המייג'ור והמיליונר

הכרתי את ג'ורג' אוטיס כשהיה מיליונר נוצרי, ולא היו הרבה כאלה בשנות ה-70. המנכ"ל לשעבר של חברת Learjet Corp., עזב את הקריירה הזו ועבד עם עניים ברחבי העולם.

הייתה לו חמלה עמוקה במיוחד כלפי העם הערבי. לכן, כאשר ערך סיור בישראל, הוא נסע למטולה, כפר ישראלי הגובל בלבנון, שם תקפו טרוריסטים משני צידי הגבול. הוא רצה להעיף מבט מקרוב על האומה הנצורה הזו. שם פגש את המפקד הצבאי הלבנוני, רב-סרן סעד חדאד.

כפי שרצה הגורל, בשנת 1979, השניים התיידדו וג'ורג' החל לעודד אותו בדבר אלוהים. זמן קצר לאחר מכן, חדאד הקדיש את חייו לישוע (ישוע בערבית).

בעלת בריתה הערבית הראשונה של ישראל

דוברו של חדאד, פרנסיס רסיק, סיפר לנו לאחרונה את כל הסיפור על תחילת האיחוד בין רב-סרן חדאד לצה"ל. אדמת לבנון היפה הייתה תערובת שברירית של ערבים נוצרים ואיסלאמיים, כאשר רוב הנהגתה הייתה נוצרים מסורתיים. אך לארגון השחרור הפלסטיני העולה היו תוכניות אחרות. בשנת 1964, מייסד אש"ף, יאסר ערפאת, יליד מצרים, עיצב מחדש את הפליטים הערבים לקבוצת עם חדשה אותה כינה פלסטינים. הוא וכוחות הטרור הפלסטיניים שלו, שסווגו לאחרונה, יצרו מדינה קטנה בתוך ירדן וגרמו לכאוס כזה שלבסוף, ב"ספטמבר השחור" של 1970, מלך ירדן חוסיין נלחם באש"ף וגירש אותם מארצו.

ערפאת וכוחותיו הפלסטינים פנו ללבנון, כשהם מביאים איתם כוחות בעלי נטייה ג'יהאדיסטית ממדינות ערביות רבות ושונות. שם הוא הקים מדינה קטנה נוספת ובסופו של דבר השתלט על כל לבנון, כולל ביירות, שנקראה בעבר פריז של המזרח התיכון. מטרתו העיקרית הייתה להשמיד את ישראל. אך יחד עם זאת, הוא היה נחוש למחוץ את האוכלוסייה הנוצרית בלבנון בכל מקום בו מצא אותה.

עד 1975 החל צבא לבנון להתפורר ומייג'ור סעד חדאד, יווני-קתולי, התנתק עם חטיבתו שמנתה כ-2,500 חיילים לבנונים שהיו נוצרים, דרוזים ואפילו כמה מוסלמים. הוא עצמו היה אזרח מרג'עון, כפר סמוך לגבול עם ישראל, והוא הציב את כוחותיו בדרום לבנון כדי להגן על כ-150,000 אזרחים מפני טבח.

המחיר להחזקת חלקת אדמה זו היה אכזרי, וככל שההרג נמשך, החלו רב-סרן חדאד וחייליו להביא את פצועיהם לגבול ישראל, מתחננים לעזרה. ישראל הקימה יחידת רפואת שדה, וכך החלה זרם טרגי של פצועים לבנונים מעבר לגבול לבתי חולים ישראליים. פתיחת הגבול נודעה כ"גדר הטובה". דיווח אחד קבע כי לעיתים, שליש מכלל החולים בבתי החולים הצפוניים של ישראל היו לבנונים.

עד 1978, האומה הישראלית סוף סוף שבעה את עצמה מפיגועי טרור מאדמת לבנון. ב"מבצע ליטאני" חצה צבא ההגנה לישראל את הגבול וכבש את דרום לבנון עד נהר הליטאני. תוצאת המבצע הייתה אזור חיץ לבנוני באורך של כ-120 קילומטרים וברוחב של כמה קילומטרים. ראש ממשלת ישראל הגיע לגבול ואמר לרב-סרן חדאד, "הכל שלך!" תוך זמן קצר, חדאד זכה לתמיכתן הנאמנה של כל הקבוצות הדתיות באזור, והפך למנהיג הבלתי מעורער של "לבנון החופשית".

