הנהיג את הפולחן, הנהיג את העולם

עבור ישראלים, העובדה שמדענים ומהנדסים בונים מכונות ותהליכים טכניים חדשים ומדהימים שמשפרים את חייהם של אנשים בכל רחבי העולם היא מקור גאווה עצום. לפני כמה עשורים, כמה מיליוני אנשים שלא היה להם מקום לקרוא לו בית, מוצאים כעת תרופות וטיפולים למחלות ועוזרים לתרבויות נאבקות ברחבי העולם. יש בנו משהו כעם שמוצא סיפוק עמוק בברכת אחרים, אפילו, או אולי במיוחד, בברכת תרבויות שלא אוהבות אותנו כלל.

אך בעוד ש"מנהיגותה" של ישראל בתחומי הרפואה והטכנולוגיה זוכה להכרה רבה בזירה העולמית, תרומתה לעולם המוזיקה לרוב מתעלמת. בשנות ה-70 זכתה ישראל פעמיים במקום הראשון במה שהפך לתחרות השירה הגדולה והוותיקה בעולם (אם כי אמריקאים רבים מעולם לא שמעו עליה) - האירוויזיון. עם זאת, העובדה שהם זכו אינה חשובה יותר מהשירים שהביאו אותם לניצחון. השיר משנת 1978 שישראל שלחה לייצג את האומה נקרא "אבניבי". הפזמון "אבניבי אבוהבב אבוטובך", שנכתב במקור עבור ילדים, הוא פשוט המשפט "אני אוהב אותך" (אני אוהב אותך) בצורה ילדים מצחיקה שמוסיפה את הצליל "ב" אחרי כל הברה. בשנה שלאחר מכן הגישה ישראל את השיר הזוכה השני שלה בשם "הללויה", שיר הכרת תודה על דברים רבים בחיים שמסתיים ב"הללויה על כל מה שקרה, ועל כל מה שעוד יקרה - הללויה!"

במשך עשרות שנים, נראה היה שתרבות ישראל משתוקקת להיות "כמו כל שאר העמים". האמנויות מילאו תפקיד בתהליך זה, כאשר אמני ישראל הפיקו שירים, סרטים, ספרים ומחזות שהיללו את הרשע. כמקובל בישראל, ברגע שהם הולכים בכיוון מסוים, הם בסופו של דבר מובילים את הדרך. הפעם הבאה שישראל תזכה באירוויזיון הייתה עשרים שנה מאוחר יותר, כאשר שלחו זמרת טרנסקסואלית בשם דנה אינטרנשיונל שניצחה עם השיר "Diva" שחגג נשים כאלות חושניות.

השינוי לא התרחש בן לילה, אך הירידה הייתה יציבה ועקבית, והשפיעה על מגוון תחומים בחברה הישראלית. בין הבעיות החברתיות הרגילות, ישראל בלטה בתחומים כמו שחיתות פוליטית, והפכה לדמוקרטיה הראשונה ששלחה לכלא גם נשיא לשעבר וגם ראש ממשלה לשעבר (ובכירים אחרים בממשלה) בגין פשעים כמו שוחד ואונס. כדי שלא יישארו חסרי משמעות, גם מנהיגי עסקים ישראלים עלו לכותרות עם פעילות בלתי חוקית, הן בתוך המדינה והן בעולם.

לא משנה מה, ישראל נועדה להוביל. זה פשוט לא היה אמור להיות ככה.

כאשר בני ישראל החלו את מסעם של הפיכתם מעבדים לנציגי אלוהים עלי אדמות, ניתנו להם הוראות כיצד לחיות כאור לגויים. אבל זמנם במדבר לא היה רק עניין של לימוד הכללים. זה היה גם עניין של העצמה ללכת אחריהם. כאן נכנס לתמונה עבודת הקודש.

