הדילמה הבדואית של ישראל

זה עתה הגעתי לישראל וחשבתי שאשאר כמה חודשים כדי לעזור לשר ישראלי היוצא לפגישות בחו"ל.

מכיוון שאני אוהב שפות, נרשמתי מיד לקורס בעברית. זה היה מיד אחרי מלחמת ששת הימים, והכיתה שלי הייתה מלאה בעולים חדשים, בנוסף לכמה ערבים שגדלו ביהודה ושומרון, תחת שלטון ירדני. הערבים האלה התמודדו עם עולם חדש, ממשלה חדשה ולמדו שפה חדשה.

ממשלת ישראל רצתה שהסטודנטים הללו ילמדו גם הם משהו על ההיסטוריה והתרבות של ישראל. הטיול הראשון שלנו שאירחה האוניברסיטה התקיים בט"ו בשבט, החג בו ישראלים נוטעים עצים. אז, באותו יום חורף ערפילי בפברואר 1968, כיתתנו נסעה להרי יהודה ששוחררו לאחרונה, שם כולנו נטענו עץ תחת עיניהם המגוננות של חיילים ישראלים, במרחק מטרים ספורים בלבד. נטיעת עצים הפכה לחלק מהזהות החדשה של החלוצים היהודים הראשונים.

חלק מהנופים המרהיבים ביותר במדבר הדרומי של ישראל מציבים ניגוד בין הרי הסלעים הצנועים לבין רצועות עצים מרהיבות. ישראל למדה כיצד לשתול ולגדל עצים, אפילו במדבר.

כאשר יהודים החלו לחזור לארץ הקודש בסוף המאה ה-19, הם מצאו נוף שומם מאוד. עצים פשוט לא היו קיימים כלל. כמה ערבים היו נודדים למה שהייתה פעם ישראל, והחלו לעבד חלקה, אך אז גם שבטים בדואים נודדים היו נכנסים לארץ, לעתים קרובות רוצחים את הערבים וגונבים את יבולם. לאחר מכן הם היו נשארים מספיק זמן כדי לרעות את צאןיהם וגמליהם עד שהאדמה הייתה שוב ריקה, ואז עוברים מארץ הקודש למרעה חדש.

מאז תחילת המאה העשרים, העם היהודי נטע 250,000,000 עצים! קרן קיימת לישראל, האחראית על נטיעת העצים, גאה לציין שישראל היא המדינה היחידה בעולם שסיימה את המאה העשרים עם יותר עצים מאשר בשנת 1900.

נשים בדואיות וילד במחרמה (מקום הנשים) של אוהל שהוקם על אדמת חקלאי ישראלי בנגב

החיים כבדואי

השנה, קרן קיימת לישראל החלה לפנות שטח נוסף במדבר כדי לשתול עוד עצים בנגב. אבל הדונם המעטים הללו היו אחד הגורמים שהחלו את התפוררותה של ממשלת ישראל הקודמת. הכל עסק בשבטים הבדואים שחיו במדבר.

כאשר הבדואים ראו את השתילים, הם החלו להתפרע, התעמתו עם המשטרה וגרמו נזק למכוניות ואפילו לרכבת. מנהיג המפלגה הערבית היחידה בממשלה השלטת, רעם, איים לפרוש מהקואליציה אם העצים יישתלו. דבר זה היה מוריד את הממשלה. השתילה הופסקה.

צילום אווירי של מאמצי הייעור של ישראל בנגב ליד מחנה בדואי

הבדואים והארץ

עם הקמת מדינת ישראל, חיו 12,000 בדואים, רובם בנגב. ישראל העניקה לכולם אזרחות ישראלית. עם זאת, לבדואים יש אחד משיעורי הילודה הגבוהים בעולם בשל נשיםיהם המרובות. כתוצאה מכך, הם כבר התרבו באופן אקספוננציאלי לכ-300,000.

הממשלה ביקשה במשך שנים להעביר את הבדואים לערים מאורגנות ומוכרות, אך רוב השבטים והמשפחות המורחבות סירבו, ומתעקשים שיישארו במקומם. הם רואים בעבודות ייעור ניסיון למנוע מהם להשתלט על אדמות מדינה נוספות של ישראל. הם רואים בנגב אדמתם ומאשימים את ממשלת ישראל בניסיון לרוקן את אוכלוסיית הבדואים.

