אני עומד עם ישראל - תשעה סיפורים לחמם את הנשמה
זמן קצר לאחר שהוקם "אני עומד עם ישראל" בשנת 2002, יצר איתנו קשר אדם ואמר שהוא רוצה לתמוך באלמנה בישראל. הוא ראה פסוקים כמו זה שבספר יעקב, שהגדיר דת טהורה כחיים ללא רבב מהעולם - ודאגה ליתומים ואלמנות. מאיוב ועד ישעיהו ועד טימותיאוס, הפסוקים על חשיבות הדאגה לכת פגיעה זו בחברה נשמעים חזקים וברורים. ולכן, הוא רצה לדאוג לאלמנה בישראל. מצאנו לו שני מועמדים. הוא החליט לתמוך בשניהם.
במהלך השנים קיבלנו מדי פעם תרומות שמטרתן לעזור לעניים. אבל כש-IStandwithIsrael.com נולד, לפתע אלפי דולרים זרמו מדי חודש בבקשה לתרום לנזקקים בישראל. ידענו שמאמינים יהודים מתקשים לקבל עזרה מארגוני צדקה מקומיים בגלל הסטיגמה של אמונתם. ISWI שואפת לשנות זאת משום שידענו שקהילה מאמינה חזקה תהיה עדות לטובו של אלוהים. מאז, ISWI חילקה למעלה משבעה מיליון דולר למאות משפחות ויחידים ישראלים נזקקים.
מה הופך אותי לאחד כל כך ייחודי עם ישראל?
ישנם שני דברים שהופכים את ISWI לייחודית: הראשון הוא הנוכחות הפיזית שלנו בישראל. העניין עם העניים הוא - שהם עניים - ולכן אין להם דרך לפרסם את עוניהם כדי להגיע לאנשים שרוצים לעזור להם. אנו חיים ועובדים בישראל מאז שנות ה-70, ויש לנו קשרים אישיים עם קהילות מאמינות ברחבי הארץ - הצלחנו למצוא אותן!
השני הוא הרצון שלנו לבנות ולא רק לתקן. אנחנו רוצים לתת לא רק כדי לעזור לאנשים לצאת ממצבים רעים - אלא גם לעזור להניע אנשים למצבים טובים. אנחנו יכולים לעזור למלא חור כלכלי שנגרם מטרגדיה או נסיבות בלתי צפויות, אבל מה אם נוכל גם לבנות סולם עבור מישהו שיוכל להצטיין מעבר למה שהוא יכול להצליח בו בעצמו? וזה היה העיקרון המנחה שלנו מההתחלה!
חלק מהשמות שונו ופנים לא מוצגות כדי להימנע מרדיפה. אבל הנה רק כמה מסיפורי החיים האמיתיים שתומכי ISWI הנפלאים אחראים להם השנה:
סיפור ראשון
פרויקט חייל בודד
כהורה, אחד החלקים המפחידים ביותר בגידול ילדים מאמינים בישראל הוא הידיעה שיש לך רק 18 שנים להנחיל בהם אהבה עמוקה לאלוהים ועמוד שדרה חזק - כי זו תהיה עבודתו של הצבא לפרק אותם עד היסוד ולהפוך אותם לחיילים.
"כעת לחיילים בודדים יש מקום ייעודי עבורם, עם אנשים מסורים שמחכים ומוכנים לאהוב, לדאוג ולטפח את מגיני ישראל."
אחד המאמינים הישראלים החזקים ביותר שהכרתי אמר לי בזמן שהיה בצבא, "המטרה שלי הייתה לצאת בסוף השירות הצבאי שלי ועדיין להיות מסוגל לומר 'אני מאמין באלוהים'". הוא לא התלבט באמונתו; כל מה שהוא הרגיש שהוא יכול להשיג בזמן שהוא בצבא היה פשוט להיאחז במה שהוא יודע שהוא נכון תוך כדי שהוא מתמודד עם הלחץ והפיתויים של להיות עם צעירים לא מאמינים בני 18-20 יום אחר יום ללא דרך מילוט. מאבק זה יוצר תחושה עצומה של בדידות.
