גילוי סודות משפחתיים יהודיים עתיקים

זה אולי מרגיש פחות מרגש מאשר מחאת רחוב (למרות שסגירת מחאות של ילדינו יכולה להיות הרפתקה בפני עצמה) וזה אולי מרגיש פחות משפיע מאשר הגשת עתירה משפטית למען מטרה כזו או אחרת. אבל היו סמוכים ובטוחים, אין כוח חזק יותר ממשפחה שבה אלוהים משתמש דור אחר דור.

במשך החודשים האחרונים התעמקנו בזירה הפוליטית הישראלית. כרגיל, המתרחש בממשלת ישראל הקטנה נמצא באופן מוזר על הרדאר של כולם - לטוב ולרע. עם זאת, חשוב ככל שיהיה שנהיה מודעים ונתפלל באופן פעיל למען מנהיגי ישראל, אלא אם כן יש לכם חברים אישיים בשלטון, ישנן מגבלות להשפעה הישירה שיכולה להיות לנו על מנהיגי היום. עם זאת, אנו יכולים להשפיע ישירות וחזקות על סביבתנו הקרובה - וזה מתחיל בבית עם חברינו הקרובים ומשפחותינו. זה אולי מרגיש פחות מרגש מחאת רחוב (אם כי סגירת מחאות ילדינו יכולה להיות הרפתקה בפני עצמה) וזה אולי מרגיש פחות משפיע מהגשת עתירה משפטית למטרה כזו או אחרת. אבל היו סמוכים ובטוחים, אין כוח חזק יותר ממשפחה המשמשת את אלוהים דור אחר דור. מכיוון שאבני הבניין של חברה עשויות מיחידת המשפחה, נראה ברור שאומה יכולה לשגשג עם משפחות בריאות גם אם הממשלה בעייתית. אבל יהיה לה קשה הרבה יותר להצליח עם ממשלה מדהימה ואומה של משפחות שבורות, לא מתפקדות ופגועות. לכן, בעיצומה של אי השקט המתמשך בישראל, הרגשנו לנכון להדגיש כמה נושאים מתוך ספר שכתבתי בשם "צבעו לי את המשפחה". אנו מקווים שהוא יברך אתכם ויציע תקווה שלמרות אופיו המבולגן, אלוהים תכנן את בנייתה של משפחה בריאה כמשימה בת-ביצוע. תוכלו למצוא מידע נוסף על כך בסוף המאמר.

