ישראל מתמודדת עם הדמוקרטיה

אף על פי שעם ישראל התקיים בעבר, לסירוגין, תחת צורות ממשל שונות - שופטים, נביאים, מלכים ושליטים זרים רבים - שנת 1948 סימנה את הפעם הראשונה שישראל התקיימה כדמוקרטיה. בעוד שליהודים היו מאות שנים של היסטוריה וניסיון בהיותם עם עצמאי, הם היו צריכים כעת, לראשונה, להתמודד עם זהותם כאומה יהודית הנשלטת על ידי תורת אלוהים, כמו גם כאומה מודרנית הנשלטת על ידי "אנחנו העם".

השנה הייתה 1996. בסתיו, משרד נוצרי אמריקאי שלח בדואר מיליון ספרים תחת הכותרת "השלום" לרוב משקי הבית בישראל. הספר הציג את טענותיו והבטחותיו של ישוע כמשיח ישראל.

זה לא איך שאנחנו היינו עושים את זה. ישראלים מאוד יחסים, ולוקח זמן לבנות אמון ולרפא פצעים מאלפי שנים של רדיפה ושימוש לרעה בשם ישוע. אז, לשלוח ספר באופן אנונימי כדי להסביר מדוע ישוע הוא בעצם המשיח שלהם ולרמוז שאבותיהם היו צריכים להתנצר במקום להירצח על ידי צלבנים - זה משהו שעושים כשאתם לא מבינים את ישראל.

באופן לא מפתיע, הקהילה החרדית זעמה והפגינה נגד הספרים על ידי שריפתם במדורות ותקיעת שופר מול בית ראש הממשלה. איומי נקמה נשפכו נגד הקהילה המשיחית המקומית (שכן אנו נחשבים למבצעים העיקריים של "ערבוב" ישוע עם היהדות) והטלוויזיה והעיתונים סיקרו בהרחבה את המהומה. רגע לפני ראש השנה 1997, הופיעה כתבה בעיתון הגדול ביותר בישראל תחת הכותרת "האינקוויזיציה כבר כאן!"

בהתחלה חשבנו שהכתבה מזהירה שנוצרים באים להמיר בכוח יהודים בישראל, אבל העיתונאי הישראלי הזה למעשה הזהיר את היהודים המשיחיים של ישראל מפני מה שעתיד לבוא עבורנו!

המאמר דיווח כי הממשלה פרסמה הצעה לחקיקה חדשה שתאסור על הדפסה והפצה של כל החומרים ה"מיסיונריים".

ההגדרה האורתודוקסית של "חומרי מיסיונריות" היא כל דבר שמפיץ את שמו של משיח ישוע. המאמר המשיך וקבע כי "הצעת החקיקה החדשה של [חברי הכנסת] ניסים זווילי ומשה גפני קובעת כי כל מי שמחזיק ברשותו או מדפיס, מעתיק, מפיץ או מייבא פרסומים המכילים כפייה כלשהי לשנות את דתו, עלול להיגזר על עצמו שנת מאסר". שוב, "כפייה" במילון שלהם יכולה להיות הבטחה לכל תועלת, כגון סליחה על חטאים באמצעות כפרת המשיח.

באופן מדהים, זווילי וגפני העבירו במהירות את הצעת החוק בקריאה טרומית בוועדת הכנסת ברוב של 21 מול 7. החוק נחשב ל"חוק פרטי", והוא יצטרך לעבור ארבע קריאות נוספות, אך העובדה שהוא בכלל עבר בוועדה שלהם הותירה את מספרנו הקטן של יהודים משיחיים בישראל המזועזעים. חוק זה יהפוך את כל המאמינים הישראלים הפעילים לפושעים.

שנה בכלא על החזקת הברית החדשה?

פרשנים החלו להעיר כי הצעת חוק זו יכולה להפוך לחוק תוך יום אחד אם תעבור בחוכמה דרך הכנסת. העיתונאי מנחם בן, שהבין את מלוא ההשלכות של חוק כזה, טען באומץ לב כי חוק זה לא רק יפליל יהודים משיחיים, אלא גם יאכף נגד סופרים ישראלים חילונים הכותבים בצורה מכבדת כלפי ישוע. הוא הזכיר לקוראיו כי "הברית החדשה נחשבת לספר קלאסי באחת מתרבויות העולם", אך בישראל "קריאתה תאסור על פי חוק".

