שלומית

נולדתי וגדלתי בקיבוץ גרמני בצפון ישראל. הקיבוץ הוקם על ידי גרמנים שהגיעו לאחר מלחמת העולם השנייה כדי לנסות ולעשות טוב לישראל לאחר רעות השואה, אך הם היו גם מאוד דתיים ושולטים. מכיוון שאבי היה יהודי, כשסיימתי את התיכון באופן טבעי רציתי לשרת בצבא. הם התנגדו לרעיון וגירשו אותי מהקהילה.

פגשתי את בעלי לעתיד בזמן שירותי בצבא. שתינו התנדבנו במקלט לנשים ושתינו היינו מאמינות. בגלל החינוך המוגן שקיבלתי, היה לי מעט ניסיון בעולם האמיתי ונראה היה שיש לו כל מה שחיפשתי בבן זוג לכל החיים. אז, תוך שנה מהפגישה, התחתנו.

בעלי סיפר לי שאחרי שירותו במלחמת לבנון הוא אובחן עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית, אבל לא הבנתי באותו זמן שזה רק קצה הקרחון. היו לנו ארבעה ילדים יחד (בגילאי 4-9) כשהקשיים שלו החלו לגבות מחיר כבד מנישואינו. חבריו ומשפחתו תמיד היו סלחניים מאוד כלפי התנהגותו בגלל ה-PTSD שלו, אבל זה רק עזר לו. הוא נהיה פזיז עם הכספים שלנו, עם סמים, אלכוהול ואלימות - והאשים את ה-PTSD שלו בכל זה.

גדלתי כשמרן, אז בשבילי לא היה דבר כזה גירושין - הכל היה ללכת לייעוץ ולהילחם על הנישואין שלנו. התביישתי לדון בנושא עם מעגל החברים שלי. גם פחדתי לדווח על המצב כי הוא אמר לי שאם אעשה זאת, שירותי הרווחה יראו בי שותפה לאלימות שלו כלפי הילדים וייקחו את הילדים ממני.

לילה אחד חלמתי סיוט שעדיין רודף אותי כשאני חושב עליו. בחלום בכיתי על קברי ילדיי וקראתי בשמותיהם, כששמעתי קול בחלום אומר, "זה מה שיקרה אם לא תתנתקי מהאיש הזה." זמן קצר לאחר מכן הוא התעצבן על משהו בזמן שהיינו בבית ואמר לי שאם לא אעזוב עם הילדים מיד, הוא יהרוג את כולנו. ארזתי הכל תוך שעה וברחתי לבית הוריי.

השימוש בסמים שלו רק החמיר; הוא עקב אחרינו להורים שלי ואיים על כולנו. התפללתי לגאולה, ויום אחד קיבלתי מכתב. הוא הודיע לנו שלבעלי יש שבועיים לשלם את חובותיו, אחרת לא יורשה לו עוד לעזוב את המדינה (הגבלה נפוצה המוטלת על ישראלים עם חשבונות שטרם שולמו). הוא ענה שהוא רוצה לצאת לחופשה ועזב את המדינה. החדשות הטובות הן שידעתי שהוא לעולם לא יחזור לשלם את החשבונות האלה, ושילדיי ואני סוף סוף נהיה בטוחים. החדשות הרעות הן שנשארתי עם כל החובות שלו - מאות אלפי שקלים! הגשתי בקשה לפשיטת רגל, אבל כשהשופט שמע את הסיפור שלי הוא הורה לחברות הגבייה להסיר את שמי מהחובות. זה היה ניצחון, נס אמיתי!

היה לי עסק של טיפולי עיסוי שאפשר לי שעות גמישות לעבוד, לדאוג לילדים, ולהשאיר לי מספיק כסף כדי לשלוח את עצמי ואת ילדיי לטיפול כדי להתמודד עם הטראומה שלנו. ניסיתי כמה סוגים שונים של טיפול, אבל ילדיי המשיכו להתקשות והיו מתעוררים באופן קבוע מסיוטים בלילה.

כשחברה שלי אמרה לי "פשוט תשים אותם על סוס ותראה איך זה עוזר", חשבתי שזו עצה מצחיקה, אבל הייתי מוכנה לנסות הכל והייתי המומה מההשפעה החיובית של טיפול סוסים. הילדים שלי התחילו לישון לילה שלם וראיתי שינוי אמיתי, אז ניסיתי את הטיפול בעצמי והייתי נפעמת מהטוב שהוא עשה. ידעתי שיש אחרים שיכולים להפיק תועלת מזה, ולכן התחלתי לחפש דרכים להפוך למטפלת סוסים בעצמי.

עזרה מ-ISWI היא שאפשרה לי ללמוד ולקבל את ההסמכות שהייתי צריכה כדי להיות מטפלת בסוסים. זוהי זכות להתפרנס ממשהו שאני אוהבת ומאמינה בו. אולי יום אחד אוכל להיות הבעלים של חוות טיפול בסוסים משלי שתתמחה בסיוע לנשים שיצאו ממצבים אלימים. בינתיים, אני פשוט אסירת תודה שאני יכולה לקחת את כל הכאב והסבל שחוויתי ולהשתמש בהם כדי לעזור לאנשים אחרים להחלים מהקשיים שלהם.