לפני מספר שנים, חבר ישראלי שלי פרסם שאלה ברשתות החברתיות. היא אמרה: "כיהודים, האם יש לנו משהו להציע לעולם מלבד העובדה שאנחנו נבחרים?" זו הייתה שאלה כנה, שכן מבחינה כתובה, להיות יהודי פירושו שאנשים שמברכים אותך מבורכים, ואלה שלא - ובכן, הם מפספסים. השאלה הייתה: "מלבד הברכה העל-טבעית של אלוהים שהוא מבטיח לכל מי שמברך את היהודים, האם יש משהו שאנחנו כיהודים יכולים להחזיר לעולם פיזית?" התשובה הגיעה אליי מיד - משפחה. הבסיס לחברה בריאה הוא משפחה בריאה רב-דורית. יהודים כעם וכתרבות מצטיינים בבניית משפחות ויכולים להחזיר לעולם על ידי הפצת מודל המשפחה המקראי שלימדו את ילדיהם במשך אלפי שנים. כאשר אלוהים בחר באברהם, הוא עשה זאת משום שידע שאברהם יהיה אב טוב. אברהם אהב את אלוהים, אבל כך גם אחרים לפניו. מה שהפך את אברהם לייחודי היה יכולתו לא רק לחנך את ילדיו, אלא גם ללמד אותם לחנך את ילדיהם ואת ילדי נמיהם. לאלוהים היו הרבה תכננים עבור המין האנושי. אף אדם אחד לא יחיה מספיק זמן כדי לחוות ולספר את סיפורה המלא של האנושות. אלוהים היה צריך לבחור מישהו שיוכל להעביר הלאה את המבנה הבסיסי של החברה (משפחה) ואת סיפורו של אלוהים כפי שהוא מתקדם עם כל דור. יהודים בילו אלפי שנים בהוכחה שאומה הבנויה על משפחות יכולה לשרוד מלחמה, גלות וניסיונות השמדה רבים. כרגע, העולם נאבק אפילו להגדיר מה פירוש המילה "משפחה". ספר זה הוא אוסף של עקרונות הנגזרים מחלקים שונים של כתבי הקודש והתרבות היהודית. אנו מקווים שכלים אלה יעזרו להפוך את חיי המשפחה היומיומיים שלכם להרפתקה פנטסטית - כפי שהם עשו שלנו. הסביבה והאתגרים של כל אחד שונים; מה שחשוב הוא שתבינו את העקרונות הכלליים המוצגים כדי שתוכלו להתאים אותם למשפחה הייחודית שלכם ולהורות שלכם. ספר זה אינו כל כך פרשנות על איך לגדל את ילדיכם, אלא איך לגדול יחד כמשפחה.