המתנה הגדולה ביותר שתוכלו לתת לחייל החפץ ללכת בדרכי האל היא תחושת שייכות ומקום מנוחה רוחנית וגשמית. מקום זה הוא בדרך כלל בבית עם משפחותיהם, לשם הולכים חיילים בסופי שבוע. עם זאת, ל"חיילים בודדים" אין משפחות בישראל לחזור אליהן. בשיתוף פעולה עם דן קרלסון מ-CBN ישראל, ISWI סייעה בהכנת מקום כזה עבור חיילים בודדים לבוא ולנוח. המקום הזה אינו רק חדר מעונות או מקום לתפוס ארוחה חמה ולישון ללילה. לחיילים הבודדים הללו יש מקום ייעודי עבורם, עם אנשים מסורים במתקן זה שמחכים ומוכנים לאהוב, לדאוג ולטפח את מגיני ישראל.
סיפור שני
שרה
מרפא בעיסוק הוא אדם הממציא דרכים יצירתיות לעזור לאנשים הסובלים ממוגבלויות או מוגבלויות שונות (כגון מחלה או מאסר) לחיות חיים טובים יותר. למרות שרבים מאיתנו עשויים ליהנות ממישהו שיבוא לצידם ויתן לנו טיפים כיצד לבחור תחביב או לנהל את קצב חיינו היומי/שבועי בצורה טובה יותר, ישנם כאלה הזקוקים למרפא בעיסוק כדי שיוכלו לתפקד נפשית או פיזית בכלל.
"אני כותב מכתב זה כדי להודות לכם מעומק ליבי על הנדיבות שהפגנתם כלפי באמצעות המלגה שקיבלתי. אני מאמין שיותר משעזרה לי בשלב זה של חיי, עזרתכם היא חלק חשוב בהליכתי בדרך שאבינו שבשמיים הכין עבורי על מנת לעזור לבנות את מלכותו עלי אדמות. תמיכתכם שינתה את חיי. אני מקווה שתמשיכו לברך סטודנטים רבים אחרים באותו אופן, בידיעה שיש לכך השפעה רבה עלינו כאן בישראל!"
שרה, המתמודדת עם בעיותיה הרפואיות, רצתה להיות זו. עם זאת, עקב בעיותיה הרפואיות, היא לא יכלה ללמוד במשרה מלאה ולעבוד פיזית כדי לעמוד בחינוך כה מורכב. ISWI אישרה עבורה מלגה ללימודים באוניברסיטה בחיפה. היא סיימה את לימודיה לאחר ארבע שנים בהצטיינות וזכתה לתואר ראשון. האוניברסיטה התרשמה כל כך ממחויבותה ויכולותיה, עד שהציעה לה לדלג על לימודי התואר השני וללכת ישר לדוקטורט. זו הייתה הפעם הראשונה שהוצעה מלגה זו לסטודנטית לריפוי בעיסוק! אנו גאים בה כל כך על היותה מנהלת כה טובה של המלגה שניתנה לה ועל הכבוד שהעניקה לאדון בכך שהראה לפרופסורים ולחבריה לכיתה כאחד חיים של מצוינות בישוע.
סיפור שלישי
גן ילדים לבבות קטנים
בעברית אנו קוראים לחמש השנים הראשונות לחיים "הגיל הרך" משום שילדים בגיל זה כל כך גמישים. מפגש אחד שנראה חסר אירועים בשלב זה של החיים יכול לשנות באופן דרמטי את מהלך חייו של אדם. אם מפגש אחד יכול לעשות זאת, חשבו מה יכולה לעשות שנה של מפגשים במעון יום או בגן ילדים. זו הסיבה שפעילים מנצלים את קבוצת הגיל הזו כדי להנחיל לה ערכים. זו הסיבה שסיפוק מקום בטוח מבחינה רוחנית ורגשית לגילאי 0-5 הוא כה חיוני. זו הסיבה ש"לבבות קטנים" קיים.
