אידיאלי בו יהיה להם החופש לפגוש את הבשורה!)

נס כזה יהיה ברמה עם קריעת ים סוף. אבל זו לא תהיה הפעם הראשונה שאלוהים מציל קבוצת אנשים שלמה משעבוד, ונותן להם הזדמנות נוספת. השנים הקרובות עשויות לדרוש התאמות מסיביות כאשר מנהיגי העולם ינסו לפתור את המצב בעזה. עם זאת, התקווה שלנו היא שאיך שזה ייראה, זה לא יהיה עוד סיבוב של אותו הדבר.