הבנת מקצבים

ברוב התרבויות יש מחזורים שנתיים כמו חגים שנתיים או ימי זיכרון מיוחדים. בכתבי הקודש, ישנם גם מחזורים חודשיים ושבועיים. כשקובעים את המקצבים הייחודיים למשפחה, כדאי לראות כל שבוע כמחזור, וכל מחזור מסתיים ביום מנוחה משפחתי מיוחד. אם שבוע אחד משתבש, הוא מאחוריכם, ושבוע חדש לפניכם עם ציפייה והזדמנות חדשות. הרעיון של קצב הוא חיזוי וחזרה. קצב בונה ציפייה והיכרות. קצב בשיר עוזר למוזיקאים ולקהל לדעת מתי לנגן, למחוא כפיים, לרקוד ולשיר. מקצבים משפחתיים הם פעילויות שעוזרות לבני המשפחה לתפקד טוב יותר כצוות ולהפיק תועלת זה מזה כיחידה משפחתית. חשוב לזכור שכל משפחה נמצאת בשלבי חיים שונים. מה שעשוי לעבוד עבור משפחה עם ילדים מתבגרים, לא בהכרח יעבוד עבור משפחה עם פעוט ותינוק שזה עתה נולד. ייתכן שתסתכלו על המקצבים המשפחתיים האלה עכשיו ולא תוכלו לדמיין אותם מתאימים לאורח החיים שלכם, ואז בעוד כמה שנים פתאום משהו מתחבר, ונראה שזה מתאים למשפחה שלכם כמו כפפה ליד. מקצבים משפחתיים יכולים לחזור על עצמם שבועית, חודשית או שנתית. כל עמוד בספר זה הוא חלק בפני עצמו. אנו מעודדים אתכם להקדיש זמן לשקול כל נושא ולא לנסות לשלב את כולם בבת אחת בחייכם. בילינו שנים בפיתוח המקצבים המשפחתיים שלנו, והיו פעמים רבות שבהן עבודה, מחלה או אפילו מסיבת יום הולדת היו מפריעים לנו. זו הסיבה שזה נקרא מקצב משפחתי ולא לוח זמנים משפחתי. אם ילדיכם כבר בגיל ההתבגרות, אל תתייאשו אם בהתחלה הם מסתכלים עליכם מהצד כשאתם פונים אליהם עם הרצון שלכם לשלב מקצבים משפחתיים חדשים. זה אולי מרגיש כמו מושג חדש לגמרי, אבל האמת היא שלבני המשפחה שלכם כבר יש מקצבים אישיים. בית ספר, עבודה, פעילויות אחרי הצהריים וכו' הם כולם מקצבים אישיים שנועדו להגשים את חיינו כפרטים. מקצבים משפחתיים נועדו להגשים את חיינו כמשפחה (צוות). אנו אסירי תודה ללא סוף על כך שאנחנו מגיעים ממשפחות עם הורים וסבים וסבתות משני הצדדים שאוהבים והולכים אחרי אלוהים. עם זאת, אנו יודעים שמשפחות כיום מגיעות בכל הצורות והגדלים, והנסיבות לא תמיד הופכות את החיים המשותפים לקלים. אנו מקווים שלא משנה באיזה מצב נמצאת משפחתכם כיום, תוכלו ליישם את המקצבים הללו בחייכם. ככל שתשלבו את המקצבים הללו (וכל מקצבים אחרים שתמציאו!), אנו מקווים שתגדלו כמשפחה ותלמדו להוקיר את המסורות והרגעים הבלתי נשכחים שתפתחו מהם. אנו מצפים לשמוע על חוויותיכם ומקווים שתשתפו אותן איתנו כשתגלו את פעימות הלב הפנימיות של משפחתכם.

