פורסם: נובמבר 1, 2023 | דוחות מעוז ישראל
בתמונה למעלה:
חיילים ישראלים נלחמים ביותר מ-1,500 מחבלי חמאס ומכבים שריפות שחמאס הצית במאות כפרים בדרום ישראל במתקפת פתע ב-7 באוקטובר. יותר מ-1,400 גברים, נשים וילדים נרצחו באכזריות ויותר מ-200 עדיין שבויים בעזה. (פלאש 90/יונתן סינדל)
יום שבת ה-7 באוקטובר נחשב ליום הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל, אבל לא בתולדות העם לדורותיו. עובדה זאת מלמדת רבות על הקשיים שאיתם אנחנו מתמודדים שלנו בארץ.
כבר ארבעים שנה שאיגרת העדכון של "מעוז" עוברת להדפסה באמצע החודש כך שתספיק להגיע לבתים בראשית החודש הבא. אבל אני יושבת כאן, אמצע החודש, שבוע לאחר שהמלחמה הזאת פרצה – ואין לי מילים.
מלחמות אינן זרות לי. זאת המלחמה הרביעית שלי בארץ, בלי לכלול את המבצעים הצבאיים שנראה שמתרחשים בכל שנה-שנתיים. גדלתי עם פרסומות טלוויזיה המלמדות איך להתרחק מחפץ חשוד כי אולי יש בו חומר נפץ. אזעקות צבע אדום בגלל טילים מעזה, מלבנון או עיראק הן הטבע השני שלי.
הפעם זה אחרת. הפעם זה כואב מאוד. בני עמי לא סתם מתו, הם אפילו לא סתם נרצחו. הם נטבחו. הם עונו ואחר כך הושלכו לערמות ונשרפו חיים. ואם גורלם היה רע עוד יותר, היו ששרדו ונלקחו לעזה עם יותר ממאתיים שבויים אחרים.
כל ישראלי, יהודי או ערבי שדיברתי איתו מכיר מישהו עם סיפורי זוועה מהמלחמה. והסיפורים רק התחילו.
חשבתי זמן רב איך להעביר את החוויה הזאת במילים בלי להעביר את הטראומה שהארץ שלי עוברת, ואינני יודעת איך לעשות זאת. בכאב רב סיננו אין-ספור תמונות, חסכנו מכם את הקשות ביותר והיינו רוצים להראות לכם עוד.
אם תמונה שווה אלף מילים, התמונות והסרטים מאז ה-7 באוקטובר הם מיליון זעקות של אומה המתחננת לרשות להגן על עצמה, זעקה ישובים שנמחקו, של שושלות משפחתיות שאבדו לגמרי, ושל שיעור היסטוריה שהעולם סיפר לעצמו שהוא כבר יודע.
פלאש 90/אדי ישראל
מתנדבים אזרחיים של זקא אוספים את גופות הנרצחים של המשפחות הישראליות מתוך הריסות הבתים המופצצים והשרופים
אבל כפול:
הזמרת שי-לי ובתה בת החודש שרדו אחרי 27 שעות זוועה. היא מתאבלת פעמיים. קודם על אובדן בעלה שנלחם במחבלים כדי לאפשר להן לברוח ונרצח. ושנית, כשנודע לה שהזרע שנשאב ממנו לא יוכל להעניק לה את שלושת הילדים שהם חלמו עליהם כי גופו שכב בשמש זמן רב מדי.
אינסטגרם
Instagram/mako
ייסורים של אב
אב שמע שבתו בת השמונה, שלנה אצל חברה בדרום הארץ, נמנית עם הנרצחים. הוא הגיב בזעקת שבר ובקריאת שמחה ואמר: "פחדתי ממה שהיה קורה לה לו היו לוקחים אותה לעזה. המוות במקרה כזה הוא ברכה".
טיסות מלאות לוחמים השבים הביתה
לא היו מספיק מקומות בטיסת אל על מבנגקוק לארץ בגלל לכל הלוחמים ששבו לארץ. אחרי שכולם התיישבו על כיסאות, הדיילים הושיבו אנשים במקומות פנויים על הרצפה. יוסי טגורי העלה רשומה לטוויטר שבה כתב: "יש מדינות שלא מצליחות להשאיר את הגברים בארץ בשעת מלחמה בעוד בישראל כולם רוצים לחזור ולכן יש בעיה להחזיר את כולם".
אינסטגרם
חדשות ערוץ 12/סעיף 27א
מוכנות לקרב
מפקדי צה"ל משוחחים עם יחידה בחיל האוויר לפני משימה. "כולנו כועסים אבל אסור לנו להילחם מתוך זעם. נילחם כמו אריות אבל אסור לנו להיות חיות כמוהם, אנחנו חייבים להישאר בני אדם".