רוב האנשים אינם מבינים שמדבר הנגב מהווה 60% מכלל שטחה של ישראל. ככזה, יואל ריבלין, בנו של הנשיא לשעבר ראובן ריבלין וראש אגף הממשלה הבדואית, מסביר שכדי להגשים את החזון הציוני, על ישראל להגן על אדמות המדינה מפני פלישה בלתי חוקית.

אף על פי כן, ישראל אינה מתעלמת מטענותיהם. כאשר משפחה בדואית טוענת כי אזור מסוים שייך לה, היא מוזמנת לבית המשפט ומתבקשת להוכיח את בעלותה. למעשה, 50% מהקרקעות שקהילות בדואיות טוענות שהן שלהן, עוברות כעת הליכים משפטיים כדי לקבוע את הבעלות. בדרך כלל, אין להן דבר להראות, תוך ציטוט "מסורת שבעל פה".

ילדים בדואים רוכבים על עגלת חמור

המאפיה והאסלאמיזציה של הבדואים

למרות שהבדואים מפורסמים בזכות האירוח והתרבות החמה שלהם (אירוח באוהל בדואי הוא חוויה מדהימה!), קהילותיהם חיות על פי חוקי הפוליגמיה המסורתיים שלהן ורציחות על כבוד המשפחה. ומכיוון שהבדואים מסרבים להכיר בחוקי מדינת ישראל, קהילותיהם נשלטות על ידי אדונים בסגנון מאפיה.

למעלה משליש מאוכלוסיית הבדואים בנגב גרה בעיירות צריף עניות שנבנו ללא תכנון קפדני - ללא בתי ספר, חשמל, ביוב או מים זורמים. עיירותיהם הלא מוכרות - 45 בסך הכל - מפוזרות ברחבי המדבר. כפולשים, אין להם שליטה משטרתית או ממשלתית רשמית.

אסלאמיסטים רדיקלים, שראו הזדמנות, חדרו לבדואים הללו. באופן מסורתי, האסלאם מעולם לא היה גורם מרכזי בחיי הבדואים, שכן האסלאם מדגיש כי נאמנותם חייבת להיות קודם כל לאללה. נאמנותם העיקרית של הבדואים תמיד הייתה לשבט. רק בשנים האחרונות זה החל להשתנות, כאשר אסלאמיסטים מצאו קרקע פורייה להרחבת דת השנאה שלהם כלפי ישראל. המאפיה הבדואית משתלבת בצורה מושלמת כדי לגרום לכאוס וחוסר חוק, תוך הטלת אימה על הבדואים האחרים ועל היהודים המקומיים בדרום.

אלו הם ראשי ממשלה אלימים שמביאים סמים, סוחרים בנשים מעזה, ולמעשה מעבירים עוד נשים לגברים בדואים. התרבות שלהם אכזרית, במיוחד כלפי נשים; 97% מהנשים סבלו שוב ושוב מקרוב משפחה, ולפחות 24% עברו תקיפה מינית. הרוב אומרים שהן מקבלות זאת כגזירה מאלוהים שאינה יכולה להשתנות.

גורמים רשמיים אומרים שאין להם דרך לעצור קבוצה אתנית שמקיימת את ה"מסורות" הללו במשך אלפי שנים. בינתיים, המאפיה שלהם הופכת קהילות יהודיות בנגב, שהיו בעבר בטוחות, לשכונות אלימות. חבר כנסת ציין שאם ישראלים מנסים לטייל בנגב, הם לא יכולים לעזוב את מכוניותיהם לעשר דקות מבלי לחזור לקליפה הרוסה של מכונית.

לא מזמן, היה קרב יריות בין שבטים בבית החולים האזורי של באר שבע!

ראש עיריית באר שבע, העיר הגדולה ביותר בדרום, אמר שזה חוצה את כל הקווים האדומים. הוא המשיך, "הבדואים הם פצצת זמן מתקתקת. באר שבע היא עיר שנבנתה לצמיחה. אבל בגלל המחנות הבלתי חוקיים המקיפים אותה, היא לא צומחת כראוי. הפצצה הזו מחכה בסבלנות להתפוצץ, אלא אם כן תנטרל אותה עכשיו, לא מחר", הזהיר ראש העיר.