בן היה בוטה באופן יוצא דופן: "[האורתודוקסים] הם בבירור איום גובר על תפיסת הדמוקרטיה ועל חופש המצפון - החופש לבחור במה שאתה מאמין - אלא אם כן אתה בוחר באורתודוקסיה." הוא הוסיף, "רק בערב הסעודית ובאיראן אנו מוצאים איסורים כאלה".

יהודים משיחיים התאחדו!

כששמענו לראשונה על הצעת החוק הזו, הנחנו שחוק כזה הוא כל כך אבסורדי שהוא רק סטייה, נקודת מבט קטנונית על המסך של הטיפשות הפוליטית של ישראל. אחרי הכל, ישראל התגאתה בהיותה מדינה דמוקרטית בעלת אוריינטציה מערבית.

ובכל זאת, הצעת החוק גרמה במהרה לתחושות מבשרות רעות בקרב יהודים וערבים כאחד המאמינים בישוע. תנאיה היו מעורפלים ורחבי היקף. היא לא ציינה לאיזה סוג חומר הכוונה או איזה סוג של "החזקה" תהיה בלתי חוקית. "הפצה" של חומר פוגעני יכולה לכלול מכתבים אישיים ומתנות. אפילו שיתוף דעות מפה לאוזן עלול להיפגע. למשטרה תהיה הזכות לחפש בבתים, להחרים ספרות ולהטריד חשודים במאמינים. עבריינים יעמדו בפני עונשי מאסר.

במרץ 1997, אישרה הכנסת המלאה את הקריאה הראשונה והשנייה.

הקהילה היהודית המשיחית קפצה לפעולה. לראשונה אי פעם, כמעט כל גוף המשיח של ישראל התכנס כדי לבקש את הדרכתו של אלוהים כיצד להילחם בחוק זה. במהלך הדיון על החוק - שניתן היה לראותו בטלוויזיה - כמה מחוקקים אורתודוקסים הציעו כי הם מתכוונים לחוקק חוקים מחמירים יותר בעתיד אשר יאסרו על כל הארגונים והפעילות המשיחית בישראל. הצעת חוק כזו, אם תאושר, עלולה להניח את היסודות לרדיפה מאורגנת על ידי המדינה של כל חסידי ישוע.

כומר יהודי מאזור תל אביב, ברוך מעוז (ללא קשר לארגון מעוז שלנו), קרא לפגישה דחופה של מנהיגים משיחיים כדי לדון במה שעלינו לעשות. נילחם בתפילה וגם בפעולה. וכך, הוקם ועד הפעולה המשיחי (MAC). ועדה בת שבעה חברים, שלכל אחד מהם קשרים וידע ייחודיים משלו, הציעה קהל מגוון בגוף. למרות שהרקע התאולוגי שלהם שונה מאוד, הם החלו לעבוד יחד בצורה חלקה, ונפגשו עם פוליטיקאים, עורכי דין ועיתונאים.

ברוך, מרקע שמרני מאוד, נבחר בתחילה להיות היו"ר, אך עד מהרה הרגיש שהוא מונע להעביר את התפקיד לפול ליברמן, ידידנו הוותיק וחבר הנהלה של מעוז, בעל ניסיון רב בלובינג בפוליטיקה האמריקאית. הכומר דני יהב מאזור טבריה, עורך הדין מרווין קרמר מחיפה והמורה נועם הנדרן מתל אביב הפכו לחברים פעילים. כמו כן נכללו צ'ארלס קופ, יו"ר המועצה הנוצרית המאוחדת בישראל (UCCI) המייצג את הקהילה הנוצרית בישראל, וניזאר טומא, ערבי נוצרי, שעשה עבודה נהדרת באיחוד הקהילה הנוצרית הערבית לעמוד לצד היהודים המשיחיים. זה היה כוח מאוחד קטן אך רב עוצמה.

ניסיונו האסטרטגי ותושייתו של פול נכנסו להילוך גבוה. הוא הסביר לצוות ש"אם נילחם בממסד הרבני מתוך המדינה, נפסיד. אסטרטגיה טובה יותר תהיה התקפת נגד מחוץ למדינה. הנה לנו את הקרקע הגבוהה". אז פול וצ'ארלס קופ נסעו ברחבי אירופה והטיחו את עמדתנו בפני פקידי ממשלה ומנהיגי כנסיות כאחד. באופן מדהים, כל מי שדיברו איתו הסכים להשתתף במאבק!