"תודה רבה לכם על האמונה בגן שלנו ועל הרצון להיות חלק מהעבודה שלנו כאן! אנחנו מעריכים את זה מאוד ובלעדיו לא היינו יכולים להמשיך ולספק מקלט בטוח לילדי הקהילה הזו!"
"לבבות קטנים" הוא גן הילדים המאמין היחיד בירושלים, ואחד הבודדים הזמינים למאמינים בכל רחבי הארץ. הורים שאינם גרים בעיר יתמודדו עם התנועה המטורפת של מרכז העיר ירושלים פעמיים ביום כדי להציע לילדיהם את ההזדמנות הזו.
אבל היופי של המקלט הקטן הזה לא משתרע רק על הילדים. נדין, מורה ב"לבבות קטנים", מגיעה ממשפחה מוסלמית. כשהיא קיבלה את ההחלטה האמיצה לנטוש את האסלאם וללכת בעקבות ישוע, משפחתה התנערה ממנה. בתרבות הערבית, כשמשפחה מתנערת ממך, לעתים קרובות כל מה שהכרת כבר לא זמין לך. כאישה, כמעט ואין הזדמנויות חלופיות אחרות בחיים מלבד להתחתן - וקשה מאוד להתחתן בלי שום אמינות משפחתית מאחוריך.
בזכות תומכי ISWI השנה, Little Hearts לא רק הצליחה לטפל בעשרות ילדים צעירים בתעריפים מסובסדים שמשפחות יכלו להרשות לעצמן, אלא גם הצליחה להציע לנדין עבודה במשרה מלאה ומשפחה המורכבת מיהודים וערבים שאוהבים ועובדים יחד כדי לפאר את אלוהים.
אתם יכולים לעזור ליצור עוד סיפורים כמו אלה של "אני עומד עם ישראל".
כשאתם תורמים למעוז ישראל, אתם הופכים לחלק מסיפורים שישפיעו על ישראל לדורות הבאים!
סיפור ארבע
ג'וליה
ג'וליה עלתה לארץ עם בעלה, דוד, לפני חמש שנים. השנים הראשונות, כמקובל, הוקדשו ללימוד עברית ולמציאת עבודה. עם זאת, עד מהרה ג'וליה דחפה את עבודתה בשכר מינימום ולמדה לתואר בתקשורת צילום. תוכנית הלימודים של ג'וליה הייתה קפדנית, והיא לא יכלה לעבוד במשרה מלאה בזמן הלימודים במכללה האקדמית הדסה בירושלים - אך עבודתו של דוד כיסתה את הוצאות המחיה הבסיסיות שלהם.
"בזכות ISWI הצלחנו 'לנשום' שוב! אני חושב ש-ISWI והאנשים ברחבי העולם שתורמים כספים כדי לעזור למאמינים משיחיים בישראל עושים דבר מדהים. הם נותנים תחושת תמיכה לאחיותיהם ולאחיהם באמונה, לאלה שאין להם לאן לפנות."
יוליה ודוד תמיד היו חרוצים ופרנסים ברוסיה, אבל יוקר המחיה בישראל היה גבוה בהרבה מאשר ברוסיה. והנה הם, בארץ חדשה, צריכים להניח את היסודות לפרנסה עתידית ללא משפחה שתעזור להם לקום על הרגליים.
ג'וליה הייתה קרובה מאוד לסיום ארבע שנות לימודיה. העתיד נראה מזהיר ובקרוב הן יוכלו לבנות את חייהן ולא רק לשרוד. ואז היא גילתה שכדי להשלים את התואר שלה, פרויקט הגמר דורש ממנה לקנות ציוד צילום יקר. היא כמובן תצטרך את הציוד הזה למקצוע שלה, אבל הרכישה המקדימה של כל כך הרבה ציוד הייתה כמו כדור ושרשרת בליבה.
החדשות הטובות הן שכאשר דוד וג'וליה ויתרו על מגורים קרובים למשפחה למען קריאתו של אלוהים לחזור לארץ המובטחת, הם גילו כמה אחים ואחיות רוחניים היו להם בכל רחבי העולם. ג'וליה הצליחה לרכוש את כל הציוד הדרוש, להשלים את לימודיה וכבר עובדת בתחומה!
