חמישים שנה למעוז ישראל

קרוב לוודאי ששמעתם על שנת היובל. המילה מעלה מחשבות על חגיגות מלאות שמחה. שנת היובל היא שנת דרור והקלה. 

אלוהים ציווה על עמו לעצור את הקצב הרגיל שלהם בכל חמישים שנה ולקבל אתחול מחדש על־טבעי של החברה: חובות נמחקו, האדמה הושבה לבעליה החוקיים, האסירים והשבויים יצאו לחופשי, העניים קיבלו הזדמנות חדשה, משפחות התאחדות מחדש והאדמה עצמה נחה ונשמה שוב. 

שנת היובל הייתה ההודעה הנחרצת של אלוהים שאין סיפור שהוא שבור מכדי לרפא אותו, אין אובדן קשה מדי שלא ניתן לשקם ואין שבי ארוך מדי שהחופש אינו יכול לנצח. 

איש איננו יודע באמת מתי אמור להתקיים מחזור של חמישים שנה. רוב החוקרים מסכימים שעם ישראל מעולם לא קיים את המצווה כראוי או בשלמותה. אבל מאחר ש"מעוז ישראל" הוא ארגון משיחי פעיל שקם על אדמת ישראל והתפשט אל עמי העולם, תמיד מקימיו האמינו באלוהים שכותב סיפורים מחדש. ולכן מבחינתנו זוהי שנת היובל שלנו, ואנחנו כבר רואים איך אלוהים עושה את זה בדיוק. 

היובל של "מעוז ישראל" לא חל רק על ציר הזמן שלנו. הוא חל בציר הזמן של אלוהים. יש רגעים שבהם נדמה שהשמיים מנצחים על ההיסטוריה, וזהו אחד הרגעים האלה. לפי הכתובים, שנת היובל מתחילה בחגים. 

תזמון שהוא נס

בין שתקראו לזה צירוף מקרים או יד ההשגחה העליונה, השבוע של חג היובל התחיל בראשית אוקטובר 2025. העולם צפה ברגע שלמענו התפללנו, בכינו, צמנו והפגענו: אחרוני החטופים החיים שבו הביתה מעזה לאחר שנתיים בשבי. 

האמירה ששחרור שבויים הוא נושא של שנת היובל היא אמירה עדינה. שחרור שבויים הוא הדופק שלה. הוא ההבטחה שאלוהים הבטיח לפני אלפי שנים, והיא מתגשמת שוב לנגד עינינו ממש. זהו הרגע שבו התחלנו לנשום שוב – המשפחות שעברו סבל בל-יתואר, האומה שעדיין מרגישה את הטראומה והעולם הצופה לסימן של תקווה.

מה התחושה שאלוהים אומר למעוז ישראל בראשית שנת היובל בשעה שהחטופים יצאו לחופשי : 

"השנה הזאת איננה רק שנה שבה אני זוכר מה עשיתי, היא הזמן לצפות ולראות מה אני עומד לעשות". 

סיפור הרקע

הלוואי שיכולתי לשבת מולכם בסלון שלכם ולספר לכם את הסיפורים המטורפים בזה אחר זה. זה נראה כמו הדרך היחידה לעשות צדק עם הסיפור המדהים על ארי ושירה, הזוג הצעיר עם הפעילות הקטנה והחלום לעשות בארץ משהו גדול. 
מאז הותירו הפעלים החלוציים של "מעוז" חותם על כמעט כל היבט עיקרי בגוף המשיח בארץ היום. 
מאחר שפגישה על קפה עם כולם איננו בגדר אפשרות, תוכלו לקרוא על חלק מהמסע הזה באתר maozisrael.org בסדרה "איך הוכל התחיל. בינתיים אספר רק על כמה נקודות שיא. 

למה עברית?

כאשר ארי ושירה ייסדו את קהילתם הראשונה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, היו מאמינים יהודים מעטים בארץ. הקהילות היו מורכבות בעיקר ממתנדבים ותיירים שתכננו לבלות רק זמן קצר בארץ המובטחת. אבל ארי ושירה רצו קהילה של יהודים מאמינים עם שורשים עמוקים, שמתכננים להעמיד דורות של ילדים ונכדים בארץ.

עברית היא שפה קשה ומתסכלת ללמידה, ורק אנשים מסורים יכולים לעשות את המאמץ ללמוד אותה. לכן אחת הדרכים הטובות להפריד בין המאמינים הקבועים לבין אלה שבאו לזמן קצר, הייתה לערוך אספות בעברית. 

באותה תקופה הלל בעברית ואפילו קיום חגי ישראל לא היו הנורמה בקרב המאמינים. אחרי הכול הם אומנם היו יהודים אבל רבים מהם נבלעו בתוך התרבות של הגויים. 

