מסילת הרכבת התחתית השנייה של ישראל

בסוף המאה ה-19 החלו יהודים להיענות לקריאה לחזור למולדתם העתיקה. לרוע מזלם של רבים, הדרך נחסמה, תחילה על ידי הטורקים ולאחר מכן על ידי הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה. התנגדות זו הולידה מעין "מסילת רכבת תת-קרקעית" של סירות שנחתו באישון לילה ליד חופי הים וטיולים יבשתיים דרך רכסי הרים או מדבריות. כפי שהועבר, אמו של ארי, שנמלטה מרדיפות ברוסיה, הייתה על אחת הסירות הללו שנדחו. במקום זאת, היא התיישבה בארצות הברית, ולמרות שלא זכתה לראות זאת, בנה הגשים את חלומה לעבור לארץ המובטחת.

בדז'ה וו אירוני, כאשר ישראל הכריזה על עצמאותה, היו אלה הסמכויות הרבניות הישראליות אשר עמדו בדרכם של יהודים מסוימים המנסים לחזור למולדתם.

בשלב מוקדם, הכנסת העבירה חוק שקבע כי כל אדם שיוכל לאמת רק סבא וסבתא יהודיים אחד יקבל אזרחות ישראלית - שכן זה היה הסטנדרט לפיו זיהה היטלר יהודים שיובאו למחנות ריכוז. משמעות הדבר היא שאדם צריך להיות רק רבע יהודי כדי להיות זכאי לאזרחות ישראלית. אך מאוחר יותר, בהתעקשותם של החרדים, נוסף תיקון לחוק: "ולא שינה את דתו מרצונו".

עם זאת, יש לציין שאיש מעולם לא שמע על יהודי שהתנצר לקונפוציוניזם, הינדואיזם, בודהיזם, פנתאיזם, ניו אייג', הומניזם אתאיסטי או עולם נסתר שסורב כניסה לישראל בגלל דתו. פסיקה זו כוונה כלפי יהודים המאמינים שישוע הוא המשיח היהודי. החוק נועד למנוע מיהודים משיחיים להיכנס לישראל. כמה מוזר. היטלר לא עשה את ההבחנה הזו. יהודי שהאמין בישוע עדיין היה נשלח לתאי הגזים.

עוינות זו כלפי הרב היהודי, ישוע, הייתה הסיבה להתפתחות "מסילת הרכבת התחתית" השנייה בסוף המאה ה-20. ללא טכנולוגיה מודרנית, תהליך העזרה למאמינים יהודים לעלות היה מייגע, אך כיום ישנם עשרות אלפי ישראלים המאמינים בישוע כמשיחם. רבים, אם לא רובם, הם פרי המאמינים היהודים הראשונים שקיבלו אזרחות ועבדו לבניית התנועה המשיחית. אם נשאלו ישירות, מאמינים יהודים לעולם לא ישקרו לרשויות הרבניות לגבי אמונתם, אך בעזרת מעט הדרכה, אנחנו ועוד כמה מאמינים ישראלים הצלחנו לעזור להם לתמרן בחוכמה וביושרה דרך המכשולים של תהליך ההגירה.

גארי ושירלי

באמצע שנות ה-80, גארי ושירלי ברספורד היו שניים ממספר הולך וגדל של מאמינים יהודים שניסו להיענות לקריאה לעלות לישראל. השניים, שנולדו וגדלו כיהודים מכל עבר, הפכו למאמינים בזמן שחיו בזימבבואה, כאשר התיידדו עם גבר ואשתו, שהיו המאמינים היהודים היחידים הידועים בכל המדינה באותה תקופה. כאשר בני הזוג ברספורד למדו את התנ"ך שלהם, הם למדו שבימים האחרונים, יהודים יחזרו לביתם העתיק. בסופו של דבר הם החלו להרגיש את המשיכה כלפי ישראל, אם כי שירלי נרתעה בתחילה מהפרימיטיביות של ישראל בהשוואה לזימבבואה באותה תקופה!

