המשל המפחיד ביותר בתנ"ך

מתי כ"ה: 31-46

מכל המשלים שסיפר ישוע בעודו עלי אדמות, אני מוצא את משל הכבשים והעזים מטריד ביותר, והנה הסיבה. ישוע מתאר את היום בו כולנו עומדים לפני ה' ומתקבלות פסיקות סופיות לגבי היכן נבלה את הנצח.

ראשית, בעוד שישוע משתף משלים אלגוריים רבים, נראה שזהו משל מילולי לחלוטין. החלק המטאפורי היחיד במשל הוא הרעיון של הפרדת אנשים לשתי קבוצות המתוארות כצאן ועיזים.

במשל, ישוע מסביר שהאופן שבו הגויים התייחסו אליו כשהיה זקוק לעזרה הוא גורם מכריע בשאלה האם הוא מחשיב אותם כשלו, או מקבץ אותם עם "השטן ומלאכיו". בהתחלה זה נראה פשוט. אנו יודעים שאם נלך בדרכי אלוהים בקשר איתו, מובטחים לנו חיי נצח איתו, ואם נחיה ברשעות, ניפרד ממנו.

החלק המפחיד ביותר במשל הזה הוא תגובתם של הכבשים והעיזים כאחד כאשר נאמר להם לאן הם הולכים ומדוע. כאשר ישוע מסביר אילו פעולות בחייהם היו חשובות לו, שתי הקבוצות מבולבלות באותה מידה לגבי מתי עשו או לא עשו את מה שישוע מדבר עליו. ישוע עונה אז - "כאשר עשיתם/לא עשיתם זאת לאלה, הקטנים שבאחי ואחיותיי, עשיתם/לא עשיתם זאת לי".

המשל נראה כל כך פשוט שקשה לקבלו. וזו כנראה הסיבה שבמשך מאות שנים הנצרות, שפנתה נגד העם היהודי, פירשה אותו פשוט כעזרה ל"כל מי שזקוק". עם אובדן הקשר של הכנסייה לשורשים ההיסטוריים של מושיעם, הפרשנות שוררת גם כיום. אחרי הכל, בוודאי, משהו פשוט כמו איך אדם מתייחס ליהודים לא יכול להשפיע על האם הוא יגיע לגן עדן או לא. אבל ישוע לא אמר "הקטנים שבאנושות". במקום זאת, כשדיבר אל אומות העולם במשל, ישוע ציין "הקטנים שבאחי" - הקטנים בעמו.

אז שאלת מיליון הדולר היא, "האם ישוע אומר ש—האופן שבו העמים מתייחסים לישראל—יהיה היבט חשוב בבחירת המקום שבו הם מבלים את הנצח?" האם אנחנו באמת רוצים להסתכן בטעות בנושא זה? אחרי הכל, ישנם קטעים רבים בכתובים שמבטאים את אותו המסר. פסוקים כמו בראשית י"ב, ג' וזכריה ב', ח' מהדהדים עד כמה חשוב היחס לישראל לאלוהים ואת העונש החמור שיגיע לאלה שעושים רע לישראל.

עד כמה אלוהים מגן על עמו ישראל אמור לשמח את כולם בכך שהוא יעמוד לצד כל אלה ששייכים לו. כך או כך, המסקנה אינה ניתנת להכחשה. יש משהו בלתי ניתן למשא ומתן במשל הזה עבור אלוהים, והוא הבהיר שבורות אינה הגנה.