החגיגה הזו היא בשבילכם!

זה היה אמור להיות רק 12 ימים, נסיעה לישראל וחזרה לדאלאס, טקסס. מעין חוויה תרבותית. לראות מראות חדשים, לאכול מאכלים אקזוטיים, ללמוד על חגי הסתיו ממנהיגים משיחיים וכמרים נוצרים מקומיים - זה היה כמו להיכנס לעולם חדש ומרתק. לא ידעתי שדברים כל כך זרים לי באותו טיול יהפכו במהרה לחלק מוכר מחיי היומיום שלי.

גדלתי בכנסייה אוונגליסטית בידיעה שאני יהודי. כמו מאמינים רבים בישוע, הייתה לי הבנה בסיסית של השורשים היהודיים של אמונתנו, אך התעניינות מועטה. כאמריקאי, הרגשתי בנוח עם חוסר הידע שלי. לקחתי את המושיע היהודי שלי והצבתי אותו בעולם היחיד שהכרתי - עולם מערבי. חגגתי את פסח וחנוכה מדי פעם עם משפחתי, אך מעולם לא חשבתי הרבה על החגים באופן כללי. לא חשבתי שהם רלוונטיים לי... היום. עשינו את מה שרוב חברי הכנסייה עושים - חגגנו את חג המולד ואת הפסחא.

תמיד הייתי סקרן לגבי המורשת שלי, אבל פחדתי שהעולם העתיק של אבותיי יהיה מורכב ומאתגר מדי. אבל, כשהציעו לי רשת טלוויזיה נוצרית גדולה להפיק סרט תיעודי בישראל על פגישה עם ישוע בחגי הסתיו, הבנתי שאדישותי כבר אינה אופציה.

התוודיתי בפני גוגל. חיפשתי "נוצרים חוגגים את חג הסוכות" והייתי המום לגלות שלא רק שזה היה דבר נפוץ - בישראל זה היה דבר גדול!

מהרגע שהמטוס נחת בישראל, הרגשתי את ההתרגשות באוויר של עונת החגים. בזמן שהצוות שלנו תיעד סיפורים בישראל, למד עוד על החגים וצפה באופן שבו הישראלים חוגגים, הרגשתי כאילו אני רואה רגעים מהתנ"ך חיים לנגד עיניי. ימי העבודה היו ארוכים, אבל זה לא שינה כי הרגשתי שאני עושה את מה שנבראתי לעשות כמפיק וידאו.

כשעמדתי בכותל המערבי, הרגשתי את ליבי נכנע למציאותו של אלוהים. זה היה כאילו כל מי שעמד לצידי בכותל נמוג ואלוהים הביט בי ישר. פתאום, עתיד באמריקה הנוחה שלי לא הרגיש מספק. אבל מציאות וגורל לא תמיד יושבים על אותו ציר זמן. אז סיימתי את הפרויקט וחזרתי הביתה לארה"ב. אבל הייתי מוכן. כשהגיעה לי ההזדמנות הבאה לעבור לישראל ולעבוד כמפיק וידאו - קפצתי עליה.

בהחלט היו רגעים קסומים במהלך שהותי שם - אבל חיי היומיום בישראל יכולים להיות די מסובכים. בזמן שהייתי שם פגשתי כמה אנשים שעזרו לי, כאדם מאמין, להתמודד עם חלק מהאתגרים של ההתיישבות והמגורים בישראל. רק מאוחר יותר נודע לי, באופן אגב, שהם ממעוז! חמש השנים הבאות ביליתי בחוויית החגים העונתיים והמחזורים התרבותיים של עמי הקדמון. חגי הסתיו היו הזמן האהוב עליי בשנה. מראש השנה ועד יום כיפור וסוכות, חגים אלה נשאו תחושה של התרגשות ושמחה שהבדילה אותם מחגיגות אחרות במהלך השנה.

תפוחים טבולים בדבש

ראש השנה, שפירושו המילולי "ראש השנה", הוא חג הפתיחה הראשון מבין שלושת החגים המרכיבים את חגי הסתיו. אם הייתי צריך לסכם זאת, זהו בעצם חג שבו כולם מברכים את השנה הקרובה. הם אפילו אוכלים תפוחים ודבש (שלום, עומס סוכר!) כדי לסמל את המתיקות שעתידה לצאת מפינו כשאנחנו מדברים על השנה הקרובה.

ראש השנה נקרא גם חג החצוצרות - שם הולם משום שחגי הסתיו הם הזמן היחיד בו תוקעים בשופר בישראל. במשך עשרה ימים לאחר חג החצוצרות יכולתי לשמוע את תקיעות השופר בסראונד בכל בוקר מדירתי בירושלים. בכל פעם ששמעתי זאת הרגשתי השראה להתפלל עבור עם ישראל כשהם מכינים את עצמם ליום הכיפורים. עבור העם היהודי, עשרת הימים הללו נקראים "ימי יראת הכבוד" - ימים של התבוננות פנימית שבהם הם בוחנים את מערכות היחסים שלהם והאם מעשיהם פגעו במישהו לאורך כל השנה. יכולתי להבין מדוע הם קוראים לזה כך - הייתי בעצמי נפעמת. מעולם לא שמעתי על אומה אחרת בעולם שמקדישה עשרה ימים להרהור ובחינת חייה, מעשיה ומערכות היחסים שלה.

