מבצע שחר מפציע
נחתנו בישראל אחרי מספר שבועות בדרכים במסגרת סיבוב ההופעות "מעוז ישראל". נאבקתי בג'ט לג והחלטתי ששטיפת המכונית עם בני בן השש תעזור לשנינו להישאר ערים. אוויר אחר הצהריים בירושלים היה חמים ורוחני, כמו בדרך כלל בשעה הזו של היום. ירושלים קסומה במובן הזה - לא משנה כמה חם יהיה בקיץ, הערב תמיד קריר ומרענן. מוזיקת עמם ישראלית חיה נשמעה מחתונה בחצר של השכן שלנו בזמן שפיזרנו מים וסבון על המכונית. שום דבר באותו ערב לא היה מרמז שבתוך 24 שעות נטיס מטוסים מעל עזה ואני אבדוק את הצוות שלנו כדי לראות אם הם גויסו כחיילים במילואים.
אֶשׁתָקַד
כל העניין התחיל כל כך מהר שזה תפס ישראלים רבים לא מוכנים. אבל מה שתפס אותי לא מוכנים היה כמה רגוע היה האוויר כשזה קרה. כל זה עמד בניגוד מוחלט למאי בשנה שעברה, אז בימים שלפני מבצע "שומרי החומות" , כאשר חמאס תקף את ישראל ב-4,360 רקטות, האוויר היה סמיך מזעם. לא היית צריך לצפות בחדשות כדי לדעת שמשהו קורה. ההמולה באוויר השפיעה על כולם ברחובות.
כמו כן, בשנה שעברה, כאשר חמאס החל לאיים על ישראל, ישראל חיכתה לחמאס שיירה את הירייה הראשונה. אמנם זה נתן לישראל את הקלף של "הם התחילו" למסור לקהילה הבינלאומית, אך זה גם נתן לחמאס זמן להתארגן. משמעות הדבר הייתה שהיה להם זמן למקם את משגרי הרקטות שלהם באזורי מגורים, מה שעלול לסכן אזרחים עזתים וישראלים נוספים. היה להם גם זמן לעורר רגשות בקהילות ערביות ברחבי ישראל.
עוד לפני שיגור הרקטות, פרצו מהומות בשכונות שונות בירושלים. עד שהמבצע הגיע לשיאו, אלפי ערבים-ישראלים ארגנו צעדות ברחבי ערים גדולות בישראל. הם קראו נגד ישראל - חלקם השליכו בקבוקי תבערה בוערים דרך חלונות דירות בעוד משפחות יהודיות נעלו את עצמן בבתים. זו הייתה בבירור ביטוי רוחני של חושך והדבר המוחשי ביותר שזכרתי שחוויתי אי פעם ברמה הלאומית.
והנה אנחנו, שנה לאחר מכן, עם ניתוח שהיה בעצם אירוע של "מצמוץ ואולי תפספסו".
השנה - מי התחיל?
אחת הסיבות לכך שהלחימה השנה הרגישה פחות כאוטית מכל הבחינות היא שהאויב היה, למעשה, פחות פעיל. הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (ג'האד פיסל) במימון איראן הוא ארגון טרור קטן בהרבה עם השפעה נמוכה בהרבה מחמאס. ולמרות שהם רצו שחמאס יצטרף אליהם למאבק, חמאס סירב. בתורו, צבא ההגנה הישראלי (צה"ל) התחייב באופן לא רשמי להימנע מפגיעה בכוח אדם ובנכסים של חמאס.
מוזר ככל שזה יישמע, למרות שחמאס נשבע להשמדת ישראל, ישנם מקרים בהם ישראל וחמאס "משתפים פעולה" במאמץ המשרת את שני הצדדים. (אני יודע, "המזרח התיכון הוא יצור מוזר!" כפי שאומרים בעברית.) ישראל לא באמת התעניינה להיכנס לעזה, וחמאס, שהוא הישות השלטת בעזה, עדיין בנה מחדש ועדיין לא היה מוכן לסיבוב נוסף לאחר המכה שספג בעימות עם ישראל בשנה שעברה. ישראל גם אפשרה ל-20,000 עזתים (בעלי אישור ביטחוני) לחצות את הגבול מדי יום לעבודה, ותקיפה על ישראל תביא לאובדן עבודה מיידי עבור משפחות רבות. במשך מספר ימים ניסו מצרים וחמאס לרסן את הג'יהאד האסלאמי. עם זאת, הג'יהאד האסלאמי לא רק המשיך באיומיו, אלא גם חיזר באגרסיביות אחר קבוצות טרור אחרות להצטרף אליהם למאבק הזה.