מאבק עם פקסים

מעוז, יחד עם ארגונים משיחיים אחרים - בישראל ובחו"ל - שיתפו במעגלי ההשפעה שלנו שחוק כזה לא רק מסוכן ולא מוסרי, אלא גם מהווה הפרה של הצהרת זכויות האדם של האו"ם עליה חתמה ישראל, הכוללת את הזכות ל"חופש המחשבה, המצפון והדת..." ואת החופש לגשת למידע לא מצונזר דרך כל אמצעי תקשורת. חודש אחר חודש פנינו לקוראינו ולחברינו לשלוח פקסים (באותם ימים הכל היה פקסים!) למשרד ראש הממשלה ולפקידי ממשל בכירים אחרים.

אלפי מכתבים, פקסים ודוא"ל נשלחו לפקידי ממשלת ישראל מנוצרים ויהודים משיחיים ברחבי העולם. רבים מקוראי מעוז שלנו השתתפו. יתר על כן, מחוקקים ממדינות רבות שלחו "מכתבי בירור" על גבי נייר מכתבים רשמי בנוגע לחוק המוצע.

ה-MJAA (הברית היהודית המשיחית של אמריקה) הצטרפה למאבק והובילה לשליחת פקסים ללא הרף במשך שעתיים-שלוש ביום במשך שישה חודשים למשרד ראש הממשלה, תוך סתימת מכשירי הפקס שלהם ומניעת יכולת הממשלה לטפל בענייניה הרגילים באמצעות פקס!

פול נזכר: "צ'ארלס קופ, ניזאר טומה ואני הלכנו למשרד ראש הממשלה כדי לדבר עם מנהל התקשורת. הוא בירך אותנו ואמר, 'יש לי חדר שלם - לא שולחן מלא, חדר מלא - בפקסים ומכתבים הנוגעים לחקיקה שלכם'. אז עניתי, 'תחשבו על זה; הנה אנחנו, ערבי, יהודי ונוצרי; כולנו חברים וכולנו מסתדרים'. הוא השיב, 'אל תביאו לי את הבשורה!'"

עיתונים החלו להגן עלינו

כאשר המכתבים זרמו במאות ולאחר מכן באלפים למשרדי ראש הממשלה וחברי הכנסת, ודיווחים על אלימות אורתודוכסית נגד מאמינים החלו לטפטף, העיתונים באמת החלו לשים לב. כמה עיתונאים, הידועים לשמצה בכך שאינם אוהדים את אמונתנו, החלו להגן על ענייננו:

"החרדים פתחו במלחמה כוללת בחזית נגד תנועה זו... ארגונים חרדיים תוקפים מאמינים, פוגעים פיזית בהם, במשפחותיהם ובמבנים שבהם הם מתאספים... [מתוך אמונה ש] היהודים המשיחיים מהווים איום ממשי משום שהם מושכים את הישראלים, במיוחד את הנוער הישראלי... [האורתודוקסים חוששים] מהזרם המתמיד של מאמינים חדשים המצטרפים לתנועה המשיחית. לכן, התקבלה החלטה להביא את המצב הזה לסיומו." 3

נוצרים וזווילי מנהלים משא ומתן

ייתכן שזווילי וגפני חשו בתחילה שהם יכולים לעמוד בגל המחאה הבינלאומי הזה ואז להמשיך בהעברת החוק. עם זאת, המחאות המשיכו להפוך למחאה המבוימת הארוכה והחזקה ביותר בתולדות מדינת ישראל המודרנית! זווילי, חבר הכנסת הליברלי, שחש את החום המתמשך, החל לחפש אמצעי להצלת פנים כדי לסגת מהשותפות שלו בחסות.

מצד שני, משא ומתן עם גפני, איש הימין הקיצוני, לא היה פתרון אפשרי, שכן הוא הרגיש שמשימתו היא מהאל עצמו. עם זאת, באותן שנים ראשונות של מדינת ישראל, חשוב להבין שאחת הסיבות העיקריות לכך שהצעה כזו הייתה יכולה לעלות על הדעת אפילו על ידי חבר כנסת ליברלי היא שכמעט כל הישראלים, עשירים ועניים, פרופסורים וחסרי השכלה, דיפלומטים, פוליטיקאים ואינסטלטורים, האמינו בשלושה דברים: 1. ארגונים נוצריים מנסים לקנות נשמות יהודיות בכסף ובמוצרים חומריים. 2. כנסיות מנצלות את החלשים החברתיים ומפתות קטינים. 3. נוצרים רוצים שיהודים יתנצרו, כלומר, יכחישו את יהדותם, את עמם ואת מסורותיהם, את אלוהיהם - וככאלה יהרסו את הגזע היהודי.

