קולות במדבר

כששילה סיפר לי שאביו, אברהם, במקור מבריטניה, הייתי המום. "אז איך האנגלית שלך כל כך גרועה... כלומר, בשביל מישהו עם הורה דובר אנגלית?" שאלתי אותו בקריצה. הוא צחק, "אמא שלי צברית (ילידת ישראל) ואני גרתי כל חיי באותו רחוב. עברנו דירה כמה פעמים בילדותנו - אבל תמיד למקום אחר באותו רחוב במעלה אדומים (פרבר בצד המדברי של ירושלים).

אמה של שילה גדלה במשפחה יהודית מסורתית. בשנות העשרה המאוחרות שלה היא וכמה מחבריה שמעו על ישוע. הם קיבלו את ההזמנה למלכות ולא הביטו לאחור. הוריה, לעומת זאת, לא היו מרוצים מהחלטתה ודחו כל ניסיון שעשתה לדבר איתם על אמונתה.

תפילותיה, עם זאת, לא נעלמו. פחות משנה לפני מותו, סבו של שילה התעורר מתרדמת לאחר חוויה חיה עם ישוע. זה שינה את שארית חייו, אם כי אשתו, שחיה את זוועות מלחמת העולם השנייה ולא יכלה לקבל את קיומו של אלוהים בכלל, נותרה קשוחה. כ-20 שנה לאחר מכן, וחודשיים לפני מותה, סבתו של שילה התרככה ותקבל את האמת על האל השומר על ישראל ועל בנו, ישוע.

אברהם היה צעיר כשהרגיש לראשונה את ההתרגשות לארץ ישראל. אך הוא יצטרך לחכות עד שיהיה מבוגר כדי לעשות את הצעד הגדול של המעבר לארץ המובטחת. זמן קצר לאחר שהגיע לישראל, הוא פגש את אשתו לעתיד ויתחתן עד שהתגייס לצה"ל. לאחר שסיים את שירותו הצבאי (אם כי המשיך לשרת במילואים עד גיל 50) הוא קיבל תואר שני בבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

אברהם אהב את הטבע, אך במיוחד את המדבר, ולכן הוא ואשתו עברו להתיישב קטן דאז בשם מעלה אדומים במדבר יהודה. בחיפוש אחר קהילה עם מאמינים אחרים, הם הצטרפו לקהילה שהתכנסה בירושלים בסופי שבוע. במהלך השבוע, מספר לא מבוטל של חברי הקהילה - כולם ממעלה אדומים - היו מקיימים אסיפות בית באמצע השבוע בבתים שונים בעירם, כולל שלהם.

הנסיעה לפגישות בירושלים בכל שבוע הייתה מתישה (מכיוון ששבת היא היום החופשי היחיד שישראלים מקבלים) ולאט לאט חברי הקבוצה הביתית החלו להרגיש צורך להקים קהילה במעלה אדומים. אברהם פנה למנהיגי הקהילה ושאל אם יברכו על מאמציהם להקים קהילה בעירם. ההנהגה ביקשה ממנו לחכות שנה ולהתפלל איתם על כך - הוא הסכים, ושנה לאחר מכן נשלחה הקבוצה שלהם עם ברכה. הם קראו לעצמם קהילת מעלה אדומים, על שם העיר שעליה התחייבו להשפיע. זה היה לפני 16 שנה.

בימים הראשונים, ביתו של אברהם במעלה אדומים היה מקום המפגש. בכל סוף שבוע היו מוציאים חלק ניכר מרהיטי הבית החוצה ומונחים בחצר. חדרי השינה היו הופכים לכיתות הילדים וכיסאות פלסטיק היו ממלאים כל חלל פנוי.

הילד של הכומר

שילה בילה את רוב חייו בקהילה זו. ולמרות המוניטין הידוע לשמצה שיכול להיות לילדי כמרים, הוא מעולם לא חווה רציני של מרד. תמיד היה ברור לו מי המלך. אמנם, כנער, להיות מאמין הפך פחות חשוב עבורו. ישוע היה חשוב, אבל כך גם חבריו והחיים שרצה לחיות.

בסביבות גיל חמש עשרה, שילה פגש את שרה באחד ממחנות הנוער הקיציים. היא הזמינה אותו להשתתף במפגשי הנוער השבועיים בבית תפילה בירושלים. הוא חיבב אותה מאוד ושמח למצוא תירוץ להיות בסביבתה.