העבירו את זה הלאה

בעוד שמשפחות מערביות מודרניות רבות עשויות לשלוח את ילדיהן לקולג' עם ידע איכותי בספרות תיכונית, משפחות יהודיות מסורתיות סבירות גבוהה יותר שישלחו את ילדיהן לקולג' עם ידע בספרות וכן שנים של ניסיון במסחר המשפחתי. יהודים ברחבי העולם ידועים לעתים קרובות בעסקים המצליחים שלהם. סוד הצלחתם אינו רק חוש עסקי טוב - אלא שיהודים חושבים רב-דורי. בין אם הם הוגלו לדרום אמריקה, אירופה או גבעה חולית כלשהי במזרח התיכון, הם שגשגו באופן בלתי נמנע כקהילה משום שהם גידלו את משפחותיהם כדי להצליח בעוד 100 שנה. הנצרות המערבית נמנעת באופן מסורתי מתכנון רחוק לעתיד. אולי משום שאנשים לא רוצים להיתפס כחסרי אמונה על ידי תכנון מעבר לתאריך חזרתו הפוטנציאלי של המשיח. פעם אחת, בזמן שהתפללנו עם בנותינו עבור בעליהן וילדיהן העתידיים, קטע אותנו אדם שאמר לנו שאנחנו מבזבזים את זמננו. "ה' יחזור לפני שיהיו מבוגרות מספיק כדי להתחתן", הוא אמר. התעלמנו ממנו. האמת היא, בעוד שה' יכול לחזור בכל עת, כתבי הקודש אומרים לנו שהמשרתים החכמים יתפסו עובדים - לא מחכים. כמו בגולף או בייסבול, רק כשמתמקדים בחבטה מעבר לכדור מצליחים לחבוט בו במקום שצריך. לא נדיר בישראל שילדים הולכים לעבודה עם הוריהם אחרי בית הספר או בחודשי הקיץ כשהם לא בבית הספר. למרות שאני בטוח שזה לא יוצר יום עבודה יעיל, תופתעו לגלות כמה ילדים קולטים כשהם צופים בעניינים הפנימיים של עסק - וכמה מהר הם יכולים להתחיל לעזור. אחד הטרנדים האחרונים בתוכניות הריאליטי כיום הוא הצגת משפחות רב-דוריות. בין אם מדובר ב"אנשי הביצות", "שושלת הברווזים" או "שיקום אמריקאי" (הרשימה עוד ארוכה), התוכניות למעשה מתעדות את סיפור המסחר המשפחתי. חברי התוכנית מתפארים לעתים קרובות בדורות של חוכמה וניסיון שהם מביאים למסחר שלהם. החיים המשעממים לכאורה של ציד תנינים, בניית קולות ברווזים או הפיכת גרוטאות אמריקאיות טובות וטובות ליפות שוב הופכים למרתקים. בעוד שרוב סרטי תרבות הפופ מתארים את בני הנוער הסטריאוטיפיים שמנסים "למצוא את עצמם" בתוך החיים עם הורים ש"פשוט לא מבינים", המציאות היא שכאשר ילדים גדלים עם חזון משפחתי, הם גאים להיות המשך של מורשת המשפחה שלהם. בין אם יש לכם מומחיות בתחום מסוים או כישורי משק בית טובים, העברת טכניקות מוכחות לילדיכם תעניק להם יתרון בחיים. גם אם אין לכם הרבה כישורים להתגאות בהם - אל דאגה. אנחנו תמיד מחפשים ניסיון של חברים ומשפחה מורחבת. יש לכם דוד שהוא מומחה בדיג? או דודה שיכולה לתפור שמלה במהירות? מה דעתכם על חבר שיודע את כל סודות הנימוס היוקרתי? כשאנחנו גרים בירושלים, לעתים קרובות יש לנו חברים מכל העולם שמגיעים לשהות לחודש או חודשיים. בזמן שהם כאן, אנחנו מנסים להכיר לילדינו את התחביבים שלהם. בין אם מדובר בפעילות ספורטיבית, צורה כלשהי של אמנות, מתכון מסוים, או אפילו לימוד כמה מילים או שירים בשפת האם של האורחים שלנו, אנחנו מעודדים אותם להעביר את כישוריהם לילדינו. כתוצאה מכך, ילדינו נחשפים באופן קבוע לתרבויות ופרספקטיבות עולם רבות בגיל צעיר. חשוב לזכור - העברת חוכמת דורות אינה רק סט מיומנויות. זוהי העברת חזון משפחתי. (ראו את הפרק "חידוני משפחה" למידע נוסף על כך!) אתם חלק מסיפור ארוך. אבותיכם עברו כל כך הרבה כדי לשרוד. שושלות משפחתיות אחרות לא שרדו; שלכם כן. חייכם הם המשך סיפור חייהם - וכך גם חיי ילדיכם יהיו המשך סיפורכם. סיפור ומורשת משפחתכם מיוחדים, ואלוהים צפה בכל זה מתגלה - אז חשבו כמה שיותר אחורה והעבירו זאת הלאה!