סיפור חמש
וסבולוד
ילדינו היו קטנים כשעלינו לישראל, כך שכמשפחה אימצנו במהירות את כל היבטי החיים בישראל. ידענו שאם נצלול לעומק, בדור אחד שושלת המשפחה שלנו לא תדע דבר מלבד החיים בישראל. הכנסנו את ילדינו לגן ילדים ומצאנו עבודה, אבל לא היינו בטוחים איך למצוא מאמינים יהודים אחרים בישוע כמונו.
"כשאני מביט לאחור, אני רואה כיצד אלוהים השתמש באנשים שונים, כולל אותך, כדי לוודא שלא אשכח את חלומי ולמדתי לבטוח בטובו. אני חושב שאותו הדבר ניתן לומר על ידי מאמינים רבים שקיבלו עזרה בזמן מהארגון שלך. מכל משפחתנו, אנו מודים לך על עזרתך בתקופה קשה זו. מי ייתן וה' יברך את כל אלה שעזרו להגשים את חלומי. מי ייתן וה' יחזיר לך פי מאה."
ואז יום אחד פתחתי את התנ"ך שלי ונפלה פיסת נייר עם מספר עליה. נזכרתי באיש שנתן לנו אותה כשחזרנו לקייב. הוא נתן לנו אותה כשסיפרנו לו שאנחנו עוברים לישראל. התקשרתי למספר והגעתי למשפחה של מאמינים שגרה במקרה בעיר שלנו! הם הזמינו אותנו לארוחת ערב ועזרו לנו למצוא את הקהילה שתהפוך לבית הרוחני שלנו עד היום - 19 שנים מאוחר יותר.
זמן קצר לאחר שהגענו לישראל רצינו לגעת, להרגיש ולראות את מולדתנו בפרטי פרטים. התחלנו לטייל בכל רחבי הארץ וביקרנו במקומות מודרניים כמו גם בחורבות עתיקות. התאהבתי במה שראיתי ורציתי ללמוד עוד על כל מקום. הייתי מהופנט מהציוויליזציות שהותירו עקבות על הארץ הזו - והייתי נפעמת מהתגשמות הנבואה שניבאה את שובנו לארץ הזו.
כשהחברים והמשפחה שלנו באו לבקר, הייתי להוט לחלוק איתם את כל מה שלמדתי על ארצי היפה. כולם ציינו שאהבתי לארץ מדבקת ושאני צריך לשאוף להיות מדריך טיולים. בברית המועצות, אשתי ואני הוכשרנו לעבודות פשוטות מאוד, כך שמעולם לא חלמתי שהמקצועות שלנו יהיו יותר מעובדי מכונות בסיסיים במפעל.
במשך השנים, בכל פעם שביקרו אותנו חברים שונים, הם היו אומרים את אותו הדבר. בכל פעם נתתי להם את כל הסיבות שזה לא יכול לקרות: מדריכי טיולים דורשים ידע גבוה מהממוצע בעברית; הבוס שלי לא הרשה לי לקחת חופש וגם אם כן, לא אוכל ללמוד בלי משכורת. וברור שהקורס היה פשוט יקר מדי...
כאשר חברינו ומנהיגינו בקהילה התחילו לעודד אותנו לנסות, החלטתי שאם אלוהים יכול לדאוג לדברים שאני לא יכול לשלוט בהם, אנקוט בצעדים שאוכל. הם סיפרו לנו כיצד ISWI עוזר למאמינים בישראל, וכך פשוט, כל הסיבות ששכנעתי את עצמי שאהפוך את החלום הזה לבלתי אפשרי נעלמו! הבוס שלי הסכים לתת לי ימי חופש מהלימודים שלי ובקשת ISWI שלי לכיסוי הוצאות הלימודים אושרה!