באחת מאותן פגישות, מנהיג נוער דיבר על משלו של ישוע על השבילים הרחבים והצרים. "בזמן שהבחור דיבר, הבנתי שהשבילים הרחבים והצרים לא נוגעים לכל אחד בעולם. הם דיברו רק על אנשים שטרחו אפילו לנסות ולהיות בדרך כלל - אנשים שחשבו שהם מאמינים. הסתכלתי על חיי וחשבתי לעצמי, אם הדרך צרה, היא לא יכולה להיות דרך קלה. צריך להקריב קורבנות כדי ללכת בה - ואני לא באמת מקריב כלום כדי ללכת אחרי ישוע. מאותו רגע ואילך, שיניתי את אופן חיי."

מוביל תפילה

המסע המוזיקלי של שילה החל בגיל שש. לאחר שהביע עניין בכלי, אמו קנתה פסנתר והייתה בלתי מעורערת בדרישותיה שיתרגל כל יום. הוא שנא את זה אז אבל עכשיו הוא מודה לה שכן זה פתח בפניו עולם כה עצום של יצירתיות.

שילה כתב את שיר התפילה הראשון שלו בגיל 13 וכבר בגיל 15 הוביל את התפילה בקהילת אביו ובבית תפילה בירושלים. "בהתחלה הובלתי את התפילה כי זה היה כיף", סיפר לי שילה. "אבל עד שנכנסתי לשירות הצבאי המחייב ידעתי שמוזיקה ותפילה ימלאו תפקיד משמעותי בייעודי".

ובכל זאת, הצבא בלע הכל, כך שבמשך 3 השנים הבאות לחייו של שילה, הכל הוקפא. ובכן, בעיקר הכל. הוא הצליח לדחוס את הובלת התפילה כשהותר לו לחזור הביתה לסופי שבוע. ובברכת הוריו, הוא גם הצליח להתחתן עם שרה האהובה שלו.

עם סיום הצבא, לשילה כבר הייתה הצעת עבודה בתחום ההיי-טק. החוזה כבר היה כתוב והוא בילה את שנת שירותו האחרונה בהכשרה לתפקיד. עם זאת, רק כמה שבועות לפני שחוזה העבודה היה אמור להיחתם, שילה החל לשמוע בתפילה את שם בית התפילה שבו ניהל את התפילה כנער. "מעולם לא אמרתי לאף אחד שאני רוצה להיות חבר בצוות בבית תפילה כי אף פעם לא רציתי. רציתי לעבוד כמתכנת מחשבים", הסביר שילה. "אבל, כשראש בית התפילה התקשר אליי לשאול אם אני רוצה לשרת בצוות, ידעתי שזה ה' שמאשר את מה שהוא אמר לי."

"חבר שלי, שהשקיע שנה בהכשרתי, יצא מדעתי כשסיפרתי לו על שינוי התוכניות שלי. התנצלתי מעומק ליבי והסברתי שאני צריך ללכת בעקבות מה שה' אומר לי. בפנים, נאבקתי, כי נהניתי מאוד מעולם ההיי-טק וכישראלי, לנגן בגיטרה ולשיר שירים לא ממש הרגיש לי כמו עבודה לגיטימית - בוודאות ההבדל במשכורות יהיה ניכר."

"שנתיים לאחר מכן, אותו חבר התקשר אליי פתאום והציע לי את אותה עבודה עם תנאים טובים יותר ואפשרות לעבוד מהבית כשיש לי זמן פנוי. זה היה כאילו אלוהים ראה שוויתרתי על משהו שאהבתי למענו, והוא, בתורו, נתן לי את היכולת לעשות את שניהם."

בית גדל

ככל שמספר חברי קהילת מעלה אדומים גדל מדי עבור ביתו של אברהם, הם עברו לשדה עם עצים נטועים בדלילות - שרק ישראלי היה מסתכל עליו וחושב שהוא מכנה "יער". אולם, תוך מספר חודשים, חום הקיץ הפך עז מדי עבור שירותים חיצוניים. הם היו צריכים להיות יצירתיים מכיוון ששכירת אולם ישיבות הייתה יקרה מדי.

בסופו של דבר, המקום היחיד שמצאו במסגרת התקציב שלהם היה מערה בקצה פארק ארכיאולוגי ליד ים המלח, שראשיתו בימי ישוע. הם הסתדרו מצוין עם רשויות הפארק, אך לא לקח הרבה זמן עד שהמשפחות הצעירות הביעו כמה קשה היה להן לנסות להשתתף בטקס תוך כדי צפייה בילדיהן באתר ארכיאולוגי. מציאת מקום חדש להיפגש הייתה צורך מיידי.