חידונים משפחתיים

מציאת מקומו בעולם הזה היא משימה שרבים מבלים שנים בה. אנשים עושים דברים טיפשיים רבים בניסיון להרגיש שייכים. אמנם איננו יכולים להבטיח לכם שילדיכם יעברו את שנות העשרה שלהם בלי לעשות משהו טיפשי, אך אנו יכולים להבטיח לכם שילדים הרואים את עצמם כחלק מסיפור גדול יותר נוטים פחות להרגיש צורך להוכיח את עצמם לחבריהם המטופשים. ילדים אולי לא יוכלו לגלות את ייעודם המלא עד לסיום לימודיהם בתיכון, אך עליהם בהחלט להבין את מורשתם ומורשתם היטב לפני שהם מקבלים את התעודה.

בשנה שעברה, כיתת כיתה ג' של בתנו דנה בנושא היסטוריה משפחתית. במהלך הדיון, המורה ציינה כמה היא הופתעה מכך שבתנו יודעת כל כך הרבה על ההיסטוריה המשפחתית שלה. בתנו הסבירה כיצד אנו מרבים לדון בהיסטוריה המשפחתית שלנו בצורת חידון בזמן הארוחה. בארוחת הערב באותו ערב, היא הסבירה בגאווה כיצד כולם בכיתתה קינאו בה משום שידעה כל כך הרבה על עצמה - ומשום שהיינו המשפחה היחידה בכיתה שלה שעדיין אכלה ארוחת ערב יחד באופן קבוע. בטיולים במקומות שונים בעולם, שמתי לב שכאשר אנשים התבקשו לספר קצת על עצמם, הם כמעט תמיד התחילו עם המיקום והתאריך בו נולדו. הם מתחילים שם משום שהיקום שלהם התחיל ביום בו נשמו את נשימתם הראשונה. לעומת זאת, כאשר יהודים משתפים על עצמם, הם מתחילים לעתים קרובות במשהו כמו "סבא וסבתא שלי הגיעו מ...", תוך שהם נותנים כמה דקות של רקע ואז עוברים לתאריך בו נולדו. הם עושים זאת משום שהזהות היהודית אינה אינדיבידואלית. מי שאנחנו מושפע במידה רבה מדורות של מורשת יהודית, והשמטת מידע זה היא השמטת חלק גדול ממי שאנחנו תופסים את עצמנו. אל תחשבו שלימוד היסטוריה משפחתית לילדים שלכם צריך להיות אירוע שנתי חגיגי ליד האש. לימוד היסטוריה משפחתית עדיף לעשות במרווחים קצרים ויכול להיות פיצוץ של ממש. חלק מהסיפורים דורשים רקע ופרטים, אך עובדות משפחתיות רבות ניתן לחלק בצורה של מה שאנו מכנים "חידוני משפחה". זה הזמן שבו אנו משתפים פיסות מידע על ההיסטוריה המשפחתית שלנו בצורת שאלה ונראה מי יודע את התשובה. השאלה תישאל מספר פעמים במהלך השנה כדי לראות מי זוכר. שאלות יכולות להיות של גנרל, "למי במשפחה יש לפחות שלושה אחים?", כאשר התשובה היא כמה אנשים. או שהשאלות יכולות להיות ספציפיות יותר, כמו, "מי במשפחה שירת בצבא של שתי מדינות שונות, ואילו היו אותן מדינות?" שמרו על נושאים מתאימים לגיל, אך שאלות יכולות גם להיות על התקופות הפחות יפות בהיסטוריה של המשפחה. "מי שרף את בית המשפחה וברח עם כספי הביטוח?" היא שאלת חידון של ממש במשפחה שלנו. השאלה יכולה להוביל לסיפור מפורט יותר, שבמקרה של הבית שנשרף מסתיים בעדות חזקה של גאולה בהמשך החיים. תופתעו לגלות כמה סיפורים מהחיים שלכם חוזרים לזיכרון. אנחנו מרבים לשחק את זה בזמן ארוחת הערב, אבל טיולי דרכים או כל מקום כמו מרפאת הרופא שבו אתם תקועים לשבת יחד עובדים באותה מידה.

ארוחה מיוחדת. יום מיוחד.