אומה דוממת לחלוטין

שיאם של "ימי הנורא" הוא יום הכיפורים. הוא מתחיל עם שקיעת החמה. הרחובות פנויים מכלי רכב ואנשים לבושים לבן מתחילים לטפטף החוצה - רבים בדרכם לבית הכנסת כדי לקרוא תפילות מסורתיות לסליחה. אלפי אנשים מגיעים לכותל המערבי לשעות רבות כדי להתפלל ולבקש מאלוהים לסלוח להם באופן אישי - וקולקטיבי - כאומה. עבור הסרט התיעודי, הורשינו לצלם את התפילות הללו מהגשר להר הבית. היו שם כ-100,000 איש באותו ערב! הייתה לי נקודת תצפית מדהימה, כשהשקפתי על קהל עצום של אנשים שהיו שם למטרה אחת, לחזור בתשובה.

בעברית, המילה "לחזור בתשובה" לא פירושה רק להרגיש צער כמו שאנחנו חושבים על זה באנגלית. פירושה המילולי הוא לחזור - לחזור לאלוהים. אני זוכר שבכיתי כשחשתי את הנטל של האנשים ושל האנשים שהתאספו שם - כמהים לחזור לאלוהים. זה רגע מעורר אכפתיות לראות 100,000 איש בוכים, מתפללים ומשתחווים יחד. זה גרם לי לשאול את עצמי - מתי בפעם האחרונה הרגשתי באמת את משקל חטאיי ואת התהום שהם יוצרים בין אדם לאלוהים?

הלכנו הביתה ברחובות החשוכים אך השקטים. היה מרתק לראות עיר סואנת כמו ירושלים שקטה כל כך. איש לא נהג, אין תחבורה ציבורית, אין חנויות פתוחות, אין מטוסים באוויר ביום כיפור. אומה שקטה לחלוטין. למחרת, בגלל אופיו וחגיגיותו של יום כיפור, רוב האנשים מתבודדים בבתיהם, צמים מאוכל ומים ומתפללים במשך 25 שעות.

הרחובות היו ריקים - חוץ מהילדים! ביום היחיד בשנה שבו ריצה ברחובות בטוחה (למעט האפשרות של רכב חירום מזדמן), ילדים היו בכל מקום! מאופניים ועד רולרבליידס - כל דבר עם גלגלים וללא מנוע כבה במלוא העוצמה.

כשהשמש שקעה ויום כיפור עמד להסתיים, חזרתי לכותל המערבי כדי לצפות בתופעה שהישראלים התפרסמו בה - המעבר. ברגע שהשמש שקעה ותקעו בשופר, יום כיפור הסתיים וההכנות לסוכות החלו. לא יכולתי להאמין לשינוי הדרמטי באווירה. עוצמת התשובה, הצום והתפילה הפכה לפתע לשמחה ועם התלהבות! עדיין לבושים לבן, זרים החלו לחגוג זה עם זה - לרקוד ולשיר, מזמינים אחרים להתחיל בשמחת החג הקרב ובא!

בית צנוע לכולם

חג הסוכות הוא שיאו של מסע חגי הסתיו שאורכו כמעט חודש. והישראלים לא בזבזו זמן בהכנות. עוד לפני שהספקתי להגיע הביתה מהכותל המערבי, כבר שמעתי פטישים כשמשפחות החלו לבנות את הסוכה שלהן יחד! הסוכה, העשויה ממסגרת מתכת/עץ, עם יריעות/דיקט לקירות וענפי דקל לגג (כדי שתוכלו לראות את הכוכבים!), הופכת למרכז החג, שם אנשים יבלו שבוע שלם באכילה, בקהילה ואפילו בשינה.

כל השבוע נועד להיות חוויה משפחתית שבה נחווה מחדש חלק מסיפורו של אלוהים ועמו, ישראל. מכיוון שרוב האנשים גרים בדירות בישראל, הסוכות בנויות לעתים קרובות על מרפסות או בסמטאות; אפשר אפילו לאכול בסוכות מחוץ למסעדות! הסוכות מקושטות בדרך כלל בסרטים צבעוניים והן חגיגיות מאוד, אבל מה שאהבתי בהן יותר מכל הוא שהן היו מבנים צנועים ופשוטים ביסודם.

