מארק

סיפורים מאוקראינה –

הם דחסו את הילדים לרכבים הזמינים ועזבו. מה שהיה אמור להיות נסיעה של שש שעות לגבול אוקראינה-פולין לקח 24 שעות בגלל המוני האנשים שנמלטו.

לפני שאליסה עלתה לישראל (ובסופו של דבר הצטרפה לצוות מעוז ישראל) היא התגוררה באוקראינה. הקשר של אליסה שם עם מרכז הילדים סאנשיין לילדים יתומים וילדים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (שהוריהם איבדו את זכויות המשמורת) החל בהתנדבותה במחנות הקיץ שלהם. למרות שהצליחה בעבודתה כעוזרת מפיקה לפרסומות, היא העדיפה את העבודה המעשית עם ילדים בבית היתומים. היא עבדה שם כמעט שנתיים כעובדת סוציאלית לפני שלא יכלה עוד לעמוד בפני המשיכה הפנימית שחשה לעלות לישראל - ארץ אבותיה.

זו הייתה פרידה קשה עבורה, ובמהלך השנים אליסה שמרה על קשר עם הצוות בבית היתומים כמו גם עם הילדים שטיפלה בהם - חלקם היו כעת בוגרים מבחינה חוקית והקימו משפחות משלהם. כשפרצה המלחמה, בית היתומים היה אחד המקומות הראשונים אליהם התקשרה. "ידעתי ממקור ראשון שמארק לא מבזבז משאבים." מארק (שכישרונו הוא בסיוע לילדים הסובלים מטראומה), היה שותף להקמת בית היתומים לפני למעלה מ-20 שנה וכיום מחלק את זמנו בין בית היתומים לגיוס כספים עבורו בחו"ל. במקרה, הוא היה מחוץ למדינה כשהחלו ההפצצות וגברים בגיל לחימה נאסר עליהם לעזוב את אוקראינה.

הצוות החביא את הילדים במרתף בית היתומים בזמן שמרק תכנן את פרטי החילוץ שלהם. הם הכניסו את הילדים לרכבים הזמינים ועזבו. מה שהיה אמור להיות נסיעה של שש שעות לגבול אוקראינה-פולין ארכה 24 שעות בגלל המוני האנשים שנמלטו. בסופו של דבר, הם הצליחו לצאת, ומרק היה שם בצד השני של הגבול, מוכן לקחת אותם לשוויץ, שם הם יהיו בטוחים. מארק חזר לגבול כדי לעזור למספר הגדל של פליטים - כמעט כולם נשים וילדים. הוא ממשיך לחזור לגבול כדי להדריך פליטים למקום מבטחים, ומעוז כבר גייס אלפי דולרים כדי לכסות את עלויות המזון והתחבורה כדי לסייע במאמציו. כעת אנו מתמקדים בצוות שנשאר בבית היתומים כדי להתכונן למה שעתיד לבוא. כפי שכולנו מבינים, מטבעה, מלחמה תמיד יוצרת עוד יתומים.