היום - יום המנוחה של שבת הוא נושא שנוי במחלוקת, וספרים תאולוגיים רבים נכתבו עליו. נמנע מכך כאן ונציין פשוט ששבוע בן שבעת הימים - המסתיים ביום מנוחה - היה מחזור טבעי מאז בריאת העולם. בין אם תחליטו להקדיש יום אחד בשבוע למנוחה משום שהוא מרענן, או שאתם מבינים את המסתורין שמאחורי קדושת יום השבת, התוצאה הסופית צריכה להיות זהה - יום אחד בשבוע המוקדש למנוחה ולהתקרבות לאלוהים ולאהוביכם. מטרת היום המיוחד הזה אינה ליצור רשימה ארוכה של דברים שאתם לא יכולים לעשות, אלא ליצור רשימה של דברים שאתם סוף סוף מצליחים לעשות מכיוון שהנחתם בצד את הסחות הדעת היומיומיות. מדי פעם, אנו מבלים את היום הזה בבידוד לצורך תפילה או שינה נחוצה. אבל לרוב, ימי השבת שלנו מוקדשים לבילוי זמן איכות משותף. בחלק מהשבתות אנחנו נשארים בבית ומשחקים משחקים; בשבתות אחרות, המשפחה שלנו יוצאת ונפגשת עם חברים. הארוחה - כשהיה לנו תינוק יונק וכמה פעוטות רצו מסביב, ארוחת הערב הייתה יותר פעילות הישרדות. כיום, המשפחה שלנו אוכלת ארוחת ערב יחד בממוצע חמישה ימים בשבוע. אם אפשר רק פעם בחודש, זה עדיין צעד בכיוון הנכון. לפעמים אנחנו מצליחים כל ערב באותו שבוע; בשבועות אחרים יש לנו דד-ליין לפרויקט ומצליחים רק שני לילות באותו שבוע. בליל שישי, אנחנו אוכלים ארוחה מיוחדת לכבוד יום השבת. הילדים מבינים שזהו אירוע ייחודי ואוהבים להתחפש. לעתים קרובות אנחנו מזמינים חברים ומבשלים משהו מיוחד במיוחד. אנחנו מתחילים את הארוחה בהדלקת נרות מסורתית ובריעת לחם. לאחר מכן אנחנו שרים שירים עבריים מסורתיים והגברים מברכים על נשותיהם וילדיהם. אף אחת מהפעילויות הללו אינה חובה; זוהי פשוט דרך מסורתית שבה יהודים מברכים את משפחותיהם באופן קבוע וחוגגים את בואו של היום הטוב ביותר בשבוע. בישראל, קל לקיים ארוחה זו ביום שישי לכבוד כניסת השבת מכיוון שרוב הדברים סגורים. אנו מבינים שחלק מהאנשים נדרשים לעבוד בסופי שבוע ולכן אנו מציגים זאת בצורה כללית כדי שניתן יהיה להתאים אותה ליכולות של כל משפחה. אכילה משותפת תמיד הייתה חלק חשוב בתרבות היהודית. למרות שזה אולי מרגיש חסר משמעות מכיוון שאנחנו אוכלים כל יום, מילוי הגוף במזון לצד אחרים יוצר חווית קשר ייחודית. אתם יכולים ליצור אמירה משמעותית לגבי איך אתם מרגישים כלפי מישהו פשוט על ידי קבלה או סירוב לאכול איתו. ארוחות משותפות הן גם זמן חשוב לחינוך ילדינו. בכל ארוחה אנחנו מדברים קצת על מה שקורה בחיי כל אחד מאיתנו. אנחנו שואלים את הילדים על הפעילויות האהובות עליהם בבית הספר, סטטוס החברים הכי טובים (זה משתנה על בסיס שבועי), מי המורים הטובים והגרועים ביותר, ונושאים רוחניים מרתקים שכהורים דנו בהם מוקדם יותר באותו היום. עקרון "ארוחה מיוחדת, יום מיוחד" יוצר לכם מרחב להקדיש זמן לדברים חשובים במקום להיטמע לנצח בדחוף. נסו את זה, וייתכן שתגלו שהקצב הזה הופך לשיא השבוע שלכם.