לרוע המזל, כשהם סוף סוף החליטו לעשות את הצעד, אחד מילדיהם הבוגרים התנגד לאמונתם ודיווח עליהם לפדרציה היהודית. זה התחיל את כדור השלג שהפך לפסיקה היסטורית של בית המשפט העליון נגד מאמינים יהודים בישוע.

במשך מאות שנים המסורת היהודית הגדירה אדם כיהודי אם אמו יהודיה, למרות שבתקופת התנ"ך, יהודי היה ידוע בזהות אביו. באירוניה ביזארית, משפחת ברספורד נשללה מהן אזרחות כמאמינים יהודים משום שלשניהם היו אמהות יהודיות. אילו אפילו אחת מאמהותיהם הייתה גויה, לא היה מעמד רבני לקבוע שכיהודי הם עזבו את האמונה היהודית!

אנחנו מעורבים

כאשר גארי ושירלי עברו במקור לישראל, הם הצטרפו לקהילה שלנו ברמת השרון, וארי ואני היינו מעורבים מקרוב בתיק שלהם. "אתם צריכים להילחם בזה", אמרנו להם. "אפילו יהודים החיים בחטא בוטה נחשבים יהודים. אם הסמכויות הרבניות יצליחו לחמוק מקביעה שהאמונה בישוע המשיח הופכת יהודי ללא יהודי, זה עלול להוביל להפסקה מוחלטת של הגירת יהודים משיחיים, שפשעם היחיד הוא אמונתם במשיח יהודי, אותו שנאו מנהיגי הרבנים במשך אלפי שנים".

ללא כל מעמד חוקי בארץ, משפחת ברספורד שהו בישראל כתיירים בלבד ונאסר עליהם לעבוד, לכן כתבנו על המקרה שלהם בהרחבה ועזרנו לגייס כספים לכיסוי הוצאות המשפט שלהם. מאמינים ברחבי העולם התגייסו בתפילה ובתמיכה כדי להשאירם בישראל. עורך הדין ג'יי סקולוב, שהבין את חומרת המצב, ניסה לעזור לנו עם עצות באותה תקופה. זה היה אתגר גדול יותר מזוג אחד בלבד; זה היה אתגר שהיה צריך להתמודד איתו.

המומנטום של התפילה המאוחדת עבור המקרה, הן מצד מקומיים והן מצד מאמינים בחו"ל, היה הגדול ביותר שידענו, ולכן היה כה מוחץ כאשר ניתן הפסיקה של שופטי בית המשפט העליון ביום חג המולד 1989, אשר דחתה את אזרחותם של בני הזוג ברספורד. עם זאת, ישראל אינה מדינה לחלשים והיינו נחושים להמשיך להילחם איתם. המשכנו לממן את התיק המשפטי של בני הזוג ברספורד בערעור נוסף. אך לאחר כמעט שש שנים של עיכובים בבית המשפט, ב-2 ביולי 1992, פסק בית המשפט העליון נגד בקשתם של בני הזוג ברספורד לאזרחות בפעם האחרונה.

לאחר מכן, בית המשפט דרש 6,250 דולר ממשפחת ברספורד ומשתי משפחות נוספות, שגם הן נדחו - משום שהפסידו בתיק! שותפינו הנפלאים למען מעוז לא אכזבו את החלוצים המשיחיים הללו, ואנחנו הצלחנו לשלם את מלוא הסכום.

אבל אמונה היא דבר מצחיק. ותפילות שנראות כאילו לא נענו, לא נותרות חסרות מענה. לראשונה, גברה המודעות ליהודים המשיחיים בישראל. בנוסף, נוצרים בכל רחבי העולם שמעו לפתע על הזהות הייחודית של יהודים שקיבלו את ישוע כיהודים. בני משפחת ברספורד קיבלו הזמנות ממדינות רבות לתת את עדותם ולהסביר את היהדות המשיחית.