עם אמונתו החדשה, הוא אף שכנע את עמו לאפשר ל-5,000 מוסלמים, שנלחמו בצד הלא נכון, לחזור לבתיהם. "עלינו לסלוח להם", אמר לאזרחיו הנוצרים. המוסלמים היו אסירי תודה והייתה אחדות חזקה אפילו עם תערובת הדתות בלבנון החופשית. וצבא דרום לבנון (SLA) הפך לבעלי ברית נאמנים, ונלחם לצד צה"ל נגד אש"ף (שהפך בסופו של דבר לחיזבאללה של ימינו).

"אנחנו מרגישים שנשכחנו על ידי הנוצרים"

ככל שידידותם התחזקה, שאל אוטיס את חדאד מה המאמינים האמריקאים יכולים לעשות למענו. תשובתו הייתה שלבנון החופשית זקוקה לתחנת רדיו. חדאד הרגיש שזה יהיה גורם מאחד עבור 150,000 האזרחים בכפרים המבודדים הרבים. יתר על כן, הוא החל להביע את רצונו לראות את עמו מקבל הזדמנות לשמוע את הבשורה הטובה של התנ"ך. הוא גם דחק בג'ורג' למצוא אוונגליסטים דוברי ערבית שילמדו את עמו ברדיו. (זה היה מאמץ מסוכן שכן העונש במדינות ערביות רבות על המרת דתו של מוסלמי לנצרות הוא מוות.)

אוטיס ראה את עליבותם של הלבנונים, הנלחמים על חייו. הוא הבין שחדד מתחנן שמישהו ייכנס ויעזור לעמו. חדד ועמו הרגישו נטושים על ידי שאר העולם הנוצרי. הוא אמר לג'ורג', "זה כאילו כולם שכחו אותנו כאן. זה כמו רצח עם ולאף אחד לא אכפת". אפילו התקשורת הישראלית תהתה בקול רם מדוע נוצרים מתעלמים מרצח העם הזה. (בסך הכל נהרגו כ-90,000 לבנונים).

ג'ורג' ידע שהוא מקבל משימה מהאל לשרת את האנשים שסבלו כל כך בלבנון. הוא אמר לכל מי שרצה להקשיב, "אף אחד באמריקה לא יכול לדמיין את הפחד, הכאב והייאוש שחשים בלבנון."

מה יכולנו לעשות?

תמיד נמשכנו לחלוצים. ולכן, כאשר ג'ורג', איש תקשורת וחבר ותיק שלנו מארצות הברית, השיק את תחנת הרדיו הנוצרית החלוצית הזו בלבנון מוכת המלחמה, ושידר אותה לישראל, התרגשנו מאוד. כשצפינו בו עובר מניצחון לניצחון (כלומר, מקרב לקרב), אחד הלקחים שלמדנו מג'ורג' היה לעצור ולהתפלל במקום בנוגע לכל פרט שהוא שוקל, לפני שהוא ממשיך הלאה.

גם הקהילה הגדלה שלנו בנתניה ראתה את החשיבות של מה שקורה עם ההזדמנות הזו להגיע לערבים הלבנונים הללו עם הבשורה. למעשה, היה בקהילה שלנו ערבי ישראלי שנולד מחדש שלמד באוניברסיטה העברית, והיה מוכן לשתף בתחנה.

היינו בקשר מתמיד עם ג'ורג', וחברינו עזרו בכך שאירחו ילדים בני שנתיים ממשפחות לבנוניות שונות לכמה ימים בכל פעם, רק כדי להוציא אותם מאזור המלחמה - במיוחד את אלה של צבאו של חדאד. בנו המתבגר של רזיק (דוברו של ג'ורג') התגורר בביתנו במשך שנה כדי שיוכל לסיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר האמריקאי.

ג'ורג' היה צרור אנרגיה, בעל רוח ענווה מאוד. מעשיו הנועזים לעזרת העם הלבנוני זכו להכרה ברחבי ישראל כולה. ואוטיס היה ידוע במחויבותו לישראל. ראשי הממשלה יצחק רבין, מנחם בגין ושמעון פרס הודו לו באופן אישי על תרומתו לערבים וליהודים כאחד.