מסע בזמן

זוהי הפנטזיה של כמעט כל ילד בעידן המודרני לחזור אחורה בזמן ולשנות יום רע - או להתקדם בזמן ולדעת איך ייראו החיים בעוד עשרות שנים או אפילו מאות שנים. אבל בעוד שמסע בזמן נותר נושא מועדף בספרים ובסרטים, גילינו שמסע בזמן בתודעה הוא כלי יעיל לחיזוק המשפחה. אנו קוראים לזה "מסע בזמן" כי אנו למעשה עוזרים לילדינו לחיות סצנות מחייהם העתידיים. ילדים ידועים לשמצה בכך שאינם חושבים מעבר ליום הולדתם הבא - או אפילו לשבוע הבא - ומעשיהם מדגימים עובדה עצובה זו. כשהייתי בכיתה ד', אני זוכר שהסתכלתי על תלמיד תיכון וחשבתי במודע, "לעולם לא אגיע לכיתה י"ב". זה היה פשוט רחוק מדי במוחי. ואז, כשכן הגעתי לתיכון, חשבתי, "לעולם לא אהיה מבוגר מספיק לקולג' או לנישואין או לילדים". כל שלב בחיים נראה כאילו תפס אותי בהפתעה, ושקלתי מה עליי לעשות לגבי כל שלב רק כשהגעתי לפתחו. מסע בזמן עם ילדיכם לא רק מכין אותם לעתידם - הוא יכול להשפיע באופן דרמטי על האופן שבו הם חיים בהווה. כשהבת הצעירה שלנו הייתה רק בת שלוש, היא עברה שלב של התרסה. בהיותה רק בת שלוש, היא הייתה מיומנת להפליא בלשחק את המלאך המקסים כשהיינו בסביבה ואז לעשות את מעשיה בעורמה. כמבוגרים רצינו לפנות להיגיון שלה, להראות לה שהדרך בה היא הולכת תהיה בעלת השלכות קשות בעתיד. אבל היא הייתה בת שלוש, אז היינו צריכים להציג את זה לה בצורה שהיא תוכל להבין. כבר בילינו זמן רב בזריעת מושגי השושלת לילדינו. "יום אחד תהיו אמא/אבא", היה נושא נפוץ בביתנו. השיחות כללו כמה ילדים הם היו רוצים שיהיו להם, באיזו מדינה הם היו רוצים לגור ומי יחלוק חדר שינה עם מי. מה שהם לא שקלו במלואו היה תפקידם כהורה - תפקיד שיצטרך לאכוף כללים. "יום אחד תהיו אמא/אבא", הסברנו לבתנו. "האם את רוצה שהילד שלך לא יציית ולא יכבד אותך?" אפשר היה לראות את זה בעיניה כשהמוח שלה החל לדמיין את עצמה כאם עם ילדים רצים מסביב. כשהיא עוברת על המצב באופן מנטלי כאם, היא איכשהו הבינה איך זה מרגיש להיות בצד המקבל של ילד סורר. "לא!" היא ענתה בנימה רצינית באופן מפתיע. לעתים קרובות, כשאנחנו מענישים את ילדינו, השיחה הזו חוזרת על עצמה. (ככל שהילד מבוגר יותר, כך השיחה הזו יכולה להיות מעמיקה יותר.) זה יותר מהגישה הסטנדרטית של לחשוב על אחרים כחשובים יותר מעצמך. עבור ילדים, התחשבות ברגשות ובחיים של אחרים היא קשה. מה שעבד עבור ילדינו היה להרים את מבטם מההווה אל העתיד. מכיוון שאנחנו מגדלים את ילדינו בידיעה שהם הורים בהכשרה, הם יכלו להתחבר לרגשותיהם העתידיים ולתת להם להשפיע על ההחלטות שקיבלו בהווה. מכיוון שהם העריכו את עצמם כהורים עתידיים, הם יכלו להעריך גם את הוריהם הנוכחיים. שמחנו לראות כיצד קפיצת הזמן המנטלית הזו הייתה שימושית גם לשיפור התנהגותם בתחומים אחרים.

