ג'ויס

ג'ויס היה בן פחות משנה כשהוריו נמלטו מלבנון והתיישבו בישראל. משפחתו הייתה רק אחת מכמה מאות משפחות שישראל הרשתה לעבור לרמת הגולן כאשר צה"ל נסוג לפתע מלבנון בשנת 2000. כחלק מצבא דרום לבנון, הם היו בעלי בריתה הצבאיים של ישראל. שינוי התרבות, לעומת זאת, לא היה קל, אך האלטרנטיבה הייתה לכידתו ועינויים על ידי חיזבאללה.

לפני שנה וחצי, בזמן שישראל נהנתה מחורף גשום במיוחד, סערה עזה הפילה עצים רבים בכל רחבי רמת הגולן. ג'ויס, שנהנה לאסוף עצים לאח שלהם, יצא עם אביו לכרות את העצים שנפלו. מכוניתם הייתה זעירה, ולכן הם לקחו מטען הביתה ואז חזרו לאסוף את השאר. עד שחזרו לאסוף את שארית העצים, הם כבר נלקחו.

אביו של ג'ויס אמר שהוא מכיר בחור בשם דיוויד שאהב גם הוא לאסוף עצים לאח שלו, אז הם נסעו לביתו ומצאו את העצים החסרים עדיין ברכבו של האיש. כשעמו, דיוויד לא רק התנצל על אי ההבנה, הוא הביא את כל העצים החסרים לביתו של ג'ויס ואף הוסיף כמה משלו. לאחר מכן הם התיישבו לקפה ודיוויד שיתף את סיפורו. הוא היה יהודי משיחי והיו אחרים כמוהו באזור. ג'ויס, שגדל כקתולי מרוני לכאורה, היה המום ומסוקרן לשמוע שיהודי יאמין בישוע.

"לא ידעתי שקיימים אנשים כאלה", הסביר ג'ויס כשניסה לתאר את המפגש עם חברי הקהילה היהודית המשיחית של דוד. תוך מספר חודשים לאחר שהשתתף ולמד את אמונתם, הוא מסר את חייו למלך היהודים. "כשהתבגרתי, מעולם לא נתקלתי באפליה כערבי שחי בין יהודים. תמיד הרגשתי בנוח בבית הספר שלי ובקהילה שלי. אבל מעולם לא הרגשתי תחושת שייכות כה חזקה כמו שאני מרגיש בקהילה שלי. אנחנו נהנים לבלות אחד עם השני במהלך השבוע ואנחנו מקפידים להעיד לאנשים בכל מקום שאנחנו הולכים."

ג'ויס נחשף לראשונה למדע מתקדם והתאהב בו בתיכון. הוא חלם לקבל דוקטורט בפיזיקה וביוטכנולוגיה. אבל המכללה הקרובה ביותר הייתה במרחק רב. לא נרתע, הוא הגיש מועמדות והתקבל לתוכנית הביוטכנולוגיה הקדם-רפואית. "הייתי נוסע בטרמפים כדי להגיע לבית הספר כל יום, אבל לעתים קרובות הייתי מגיע באיחור ומזיע מהריצה. אחר כך הייתי משלב בין שיעורי בית לעבודה. זה היה הרבה להתמודד - כבר הייתי בתחילת התואר השני שלי, אבל היו לי שנים של לימודים לפניי כדי לקבל דוקטורט, ולא ידעתי כמה זמן עוד אוכל לעמוד בקצב."

"שאלתי את הכומר שלי אם הוא מכיר ארגון כלשהו שעוזר למאמינים והוא סיפר לי על... המתנה של ISWI עזרה לי להתמקד בלימודים שלי בלי הסחות הדעת של התהייה מאיפה תגיע הארוחה הבאה שלי או ההסעה הבאה שלי לבית הספר. אני לא יודע אם 'תודה' היא דרך מספיק טובה לומר זאת. ישראל גדולה בתחום המחקר והפיתוח, שם טמונים תחומי העניין שלי. מי יודע אילו דברים אוכל לגלות אם זה רצון האל? אני שם את חלומותיו במקום הראשון ומקווה שהוא ירצה שאגלה בהם דברים שישפרו את חייהם של אנשים."