דורות
השעה הייתה בסביבות שמונה בערב כשמשפחתנו וצוות של יותר מעשרים ישראלים, רובם מצוות מעוז בישראל, התאספו ליד הכניסה לשדה התעופה ליד תל אביב. הטיסה שלנו הייתה רק אחרי חצות, אבל במשך שבועות ראינו תמונות בחדשות של תורים ביטחוניים בני 3 ו-4 שעות ולא לקחנו סיכונים. נמל התעופה הבינלאומי בן גוריון, נמל התעופה הראשי של ישראל, חווה את אותה קושי כמו עסקים רבים אחרים ברחבי העולם - מחסור בעובדים וביקוש גבוה פתאומי לטיסות.
להגיע לשדה התעופה עם כל הצוות שלנו היה נס כשלעצמו, מכיוון שמספר לא מבוטל מהם מעולם לא היו בארה"ב וחלקם נדחו ויזה בעבר. אני לא הולך להגיד שהיינו צריכים לשחד אנשים מסוימים כדי לקבל תורים לויזה בשגרירות ארה"ב, אבל עם הקורונה ששיבשה את הנורמליות של כל דבר שקשור לבירוקרטיה, אני חייב לומר שזה דרש תפילה ו... אמממ, יצירתיות, כדי לקבל את הוויזות האלה.
הייתי כל כך גאה בטייס ובצוות שהקדימו את הנסיעה שלנו לניו יורק 30 דקות. כלומר, הייתי גאה בהם עד שהודיעו לנו שנצטרך לשבת על המסלול במשך 30 הדקות האלה כי שדה התעופה לא נפתח עד 6 בבוקר! היה קשה להבין איך אחד משדות התעופה העמוסים ביותר בעולם (בעיר שלעולם לא ישנה) היה סגור בכל נקודת זמן נתונה, שכן שדה התעופה הקטן של ישראל מפעיל טיסות מסביב לשעון ונסגר רק יום פה ושם בגלל ימים חגיגיים. אבל זה עדיין היה מהיר יותר מאשר לשוט בסירה על פני האוקיינוס, אז ספרתי את ברכותיי.
מלבד ההחלטה של משרד החקלאות במכס האמריקאי שכרס חמאת הבוטנים של ילדינו, שלא סיים בזמן שהייתה על הסיפון, מהווה איום על הביטחון הלאומי שחייב חיפוש בכל המזוודות שלי, הנסיעה עברה בצורה חלקה למדי.
משדה התעופה נסענו באוטובוס ליד מנהטן בדרכנו לפנסילבניה, וכמובן, לפחות חצי מהצוות שלנו שלפו את הטלפונים שלהם כדי לצלם. עבור חלק ניכר מהקבוצה שלנו, זו הייתה הפעם הראשונה שלהם באמריקה - שלא לדבר על ניו יורק. אז לא הפריע לי הוייב של "תיירות אובר" שיצרנו.
חלום שהתגשם
החלום לקחת קבוצת ישראלים לשרת מחוץ למדינה נמצא בליבנו זה מכבר. למרות ש"מעוז" שלחה בעבר קבוצות להשתתף בכנסים שונים בארה"ב, הפעם הייתה שונה. זו הייתה הפעם הראשונה שהצלחנו להביא למעלה מתריסר מוזיקאים וזמרים כחלק מ"מעוז מוזיקה ישראלית", והפעם הראשונה שגם קיימנו אירוע משלנו.
ארבע שעות מעורפלות לאחר מכן נכנסנו למכללת משיח בפנסילבניה, שם מקיימת ה-MJAA (הברית היהודית המשיחית של אמריקה) את הכנס השנתי שלה, שנמשך שבוע, במשך עשרות שנים. במהלך עשרות שנים, מעוז שיתפה פעולה עם MJAA ושלחה מאות ישראלים לחוות את הקהילה היהודית המשיחית בארה"ב וגם להשתתף בתפילה. זוהי חוויה מהנה למאמינים ישראלים, שכן בישראל מתייחסים אליהם לעתים קרובות כאל חלאות על "בגידת אבותיהם", בעוד שב-MJAA מתייחסים אליהם כמו אל משהו קרוב לכוכבי רוק!
הקהל בכנס MJAA ייחודי בכך שהוא דובר אנגלית אך גם רגיל לשיר שירי פולחן ישראליים/עבריים והצליח להשתתף בשילוב שלנו של שירי פולחן באנגלית ובעברית. בסוף הכנס, ההנהגה אמרה שהתלונה העיקרית היחידה שקיבלו על הצוות שלנו הייתה שלא נקבעו לנו ערבי פולחן נוספים.
