הקרב העקוב מדם לשחרור דבר אלוהים

• מאמרים נוספים בסדרה זו:
• חלק 1: כוחו של דבר אלוהים
• חלק 2: עלייתו ונפילתו של דבר אלוהים
• חלק 3: כאשר דבר אלוהים חדל להתקיים

כאשר הדת שלטה, העולם המערבי החשיך. כאשר דבר אלוהים הופיע שוב, קמו אומות כדי ליצור את הציוויליזציות המתקדמות ביותר אי פעם. זהו הסיפור.

בשנת 393 לספירה, אנשי אלוהים אדוקים למדו את כתבי היד הרבים שהופצו בין הכנסיות. הם הפרידו את הכתבים שיכלו לאשר כנכתבים בכנות על ידי שליחי ישוע המקוריים מכתבי היד הבלתי ניתנים לאימות. רק 27 ספרים ייכללו בברית החדשה. אין ספק שמחקר ותפילה רבים הושקעו בקבלת החלטות היסטוריות כה משמעותיות.

עוד לפני שהברית החדשה הושלמה רשמית כספר, הקיסר קונסטנטינוס הורה לחלק 50 ספרי תנ"ך יווניים לכנסיות השונות והגדלות בקונסטנטינופול, בירתו. לזמן קצר, דבר אלוהים בלטינית וביוונית התפשט במהירות. אך כאשר האימפריה הרומית קרסה (476 לספירה), והכנסייה השתלטה על השלטון, הכל החל להשתנות.

עיתונאי חילוני מההאפינגטון פוסט ציין,

הצניחה אל האנאלפביתיות

אירועים נוספים החלו להתרחש, אשר האטו שלא במתכוון את העתקת התנ"ך עבור העולם הנוצרי. רומא התפצלה לשתי אימפריות, כאשר רומא וקונסטנטינופול היו שתי הבירות. הפלת רומא לא הרחק מאחור. הלטינית דעכה, והוחלפה בשפות אירופאיות מקומיות רבות. בחלק המזרחי, המכונה האימפריה הביזנטית, היוונית הפכה לשפה הרשמית של האליטה - אך גם שם היו שפות מקומיות רבות אחרות שדוברו על ידי ההמונים.

ספרי התנ"ך המשיכו להיכתב בכתב יד בלטינית וביוונית. אך רוב האזרחים לא יכלו לקרוא אף אחת מהשפות. באופן כללי, רק פקידים בעלי השכלה גבוהה והעשירים ידעו קרוא וכתוב.

במשך מאות שנים, הכנסייה הקתולית לא קידמה חינוך אפילו בקרב הנזירים שלה. משמעות הדבר הייתה מחסור בחוקרים דתיים משכילים. נזירים אלו, חסרי השכלה, נותרו להעתיק את כתבי הקודש בלטינית גם אם לא שלטו בשפה שוטפת.

"מעניין לציין, שהתאולוגים הנוצרים שהייתה להם השפעה עצומה על התרבות הנוצרית, כמו אוגוסטינוס, הירונימוס, טרטוליאנוס ומאוחר יותר ויקליף, כולם היו בעלי השכלה גבוהה באוניברסיטאות לפני שהפכו לנזירים." (עובדה זו היא לקח לעת עתה, שכן האוניברסיטאות של ימינו מפיקות בעיקר פרופסורים, פוליטיקאים ואינטלקטואלים חסרי אלוהים. השכלה חשובה - לטוב או לרע.) ²

חינוך לעשירים בלבד

בימי הביניים האפלים ביותר, לא היו בתי ספר לעניים; עם זאת, בערים ועיירות רבות היה חינוך לילדי העשירים. אוקספורד וקיימברידג' התפתחו לאוניברסיטאות לפני שנת 900 לספירה; בשנת 1320 היו 30,000 סטודנטים באוקספורד! אוניברסיטאות היו קיימות באיטליה, צרפת וגרמניה - כולן לימדו לטינית.