רגבים, ארגון ישראלי לא ממשלתי להגנה על אדמות המדינה של ישראל, דרש באמצעות חוקי זכות הידיעות לברר האם הממשלה מעורבת בתשלומים למאפיה הבדואית. באופן מזעזע, הם גילו שהממשלה משלמת באופן קבוע מיליוני שקלים לראשי מאפיה מקומיים עבור "שירותי אבטחה" שאינם קיימים עבור בתי ספר ומבני ציבור. השורה התחתונה היא שכספי ממשלה שאמורים לשמש לטובת הקהילה הבדואית ולרווחתה מגיעים לכיסו של מישהו. באופן לא מפתיע, חקלאים ועסקים יהודים חייבים גם הם לשלם "דמי הגנה" כדי למנוע מהבדואים לגנוב או להרוס את רכושם.

ילידים או נוודים

הדילמה הבדואית משכה זה מכבר את תשומת ליבם של ארגונים לא ממשלתיים אנטישמיים בינלאומיים המחפשים הזדמנויות להוכיח שישראל היא מדינה גזענית ואפרטהייד. הם קוראים לפעולה על ידי שתדלנות בקרב שליטי אירופה, וקידום תיאור מוטה ביותר של סוגיית הבדואים. הם דורשים שכל אדמות שהבדואים טוענים שהיא שלהם תתקבל על ידי בתי המשפט הבינלאומיים, תוך התעלמות מהליכים משפטיים נרחבים בישראל - ובהתעלמות מהעובדה שהאומות המאוחדות הן אלו שהצביעו על כך שהנגב יהיה שייך לישראל בשנת 1947.

ארגונים לא ממשלתיים אלה החלו לאחרונה לטעון כי הבדואים הם "ילידיים" בנגב, וכי פעולותיה של ישראל הן מדיניות של "אפליה גזעית" ו"שלילת ירושה", וכמובן הטענה הרגילה של "הפרות זכויות אדם".

ישראל דוחה את ההאשמות הללו: "אנחנו לא מגרשים את הבדואים מישראל. אלו אדמות לאומיות ויש לנו את הזכות להגן עליהן עבור כל האזרחים". מעצם הגדרתם, הבדואים הם עם נוודים שנדד ברחבי המזרח התיכון במשך אלפי שנים. פשוט אי אפשר להיות נווד וילידי בו זמנית. יתרה מזאת, איש אינו רואה בבדואים החיים במצרים, ירדן או ערב הסעודית כילידים. רק כפי שמתאים לו, בישראל.

רגבים מזהירה: "הפחד הכי גדול שלנו הוא שמדינת ישראל הקימה מדינה בתוך מדינה. הבדואים האלה לא משלמים מיסים, אין להם כתובות מתאימות; אנשים חיים מחוץ לרשת החשמל ואינם אחראים על פי חוק." אבל כאזרחי ישראל, יש להם זכויות חוקיות לרווחה ולשירותים חברתיים אחרים!

יואל ריבלין מבהיר: "תכנון בנגב לא יכול להיות בדלני, לשרת רק אוכלוסייה אחת. יש לקדם קבוצות אחרות מלבד הבדואים. או שיהיו כאן קהילות יהודיות בעוד כמה שנים, או הזנחה, זיהום ואשפה, כפי שכבר קורה."

ועם זאת, אפילו הקיצונים הימניים ביותר מבינים שהבדואים זקוקים לתשומת לב רבה ועבודה קשה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' העיר: "יש לעודד את האוכלוסייה הבדואית לגור בערים, לרכוש השכלה פורמלית ולהצטרף לשוק העבודה." עם זאת, בעוד שהמדינה השקיעה בכמה תוכניות חומש עבור הבדואים, דבר לא יצא מהן, בגלל חוסר שיתוף פעולה מצד הבדואים.

למרבה המזל, למרות שישראל התקשתה למצוא דרך להתמודד עם מורכבותה של החברה הבדואית, הצגת הבשורה לקבוצת אנשים זו הנשלטת על ידי אסלאם מוכיחה את עצמה כפורייה. זה קורה לאט, שכן אלו הנכנסים לקהילות הבדואיות מבחוץ חייבים לקחת זמן לבנות אמון. הם עושים זאת תוך סיכון חייהם, כידוע לנו שהאסלאם אינו מתייחס יפה לאלו שעוזבים את שורותיו - או לאלו המסייעים ביציאה. אבל כל עוד לאלוהי ישראל יש שליחים שמוכנים ללכת, האמת שלו תגיע לכל עיר, עיירה ואוהל בישראל.