עם של נוכחות

כשחושבים על יהודים כיום, סביר להניח שדמיינו תמונות של שופרות, טליתות, חנוכה ומצות. אבל כאשר אלוהים קרא לבני ישראל להיות אור לגויים, הוא לא הטיל עליהם את המשימה לחלוק דעות לעולם על הדרכים הטובות ביותר לשמור כשרות. הוא הטיל עליהם את המשימה להיות עם שאליו גויים יוכלו לבוא ולחוות את הכוח החזק ביותר ביקום. הוא קרא להם להיות עם הנושא עמו את נוכחותו של אלוהים חי. וכפי שה' יושב על שבחי עמו - הם היו צריכים להפוך לעם שיודע כיצד לשבח ולעבוד.

עבודת הקודש לא רק העניקה לאלוהים את הכבוד שמגיע לו, היא יצרה מרחב עבורו לשכון בקרב עמו. נוכחותו של אלוהים מטבעה העצימה אותם לחיות חיים ראויים לייעודם. זו הסיבה שתפקידם של הלוויים כ"מנהיגי עבודת הקודש" היה כה חיוני לקיומו של ישראל כנציגיו עלי אדמות.
בזמנים שונים בהיסטוריה של ישראל, הלוויים הפכו למושחתים, או שתפקידם של הלוויים הוזנח על ידי השבטים האחרים. בכל מקרה, הדברים לא הלכו טוב עבור ישראל בתקופות אלו. נחמיה התעמת עם מנהיגי ישראל על הזנחת הטיפול בלוויים ותפקידם לפני ה'. החזרת הלוויים לתפקידיהם מילאה תפקיד מכריע בשיקום כראוי של ישראל כעם נוכחות אלוהים בארץ המובטחת.
כידוע, אלוהים אינו משתנה, ודרכיו בתנ"ך הן המדריכה שלנו כיום. אם יכולתה של ישראל למלא את ייעודה דרשה באופן כה ברור את תפקידם של הלוויים, מדוע לא תדרוש זאת בבירור גם כעת?

הלוויים כיום

גילוי זה הוא שהעניק לנו השראה להשיק את מעוז מוזיקה ישראלית ולהשתמש בו כפלטפורמה לסיוע לאמנים ומוזיקאים שאוהבים את ישוע במילוי ייעודם להנהיג את האומה הזו בעבודת האל החי. על ידי הצגת חלק חיוני זה בפאזל הנבואי של אלוהים, אנו ממלאים את חלקנו בעבודתו של אלוהים בשיקום עם ישראל והכנת העולם לשובו של ישוע לארץ הזאת.

איך נראים הלוויים בני זמננו? ראשית, כלפי חוץ, הם נראים כמו אנשים רגילים. הצוות שלנו מגוון מאוד ברקע ובכישורים שלהם, אבל מה שמשותף לכולנו כאזרחי ישראל הוא אהבתנו לעמנו והרצון שלנו להשתמש בכישרונות שלנו כדי להפיץ את אלוהי ישראל בקרב העמים.

להפוך את ישוע למפורסם

"כל המוזיקה הזאת שאתה מוציא... אתה מנסה להפוך אמני פולחן למפורסמים?" השאלה נשאלה לקובי כשהוא שיתף את החזון של מעוז מוזיקה ישראלית ושל הלויים בני זמננו. "אני מנסה להביא את הפולחן הישראלי לאנשים בישראל ובכל העולם", ענה קובי. "אני רוצה להפוך את ישוע למפורסם. ולאמני פולחן שמפורסמים יש במה להפוך את ישוע למפורסם."

מה שנוצרים בחו"ל לא תמיד מבינים כשהם רואים את הסטודיו היפה שלנו ואת המאמצים שאנו עושים כדי להוציא את הפולחן הישראלי לשוק הוא שיש מעט מאוד תהילה בלהיות מוכר כחסיד של ישוע בישראל. זה לא סוג של התפרסמות מהנה. זה הופך את האדם (ואת משפחתו) למטרה להטרדה ולרדיפה. האמנים ומובילי הפולחן שמציגים את עצמם כיהודים המייצגים את ה' עושים זאת בסביבה עוינת. אבל זה מה שהם נקראו לעשות. הם מבינים את ההשפעה שפולחנם נועד להיות על עמם - ועל העמים. אחרי הכל, מי שמוביל את הפולחן, מוביל את העולם. ולכן הם שופכים את ליבם לתוך ייעודם, בדיוק כמו אבותיהם, בדיוק כמו הלוחמים של פעם, בדיוק כמו נושאי נוכחות האל שהם נולדו להיות.

