כוחו של סיפור

הזיכרונות המוקדמים ביותר שלי מבליעת ספרים הם מכיתה ג'. זו הייתה סדרת ילדים בעברית בשם " גינגי " על ילד ג'ינג'י וחבריו מהשכונה. כל ילד שהכרתי קרא את הספרים האלה. לא היה בהם מדע בדיוני או קסם. הסופר עטור הפרסים פשוט הצליח להפוך את חייו השגרתיים למדי של ילד רגיל בבניין הדירות שלו לסדרה של תעלומות והרפתקאות.

בכיתה ד' למדתי לקרוא ולכתוב באנגלית - ועולם הספרים שהייתה לי גישה אליו התפוצץ מעשרות לאלפים. קראתי כמעט כל ז'אנר שההורים שלי נתנו לי להשיג (ואולי כמה שהם לא הכירו). לעתים קרובות קראתי עד השעות הקטנות של הלילה, וייתכן שלפעמים החלטתי שאני "חולה מדי" ללכת לבית הספר כי הייתי צריך להישאר בבית ולסיים סיפור מרתק. לאמי היה קשה להעניש אותי. היא עצמה נקלעה לצרות יותר מפעם אחת כילדה על כך שקראתי במקום לישון - או עשיתי מטלות.

למען הפרוטוקול, לא כל הספרים היו חביבים עליי. בכל הנוגע לספרי לימוד, טרחתי לפתוח אותם רק כשהמורה שלי אמרה לכיתה לאיזה עמוד לדפדף - וזה היה אם בכלל זכרתי להביא אותם לשיעור. אני די בטוחה שנכשלתי בשיעור דקדוק גם בעברית וגם באנגלית. אבל כשנסחפתי לעלילה טובה - העולם החוויר (וכל האחריות שבה) - ונוצרה עוד אחת. זו הייתה חוויה שנהניתי לחוות - ואחת שאני חולמת להעניק לאחרים עם כתביי.

אמי נהגה לומר שאין דבר טוב יותר ממורה להיסטוריה טוב - ואין דבר משעמם יותר ממורה גרוע. הטובים ידעו איך לספר את סיפור האנושות בצורה המרתקת ביותר. פחות תאריכים ואירועים ויותר איך אנשים מאותם ימים חוו את האירועים האלה. הם גם השתמשו בסיפורים האלה כדי ללמד אותנו אמיתות כלליות על החיים. הם לימדו אותנו אמיתות שכנראה היינו מגלגלים עיניים אילו היו פשוט יוצאים ואומרים אותן בצורתן הפשוטה והרעיונית. למשלים יש את אותה השפעה. לדוגמה, לומר "לפתח את המוניטין של אדם ישר זה חשוב" לא ממש נוגע בנו כמו הסיפור על הילד שצעק זאב.

ישוע הבין היטב את כוחם של סיפורים, שכן הוא שיתף אינספור משלים כדי להסביר את האמיתות העמוקות של מלכות האלוהים. הוא השתמש בדוגמאות פשוטות יומיומיות - לחם, שמרים, חקלאות, רעיית צאן וכו' כדי להסביר רעיונות מורכבים. לסיפורים יש דרך להישאר איתך. יש להם גם דרך לעזור לך ללמוד דברים חשובים באופן אינטואיטיבי. אם תקרא את דו"ח מעוז ישראל באופן קבוע, תגלה שאתה סופג הרבה ידע והבנה על ישראל רק מקריאת הסיפורים המעניינים על חייהם של אנשים כאן.

בכל רגע נתון, מעוז נמצא בתהליך של תרגום ופרסום של שישה ספרים. חלקם לוקחים חודשים, חלקם שנים - אך כולם, בתקווה, ישפיעו באופן מתמשך על חייהם וליבם של הישראלים.

ספרים בדרך

שפחה יהודייה

נתקלתי בטרילוגיית "אות האריה" מאת פרנסין ריברס לפני יותר מעשור. סיפורת היסטורית המתרחשת בתקופת נפילת ירושלים בשנת 70 לספירה, ועוקבת אחר נערה צעירה - יהודייה מאמינה בזמנה - שנלכדת על ידי הרומאים ונמכרת לעבדות.

אני מאמין שכוונתה של פרנסין הייתה לספר סיפור על ילדה שדבקה באמונתה באלוהים למרות אתגרים, והציבה את דמותה לצד אחרים בסיפור שעקבו אחר רצונותיהם ושילמו על כך ביוקר. עם זאת, כישראלית, נדהמתי מהאופן שבו היא הצליחה להחיות את קיומם של המאמינים היהודים במאה הראשונה.

אחד האתגרים הקשים ביותר שאנו מתמודדים איתם כמאמינים יהודים בישראל הוא הניסיון להציג את ישוע בהקשרו היהודי, משום שכאשר ישראלים חושבים על ישוע, הם מדמיינים מישהו כמו האפיפיור. הם לומדים על ישוע רק בהקשר של 2000 שנות רדיפת יהודים על ידי הכנסייה. הם אף פעם לא שומעים על ישוע בהקשר של התקופה בה הוא הלך על פני האדמה או בשנים שלאחר מכן, כאשר נוצרים גויים היו אסירי תודה באופן גורף על קבלת מסר הבשורה מהשליחים היהודים.