לילה אחד, כשאמה של שילה התפללה על המצב, היא שמעה את המילה "באולינג". למחרת, כשנסעה עם חברה בחיפוש אחר מקומות מפגש פוטנציאליים, הן חלפו על פני מקום עם שלט גדול של "באולינג" בחוץ. כשהמילה טרייה בליבה, הן נכנסו להעיף מבט. למעשה, היה שם אולם באולינג פתוח, והקומה שמתחת הייתה זמינה להשכרה! כמובן, הבעלים "במקרה" היה שם, כך שהם יכלו לבדוק את המקום (שהיה מועדון לילה שנסגר לאחרונה). הבעלים היה אדם מדהים ונתן להם מחיר סביר מאוד לגודל המקום.

הכל נראה כל כך מושלם עד שהם דיברו עם רואה החשבון שלהם, שהסביר להם מיד שאין להם את התקציב לשכור מקום כזה. הם לא היו קהילה שממומנת מבחוץ. הם התקיימו ממעשרות ותרומות של יותר מ-80 חברי הקהילה שלהם. ובכל זאת, ההנהגה הרגישה מאוחדת בביטחון שזה המקום שאלוהים ייעד להם וחתמה על חוזה השכירות. מהחודש הראשון בו עברו לגור, תרומות הקהילה הוכפלו כדי לכסות את שכר הדירה. זה היה לפני תשע שנים.

מעבר לעיר

"הפעם הראשונה שעזבתי את ישראל לטיול דת הייתה עם מעוז, כשהם לקחו קבוצה של ישראלים לכנס MJAA בפנסילבניה", הסביר שילה. "קיבלתי אישור מיוחד מהצבא לנסוע לכמה שבועות והלכתי כחלק ממשלחת המוזיקה של מעוז, שכינינו בחיבה " הלהקה מהארץ" . השם נשאר איתי."

"מעולם לא הייתי בארה"ב, אז הלם התרבות היה קצת צורם, אבל כמות האוכל שנתקלתי בו הייתה מדהימה. בסך הכל, החוויה הייתה מדהימה ופקחה את עיניי לברכה שאנחנו הישראלים יכולים להיות לעולם. התגובה ל"להקה מהארץ" הייתה כל כך חיובית, שעם שובו לישראל, מעוז הקליט אלבום של "להקה מהארץ". שניים משיריי הוקלטו במהלך תקופה זו."

"הפעם הראשונה שנסעתי לחו"ל לבד כדי לשרת בשירותי תפילה הייתה גם במעוז. אחד השותפים שלהם מסינגפור רצה לערוך כנס וביקש מהם להמליץ על מנחה תפילה מישראל. הם המליצו עליי ונסעתי. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בעולם הגדול ששרתתי לבד עם שרה והופתעתי עד כמה זה אפשרי. לאחר שהתנפצה תקרת הזכוכית הזו, התחלתי לנסוע באופן קבוע ולהוביל שירותים."

"כמה שנים לאחר תחילת התהליך, אחד מחברי הקהילה שלנו ניגש אליי ואמר, 'יש לך הרבה שירים נהדרים! את צריכה להקליט אותם'. אמרתי לה שלהרבה אנשים יש שירים, אבל זה לא בהכרח אומר שהם צריכים להקליט אותם. היא עודדה אותי להמשיך ואפילו הציעה לכסות את העלויות, אז הסכמתי לבדוק את זה."

"אבי פרודין, שעבד על פרויקט "להקה מהארץ" , הסכים להפיק את האלבום שלי והמליץ לנו להקליט באולפן " אחווה לאמנים" של מעוז בירושלים. לא ידעתי הרבה על אחוות האמנים או על החזון שלהם באותה תקופה, אבל הייתה לי היסטוריה טובה עם מעוז, והמתקנים שלהם היו איכותיים, אז זה היה הגיוני."

"בסוף 2019 כתבתי מספיק שירי פולחן עבריים חדשים לאלבום שני וחזרתי לאולפן FoA כדי לתכנן את הפרטים להקלטה חדשה. היו להם כמה פרויקטים מתוכננים לתחילת 2020, אז תכננתי להתחיל מתישהו במרץ."