תפילה נענית - דרך האל

ייתכן שתפילות מסוימות נענות באופן מיידי ובאופן פלא, בעוד שאחרות נענות בדרכים שונות לחלוטין, שלא כצפוי. למרות שהפסדנו בתיקם, עד שהפסיקה ניתנה נגד משפחת ברספורד, ישראל הייתה עסוקה בכמעט מיליון יהודים רוסים שהציפו את הארץ. (לא מעטים מהם נולדו לאחרונה מחדש בפגישות התעוררות ענק ברוסיה!)

זרם זה גרם לכך שהפקידים שנהגו להתעסק בחקירת אמונותיו האישיות של כל אדם היו עסוקים מדי מכדי לעשות דבר מלבד לנסות לתעד את הצונאמי של מהגרים רוסים שזרמו דרך שערי ישראל. בתוך חודשים מההחלטה פורצת הדרך נגד הלגיטימיות של ישוע כאמונה יהודית, יהודים משיחיים רבים מהמערב הצליחו גם הם לקבל את אזרחותם. למעשה, בשלב מסוים, כל כך הרבה מאמינים קיבלו אזרחות עד שנאלצנו לחפש בכל מקום כדי למצוא מקומיים שיבואו לצדם ויעזרו להם להיטמע.

אחד מאותם אנשים שהגישו בקשה היה מיכאל (לא שמו האמיתי) ומשפחתו. מנהיג משיחי בכיר הגיע ראשון כדי להגיש בקשה לאזרחות והיה אמור לחזור עם שאר משפחתו בתוך זמן שהוקצב. הוא ואשתו שרה (לא שמה האמיתי) תכננו את נסיעת החזרה המשמעותית כדי לקבל את אזרחותם. אולם, ימים ספורים לפני הטיסה, מיכאל שבר את רגלו ולא יכול היה להגיע לנסיעה.

זו הייתה ההזדמנות היחידה שלהם למשפחה לקבל אזרחות, מכיוון שלא היו להם משאבים בלתי מוגבלים לחזור ולהתחיל את התהליך מחדש. אז, שרה הגיעה לבדה. כמובן, אם ישראל היא משהו, זוהי מדינה עם אספקה אינסופית של מכשולים. לכן, למרות ששרה התגברה על כך וברחה בכוחות עצמה, עם הגעתה, היא התאכזבה מאוד לגלות שכל משרדי הממשלה פתחו בשביתה ממושכת.

שרה ואני התפללנו בכנות. החלטנו בכל זאת ללכת למשרד ההגירה. הגענו בשעה 6 בבוקר כדי להיות בראש התור במגדלי שלום בני 34 הקומות, שהיו אז הבניין הגבוה ביותר, לא רק בתל אביב, אלא בכל המזרח התיכון. משרדי ההגירה היו שם, אבל החדשות הודיעו לציבור שהם מקבלים רק מקרים דחופים.

אפילו בשעה מוקדמת זו, התקהלויות גדולות התקהלו מחוץ לבניין, מבלי להירתע מהשביתה המוצהרת. מדי פעם שומר בפתח הבניין נתן לכמה אנשים להיכנס לבניין. נכנסנו.

כשהגענו סוף סוף לקומה הנכונה, קבוצה צפופה של כ-50 איש כבר התקהלה סביב הדלת הנעולה. כל חמש דקות בערך, שומר היה פותח את הדלת. האנשים היו צועקים את בקשותיהם והשומר היה מצביע עליהם בתוך הכאוס ואומר, "לא! אתם לא יכולים להיכנס! אנחנו שובתים!" ונועל את הדלת. והמחזה היה חוזר על עצמו.

באותם ימים ישראל לא ידעה דבר על תורים, אז מתחתי את מרפקיי ורגליי קדימה ככל האפשר כדי למנוע מחדשים לנסות להצטופף מולנו. לאט לאט, התקדמנו בצעדים ספורים אל חזית ההמון. הדלת נפתחה. דיברנו באנגלית! "חירום!" (רגל שבורה זה מצב חירום, נכון?) "חברה שלי כאן כדי לקבל את האזרחות שלה. בעלה שבר את הרגל ולא יכל לבוא אז זה מצב חירום!" ואז תקעתי את רגלי בפתח.