למרות שתרגמנו ופרסמנו ספרי הוראה ותלמידות ותנ"ך רבים, הרגשנו מאוד של"אות האריה" יש פרספקטיבה שהישראלים זקוקים לה. פרספקטיבה שיכולה להסיר אלפי שנים של פילטרים שליליים שיש לישראלים בכל הנוגע לקבלת הברית החדשה כספר שנכתב על ידי יהודים - קודם כל ליהודים - וגם לגויים.

תקווה פנימית

במקום להסביר לכם את חשיבותו של ספר זה, אשתף רק במה שהיה למתרגמת שלנו לומר עליו. אנו מקווים שישראלים אחרים יחוו את החוויה שלה עם הספר כשנעמיד אותו לרשותם.

"כשהתחלתי לתרגם את הספר הזה, היו לי ספקות. האם אנחנו באמת צריכים ספר בנושא הזה? עד כמה הסיפורים האלה אותנטיים? עם זאת, לא לקח לי הרבה זמן להבין עד כמה עמוק טבועה בלבנו התקווה לחיים אחרי המוות - וכמה לעתים רחוקות אנחנו מדברים על זה. ככל שעברתי על הפרקים התחלתי לשאול את עצמי, 'למה אנחנו כל כך מפחדים מהמוות כשחיים שאחרי כל כך מלאים בחיים, אור ושמחה?'"

וואו, אלוהים!

לא נדיר שהורים כותבים לנו - או מפרסמים בקשה בפייסבוק - לקבלת המלצות על ספרים בעברית לילדיהם. ילדות היא תקופה ייחודית שבה ילדים מפתחים תיאבון לדברים שונים. העולם מספק זיופים רבים בתחומי הקסם והפנטזיה - וכמובן, האבולוציה. לכן חיוני שיהיו לנו משאבים שיעודדו תיאבון לדברים הרוחניים של גן עדן.

"כמה גדול אלוהינו" הוא השני מבין שני ספרי הקדשה לילדים שעבדנו עליהם (הספר הראשון "לא ניתן לתיאור" יצא רשמית לפני קצת יותר מחודש). שני הספרים הם אוסף של הרהורים קצרים לילדים על הבריאה ובוראה. הדפים מלאים בתמונות צבעוניות ועובדות מהנות על בריאתו של אלוהים, אך בצורה מעשית מאוד הם מציגים את אלוהים כישות מרתקת שכדאי לחקור בעצמו.

הברווזון המכוער

לפני כחצי שנה קיבלתי סדרה של הודעות טקסט מהמורה של בני. אלו היו כמה סרטונים של בחור גדול ושרירי שמדבר לתלמידים בבית הספר, מכופף מחבתות ומרשים את כל הנוכחים. הילדים התרשמו מיכולתו להרוס דברים. המורים התרשמו מיכולתו לזהות ילדים בריונים מתוך הקהל ולהדגיש אותם כייחודיים מול כולם. היכולת המופלאה שלו לעשות זאת בתרבויות שונות בכל רחבי העולם היא לא פחות ממעשה על טבעי. אבל הדלתות הפתוחות שיש לו במקומות כמו בית הספר הציבורי הישראלי של בני הן מדהימות.

לקח לי שנייה להבין... "אני מכיר את הבחור הזה!" כתבתי לה בחזרה! "אנחנו מתרגמים את הספר שלו עכשיו!" "בבקשה תודיעו לי מתי הוא מוכן," היא ענתה בהתרגשות. "כל מורה בבית הספר הזה ירצה עותק של הספר שלו ברגע שהוא יצא!" ישראלים הם כל כך שבטיים באופיים החברתי, או שאתה בפנים או שאתה בחוץ. ההשלכות של מנטליות זו גורמות לניתוקים קשים בתוך החברה הישראלית ומשפיעות גם על מאמינים וגם על לא מאמינים. המסר של ג'ון הוא מסר שאנחנו מאמינים שהוא מטפל באופן ייחודי בנושא הזה.

הרפתקאותיו של אלוהים

שני הבנים שלנו אוהבים להאזין לספרי שמע בערב לפני השינה. לפני השינה אנחנו מרשים לקרוא רק סיפורי תנ"ך, אבל מכיוון שהם מפרידים חמש שנים, יש להם ספרי תנ"ך מועדפים משלהם. בנו בן ה-6 אוהב את ספר הסיפורים המחמם את הלב על ישו (שגם פרסמנו בעברית!), בעוד שבנו בן ה-11 מעדיף את "תנ"ך הפעולה" העז יותר. בדרך כלל יש קצת התלבטויות בין השניים כשהם מחליטים לאיזה תנ"ך הם יקשיבו באותו לילה. אבל מיותר לציין שתנ"ך הפעולה בסגנון קומיקס - גם הספר הפיזי וגם הספר המוקלט - הוא מרכיב עיקרי במשפחה שלנו כבר למעלה מעשור, ואנחנו נרגשים מאוד להנגיש אותו לילדים דוברי עברית בישראל ובכל העולם.