יחד עד הסוף
כל בני משפחת קוץ נמנו רשמית עם הנעדרים עד שהתגלו מתים בביתם, חבוקים יחד במיטה.
פייסבוק
החזית הצפונית
מטולה הוכרזה שטח צבאי סגור וערים קרובות פונו במסגרת המאמצים של צה"ל לנהל חזית לחימה שנייה בצפון עם חיזבאללה.
פלאש 90/תומר נוברג
מחבל משוחרר מנהיג את חמאס
באוקטובר לפני 12 שנה שוחרר גלעד שליט תמורת יותר מאלף אסירים. אחד האסירים האלה הוא יחיא סינוואר, המוביל את החמאס במלחמה הזאת נגד ישראל. הוא איננו מופיע בציבור בלי שומרי ראש המגנים עליו וילדים לפניו המשמשים מגן אנושי. יש לציין שהוא עינה ורצח באכזריות אנשים מבני עמו שהתנגדו לו.
פלאש 90/אטי מוחמד
Getty/Mahmoud Khaled
סגירת הגבולות
מצרים מציבה מכשולי בטון כדי לחסום את המעבר מעזה. המעבר נפתח מאז כדי לאפשר כניסה למשאיות עם סיוע הומניטרי ויציאה של אנשים עם דרכונים זרים. מנהיגי העולם הציעו לשלם למצרים לקבל את תושבי עזה אבל מצרים מסרבת ומציינת את האופי ההרסני של התרבות בעזה.
שיגורים כושלים ברצועת עזה
דובר צה"ל הראה מיקומים של יותר מ-450 שיגורים כושלים שבהם הטילים פגעו בעזה מאז ראשית המלחמה.
חדשות ערוץ 12/סעיף 27א
ההפצצה שמעולם לא הייתה על בית החולים
כחמש מאות פלסטינים נהרגו מפגיעת טיל בבית חולים בעזה. החמאס והתקשורת הבין-לאומית האשימו את ישראל עוד לפני שנערכה חקירה. ברחבי העולם פרצו מהומות נגד ישראל ולמחרת "הגיב" החמאס והפציץ את בית החולים ברזילי, שם הרס את המסדרון מחוץ למחלקת יולדות. כעבור שעות ספורות נמצאו ראיות ושיחה מוקלטת בין לוחמי חמאס המוכיחות שהפיצוץ נגרם בגלל שיגור כושל של טיל של הג'יהאד האסלאמי. הטוויסט המוזר בסיפור הוא שבסופו של דבר, התמונות הראו שהטיל פגע במגרש חניה ולא פגע בבית החולים בכלל, ולא שמענו עוד דבר על "500 פלסטינים מתים". בתגובה צייץ שגריר ישראל בהודו: "לפלסטינים יש יכולת מדהימה לחדור ל-30 יישובים ישראלים, לרצוח יותר מ-1400 ישראלים, לחטוף יותר מ-200, לשגר יותר מ-7000 טילים אל עבר אזרחים ישראליים ועדיין לשחק את תפקיד הקורבן".
פלאש 90/אטי מוחמד
הילדים בעזה סופגים אידיאולוגיה מרעילה
בזמן שהחמאס מצלם תמונות יפות כמו אלה בעצרת בעזה, ישראל נאבקת בהשלכות המוסריות של מלחמה באידיאולוגיה רצחנית המשפיעה גם על אזרחים. החמאס שמח לאיד: "ישראל איננה יכולה לנצח אותנו כי הישראלים אוהבים את החיים ואנחנו מייחלים למוות".
ארבעה דגלים
הורים ישראלים מציגים את ארבעת הדגלים של היחידות הצבאיות של ארבעת ילדיהם שיצאו למלחמה.
מעוז ישראל מדיה
אינסטגרם
אסון בגן
התמונה הזאת צולמה בחגיגה בגן בניר עוז לפני חודשים ספורים. כל מי שנראה בתמונה הזאת נפצע, נרצח או נחטף.
ההריסות באחד מחדרי הילדים מהטבח בקיבוץ ניר עוז
פלאש 90/אריק מרמור
משאית שלעולם לא אשכח
פייסבוק
חייל המילואים יוסף דוידסון מצלם את חלקה החיצוני של משאית קירור המשמשת בדרך כלל להובלת שוקו. כל משאית הביאה כ-40 גופות מהטבח לזיהוי. מימין: פנים המשאית מלא בגופות.
התלבטנו ארוכות כיצד לספר על אירועי השבת ה-7 באוקטובר. לא רצינו לתת לעורר בכם סיוטים וגם לא רצינו למנוע מכם מידע כי חשוב שתבינו את חומרת האירוע. העולם יכעס אבל אין לנו ברירה. אי אפשר לאפשר לחמאס להמשיך להתקיים לאורך הגבול שלנו.
להלן דבריו של חייל המילואים יוסף דוידסון שהתפרסם בפייסבוק:
בסיס צבאי שורה, יום ראשון בבוקר ה-18 באוקטובר.