החיים הלא-רוחניים

פעם דיברתי עם אדם ירא שמים שגדל בבית אתאיסט. הוא פגש את אלוהים מאוחר יותר בחייו, אך הסביר שגם בשנות העשרה שלו תמיד היה לו קשר טוב עם הוריו. הוא ומשפחתו מעולם לא התפללו יחד, אך הם בילו זמן איכות רב זה עם זה. אומרים שמשפחה שמתפללת יחד נשארת יחד, ותפילה היא חובה לחיי משפחה רוחניים בריאים. ועם זאת, עובדה עצובה היא שמשפחות דתיות רבות מגדלות ילדים שדוחים בתוקף את הוריהם ואת אמונותיהם המשפחתיות. אפשר להציג סיבות רבות לתופעה זו, אך נתמקד בסיבה אחת, שלעתים קרובות מתעלמים ממנה. מאמינים אדוקים רבים באמת רוצים שילדיהם יהיו אדוקים כמוהם. אין הישג גדול יותר עבורנו כהורים מאשר לגדל את ילדינו למבוגרים שמכירים ואוהבים את אלוהים. במרדף אחר מטרה זו, קל להניח שככל שנקדיש יותר זמן לפעילויות "קדושות" (תפילות יומיות, השתתפות בשירות, עזרה לנזקקים וכו'), כך ייטב. עם זאת, אם רוב "זמן המשפחה" המשותף מוקדש לפעילויות רוחניות, יש מעט זמן לבני המשפחה לשבת, להירגע ולהכיר זה את זה כבני אדם. פשוט אי אפשר להפריז בערך הקשר שנוצר כשנהנים יחד. עבור בעלי המוטיבציה הגבוהה שמבינים שיש לנו רק גבול לזמן על פני האדמה הזו, משחק קלפים או זריקת כדור (גלגול כדור אם הילדים קטנים) זועקים של חוסר תועלת. אבל בדיוק כפי שילד זקוק למקום בטוח ושנים של תרגול כדי לפתח מיומנויות מוטוריות בסיסיות כראוי, הוא זקוק לזמן איכות דל לחץ עם המשפחה כדי לפתח מיומנויות מנטליות, רגשיות וחברתיות. לעתים קרובות בלילה כשאני שוכב במיטה, אני חושב על הימים האחרונים כדי לשים לב אם נשמע צחוק בבית שלנו. אם לא היה הרבה צחוק באותו שבוע - אולי בגלל אירועים מלחיצים - אנחנו עושים מאמץ נוסף לעשות משהו קליל וכיפי יחד. צחוק הוא סימן טוב לכך שילדיכם חווים שמחה. משחק מרדף יכול לגרום לילדים קטנים לצחקק מהר יותר מכל דבר אחר. היאבקות, בדיחות פנימיות, שחזור סיפור של רגע מביך בחיים הם כולם דרכים להשתמש בצחוק ככוח מאחד. ולא, צחוק בגלל איזושהי צורה של בידור דיגיטלי לא נחשב. 🙂 כמובן, לכל דבר יש זמן ועונה. יש שבועות שהם פשוט קשים, ואין טעם לנסות לכפות חיוך על כולם כל הזמן. לעבור תקופות קשות ולתמוך זה בזה במצב כואב זו גם חוויה מקרבת. לעשות דברים מהנים, "לא רוחניים", עם הילדים שלכם - זה מעשה רוחני מאוד. כשאנחנו עושים הכל כאילו היה לאלוהים, הכל החל מטיול, צביעת ציפורניים, צפייה בכוכבים או חיטוט חרקים הוא, במובן מסוים, מעשה של פולחן. זה מחזק את האמת לילדינו שאלוהים נוכח בחיי היומיום שלנו - ולא רק כשאנחנו נראים ביראת כבוד במהלך תפילה. וזה מכיר בעובדה שאלוהים ברא אותנו יצורים מורכבים הזקוקים ליותר מלחם ומים כדי לחיות חיים מאושרים ובריאים. זמן משפחה הוא המקום הבטוח הזה עבור ילדינו לחקור מערכות יחסים עם אנשים, ובאמצעות זה, את מערכת היחסים שלהם עם אלוהים. כאשר ילדינו מקשרים את הבית עם כיף, הם גם יראו בו מקום בטוח להתמודד עם שאלות ואתגרים קשים של החיים כשהם צצים.

צבעו אותי משפחתי

"צבעו לי משפחה" הוא מדריך מעשי לחינוך משפחתי לכל המשפחה. ישנם שנים עשר נושאים בסך הכל - מאמר זה כולל רק כמה מהם. כל נושא מכוסה מלווה בציור מקורי לילדים (וילדים בלב!) לצביעה בזמן שאתם לומדים יחד את האמיתות היקרות הללו. אנו מקווים שתוכלו ליישם את הטיפים וההנחיות הללו בחייכם ובמשפחתכם. היו יצירתיים ומצאו מה עובד עבורכם. כמו כן, נשמח לשמוע על המסע האישי שלכם!