מארק

סיפורים מאוקראינה –

הם ערמו את הילדים בכלי הרכב הזמינים ועזבו. מה שהיה אמור להיות שש שעות נסיעה לגבול אוקראינה עם פולין לקח 24 שעות בגלל המוני האנשים שנמלטו.

לפני שעליזה עלתה לישראל (ובסופו של דבר הצטרפה לצוות מעוז ישראל) היא התגוררה באוקראינה. הקשר של אליסה שם עם מרכז סאנשיין לילדים יתומים ופוסט טראומטיים (שהוריהם איבדו את זכויות המשמורת) החל בהתנדבותה במחנות הקיץ שלהם. למרות שהצליחה בעבודתה כעוזרת מפיק לפרסומות, היא העדיפה את העבודה המעשית עם ילדים בבית היתומים. היא עבדה שם כמעט שנתיים כעובדת סוציאלית לפני שלא יכלה עוד לעמוד בפני המשיכה הפנימית שחשה לעלות לארץ ישראל – ארץ אבותיה.

זו הייתה פרידה קשה עבורה, ולאורך השנים שמרה אליסה על קשר עם צוות בית היתומים ועם הילדים בהם טיפלה – חלקם היו כעת בגירים באופן חוקי והקימו משפחה משלהם. כשפרצה המלחמה, בית היתומים היה אחד המקומות הראשונים אליהם התקשרה. "ידעתי ממקור ראשון שמארק לא מבזבז משאבים". מארק (שתרומתו היא לסייע לילדים נפגעי טראומה), היה ממקימי בית היתומים לפני למעלה מ-20 שנה וכיום הוא מחלק את זמנו בין בית היתומים לבין גיוס תרומות עבורו בחו"ל. במקרה, הוא היה מחוץ למדינה כשהחלו ההפצצות ונאסר על גברים בגיל לחימה לעזוב את אוקראינה.

הצוות החביא את הילדים במרתף בית היתומים בזמן שמארק עבד על הפרטים כיצד להוציא אותם. הם ערמו את הילדים בכלי הרכב הזמינים ועזבו. מה שהיה אמור להיות שש שעות נסיעה לגבול אוקראינה עם פולין לקח 24 שעות בגלל המוני האנשים שנמלטו. בסופו של דבר, הם הצליחו לצאת ומארק היה שם בצד השני של הגבול מוכן לקחת אותם לשווייץ, שם הם יהיו בטוחים. מארק חזר לגבול כדי לסייע למספר ההולך וגדל של פליטים – המורכבים כמעט לחלוטין מנשים וילדים. הוא ממשיך לחזור לגבול כדי להדריך פליטים למקום מבטחים, ומעוז כבר גייס אלפי דולרים לכיסוי עלויות המזון וההובלה כדי לסייע במאמציו. כעת הפוקוס שלנו מופנה לצוות שנשאר מאחור בבית היתומים כדי להתכונן לבאות. כפי שכולנו מבינים, מטבעה, מלחמה תמיד יוצרת עוד יתומים.