בסוף ימי הביניים, הפקת טקסטים דתיים וחילוניים כאחד עברה לידי מעתיקים מקצועיים. מוכרי ספרים הקימו חנויות ליד האוניברסיטאות ובתי הספר הקתדרליים, וכך פרח סחר הספרים. כמובן, מכיוון שרוב האנשים בימי הביניים לא ידעו קרוא וכתוב, ספרי תנ"ך עם תמונות מלאות באיורים נפלאים הפכו פופולריים.

בגלל גודלם העצום של ספרי התנ"ך השלמים, הם חולקו למספר כרכים, וכל אחד מהם היה יקר מאוד. רק עשירים, קתדרלות ואוניברסיטאות יכלו להרשות לעצמם לרכוש אותם.

מכיוון שמעטים כל כך ידעו לקרוא, ומכיוון שספרי התנ"ך היו יקרים להפליא, הגיעו הרשויות הקתוליות בנוחות למסקנה שבני קהילתם זקוקים כמעט ולא לכתבי הקודש עצמם. חסך זה יהפוך לאחר מכן לחוק.

להרעיב את הכבשים

כך היה במשך 1,000 שנה, שהרשויות הקתוליות, יחד עם האפיפיורים והמועצות שלהן, לקחו בכוח את דבר אלוהים מהכבשים שעליהם היו אחראים. בכך, הקתולים (שגינו את היהודים על התנהגותם ההיסטורית) הוכיחו כי מעשיהם של המנהיגים היהודים - שליטה ושחיתות - היו פשוט טבע אנושי. הקתולים ביצעו בדיוק את אותו חטא שבו האשים ירמיהו הנביא את המנהיגים היהודים בזמנים עברו.

ככל שחלפו המאות, השליטה והשליטה על עמי אירופה ובכל מקום בו שלטה הכנסייה הפכו קיצוניים יותר. תרגום התנ"ך לאחת השפות המקומיות הפך לפשע שעלול לעלות לחוקר בחייו - בחרב הכנסייה הקתולית.

כאשר דבר אלוהים נתפס בכוח מידי האזרחים על ידי הרשויות, תוך תקנות מחמירות לחיסול "כופרים", ואיסור תרגום התנ"ך לשפות האם של העמים, החטא כבש את הכנסייה, החל מהמנהיגים וכלה בעולם הנוצרי.

קול אמיץ עולה

אבל תמיד הייתה התעוררות תת-קרקעית וכמיהה לקרוא את התנ"ך. נעשו ניסיונות רבים לתרגם את התנ"ך לשפות שונות, אך המתרגמים נתפסו על ידי הכנסייה ונענשו ככופרים. אפילו במאה ה-10, חוקר תנ"ך שהצליח להישאר אנונימי העז להעביר את הבשורות לאנגלית. אך הוא יכל להפיץ אותן רק באופן פרטי משום שהדבר היה אסור ברחבי העולם הנוצרי.

אחרים במדינות אירופאיות שונות ניסו לתרגם בסתר חלקים מהתנ"ך. פיטר וולדו הזמין תרגום בצרפת עד שהכנסייה נידתה אותו בשנת 1184.

חסידיו, שנקראו ולדנסים, התפשטו ברחבי אירופה וניהלו קמפיין מחתרתי כדי להביא את התנ"ך לעם. במשך מאות שנים, הכנסייה פתחה באינקוויזיציה אינסופית כדי לעצור את הטפותיהם וחלוקת תנ"כים; הקבוצה כמעט והושמדה במאה ה-17.

אך חלקם נמלטו לאיטליה, צרפת, ספרד וגרמניה. בהשפעתן, אזרחי מדינות אלה התאחדו במאות ה-13 וה-14 כדי לדרוש תנ"ך שלמים בשפותיהם.

וכפי שרצה ההשגחה, לשפות המקומיות באירופה הייתה כעת נזילות, דיוק, מגוון מילים ויופי מספיקים כדי לתמוך בגרסאות גדולות ובלתי נשכחות של כתבי הקודש בשפות האם של ^העם .