אנחנו מגיעים לבסיס לסירחון המוות. זה ריח של מחנה ריכוז. אנחנו מתודרכים ונותנים לנו ביגוד מגן כדי להגיע לעבודה.
התאמנתי במשך שנים לעבד מצבים של שרידי קורבנות מכל הסוגים. שום דבר לא מכין אותי לזוועה הזאת שתיחרט בזיכרוני לנצח. אין זו טבילת אש; זוהי צלילה ארוכה לתוך התופת.
משאית קירור ענקית מגיעה עם פרסומת לשוקו בצד. מהסוג ששתינו כשהיינו ילדים. צחנת צונאמי של מוות מכה בנו.
אנחנו לא חושבים; אנחנו פשוט פועלים. הבחור הקרוב ביותר לדלת מרים בקהות חושים תיק גוף אחר תיק גוף וצועק לחבריו מלמטה, "זהירות, זה הראש... הנה הרגליים..."
גוף אחר גוף. זה אף פעם לא נגמר. 40 גופות במשאית הראשונה, ואחר כך משאית אחר משאית...
משאית אחת לא אשכח לעולם. המשאית מקיבוץ ניר עוז.
משאית ארוכה מלאה באנשים שגופותיהם נאספו על ידי אנשינו בזמן שמחבלים עדיין היו שם - בעוד רקטות עדיין נורו מעלינו. משפחות שלמות בסדינים ושטיחים מבתיהן.
אני נכנס למשאית ורואה רגל קטנה של ילדה בת ארבע. זה כל כך מתוק. אני לא מעכל את מה שאני רואה. הרמתי אותה לאט, נזהרת עם הראש. נזהרת כשאני מרימה את גופה הקטן וחסר החיים.
השמיכה מחליקה ופניו השלוות של מלאך מגיחות מבפנים. פעוטה עדיין בכותונת הלילה של מיקי מאוס.
אני מורידה אותה לאט וצועקת "ילדה בת ארבע. תיזהרי, תיזהר מהראש שלה!" כולם נזהרים. כולם עושים הכל ביראת ה'. זה סיוט. סרט אימה.
ואז מגיע אחיה – ילד בן שנתיים עם שיער בלונדיני יפהפה. ואז אחותה ... אחר כך אנחנו שולפים את אבא שלהם, גבר יפה תואר וגדול. כנראה גם הוצאנו את האמא, אבל לא יכולתי לדעת.
חילצנו גופות של זרים ומקומיים שעדיין היו קשורים אליהם נשק ותחמושת...
הלב שלנו שבור, מרוסק. בכל שנייה הלב עלול להתפורר, אבל חייבים להמשיך.
זה לא נגמר... עשר משאיות כאלה.
אנחנו הולכים לישון ב-5:00 בבוקר. אנחנו פשוט מתמוטטים על המדרכה בחוץ כי למי אכפת איפה אנחנו שוכבים. הגוף שלנו רועד והעיניים שלנו לא נעצמות. הם כל כך נפוחים מדמעות. זה היה רק היום הראשון.
ב-7:00 בבוקר אנחנו קמים – והולכים שוב: אימה עוקבת אחרי אימה.
פציעות חודרות של סכיני גרזן, ראשים מנופצים ומרוסקים מפטישים, פנים וגופות עם חורים צרובים בתוכם.
בנות עם לק שתואם את בגדיהן עם סירחון שמציף את החושים. אנחנו מנסים הכל כדי לחסום את הריח, אבל שום דבר לא עוזר. אנו מרגישים את מלאך המוות מרחף באוויר...
בכל יום, מצבה של משאית הגופות הבאה מחמיר. הם הופכים כחולים או לבנים ועורם מתחיל להתקלף.
קשה להבין מי ומה אנחנו רואים.
יש אנשים מושחרים לחלוטין. אי אפשר להבדיל אם זה גבר או אישה. רקמות ועור מתקלפים והם נדבקים לכפפות שלנו.
איך נטפל בשרידים כדי שנוכל להחזיר כמה שיותר מהם למשפחותיהם הזועקות מלב הווייתם... מחכים לאותה פיסה מזוהה שתאשר להם שהגופה הזו הייתה יקירם?
אנשי מקצוע בינינו שהיו אומרים שהם ראו הכל לפני כן – הם מתפרקים... מייללים ממעמקי נשמתם... רצים החוצה להקיא...
האומה שלנו עדה לזוועות שראינו רק בימים אפלים ומרושעים של פעם. לא חשבנו שנגיע לזה שוב. . .
ובכל זאת, הנה אנחנו. אבל אני אגיד משהו בתוך הזוועה הזאת.
עם ישראל חי!!! נעבור את זה ונרים שוב את הראש למעלה.
קרן חירום לסיוע למלחמה