בעוד החדשות הבינלאומיות התמקדו בנסיעתה של ננסי פלוסי לטייוואן, מעט כלי תקשורת אפילו ציינו שיש בעיה בישראל. ובכל זאת, התחלנו לקבל שאלות מקוראינו ששאלו מה קורה. "איך זה התחיל ומי התחיל את זה?" היה מה שרוב האנשים רצו לדעת. יש להודות, התשובה הטכנית במקרה של מבצע "שחר מפציע" היא שישראל ירתה את הירייה הראשונה. אבל כפי שקורה בדרך כלל עם מורכבות המזרח התיכון, ההקשר הוא הכל.
מספר ימים לפני תחילת המבצע, כשעלינו על מטוס בדרכנו הביתה לישראל, עברתי על החדשות וראיתי משהו על מעצר בג'נין (עיר המפורסמת במספר הטרוריסטים שהולידה). ככל הנראה ישראל יירטה שיחות מודיעין על מתקפה קרובה על אדמת ישראל. בשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום פשט צה"ל על 39 מוקדים ויצא עם 13 מעצרים, כולל באסם סעדי, מנהיג בג'האד האסלאמי בפלסטין.
הג'האד האסלאמי זעם על המעצרים והדיבורים על מתקפה קרובה על ישראלים התגברו. משלא הצליחה לאתר את התוקפים הפוטנציאליים, ישראל הקימה מחסומים וסגרה את כל היישובים הישראליים ברדיוס מסוים של עזה בניסיון לסכל את המתקפה הגדולה. חתונות וחגיגות אחרות בוטלו. עסקים נסגרו ועשרות אלפי ישראלים לא הורשו לצאת לעבודה או לצאת עם משפחותיהם למקומות כמו חוף הים או הפארק.
החלק הקשה ביותר בסגר הזה היה שהוא הגיע בעקבות שנתיים של סגרים עקב הקורונה - וכמו אלה, לאף אחד לא נאמר כמה זמן יימשך הסגר הזה. ישראלים המתגוררים ליד עזה מבינים את הסיכונים הכרוכים בחיים שם ופעלו בקפידה לפי הוראות הצבא. אם כי יש להודות, כמה חקלאים התגנבו החוצה בלילה כדי לבדוק את היבולים שלהם ואת מערכות ההשקיה. כל מה שהם היו צריכים זה יום או יומיים של חום מדברי כדי למחוק יבול שלם אם היבולים שלהם לא יקבלו מים ראויים. ובעוד שהממשלה אכן מפצה על נזקים עקב מלחמה וכו', החזרים אלה יכולים להימשך שנים עד לקבלתם.
שלושה ימים לאחר תחילת הסגר, הג'האד האסלאמי החל לחגוג את "ניצחונו על המשטר הציוני" עם תמונות של חופי עזה מלאים באנשים בעוד החוף הקרוב ביותר לעזה של ישראל היה ריק ותושביו נעולים בבתיהם.
כולם יודעים שישראל לא אוהבת להיכנס לעזה, שכן כניסה כזו (אפילו מסיבות מוצדקות) היא תמיד כאב ראש בינלאומי. ככזו, ישראל ידועה בכך שהיא מחזיקה מעמד עד שיורים עליה תחילה - וזו הסיבה שהג'האד האסלאמי בפלסטין מעולם לא ראה את מבצע "שחר מפציע" מגיע.
מבצע שחר מפציע
השעה הייתה 16:16 (16:16) אחר הצהריים של יום שישי, כאשר ישראל הטיסה פצצות דאון קפדניות ביותר דרך קירות בית הביטחון של תייסיר ג'בארי בקומה החמישית. הפיצוצים שלחו אותו ו-15 מחבלים נוספים שהיו עמו לפגוש את בוראם, אך שאר בניין הדירות הותיר את עצמו ברובו ללא פגע. הג'יהאד האסלאמי בפלסטין לא היה מוכן כלל, עד שלקח להם מספר שעות להתחיל לירות את הרקטות הראשונות שלהם לעבר ערים ועיירות ישראליות.
ישראלים ליד רצועת עזה אפילו לא טרחו לערוך את השולחן לארוחת שבת ולקחו את האוכל למקלטים שלהם. חדשות הערב נכנסו למצב מלחמה וכל התוכניות הרגילות בוטלו. נאמר לנו שכל האזורים בטווח של 80 קילומטרים מעזה צריכים להיות בכוננות. ירושלים נמצאת במרחק 76 קילומטרים. ישנתי כל הלילה, חצי ג'ט לג, עם הרדיו דולק. מתישהו בשבת, בני בן השש, שהיה חולה חום, נמצא חיובי לקורונה.