השומר הסתכל עלינו והכניס אותנו. הובלנו לכמה אנשים שונים ובסופו של דבר מצאנו את עצמנו מול פקיד שהחל לחפש את הבקשה של שרה בתוך ערימת ניירות מבולגנת שהייתה פרושה על שולחנו. אם לא ימצא את המסמכים, לא תהיה לו שום דרך לקבל את חותמת האישור.

ואז לפתע שרה ראתה נייר עף לתוך ידו בזמן שהוא מיין. היא הסתכלה ולא היה חלון פתוח, אבל משב רוח כאילו הזיז אותו - וזה היה היישום שלה.

הפקיד הביט בנייר ואמר, "אנחנו לא יכולים לעבד את זה. אתם אמורים להביא את ילדיכם כדי שיוכלו להישבע..." אבל אז הטלפון שלו צלצל בזמן שפקיד אחר עם חבילת ניירות נכנס בפתח. בזמן שהפקיד שלנו דיבר עם האיש הזה וגם בטלפון, הוא חתם על המסמך בהיסח הדעת ומסר אותו לשרה.

כשהבאנו את המסמכים החתומים לפקיד הסופי, הגברת שאלה, "איפה הילדים שלכם?" שרה ענתה, "אמרו לי שאני לא צריכה להביא אותם." היא ענתה, "יש לך את תעודת הזהות של בעלך?" כשהפקיד הסתכל על התמונה שלו, היא אמרה בחיוך, "אה כן! אני זוכרת את בעלך! הוא היה אדם מאוד מאושר!" כשיצאנו ממגדלי שלום, פניתי לחברתי ואמרתי, "וואו! זו הייתה פתיחת ים סוף!" עוד משפחה יהודית שנולדה מחדש הגיעה לישראל!

זה היה רק אחד מניסים רבים כמו זה באותה תקופה. במהלך השנים הבאות, אלוהים אפשר לזרם של מנהיגים משיחיים טובים ומאמינים יהודים צעירים להיכנס לארץ - אשר יסייעו לבנות את היסודות של התנועה המשיחית שחיה וצומחת כיום.

הזמן מרפא דברים רבים, והבן שהגיש את הבֶּרְסְפוֹרְד התנצל מאז. ורק כדי להוכיח שהתפילות הרבות עבור משפחת בֶּרְסְפוֹרְד לא רק הביאו תשובות לאחרים, מספר שנים לאחר מכן הגישו משפחת בֶּרְסְפוֹרְד בקשה חוזרת וקיבלו אזרחות במהירות ובשקט בארץ אבותיהם - ארץ המשיח שלהם.

אין ספק שעדיין נותרו אתגרים עבור יהודים עולים הקוראים לישוע אדונם, אך באופן פרטי, הממשלה, הצבא והתושבים המקומיים החלו להעריך את אופיים הנאמן, שומרי החוק והחרוץ של יהודי ישראל המאמינים בישוע.

אפילו בימי עזרא ונחמיה, כאשר היהודים חזרו לישראל, חלפו עשרות שנים בין הגעת החלוצים הראשונים ועד שירושלים תשוקם לחלוטין והעם חזר לכתבי הקודש ולמנהגים העתיקים שלו.

כשארי ואני הסתכלנו לאחור על העשורים שבילינו בישראל, יכולנו לומר בכנות, דרך ארוכה עוד לפנינו, אך נעשתה התקדמות משמעותית. מלכות האל התקדמה, והוא השתמש בנו, משרתיו, כדי להתקדם. אבל כשזה הגיע לכמה מהימים הטובים והגרועים ביותר בחיינו - הם עדיין היו לפנינו. רק התחלנו.