ג'ון ויקליף 1328 – 1384

על הבמה הופיע מהפכן גדול בשם ג'ון ויקליף, שתורתו המרכזית הייתה: "כל נוצרי צריך ללמוד ספר זה משום שהוא האמת כולה!" הוא היה פרופסור ותיאולוג מאוניברסיטת אוקספורד והראשון שתרגם את הברית החדשה לאנגלית כדי "... לעזור לאנשים נוצרים ללמוד את הבשורה באותה שפה שבה הם מכירים בצורה הטובה ביותר את משפטו של ישו".

הכנסייה גינתה את ויקליף, אך אוניברסיטת אוקספורד הגנה עליו מפני מעצר. הוא גם תקף את כוחו ועושרו של הממסד הכנסייתי והפך למנהיג פופולרי מאוד באוקספורד. כתיאולוג ידוע, הוא נקרא לייעץ לפרלמנט במשא ומתן שלו עם האפיפיור.

זה היה עולם שבו הכנסייה הייתה כל יכולה, וככל שוויקליף היה בקשר רב יותר עם רומא, כך הוא התמרמר יותר. האפיפיורות, הוא האמין, מדיפה ריח של שחיתות ואינטרס אישי והוא היה נחוש לעשות משהו בנידון.

ויקליף האמין בתוקף שהתנ"ך צריך להיות זמין לכולם. הוא ראה באוריינות את המפתח לשחרור העניים. אנשים רגילים, שלא דיברו לטינית וגם לא ידעו לקרוא, יכלו ללמוד על אמונתם רק מאנשי הכמורה, שללא ספק הייתה להם אג'נדה משלהם.

באופן בלתי נמנע, עקב לחץ מצד האפיפיור, הוא גונה על ידי הארכיבישוף של קנטרברי ופוטר מאוקספורד. עם זאת, אמונתו בסמכותו של התנ"ך ולא של האפיפיור עוררה מחלוקת רבה.

הוא המשיך בתרגום התנ"ך כולו לאנגלית, ולמרות שמת שלוש שנים לאחר מכן, קבוצת החוקרים שלו סיימה את התנ"ך כולו בשנת 1395. למרות מאמצי הכנסייה לדכא את פרסום התנ"כים, פשוטי העם החלו סוף סוף לקבל הזדמנות לקרוא את דבר אלוהים.

בשל "כפירה" זו, ויקליף נידון לאחר מותו על ידי ארונדל, הארכיבישוף של קנטרברי. בצו של המועצה "עצמותיו של ויקליף הוצאו מהקבר ונשרפו בפומבי, והאפר הושלך לנהר סוויפט".

יאן הוס 1372 – 1415

באותו הזמן, כבר קמו אנשי אלוהים משכילים אחרים באזורים שונים באירופה, ותבעו שהעם יקבל תנ"ך בשפתו. הם שילמו בחייהם.

יאן הוס היה תיאולוג צ'כי מאוניברסיטת פראג. הוא נחשב לרפורמטור הכנסייה השני אחרי ג'ון ויקליף. הוא הוסמך לכמורה והפך לכומר בבוהמיה. אך השינוי הגדול שעבר היה כאשר גילה את התנ"ך. הוא העיד כי נטש מאחור את הטיפשות והאידיוטות "כאשר ה' נתן לי ידיעת כתבי הקודש".

כתביו של ג'ון ויקליף עוררו את התעניינותו בתנ"ך. הוא רצה לשים דגש רב יותר על התנ"ך. בהיותו רפורמטור, הוא הציע להרחיב את סמכותן של מועצות הכנסייה המקומיות - מה שמשמעותו להפחית את סמכותו של האפיפיור! הוא הרגיש צורך לנקות את ההידרדרות המוסרית של הכמורה. הוא החל להטיף לרעיונות כמו אמון בכתבי הקודש, "הרצון להחזיק, להאמין ולטעון לכל מה שכלול בהם כל עוד יש בי נשימה".