"ואז הקורונה פגעה, והכל נכנס לסגר. הכל, כלומר, חוץ מצוותי חירום, חנויות מכולת - ו(בגלל עניין טכני בחוק) אולפן FoA ! אז, בזמן שהאומה ישבה בבית במהלך הגל הראשון, אבי ואני ישבנו באולפן, עיבדנו והקליטנו עשרה שירי פולחן עבריים והבאנו מוזיקאי אחד בכל פעם כדי להקליט את תפקידיהם."

"כשהתחלנו לסיים את הפרויקט השני והדברים חזרו (קצת!), באמת התחלתי להעריך את חלק ה"אחווה" של אחוות האמנים . למדתי יותר על החזון שלהם לתפילה ישראלית ותמיכה במוזיקאים מקומיים ומובילי פולחן. הם לא היו רק סטודיו - הם בנו קהילה למאמינים מוכשרים ממשרדים וקהילות שונות שיכלו לא רק לשתף פעולה יחד, אלא גם לבנות זה את זה באדון."

בית להתכנס, בית להתפלל

מעלה אדומים היא עיר במדבר עצמו, שם תיאר ישעיהו קול צועק במדבר - הכינו דרך ה'. למדבר הזה היסטוריה ארוכה ויפה של אנשים שצעקו אל אלוהים וקיבלו מענה מהבורא עצמו. דוד המלך, אליהו, יוחנן המטביל ואפילו ישוע הם רק חלק מהקולות שהדהדו על פני הגבעות הסלעיות של הארץ הזו. אפילו במהלך מאות שנים של גלות ישראל, צצו מנזרים באזור זה ממש, כאשר גם הם הכירו בעושר הרוחני של ארץ המדבר של ישראל.

לפני שש עשרה שנה, אברהם מילא תפקיד במתן מקום התכנסות למאמינים במעלה אדומים. כעת, לאחר 13 שנים של השתתפות בבית תפילה בירושלים, בנו שילה ממלא את חלקו בנטיעת בית תפילה כחלק מקהילת מ.א. - מקום בו יזעקו קולות רבים במדבר.

במהלך השנים, קהילה זו לא רק גדלה במספרה, אלא גם גדלה בהשפעתה בתוך הקהילה. רבים מהלא מאמינים רואים בהם אנשים טובים (הישג בהתחשב בסטריאוטיפים שיש לרוב הישראלים על מאמינים יהודים) מה שמאפשר להם להאיר את אורו של ישוע ולעזור לאלה הנאבקים סביבם.

לפני כשנה, כאשר הקורונה שינתה את אופן קיום תפילות הציבור וישראלים ישבו בסגר במשך חודשים, הנהגת הקהילה התמודדה עם סוגיית תשלום שכר הדירה עבור בניין שלא יכלו להשתמש בו. מעבר דירה יחסוך כסף בטווח הקצר, אך כאשר הדברים ייפתחו שוב, הקהילה שלהם תישאר חסרת בית. המסקנה הייתה פה אחד. הגיע הזמן לקנות. הצורך במקום מפגש לא ייעלם והמקום הזה הוכיח את עצמו כטוב לאזרחיה. בסופו של דבר, רכישת אולם הישיבות תבסס את מקומה של הקהילה שלהם בעיר.

בעל הבניין (שגם מכיר בהשפעה החיובית שהייתה לקהילה על האזור) הסכים למכור להם את הנכס מתחת לשווי השוק, כל עוד יוכלו לשלם מקדמה עד דצמבר 2021. הם חתמו על כוונה לקנות, וכמה חודשים לאחר מכן, כשהדברים החלו להיפתח, מחירי הנדל"ן בכל רחבי האזור זינקו. הסיבה? Design City, פרויקט אדריכלי וטכנולוגי שאפתני בהשראת ערי מדבר כמו דובאי - נבנה לטווח ראייה של שכונתם.

רק אלוהים היה יכול לדעת לפני תשע שנים להורות לאברהם ולקהילת מ.א. לשתול את רגליהם במקום לא מוכר, שכעת נמצא במרחק יריקה מאזור שיהפוך למרכז תרבותי, אופנה ומסחרי לכל ישראל. אפשר רק לתהות מה הוא מתכנן להתפתחות החדשה הזו. מה שבטוח - עמו כבר מוצבים שם כדי לעשות את חלקם בהפיכת ישראל שוב לארץ נוכחות.