מי השבט שלך?

למען הפרוטוקול, אלוהים התכוון במקור שקבוצה נבחרת של אנשים תיבחר מכל שבט לתפקיד זה. התוכנית השתנתה כאשר אלו משבט לוי - שבט משה - בלטו כיחידים שלא סגדו לעגל הזהב כאשר נוכחותו של אלוהים נחה על ההר הסמוך. כיום, עבור יהודים, סוגיית חיפוש מוצאם השבטי היא שאלה קשה. במשך מאות שנים, הוגלה - ואז גורשנו - ממדינה למדינה במשך אלפי שנים. חיינו במסתור, שינינו את שמותינו, מסרנו את ילדינו לטיפול זמני (ולפעמים לצמיתות) על ידי גויים, ואפילו שמרנו על זהותנו בסוד מילדינו ונכדינו כדי להגן עליהם. בסבירות גבוהה ישנם יהודים החיים כיום שלעולם לא ידעו שהם צאצאי שבט הכוהנים. מצד שני, שמעתי סיפורים על אנשים שהיגרו לארצות חדשות וכשנשאלו מה שמם, והחליטו שכהן יצר שם משפחה שנשמע נהדר. בסופו של דבר, אולי דוד המלך משמש כדוגמה לעובד האל שלנו, שכן הייתה לו השפעה רבה יותר על הפולחן כפי שאנו מכירים אותו מכל אחד אחר בכתובים - והוא, כמו ישוע, היה משבט יהודה.

אנדרו

מהנדס/מוזיקאי

אנדרו, מהנדס האולפן שלנו, גדל בקליפורניה וחלם לחיות ולעבוד ביפן. אבל היו לו חברים בקהילה היהודית המשיחית בקליפורניה והוא היה סקרן גם לגבי ישראל. אז הוא החליט לסייר בארץ הקודש כדי לראות כמה מהאתרים שקרא עליהם בתנ"ך שלו. לאחד מחבריו היה קשר עם משרד דת ישראלי מקומי, ובזמן שהותו בארץ, הוא החליט לחפש אותם. במהלך ביקור במשרדם הוא פגש אישה ישראלית צעירה בשם שני (לא פרגוסון) שעבדה שם. השאר, כפי שאומרים המשוררים, הוא היסטוריה. "מהר מאוד הבנו שהפגישה שלי איתה הייתה מה שאלוהים רצה מלכתחילה בנוגע לביקור שלי בישראל", הוא נזכר. כדי לשמור על קשר עם חברו החדש, אנדרו התנדב במשרד דת ישראלי ונשאר איתם שנים רבות, בסופו של דבר התחתן עם שני וקנה איתה בית בכפר ליד ירושלים. למרות שוויתר מזמן על הרעיון לחיות ביפן, לאנדרו הייתה תשוקה למוזיקה והוא החליט ללמוד הנדסת סאונד בתל אביב. באופן אירוני, דווקא קרן "אני עומד עם ישראל" של מעוז היא שאפשרה לו לעבור את לימודיו מבלי לדעת שהם יהיו אלה שייהנו בסופו של דבר מהכישורים שירכוש. "התחלתי לעבוד במעוז במשרה מלאה לקראת סוף 2018 ושנה לאחר מכן, הקורונה החלה להיות בעיה", אמר. "אבל אפילו כשהחלו הסגרים הצלחנו להמשיך לעבוד כי המוזיקה נחשבה לשירות חיוני על ידי הממשלה. אני אוהב מוזיקה אבל גדלתי בקליפורניה, ולא חלמתי שאוכל לעבוד בתחום הזה בישראל. זו ברכה גדולה להיות מסוגל לעשות את מה שאני אוהב, לעבוד למען ה' כחלק מצוות נהדר כמו זה שיש לנו כאן במעוז."