חדשות ישראליות
בישראל, אתרי החדשות הגדולים אינם מפרסמים כתבות בשבת. אתם בוודאי מבינים שגם בעולם התקשורת התחרותי, ישראל נותנת עדיפות ליום של משפחה ומנוחה. מצב מלחמה, לעומת זאת, משנה הכל. מטח כמעט בלתי פוסק של רקטות נורה הלוך ושוב לאורך חופי ישראל, ואף הגיע לתל אביב. משמעות הדבר הייתה שמחצית מאוכלוסיית ישראל הייתה תחת איום - ואנשים בישראל היו צריכים לדעת מה קורה.
התעוררתי בבוקר יום ראשון אחרי עוד לילה של ג'ט לג עם ילד חולה, למשמע מה שנשמע כמו רהיטים כבדים שנפלו על הרצפה למטה. הרהרתי מי יכול היה להרים רהיטים בשעה כה מוקדמת, כשסובבתי את הצדדים כדי להסתכל בטלפון שלי וראיתי את החדשות המתפרצות על ירושלים. ההבנה שמה ששמעתי היו רקטות שיורטו על ידי כיפת ברזל מבלי ששמעתי קודם אזעקה, הוציאה אותי מהמיטה מיד. האם הסירנות התקלקלו? האם עוד רקטות מגיעות?
למרבה המזל, החדשות הסבירו במהרה שטכנולוגיה חדשה יכולה כעת לקבוע בצורה מדויקת יותר באילו שכונות רקטות יכולות לנחות, ולכן להגביל את האזעקות לאותם אזורים. המטרה הייתה לגרום למספר המינימלי של הפרעות לחיי היומיום בישראל תחת מתקפה, וזו הייתה דרך אחת לעשות זאת. לכן, שמיעת פיצוצים משום מקום מבלי לשמוע אזעקות עשויה להיות מלחיצה, אך לא מדובר בתקלה.
החדשות דיווחו על סיפורים אישיים כמו משפחות שבתיהם נפגעו בזמן ששהו במקלטים שלהם. הן גם הציג ישראלי ממוצא פרסי ששידר בשידור חי בפרסית לאיראנים על מה שקורה בישראל. לא יכולתי שלא לחייך כשדיווחו כיצד ישראלים עוזרים להרגיע תיירים לאחר שמספר רקטות יורטו על ידי כיפת ברזל ממש מעל חוף תל אביב. ישראלים רגילים להקרין שלווה כשהם נמצאים תחת איום - במיוחד כשיש ילדים בסביבה, כך שסיוע להרגיע תיירים היה טבעי.
שמתי לב לשינוי בטרמינולוגיה עם הגעת הדיווחים. בעוד שספירת ההרוגים הייתה מחולקת בעבר לקטגוריות "פעילים" ו"אזרח חף מפשע", צה"ל כינה אותם כעת "אנשים בלתי מעורבים". הסיבה לכך הייתה שלעתים קרובות קשה מדי לקבוע אם נפגע לא מזוהה היה באמת "אזרח חף מפשע" או "פעיל מחוץ לתפקיד" שפשוט היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. כך היה במקרה של שני שוטרים המזוהים עם חמאס שנהרגו כאשר ישראל התמקדה וחיסלה פעיל של הג'האד האסלאמי בפלסטין. (זכרו, חמאס לא היה מעורב בסבב לחימה זה, כך שהחבר'ה שלהם ייחשבו "בלתי מעורבים").
עד מוצאי שבת, צה"ל חיסל את מפקד הג'יהאד האסלאמי בפלסטין בדרום עזה, ובבוקר יום ראשון הודיעו כלי התקשורת כי צה"ל חיסל את כל הדרגים הבכירים של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בעזה.
סכנת עמך
יש לנו חבר בדרום ישראל שמכין תכשיטים ופריטים אמנותיים אחרים משרידי רקטות שנורו על ישראל על ידי חמאס. כשביקרנו בסדנה שלו, הוא הראה לנו כיצד יוצרו תרמילי חלק מהרקטות מדברים כמו עמודי תאורת רחוב וצינורות גדולים אחרים מלאים בחומרי נפץ. עם האופי ה"ביתי" של כלי הנשק האלה, אין פלא שהם לא באמת יכולים לכוון אותם. מתוך יותר מ-1100 רקטות שנורו על ידי הג'האד האסלאמי לעבר ישראל בחודש האחרון, איפשהו בין 120 ל-200 מהרקטות האלה התקלקלו ונחתו בתוך עזה. ומכיוון שירי מתוך אזור מגורים הוא הדרך הטובה ביותר של טרוריסטים להגן על עצמם מפני התקפות נגד ישראליות, כאשר הרקטות שלהם מתקלקלות, לא נדיר שהן ייפלו באותו אזור מגורים.