כשראיינו כמה ממנהיגי המשיח המקומיים עבור הסרט התיעודי שלנו, אחד מהם אמר משהו שמצאתי עמוק מאוד על טבעה של ענווה בשפע. זה משמעותי במהלך קציר הסתיו, כאשר האסמים מלאים ביבול ובתי היין עולים על גדותיהם - זה הזמן שבו ה' אומר ללכת ולגור בסוכה במשך שבעה ימים:

"שבתם בסוכות שבעת ימים. כל ילידי ישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות ישבתי את בני ישראל בהוצאתם מארץ מצרים. אני ה' אלוהייכם." (ויקרא כ"ג, מ"ב-מ"ג)

ברגע של שפע, כשאתה חושב שאתה יכול לסמוך על עצמך ועל עבודתך הקשה, אלוהים אומר לך לעזוב את ביתך ולחיות כמו כולם במקום פתוח לפגעי מזג האוויר. כשאתה ישן מחוץ לביתך, במבנה זמני, ללא דלת או גג מתאימים, יש לכך דרך להראות לנו את הפגיעות שלנו. זוהי דרך מוחשית לראות שאם אלוהים לא היה מגן על בני ישראל במדבר ומספק להם את צרכיו, הם לא היו שורדים. לעולם אין לטעות בין שפע לביטחון. עלינו תמיד להישאר ענווים, כי כשם שה' נותן, כך הוא יכול לקחת.

העמים באים לירושלים!

התנ"ך מספר כיצד באחרית הימים יבואו הגויים לירושלים כדי לעבוד את אלוהי ישראל. במידה קטנה, זה כבר קורה - כל שנה במהלך חג הסוכות. כחלק מעבודתי בהפקת טלוויזיה, תיעדנו את האירוע הזה בכל שנה שגרתי שם.

אחד האירועים שזכיתי להשתתף בהם היה התכנסות של נוצרים מכל רחבי העולם, שאורגנה מדי שנה על ידי ICEJ (השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים). החגיגות שלהם החלו לא באולם ממוזג, אלא במדבר עין גדי בפאתי ירושלים. אני זוכר שחשבתי שזה מקום נפלא להתחיל בו, כי יש משהו מיוחד בלהיות בשטח מדברי קשה, להרגיש את רוח המדבר החמה ולדמיין איך הרגיש חג הסוכות הראשון עבור בני ישראל. ישנם גם מעט מראות מרשימים כמו אלפי נוצרים מיותר מ-100 אומות שרים בעברית, "הנה, מה טוב ומה נעים לאחים לשכון יחד!" במדבר. זה הרגיש כמו הצצה לגן עדן.

אם סוכות הוא גולת הכותרת של חגי הסתיו, אזי צעדת 100 האומות ברחובות ירושלים הייתה גולת הכותרת של חג הסוכות שלי. העיר ירושלים מארגנת את המצעד השנתי הזה, בו נוצרים, רובם מכל רחבי העולם, רוקדים, מנופפים בדגל ארצם ושרים שירים בשפתם כדי להראות לישראלים שהם הגיעו לישראל כדי לחגוג את החג ושהם חברים בכל העולם שאוהבים ותומכים בהם.

מעניין לציין שישראלים מכל תחומי החיים מגיעים מחלקים שונים של המדינה כדי לצפות במצעד הזה שנה אחר שנה. ראיינתי כמה ושאלתי כיצד המראה הזה השפיע עליהם. ישראלים, הידועים בכך שאינם טיפוסים רכים רגשית, סיפרו לי עד כמה החוויה הייתה מרגשת עבורם. חלקם באו לצפות במצעד מאז שהיו ילדים וכעת מביאים את ילדיהם. עבורם, זה היה מעודד לראות אנשים שבאמת אוהבים את ישראל. הייתי כל כך גאה בעדות שבני עמדי הנוצרים נתנו בכך שנקטו עמדה קולקטיבית זו שנה אחר שנה, בניגוד מוחלט לעוינות שישראלים חווים בדרך כלל מצד הקהילה הבינלאומית.

בימים אלה אני מביט לאחור על ימיי הראשונים בגוגל, "כיצד נוצרים חוגגים את החגים" ומודה לאלוהים על המתנה שהוא נתן מזמן, שרק עכשיו נהניתי ממנה - הזכות לחגוג את החגים. אלו הם חגיגותיו, וכשאנו חוגגים את חגיגותיו, אנו חוגגים אותו - יחד איתו. אני בטוח שיש מאמינים רבים כמוני שאינם מבינים את ערכן של חגיגות אלו, או שאינם מבינים שהן מיועדות גם למאמיני הברית החדשה. להם הייתי אומר, נכון, בעוד שחגיות התנ"ך באופן כללי ניתנו לבני ישראל לחגוג, חג הסוכות הוא ייחודי. על פי זכריה (יד:טז), חג הסוכות נועד להיחגג על ידי הגויים מדי שנה באחרית הימים, כאשר המשיח ימלוך בירושלים.

למרבה הצער, השנה ישראל אינה מאפשרת לזרים להיכנס לארץ עד להודעה חדשה, בניסיון למנוע את הזינוק שנגרם על ידי "וריאנט הדלתא" הידוע לשמצה. אבל בינתיים, אין שום דבר שימנע מאיתנו לחגוג באופן מקומי - להתאמן ליום שבו שערי נמל התעופה בן גוריון ייפתחו שוב לרווחה - ולהתכונן ליום שבו העלייה לרגל השנתית לירושלים תהיה בלוח השנה של כל המחפשים את חסדו של אלוהים. אחרי הכל, הוזמנו לחגוג את סיפורו של אלוהים. אז בין אם אתם יהודים מאמינים או נוצרים מהגויים - כשמדובר בחגיגת סוכות - החג הזה הוא בשבילכם!