סטפן

מלחין מוזיקלי

סטפן הוא אחד המלחינים המוזיקליים שלנו. הוא נולד ברומניה והגיע לישראל עם הוריו כשהיה בן ארבע. כבחור צעיר, הוא עבר לירושלים והחל ללמוד בקהילה ששכרה אותו עד מהרה לעבוד כשומר. אבל לפעמים ראינו אותו לוקח הפסקות מדחיפת המטאטא שלו כדי לכתוב על דפי נייר קטנים, וכששאלנו אותו מה הוא כותב הוא אמר את השירים שאלוהים שם על ליבו. הבטחנו לו שיום אחד, כשתהיה לנו הזדמנות, נשכור אותו לכתוב את השירים האלה. בשנת 2016, כשסוף סוף פתחנו את האולפן שחלמנו עליו והתפללנו עבורו, הוא היה האדם הראשון שפנינו אליו. "לפעמים אני כותב שירים משלי ומלחין טיוטות שלאחר מכן נלקחות לאזור ההפקה הראשי ומפותחות עד שהן מוכנות לצאת לאור", הוא אמר. "בפעמים אחרות אני עושה את אותו הדבר עם שירים של אחרים שרוצים לפתח שיר רק ממנגינה. חלק משירי הפולחן המושרים כיום בקהילות ברחבי ישראל נולדו בצורה זו." דוגמאות לשירים שסטפן עבד עליהם ושאנשים רבים בישראל יזהו הם עין אלוהים אחר, לא אמהר, קס הרחמים ושערי השמים. "אני רוצה להמשיך לעבוד ולהתפתח ביצירת מוזיקה", אמר. "התקווה שלי היא לראות עוד ועוד יצירתיות משתחררת כשאנחנו מפיקים את המוזיקה הזו כדי לתת כבוד ותפארת לישוע ולהיות ברכה לעולם סביבנו." "אני רוצה לעודד אנשים לא לוותר על המתנה שאלוהים נתן להם, לא משנה גודלה, גדולה או קטנה. אלוהים יכול לפנות דרך למתנה שלהם בדיוק כפי שהוא עשה עבורי."

גבריאל

מפיק/מוזיקאי

גבריאל נולד בצרפת ועלה לישראל עם משפחתו כשהיה בן שש. הוא החל לנגן בתופים באותה תקופה וגדל בקהילה המוזיקלית בישראל. הוא החל לעבוד עם מעוז בזמן ששירת בצבא ההגנה לישראל, וכאשר הוצעה לו משרה במשרה מלאה לניהול אולפן ההקלטות מעוז בירושלים, הוא נענה בשמחה. "כאשר הם שיתפו את התוכנית שלהם למעוז מוזיקה ישראלית ואת החזון לראות את שיקום הלוויים בני זמננו, ידעתי שזה המקום בשבילי", אמר. "התחלתי חיים המוקדשים לשירות בתפילה בדיוק כפי שעשו הלוויים בתקופת התנ"ך, דווקא בעיר הזאת! כיום, אני לא רק מנהל את האולפן, אלא גם מנחה ומפיק מוזיקה למוזיקאים צעירים ומובילי פולחן עולים ברחבי הארץ. פשוט אין דבר כזה בשום מקום אחר בארץ, ואני גאה מאוד להיות חלק מזה". "כשהתחלתי היינו רק אני וסטפן, אבל עכשיו הצוות מונה עד 13 אנשים ואני מקווה שיצטרפו עוד הרבה מוזיקאים למאמצים שלנו. אלוהים יביא את האנשים שהוא רוצה שיהיו כאן; אנחנו לא שולטים בזה. הייתי אומר שהוא מנהל את העניינים. אנשים חדשים מגיעים לפעמים בדרכים מאוד לא מוסברות; הם פשוט מופיעים ומתחילים לדבר איתנו, ובמהרה הקשר פורח וברור שהם נועדו להיות כאן."