הרדיו הופך לאויב מספר אחת

זה היה בשנת 1982. במשך שלוש שנים, תחנת הרדיו של ג'ורג', "קול התקווה", הגיעה לרוב הגליל. צה"ל, שסבל מאבידות רבות, עזר לג'ורג' בכל דרך אפשרית. הדרשה בערבית הובנה גם על ידי יהודים ספרדים רבים בישראל. ובכל פעם שארי ואני טיילנו בגליל, זיהינו איזה נס זה היה לשמוע את בוב דילן שר מעבר לדרכי הנשימה, "אתה חייב לשרת מישהו", או את אנדרה קראוץ' שר, "דרך הכל!" והלבנונים הפכו למעריצי שירי הגוספל של דולי פרטון! היינו מודעים לחלוטין לכך שלראשונה בהיסטוריה, מוזיקת גוספל שטפה את דרכי הנשימה על פני הכנרת והערים והכפרים הסובבים אותה.

דוד, אמריקאי צעיר ואמיץ שחי בצד הישראלי של הגבול, הנחה תוכניות רדיו ושידר קריאת תנ"ך בת דקה כל 15 דקות. התחנה הפכה לאויב מספר אחת של הטרוריסטים שתקפו את לבנון החופשית. דוד סיפר לנו שיום אחד הוא והמתורגמן שלו חצו את הגדר הטובה בפולקסווגן שלהם ופנו לתחנת הרדיו במרג'יון. לפתע, טילים עפו לעבר מכוניתם. אחד אחרי השני, הם פגעו קרוב יותר בכל פעם. דוד צעק אל אלוהים ולפתע ראה חזון של מלאך ענק שתופס אחת מהטילים האלה וזורק אותה בחזרה לכיוון שממנו הגיעה. מיד הרקטות נעצרו.

לא רק רדיו

לבקשתו של ג'ורג', נסענו עם שני ילדינו לעיירת הגבול מטולה. העיירה נראתה קצת כמו כפר בשוויץ; בתים נבנו על ידי נגרים מדרום לבנון שהביאו עצים שלא ניתן היה להשיג בישראל - ארזים של לבנון.

עברנו דרך גדר "הטובה" המפורסמת שאפשרה לישראלים וללבנונים לחצות את גבולות מדינותיהם בדרכנו לבקר בתחנת הרדיו. הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה המכוניות על הכביש - מכוניות ללא לוחיות רישוי נסעו במהירות גבוהה מאוד על ידי ילדים שנראו כאילו הם בתחילת גיל ההתבגרות לחייהם.

ג'ורג' הציג אותנו בפני רב-סרן חדד ויחד התיישבנו לארוחה. ידענו שאנחנו יושבים בנוכחות שני גברים שעושים היסטוריה. כאשר חדד אישר לג'ורג' להשיק פרויקט חדש - תחנת גוספל בלבנון - ג'ורג' שאל אותנו אם אנחנו רוצים לקחת אותו על עצמנו. שנינו עבדנו בעולם הקולנוע, ולכן שקלנו זאת היטב והתפללנו בכנות שייעשה רצון האל. בסופו של דבר הבנו את גודלו של מאמץ כזה - הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה כלכלית - והכל בלב אזור מלחמה! יותר מכל, הרגשנו שאלוהים קרא לנו להקים קהילה ושירות באזור תל אביב.

בסוף, אמרנו לא. עם זאת, רצינו לתרום את תרומותינו למטרה והפקנו סרטון פרסומי לג'ורג' כדי להעלות את המודעות ולגייס כספים להזדמנות מרהיבה זו להפיץ את הבשורה בלבנון, ישראל והמזרח התיכון.

מורשתו של רב-סרן סעד חדאד

חדאד היה מנהיג ייחודי בתקופה נפיצה בהיסטוריה של ישראל ולבנון. הוא חי את רוב חייו בסכנה בלתי פוסקת ושמועות החלו להתפשט שהאינטנסיביות המתמדת גובה מחיר מגופו. למרבה הצער, בשנת 1984 נפטר רב-סרן סעד חדאד מסרטן, אך פרי מאמציו בוודאי ישאר בעל השלכות נצחיות.