בינתיים, היו שלושה אפיפיורים נבחרים, שכל אחד מהם טען שהוא האפיפיור החוקי. אחד משלושת האפיפיורים נידה את הוס ואסר עליו להטיף. כשראה את הניוון המוסרי המוחלט של האפיפיורות, כולל כתבי הפינוקים הארורים שסחרו האפיפיורים כדי למלא את אוצרם, הוס נשען ביתר שאת על התנ"ך, עליו הכריז כסמכות הסופית של הכנסייה.

הוא בילה שנתיים בחיבור נלהב של מספר חיבורים, שאחת מהן נקראה "הכנסייה". בהן טען כי "ישוע לבדו הוא ראש הכנסייה... ולמרוד באפיפיור טועה פירושו לציית למשיח".

בנובמבר 1414 התכנסה מועצת קונסטנץ, והוא הובא בפני בית משפט קנגורו שגזר עליו מוות. תשובתו הייתה: "אני מערער לישוע המשיח, השופט היחיד שהוא כל יכול וצודק לחלוטין. בידיו אני טוען את טיעוניי, לא על סמך עדי שקר ומועצות שגויות, אלא על סמך אמת וצדק."

הוא נשרף על המוקד בשנת 1415, אפרו נזרק לאגם כדי שלא יישאר דבר מה"כופר". מתוך אפר זה קמה תנועה חזקה המבוססת על התנ"ך, האחים המורביים, ששלחו מאות מיסיונרים ברחבי העולם ומילאו תפקיד משפיע בהתנצרותם של האחים ווסלי, בין היתר. למעשה, המיסיונרים המורביים היו תנועת המיסיונרים הפרוטסטנטית הראשונה בקנה מידה גדול, והיא עדיין נותרה זרם עדתי כיום.

הוצאת גוטנברג 1450

במלוא הזמן, הומצא הכלי הגדול ביותר להפצת דבר אלוהים מאז כתיבת התנ"ך. זו בוודאי הייתה מתנה שהמלאכים בשמיים חיכו לה! מכונת הדפוס גוטנברג החלה לפעול בשנת 1450. תוך ארבע שנים הודפס התנ"ך הראשון. זה היה לא אחר מאשר התנ"ך הקתולי הרומי הוולגטה בלטינית - כי עדיין, רק העשירים והאליטה יכלו לקרוא, והוולגטה הייתה התנ"ך היחיד שהיה ידוע באופן נרחב. אבל מכונת הדפוס גוטנברג הביאה לאחד השינויים הגדולים ביותר עבור האנושות כולה. זה היה הזרז שהוליד חידוש של אמונה אמיתית באלוהים, קידום החינוך ושגשוג חסר תקדים.

בית הדפוס יהפוך במהרה לאויבה הגדול ביותר של הכנסייה הקתולית, משום שבמהרה הודפסו תנ"כים מהר הרבה יותר ממה שהכנסייה יכלה לשרוף אותם. אף על פי כן, הוא הפך גם לזרז בכנסייה הקתולית עצמה, בין אם רצויה בכך ובין אם לאו, לשבור אט אט את שלשלאות כליאת התנ"ך לחבריה.

אבל המלחמה על השימוש החופשי בדבר אלוהים בשפות רבות הייתה רחוקה מלהסתיים.

אותו מאבק נמשך גם בישראל המודרנית, שבה מעטים מאוד מבני עמו הנבחרים של אלוהים זוכים לגישה לדבר אלוהים בשפה שהם יכולים להבין. כיום, אתם יכולים לעזור להביא תנ"ך חדש, מחייה וקריא בעברית לעם ישראל. בו, תהיה להם הזדמנות להיות מודעים לעומק אהבתו של אלוהים אליהם, כפי שהיא מתגלה בדברו.

החלק האחרון בסדרה זו יופיע בגיליון פברואר של דו"ח מעוז ישראל.

1. http://b.link/huffpost-article
2. http://b.link/jstor-article
3. http://b.link/waldensians