קבוצה של ארגונים נוצרים אוונגליסטים בישראל, בראשות קלרנס וגנר מגשרים לשלום ופטרה הלדט מהאחווה האקומנית, שחשו את ההזדמנות להילחם בחוק וגם לגנות את התפיסה המוטעית המקובלת הזו לגבי נוצרים ופעילותם, השקיעה חודשים בעבודה על הצהרה שתספק לחבר הכנסת זווילי את האמצעים לוותר בצורה חלקה על תמיכתו בחוק. בנוסף, נוצרים קיוו שהישראלים יבינו שהאוונגליסטים כיום אינם אנטישמים אלא אוהבי ישראל בפועל.

לאחר התייעצות רבה עם קבוצות נוצריות מרכזיות רבות בישראל ועם זווילי, כמו גם קלט מ-MAC, הושלמה ההצהרה ומסיבת עיתונאים נערכה. לאחר מכן, לתדהמת הקהילות הנוצריות והמשיחיות בישראל, יום לפני מסיבת העיתונאים המתוכננת בה תוצג הצהרה זו, כינס חבר הכנסת זווילי אספת עיתונאים והודיע כי הנוצרים בישראל הבטיחו לא לעסוק בגיור, ולכן הוא מושך את תמיכתו בחוק האנטי-מיסיונרי שלו וגם ינסה לשכנע את מפלגת העבודה שלו להצביע נגדה.

למרות שהקהילה המשיחית חשה הקלה רבה לשמוע שזווילי מפסיק את חסותו, לא מעט עורר תדהמה בנוגע לכותרות שהחלו להתפרסם ברחבי העולם בשבחים לסיום ההפצה בישראל. מאמין אחד מרוסיה אף התקשר למנהיג בישראל ושאל האם הדיווח ששמע בתחנת רדיו במוסקבה לפיו מאמינים משיחיים בישראל הסכימו להפסיק את כל ההפצה אכן נכון.

נוצרים דוחפים בחזרה

כדי להתמודד עם מה שהיינו מכנים כיום חדשות כזב, למחרת קלרנס וגנר שיתף את ההצהרה שהוכנה מראש כמתוכנן. הוא הסביר לאחר מכן כי ההצהרה שקרא בשם הנוצרים במסיבת העיתונאים, "אשר מאשרת את זכותנו וחובתנו לשבח את אמונתנו, נראתה גם על ידי זווילי וגם על ידי גפני, כך שלא היו להם שום אשליות וחשבו שנפסיק להכריז על אמונתנו, שהיא זכות דמוקרטית ודתית בסיסית שלמענה נלחמנו. זו הסיבה שרצינו שהחוק יידחה מלכתחילה".

עם זאת, כאשר העיתונים הבינלאומיים המשיכו לפרש את הצהרתו המקדימה של זווילי לפיה כל המאמינים יחדלו לחלוק את אמונתם עם גורמים המעוניינים בכך, MAC הרגישה צורך להוציא הצהרה משלנו במיוחד בשם המאמינים היהודים. בה שיבחנו את חבר הכנסת ניסים זווילי על צעדיו האמיצים בנסיגת תמיכתו בהצעת חוק הצנזורה הדתית והוספנו בתוקף כי בשום אופן לא נפסיק לממש את "זכותנו וחובתנו להכריז על ישוע".

מודעות משיחיות מגיעות למיליון קוראים

אחד ההישגים הגדולים ביותר שאלוהים העניק לוועדת התקשורת היה ביצירת קשרים עם התקשורת. מאז היווסדה של מדינת ישראל לא הייתה לנו גישה לעיתונים ולתקשורת של ישראל. אך בגלל הניסיון הזה להוציא אל מחוץ לחוק את היהודים המשיחיים, זה הפך לסוגיה פוליטית, ולכן העיתונות הרגישה שעליה לתת הזדמנות למאמינים המשיחיים להגיב. באופן אירוני, החוקים המוצעים, במקום להשתיק את היהודים המשיחיים, נתנו לנו חלון עצום (אם כי, יש להודות, יקר) כדי ליידע את עם ישראל שישוע הוא המשיח המובטח שלנו.