הוא וחייליו היו אהובים באמת על כל ישראל. חברנו, פרנסיס רזיק, דוברו של רב-סרן חדאד, הסביר לארי ולי מדוע ישראל כה חשובה להם. "ישראל היא המושיע הכפול שלנו. ראשית, היא נתנה לנו את המשיח שהציל אותנו מבחינה רוחנית. אחר כך היא הצילה אותנו מהרס פיזי. שורשי הנצרות שלנו הם עם היהודים. מדוע שלא נהיה בעלי בריתה של ישראל?"

בהלווייתו של רב-סרן סעד חדאד, ראש ממשלת ישראל שמיר וקבינטו חצו ללבנון כדי להשתתף בהלוויה בכפרו.

40 שנה ועוד ועוד

למייג'ור סעד חדאד היו רק חמש שנים מחייו להביא את הבשורה לעמו הלבנוני. בהתערבות אלוהית, ג'ורג' אוטיס פגש את מייג'ור חדאד, ובזכות תעוזה ויזמות של ג'ורג', הם שתלו שני כלי נשק רוחניים רבי עוצמה, בשיתוף פעולה מלא של צבא ההגנה הישראלי, שהביאו את הבשורה לארצות היבשות והצמאות של המזרח התיכון. הוא היה אור לעמו ולישראל.

באשר לג'ורג', הוא אכן השיק את METV, Middle East TV, תחנת הטלוויזיה המשיחית הראשונה אי פעם שהגיעה לעם הישראלי, יחד עם מדינות ערב הסובבות אותה, ובסופו של דבר העביר אותה ל-CBN. התחנה האנגלית שידרה שילוב של סרטים וספורט לכל המשפחה לצד תוכניות טלוויזיה נוצריות, מוזיקה ותפילות של יום ראשון עם כתוביות בערבית. עד תחילת שנות ה-90, כאשר הובאה הטלוויזיה בכבלים לישראל, METV הייתה אחת מקומץ ערוצים שהיו זמינים לישראלים.

כיום, METV נמצאת בבעלותו של היהודי המשיחי סיד רות'; יש לה כיסוי מדהים המגיע ל-150 מיליון צופים ב-25 מדינות במזרח התיכון, כולל ישראל, סוריה, עיראק, מצרים, ירדן, סודן ועוד. היא ממשיכה עם אותו חזון ומשדרת מקפריסין בלוויין ישראלי, וכל בית בישראל עם טלוויזיה יכול לצפות ב-METV.

תחנת הרדיו "קול התקווה" משדרת ברציפות מאז הקמתה - למעט שתי הפרעות. אחת מהן נגרמה על ידי מחבל מתאבד באמצע שנות ה-80, שהרג את השומרים הלבנונים שהגנו על המתחם. תוך 12 שעות התחנה חזרה לשידור. הפעם השנייה הייתה כאשר ישראל נסוגה מלבנון בשנת 2000. כאשר ישראל עזבה, "קול התקווה" נחסם. עם זאת, היא חזרה לשידור תוך 40 שעות - הפעם מתוך ישראל!

התחנה לא הייתה הדבר היחיד שחצה את הגבול לישראל עם נסיגתה. כמה אלפי חיילים מצבא דרום לבנון ומשפחותיהם קיבלו אזרחות מישראל. ביניהם היו משפחות שהיו פתוחות לבשורה. חברנו היקר, הכומר ג'וזף חדאד (אין קשר משפחתי לרב-סרן), שאשתו לבנונית, עמד בראש קהילה לבנונית, שכללה משפחות של צד"ל שנמלטו לישראל. תומכי מעוז תרמו תרומה חודשית לכיסוי שכר הדירה עבורם במשך כמעט שני עשורים.

בינתיים, בין השנים 1982-2000, נמשכה מלחמת לבנון-ישראל, שהייתה שוב ושוב כבויה. בקיץ 1982, בעקבות מתקפה של אש"ף לאורך כביש החוף של ישראל וניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, פלשה ישראל שוב ללבנון ב-6 ביוני 1982, בשיתוף פעולה עם חייליו הנוצרים והדרוזים של רב-סרן סעד חדאד. מכיוון שארי היה בשנות ה-30 לחייו כשעלה לישראל, הוא שירת שירות מילואים שנתי ביחידת מידע של צה"ל. בשנת 1983, הוא יצא ללבנון לא רק כדי להילחם למען חופש דרום לבנון מפני אש"ף, אלא כדי להילחם למען חופש עמו משעבוד רוחני.