עשרים וארבע שעות לאחר תחילת המבצע, התקיפות המדויקות של צה"ל הצליחו למדי, והביאו למספר מינימלי של נפגעים לא רצויים או טעויות קורעות לב גדולות. ואז, במוצאי שבת, מקורות מעזה החלו להאשים את ישראל בהפצצת בית בו נהרגו חמישה ילדים וכן כמה מבוגרים. טרגדיות כאלה הן רגעי תעמולה עבור מנהיגים פלסטינים, כשהם מנסים לשכנע את מנהיגי העולם - ואת עמם - שישראל "מכוונת במכוון לתינוקות פלסטינים".
בתגובה, פורסמו סרטונים עם חותמת זמן של שיגור רקטה של הג'יהאד האסלאמי בפלסטין, שבו אחת הרקטות שלו לא פגעה באזור המגורים. צה"ל, שלקח אחריות פומבית על טעויותיו בעבר, דחה את הטענה, והסביר כי כלל לא נכח באזור זה כאשר התרחשו הפיצוצים. בן לילה נוסף בעזה עם נפגעים אזרחיים הואשם בישראל, אם כי צה"ל גם לא תקף את האזור באותו זמן. אפילו סוכנות הידיעות AP , שבדרך כלל מצדדת בישראל, הודתה כי כאשר שלחו את עיתונאיה לחקור, ראיות הצביעו על שיגור רקטה כושל ולא על תקיפה ישראלית.
בשל כלי הנשק הירודים שלהם, עד סוף הקרב בן שלושת הימים הזה, הג'האד האסלאמי גרם נזק רב יותר ל"אזרחים בלתי מעורבים" שלו מאשר לישראל.
מתוך כמעט 1,000 רקטות שהגיעו לישראל, רובן נפלו בשטחים פתוחים. כ-380 נחשבו כאיום על ישראלים ויורטו על ידי כיפת ברזל עם שיעור הצלחה של 97%. אלו שכיפת ברזל החמיצה נפלו והרסו בתים אך לא פגעו באיש, שכן הישראלים הוכיחו משמעת רבה בציות לפקודות להיכנס למקלטים שלהם. אלו שהגיעו לבית החולים בצד הישראלי טופלו עקב הלם/פוסט טראומה, התקפי לב כתוצאה מלחץ ופציעות מקריות כמו החלקה בזמן ריצה למקלט.
עד יום ראשון, לאחר שמנהיגות הג'יהאד האסלאמי בפלסטין שותקה זמנית (בקרוב הן יוחלפו, כמובן, על ידי הבאים בתור), מספר ההרוגים נמוך, והאיום המיידי של תקיפה על ישראלים דוכא, ישראל קיבלה את הבחירה הנכונה לצאת.
כולם יודעים שזה לא יהיה הסיבוב האחרון. הטילים ירדו עלינו שוב - בין אם בעוד שבוע או בעוד כמה שנים. הם ימשיכו להילחם ולגדל את ילדיהם כדי שילחמו בנו, ואנחנו נמשיך להגן ולגדל את ילדינו כדי שיגנו עלינו. בטבע, אין דרך ביניים. הם לא יעצרו ואנחנו לא נעצור. הם רוצים את אדמתנו ואין לנו לאן ללכת. התקווה היחידה שלנו היא ההבטחה שאלוהים נתן לנו שהיום יגיע שבו הוא יביא את שלומו לחופינו.
אנחנו, ישראל, נתונים לחסדי תוכניתו של אלוהים עבורנו. הוא זה שבחר בנו לחיות בארץ הזאת ולעבוד אותו כאן. הוא שהחזיר אותנו מהגויים והבטיח לטהר אותנו ולתת לנו לב בשר ולהניע אותנו ללכת אחריו. יש כוח שאינו רוצה לראות את הנבואה הזו מתגשמת. כוח שרוצה לראות את אלוהים נכשל במה שאמר שיעשה. מה שהם לא מצליחים להבין, לעומת זאת, הוא שהדבר היחיד שאלוהים לא יכול לעשות, הוא להיכשל.
עמדו לצד מאמיני ישראל
מעוז ישראל מביאה את אמת ישוע לכל פינה בארץ. תרומתכם מציידת את המאמינים ומגיעה לאבודים - היו חלק מעבודה נצחית זו עוד היום.