בסוף השבוע, כולנו התקבצנו בשני טנדרים והתחלנו את הירידה שלנו לטקסס. מתוך רצון לתת לבני ישראל שלנו טעימה מהדרום, בתחנת הלילה הראשונה שלנו עלינו על ספינת קיטור ישנה ויצאנו לשיט במורד נהר המיסיסיפי. היה חם ולח במשך כ-15 דקות עד שפרצה סופת הרעמים. כמעט כולם בסיפון העליון רצו לתפוס מחסה, אבל אנחנו הישראלים נשארנו למעלה ונרטבנו. אנחנו יצורים מדבריים, אז גשם בקיץ הוא חוויה קסומה.
זה לקח כמה ימים של נהיגה של 10-12 שעות ביום, אבל לבסוף הגענו לחניון של קהילת ברוך השם בדאלאס, שם יתקיים כנס הדורות של מעוז.
דורות
אם אי פעם תכננתם אירוע, אני חושב שתסכימו שאיסוף כנס בארה"ב מישראל היה יותר מטורף משפוי. אבל הרגשנו שזה יהיה שווה את המאמץ. ראשית, מעבר המנהיגות מארי ושירה לקובי ולי התרחש במהלך מגבלות המגיפה - מה שאומר שלא יכולנו לערוך טקס כבוד פומבי למפעל חייהם. זה נדיר שארבעתנו נמצאים בארה"ב יחד, ונדיר עוד יותר שיש משלחת כה ענקית של הצוות הישראלי שלנו איתנו. אירוע זה יהיה הזדמנות נהדרת לחגוג את הוריי ולתת לקוראים ולשותפים שלנו שתמכו בנו במשך עשרות שנים לבוא לפגוש אותם ואת הצוות.
שנית, חגיגת פועלו של דור אחד העובר הלאה היוותה את הרקע המושלם להדגשת כוחו של "הסוד היהודי העתיק" של חיים באופן שיהיה משמעותי גם בעוד 100 שנה - וזה הפך לנושא של כל המסרים שחלקנו.
שלישית, מתן כל היקף הפעילות של מעוז אינו קל משום שלמעוז יש היבטים כה רבים. לעתים קרובות הקוראים והשותפים שלנו ישמעו על המאמצים ההומניטריים שלנו עם "אני עומד עם ישראל" ואז יופתעו לגלות מאוחר יותר שאנחנו גם מדפיסים ספרים ותנ"כים, או שיש לנו אולפן הקלטות בירושלים. הם לא יודעים שאנחנו מעורבים בהקמת קהילות או באירוח כנסי מנהיגות לאומיים במשך עשרות שנים או שיש לנו תוכנית שלמה להכשרת מוזיקאים צעירים ומובילי תפילה. תמיד יש כל כך הרבה מה לשתף במעוז, ואפילו דברים שאנחנו לא יכולים לפרסם אבל יכולים לשתף באופן אישי. לכן, רצינו ליצור הזדמנות לכולם לספוג את הפעילויות השונות בזמנם הפנוי לאורך האירוע.
היה מרתק לפגוש אנשים שעוקבים אחר מעוז ומשפחתי "מאז שהייתי כל כך גבוה" ומעודד לשמוע אותם אומרים דברים כמו, "פגשנו את ארי ושירה לפני 30 שנה ותמכנו בהם מאז. כששמענו שמעוז עובר למנהיגות חדשה, לא היינו בטוחים ש'מעוז החדש' יוכל לשאת את העומס, אבל אחרי הכנס הזה אנחנו בטוחים לחלוטין בדור הבא של מעוז!"
היום שאחרי
התפילה הייתה עוצמתית, המסרים מרתקים והכנס היה הצלחה כוללת. אבל ידענו מה עומד לקרות "ביום שאחרי". כריסטי וילקרסון, המנהלת הבינלאומית שלנו - שהייתה איתנו כ-35 שנה ועזרה לפתח את מעוז מימיה הראשונים של ארי ושירה עם עוזר אחד בישראל ועד למה שהיא היום - עזבה אותנו.
זה היה בלתי נמנע. ילדיה ונכדיה היו בחוף המזרחי ואלו הן שנות הילדות החשובות. ידענו גם שאין לנו מושג מי יחליף אותה. בתחילת הטיול, קובי ואני התפללנו את התפילה הרוחנית ביותר שידענו כדי להתפלל על המצב, "עזרה, אלוהים!"
זו הייתה משרה שדרשה כמות אדירה של אמון, שאינו נבנה ביום אחד - אבל מעולם לא היינו בארה"ב מספיק זמן כדי לבנות מערכת יחסים כזו. היינו צריכים גם מישהו מוצק עם ניסיון של שנים בניהול עמותות, כישורי יחסים מצוינים ותשוקה לישראל. לא היה לנו מושג איך נמצא מישהו עם השילוב הזה.
