נטליה

כשהתחתנתי עם גבר יהודי בברית המועצות לשעבר, לא היה אכפת לי אז מהרקע הדתי שלו. אבל, לאחר שבתי הראשונה נולדה, עברתי שינוי פנימי עוצמתי מאוד ונתתי את חיי לאלוהים. גם אמא שלי לא התעניינה בדת ולא לקחה את זה טוב. "אני מעדיפה שתהיי מאשר נוצרייה," היא אמרה לי.

תוך כמה שנים עלינו לארץ עם שני ילדים והנה נולדו לנו עוד ארבעה. באיזשהו נס הצלחנו לרכוש דירה קטנטנה בהנחה של 92% בגלל מעמדנו כעולים; זה לא היה משהו מפואר, אבל זה היה בית!

תמיד אהבתי לעבוד קשה. גם במהלך ההריונות עבדתי עד יום הלידה - ואז חודשיים אחרי כל לידה חזרתי למעגל העבודה. עבדתי כפסיכולוגית לילדים קטנים ובצד עשיתי הכל, מעבודה במפעל ועד גיהוץ במכבסה. אפילו המשכתי את לימודיי והרווחתי תואר גבוה יותר. אבל ברגע שהצגתי את התעודה שלי למקום שבו עבדתי, שחררו אותי. כנראה שהם לא רצו לשלם לי את התשלום השעתי הנוסף הנדרש כשמישהו בעל תואר.

בעלי היה מוכשר מאוד כאמן אך לא הייתה לו הכשרה רשמית, כך שלא הייתה לו שום דרך להפיק רווחים מהמתנות שלו. הוא גם נאבק בדיכאון שהקשה על עבודה יציבה. בימים טובים הוא תמך בי ואפילו עודד אותי לעסוק בסיעוד, וכך עשיתי. אחר כך הוא היה נכנס לשפל רגשי והיה נהיה אלים כלפיי וכלפי הילדים. למדתי לגמר שלי בסיעוד כשהוא פרץ בזעם על משהו וניפץ לי את המחשב. שכן התקשר למשטרה וזה היה היום האחרון שנהיה יחד כמשפחה. לעולם לא אסיים את קורסי הסיעוד שלי.

המשכתי לגדל את הילדים לבד והוא לא עמד בדמי המזונות. למרות שהיינו זקוקים לכסף, הקפדתי לעבוד רק בעבודות עם שעות גמישות שבהן הייתי חופשי לעזוב ולהיות עם הילדים שלי כשהם היו צריכים אותי. העבודה הקשה השתלמה ואני זוכרת שהסתכלתי על חשבון הבנק שלי וראיתי בסוף החודש שעולה לי 2,000 שקל פלוס!

זה היה רגע יפהפה שנמשך בערך כל כך הרבה זמן. זה נראה כאילו ברגע הבא השכנים שלי מהדירה למטה התקשרו אלי למטה כדי להראות לי נזילה בתקרה שלהם.

הבאתי אינסטלטור לחפש את מקור הנזילה. הוא החל לכרסם בקיר כדי למצוא את צינורות המים. הבניין בו אנו גרים נבנה לפני כ-50+ שנה – כאשר צינורות המים היו עשויים מתכת. הוא מצא במהירות את הנזילה אבל הראה לי, בעודו ממשיך לכרסם באורך הצינור המוטבע בקיר הבטון, שצינורות המתכת שבירים כמו חימר.

"תצטרכו להחליף את כל אורך הצינור עד למטבח, או שפשוט תשלמו הרבה עכשיו ותמצאו נזילה חדשה בעוד כמה חודשים", הוא מסביר.

הוא היה מתנה משמים בכל הנוגע לאינסטלטורים. טוב, ישר – והוא האמין לי כשהבטחתי שאמצא דרך לשלם לו. נתתי לו את 2,000 השקלים שלי כדי להתחיל, אבל הוא המשיך לעבוד טוב אחרי שנגמר הסכום הזה.

כל חווית ה"שיפוץ" הייתה מסע של אמונה כשהייתי יוצא החוצה ומתפלל לעזרה ונתקל בחבר ששולף כסף מכספומט. "אני יכול ללוות כסף ולהחזיר לך בעוד כמה חודשים?" "בטח!" הם היו עונים, ואני הייתי רץ חזרה עם כסף לדירה. האינסטלטור (שידע שאין לי כסף) פשוט בהה בי בניסיון להבין איך אני ממשיך להמציא נתחי מזומנים.

זה היה לי מוזר. גיליתי שחברים שלי שבקושי הצליחו לתת לי מאות שקלים כשביקשתי עזרה (הבטחתי לעבוד ולהחזיר אותה, אבל בסוף רוב החברים שלי לא נתנו לי להחזיר להם). היו לי חברים אחרים שמצבם הכלכלי היה טוב יותר, והם לא היו להוטים לעזור. "אולי מחר, בפעם אחרת..." תמיד הייתה להם סיבה שהם לא יכלו לעזור באותו רגע.

כשהסכומים פה ושם ירדו, המנהיגים בקהילה שלי סיפרו לי על 'אני עומד לצד ישראל'. זה היה הרגע שבו הצלחתי לשלם את הסכום שהייתי חייב לאינסטלטור ולסיים את סאגת נזילות המים. אני לא רק אסיר תודה על כך שקיבלתי עזרה מ- ISWI, אלא אני אוהב שאלוהים ענה לתפילותיי באמצעות עמו. הוא איחד אותנו – אתם ארגון שמחפש לעזור למאמינים ואני מאמין שזועק לאלוהים לעזרה.