ארי ושירה האמינו שזה צריך להשתנות כדי להשפיע על עם ישראל. המאמינים היהודים היו צריכים לשמור על זהותם היהודית. נדרש לכך זמן והייתה התנגדות אבל היום זוהי הנורמה החדשה בכל קהילה ישראלית חדשה. 

טוב שארי ושירה לא היו לבד. זמן קצר לאחר שהם הגיעו, גל קטן של יהודים עם הלך רוח חלוצי שהתחילו להאמין בישוע החלו לשוב לארץ. הם הגיעו כדי להשתתף בהקמה מחדש של קהילת המאמינים היהודים בארץ אחרי אלפיים שנות גלות. הימים המוקדמים האלה בשנות ה-70-60 לא היו נוצצים, אבל גם שנים עשר התלמידים (דייגים ומוכסים לשעבר) שהלכו אחרי רבם, לא היו יוצאי דופן, אבל הם כן אחראים על הפיכת העולם. 

מאחר שארי ושירה ידעו כמה מורכב לעלות לארץ ולהתיישב בה, הם ייסדו ארגון שנועד לעזור לאנשים בתהליך. העזרה למאמינים יהודים להתיישב בארץ ולייסד ארגונים משיחיים חדשים, הייתה הסיבה המקורית להקמת "מעוז ישראל". 

ארי ושירה הבינו ששום ארגון איננו יכול לקבל על עצמו את המשימה האדירה לנהל את התחייה הלאומית המובטחת. ולכן החזון של מעוז תמיד היה למצוא מנהיגים אפשריים, לזרוע בהם ולצפות בפריחתם. זאת הסיבה שארגונים רבים בארץ היום יכולים לחזור לאחור לימים שבהם "מעוז" התייצב לצידם, הושיט להם יד לעזרה ועודד אותם כשהצליחו. 

העבירו את זה הלאה

אחד הדברים ש"מעוז" למד לאורך השנים הוא איך לנסות, להיכשל, לנסות שוב ולבסוף לגלות מה באמת עוזר כשמדובר בבניית מלכות אלוהים בארץ. עברנו התנסויות רבות, חלקן נהדרות וחלקן... עזרו לנו ללמוד מה לא לעשות. 

והאמת היא שהדברים בעלי ההשפעה הרבה ביותר בדרך כלל אינם הנוצצים והמבריקים. הם אינם סיפורים שעושים כותרות או סרטונים ויראליים. בעצם חלק מפריצות הדרך המרגשות ביותר הן אלה שאנחנו שומרים לעצמנו בשקט כי הן נוגעות לאנשים אמיתיים ורגעים רגישים שאיננו יכולים לדבר עליהם בציבור. 

אבל עם הזמן ראינו ארבעה תחומים עיקריים שבהם המאמצים שלנו מניבים פרי באופן תמידי – פרי שאנחנו משוכנעים שיעמוד גם שנים רבות מהיום. איך אנחנו יודעים? כי עבר יותר מדור והזרעים שזרענו לפני עשרות שנים נראים היום בגוף המשיח ברחבי הארץ.

האסטרטגיה של מעוז להשפעה בארץ

כאשר דובר על בניין הקהילה המשיחית מראשיתה, "מעוז" נקט גישה הוליסטית. רצינו לדאוג לכל היסודות הדרושים לקהילה בריאה. הגישה המורכבת הזאת מסתכמת באופן חזותי במילים למעלה, למטה, פנימה והחוצה. 

מוזיקה והלל

הלל פותח קו ישיר לשמיים. בנוכחות אלוהים אפשר לשנות ארץ. לכן אנחנו שואפים להכשיר אנשים ששרים שירי הלל וללמד אותם להיות לוויים בני זמננו. 

בישור

כאשר אנחנו מתמלאים, מתבססים ומתחזקים, טבעי שנרצה שגם אנשים אחרים יכירו את טוב אלוהים. באמצעות נטיעת קהילות ושירות הקהילה הערבית היהודית אנחנו מגשימים את הקריאה לראות בבוא היום את ההבטחה ש"כל ישראל ייוושע". 

ביסוס כלכלי

מי ידע שבניין הארץ מחדש יהיה כה יקר? סיוע כלכלי למגוון צרכים הוא דרך לסייע למשפחות להתבסס היטב בארץ. 

מדיה ופרסום

אם "נדמו עמי מבלי הדעת", העם ודאי משגשג כשהוא מלא דעת אמת. המידע שאנחנו מטמיעים מגבש את האמונות שלנו ומדריך את צעדינו. עצם המאמץ לעשות את כלת המשיח יפה וחזקה, הוא לספק ספרים, ספרי כתובים ותכני מדיה כדי ללמוד את הכתובים וללמוד את דרכי אלוהים.