חיבורי שער
היה רק מקום אחד שאני אישית ביקרתי בו בכל שנה מאז 2014 (למעט 2020, אז הכל נסגר) וזה היה כנסיית גייטוויי בסאות'לייק, טקסס. הם הזמינו אותי לפני שנים - ובכל שנה מאז - להשתתף בסוף השבוע השנתי שלהם של מובילי התפילה הבינלאומיים, שם ייצגו את ישראל. זו הייתה חוויה נהדרת מכל הבחינות, להכיר את האנשים שם וכל כך הרבה אחרים שמבקרים מרחבי העולם, כולל פרו, טייוואן, ברזיל ואפילו איראן - הרשימה עוד ארוכה. הזמן שבילתי בשיתוף פעולה והובלת התפילה בסוף השבוע בשפות מרובות הוא חגיגה תרבותית. למרות העדפתי להישאר בישראל כדי להתמקד בעבודתו של מעוז ולגדל את המשפחה שלנו, אני באמת מחשיב את השבוע הזה כנקודת שיא בכל שנה.
במהלך אותן שנים נבנו מערכות יחסים מזדמנות אך איתנות. בסופו של דבר, אפילו התחלנו לשתף פעולה עם כמה מהמוזיקאים שפגשנו בפרויקטים של הקלטות מהאולפן שלנו בירושלים. אחד מאותם משתפי פעולה היה קווין מלטון, שהוא מנהל מוזיקלי בכנסיית גייטוויי. במהלך הסגרים של הקורונה, עבדנו יחד על אלבום הפולחן של אוון לוין, בין היתר. אז, כשהגיע הזמן לתכנן את סיבוב ההופעות של הפולחן בקיץ, חשבנו שזה רעיון נהדר שהוא יצטרף. יכולנו להכיר אותו טוב יותר (מה שעוזר כשמשתפים פעולה בחו"ל) והוא כבר הכיר את כל השירים שעשינו כי הוא עזר בהקלטות.
אני לא יכול להסביר בדיוק איך זה קרה, כי ישראלים לוקחים זמן להכניס אנשים מבחוץ למעגל הפנימי שלהם, אבל השבט הכל-ישראלי שלנו התחבר לקווין כמו ריבה על טוסט. בסוף הטיול, לקווין אפילו היה כינוי ישראלי משלו. בלילה האחרון הוא שיתף את כולנו, "הייתי בהרבה טיולי שירות, והתרשמתי לראות 24 אנשים בצפיפות מתמדת ולוח זמנים תובעני בלי שום הפתעות. זה אומר הרבה על מי אתם." החוויה שלו לא הייתה רק מחמאה. זו הייתה תשובה לתפילתנו. לפני שנסענו, התפללנו כצוות שאחרים יחוו את האחדות והאחווה שיש לנו בעבודתנו בישראל על בסיס יומי - וזה קרה.
כשהגענו לדאלאס, אשתו של קווין, רייצ'ל, שעבדה גם היא בכנסיית גייטוויי למעלה מעשור, הצטרפה אלינו לכנס. אני לא חושב שמישהו מאיתנו הבין במלואו ששמונה השנים של בניית מערכות יחסים בגייטוויי יהיו גורם מכריע במציאת מחליפה לכריסטי כשיגיע הזמן. אבל אחרי הכנס, כשנהנינו מהרגעים הראשונים שלנו ביחד בלי שום לחץ בלוח הזמנים, עזיבתה של כריסטי עלתה כהערה חולפת. ככל שהשיחה התקדמה הבנו שרייצ'ל יכולה להתאים בצורה מושלמת. שיחה אחת הובילה לאחרת והחלטנו להזמין את רייצ'ל להוביל את צוות Maoz USA שלנו. היא אמרה, "כן!"
זו הייתה נסיעה של יומיים לוייל, קולורדו בשנת 1988 - שם ריי וכריסטי התחברו עם ארי ושירה - וגורלות נקשרו זה בזה. ובמובן מסוים, זו הייתה נסיעה של שבועיים בשנת 2022 עם קווין ורייצ'ל שהצטרפה בסופה, שתמלא תפקיד בשילוב גורלותיהם של הדור הבא של מנהיגות מעוז.
ישנם אתגרים רבים שמגיעים עם ניהול ארגון בישראל עם שמונה סניפים במדינות אחרות. המשמעותי שבהם הוא בניית צוות (מרחוק) שיכול לעבוד בצורה חלקה עם הצוות בישראל. עם זאת, מעט דברים מעודדים כמו לראות את אלוהים מתזמר את המעבר הזה מבלי שנרים אפילו אצבע כדי לפרסם את הצורך. משמעות הדבר היא שהוא תכנן את זה מלכתחילה. משמעות הדבר היא שיש לו עוד דברים במלאכה עבור משימתו של מעוז לחזק את המאמינים בישראל ולראות את כל ישראל נשוע!
עמדו לצד מאמיני ישראל
מעוז ישראל מביאה את אמת ישוע לכל פינה בארץ. תרומתכם מציידת את המאמינים ומגיעה לאבודים - היו חלק מעבודה נצחית זו עוד היום.