ארגונים בארצות הברית כמו מועדון 700, יהודים למען ישו, MJAA - כמו גם שותפים של Maoz - גייסו יחד כמעט מיליון דולר עבור הגוף המשיחי בישראל. בעזרת כספים אלה, MAC פרסמה מודעות לעיתונים במשך יותר משנה! פרסמנו בשלוש שפות - עברית, רוסית ואנגלית - בשבעה עיתונים!

ב-29 באפריל 1998, ערב יובל ה-50 למדינת ישראל, כל העיתונים הללו פרסמו מהדורות מיוחדות ליום העצמאות של מדינת ישראל. מודעת עמוד שלם שלנו, בהשתתפות ישעיהו נ"ג, הופיעה בכל העיתונים הללו. המודעות הגיעו ליותר ממיליון משקי בית! החרדים נחרדו מהחופש החדש שניתן לנו לשאת את המסר שלנו לציבור; מודעות אלו בהחלט התישו את הרשויות הדתיות.

בעוד המחאות נמשכו, ראש הממשלה נתניהו כתב לידיד אוונגליסטי של ישראל, והבטיח לו כי "יתנגד בתוקף" להצעת החוק. ועדת החוץ פרסמה את התחייבותה כדי שראש הממשלה לא יוכל לחזור בו, ולאחר מכן משרד החוץ החל לצטט את המכתב בתגובה למחאות שהמשיכו להגיע!

הצעת חוק נוספת גרועה מהראשונה

בסוף שנת 1998, חבר הכנסת גפני מהחרדים האשכנזים לא היה מוכן כלל לוותר על הצעת החוק הראשונה. מפלגת ש"ס הספרדית, גם היא חרדית, כבר הייתה מורת רוח גוברת מכך ששום הצעת חוק נגד מאמינים טרם עברה לחוק. אז שלושה שבועות לאחר מכן, חבר הכנסת רפאל פנחסי מש"ס הגיש הצעת חוק "אנטי-מיסיונרית" חדשה לגמרי. ולהפתעתנו, כל הקבינט - כולל ראש הממשלה נתניהו - הצביע בעד הצעת החוק בקריאה ראשונה!

הצעת החוק הזו נועדה להיות אם כל החוקים נגד זכויות אזרח בסיסיות. החוק החדש יאסור הטפה "בכוונה לשנות את דתו", שעונשה שלוש שנות מאסר או קנס של 13,000 דולר, ויהפוך "שינוי דתו" לבלתי חוקי. הצעת החוק הבטיחה שרק אלו המטיפים "בצל הצלב" יושפעו מהחוק. כלומר, יהודים יוכלו להפוך להינדים, בודהיסטים או שטעניסטים - רק לא למאמינים בישוע.

הסיבוב האחרון

לאחר מכן, חבר פרלמנט ימני נוסף ביקש את אישור הכנסת להגיש הצעת חוק נוספת. כאשר דרש מהכנסת להוציא את התנועה היהודית המשיחית מחוץ לחוק לחלוטין, אמר יו"ר ועדת הכנסת, "לא. הבוסים באמריקה אומרים 'לא!'"

באופן מדהים, ההתקפה נגד מאמינים בישראל למעשה שמה את היהודים המשיחיים על המפה בישראל ובעולם. לאחר קרב זה, רוב האנשים בעולם המערבי ידעו שאנחנו קיימים! אבל משמעותי עוד יותר, ברגע מכריע זה בהיסטוריה המודרנית של ישראל, כמה אלפי יהודים משיחיים, בעזרתם הרבה של עובדי אלוהים נוצרים, מנעו פשוטו כמשמעו מישראל להפוך לתאוקרטיה - דיקטטורה דתית!

ביוני 1999, ראש הממשלה נתניהו הודח לפתע על ידי אהוד ברק. כל החוקים המוצעים נעלמו, ולא נראו שוב. למרות שנתניהו חזר לשלטון שנים לאחר מכן והמשיך להעניק לקהילה החרדית כוח ושליטה נרחבים בישראל, מעולם לא היה שוב ניסיון לחוקק חוקים נגד חירותה של הקהילה היהודית המשיחית בישראל.