ג'ויס

ג'ויס היה בן פחות משנה כשהוריו ברחו מלבנון והשתקעו בישראל. משפחתו הייתה רק אחת מכמה מאות משפחות שישראל אפשרה להן לעבור לרמת הגולן כאשר צה"ל נסוג בפתאומיות מלבנון בשנת 2000. כחלק מצבא דרום לבנון הם היו בעלי בריתה הצבאיים של ישראל. השינוי התרבותי לא היה קל, אבל האלטרנטיבה הייתה להיתפס ולענות על ידי חיזבאללה.

לפני שנה וחצי, בזמן שישראל נהנתה מחורף גשום במיוחד, הפילה סופה עזה עצים רבים בכל רחבי רמת הגולן. ג'ויס, שנהנה מהבילוי של איסוף עצים לאח שלהם, יצא עם אביו לכרות את העצים שנפלו. המכונית שלהם הייתה קטנטנה אז הם לקחו מטען הביתה ואז חזרו לקחת את השאר. אבל עד שהם חזרו לשאר העץ, הוא כבר נלקח.

אביו של ג'ויס אמר שהוא מכיר בחור בשם דיוויד שגם אהב לאסוף עצים לאח שלו, אז הם נסעו לביתו ומצאו את העץ החסר עדיין ברכבו של האיש. כאשר התעמת, דוד לא רק התנצל על אי ההבנה, הוא הביא את כל העצים החסרים לביתו של ג'ויס ואפילו הוסיף כמה משלו. אחר כך הם התיישבו לשתות קפה ודיוויד שיתף אותו בסיפורו. הוא היה יהודי משיחי והיו עוד כמוהו באזור. כמי שגדל כקתולי מארוני, ג'ויס היה המום וסקרן לשמוע שיהודי יאמין בישוע.

"לא ידעתי שאנשים כאלה קיימים", הסביר ג'ויס כשניסה לתאר את המפגש עם החברים היהודים המשיחיים בקהילתו של דוד. תוך חודשים ספורים מרגע שנכח ולמד במה הם מאמינים, הוא הקריב את חייו למלך היהודים. "כשגדלתי, מעולם לא נתקלתי באפליה כערבי שחי בין יהודים. תמיד הרגשתי נוח בבית הספר שלי ובקהילה שלי. אבל מעולם לא הרגשתי תחושת שייכות כה חזקה כמו בקהילה שלי. אנחנו נהנים לבלות אחד עם השני במהלך השבוע ואנחנו מקפידים להיות עדים לאנשים בכל מקום שאנחנו הולכים".

ג'ויס נחשפה לראשונה למדעים מתקדמים והתאהבה בהם בתיכון. הוא חלם לעשות דוקטורט בפיזיקה וביוטכנולוגיה. אבל המכללה הקרובה ביותר הייתה במרחק טוב משם. הוא לא נרתע, הגיש מועמדות והתקבל למכינה הקדם-רפואית לביוטכנולוגיה. "הייתי נוסע בטרמפים כדי להגיע לבית הספר כל יום, אבל הרבה פעמים הייתי מגיע מאוחר ומזיע מהריצה. אחר כך הייתי מלהטט בין שיעורי הבית לעבודה שלי. זה היה הרבה להתמודד - כבר הייתי עמוק בתוך התואר השני, אבל היו לי שנים של לימודים לפניי כדי לקבל דוקטורט, ולא ידעתי כמה זמן עוד אוכל לעמוד בקצב".

"שאלתי את הכומר שלי אם הוא מכיר ארגון כלשהו שעזר למאמינים והוא סיפר לי על כך. המתנה של ISWI עזרה לי להתמקד בלימודים שלי ללא הסחות הדעת של התהייה מאיפה תגיע הארוחה הבאה שלי או הנסיעה לבית הספר. אני לא יודע אם 'תודה' היא דרך מספיק גדולה להגיד את זה. ישראל גדולה בתחום המו"פ, שם נמצאים תחומי העניין שלי. מי יודע אילו דברים אוכל לגלות אם זהו רצון האל? אני שם את החלומות שלו במקום הראשון ומקווה שבהם, הוא ירצה שאגלה דברים שישפרו את חייהם של אנשים".