סיימתי כעת את שנת הלימודים הראשונה והתגברתי על כל אתגר שהעברית הציבה בפניי. למדתי כל כך הרבה על התרבויות והמסורות של יהודים ועמים אחרים שעברו כאן. נותרה לי שנה אחת ואני לא יכול לחכות לחלוק את הידע והאהבה שלי לארץ הזאת עם העולם.
סיפור שש
רחל
אמי גדלה בברזיל ועסקה בקסם שחור. כשהייתי בת שמונה, חבריה השטניים חשו שאני לא מכבדת את האלילים שלהם והחביאה חומרי נפץ בתערובת קטורת כדי לפוצץ לי בפנים. כשהעשן התפזר, אף שערה לא נשרפה מראשי. ידעתי שאלוהים הוא זה שהגן עליי. אז, כששמעתי את הבשורה בפעם הראשונה 10 שנים מאוחר יותר, האמנתי מיד.
"חשוב לי להדגיש את החשיבות של IStandwithIsrael. החיים בישראל קשים מאוד בגלל יוקר המחיה הגבוה וסיבות רבות אחרות. ארגון זה נותן תקווה ועזרה לאנשים שאין להם אף אחד אחר לפנות אליו. אני מתפלל שאלוהים יברך אתכם כפליים כפי שברכתם אותי. בלעדיכם לא הייתי יכול להשתחרר מהמצב הכלכלי הקשה בו הייתי. עכשיו אני יכול להתחיל לחיות את חיי מחדש!"
ביליתי 3 שנים בבית ספר לתנ"ך ואז פגשתי את בעלי יוסי. יחד נולדו לנו חמישה ילדים מקסימים ובשנת 2001 עלינו לישראל.
החיים בישראל היו הרבה יותר קשים ממה שאי פעם חלמנו. השפה הייתה קשה, אז הצלחתי למצוא רק עבודות בשכר מינימום. הילדים היו צעירים כשהגענו ולעתים קרובות חלו. אבל דווקא כשהבן שלנו מרקוס בן התשע אובחן כחולה אפילפסיה, החיים התחילו להתפרק.
היינו מוצפים מכמות הטיפול שמרקוס נדרש לה, בנוסף לכל החשבונות הרפואיים שהגיעו עם זה. יוסי לא יכל להתמודד עם זה והתחיל להיעלם, והתחלתי לשמוע שהוא חייב כסף. לפני שהספקתי להבין, היינו חייבים 100,000 שקלים (28,000 דולר) על דברים שלא ידעתי עליהם כלום. אחרי 28 שנות נישואין, גיליתי שיוסי התחיל עם אישה אחרת. הילדים שלי לא רצו אותו יותר בבית.
הוא עזב, וכשהוא עזב הוא גנב את פנקס הצ'קים שלי. הוא כתב צ'קים ענקיים על שמי, כך שעכשיו, בנוסף לחשבונות הרפואיים של בני ולחובות של יוסי, הייתי צריכה לכסות את הצ'קים האלה. המאבק המשפטי שבעקבות הפרידה שלנו היה יקר ומתיש, אבל בסופו של דבר, השופט פסק במידה מסוימת לטובתי וחייב אותי לשלם רק 23,000 שקלים (6,500 דולר) מסך החוב.
ובכל זאת, אני מהגרת בת 56 ואם חד הורית לשלושה ילדים שעדיין גרים בבית. הייתי כל כך מיואשת כשחשבתי שאשלם את חובותיו למשך שארית חיי.
הקהילה שלי ניסתה לעזור לי בזמן ששילמתי את חובותיו במשך שנתיים. הם אפילו הגישו בקשה ל-ISWI עבורי. מי ייתן ואלוהים יברך את היום בו קיבלתי הודעה ש-ISWI יכסה את שאר החוב! עכשיו, יש לי שקט נפשי וגוף. אני יכול לישון בלילה ויש לי שוב תקווה!
אתם יכולים לעזור ליצור עוד סיפורים כמו אלה של "אני עומד עם ישראל".
כשאתם תורמים למעוז ישראל, אתם הופכים לחלק מסיפורים שישפיעו על ישראל לדורות הבאים!
סיפור שבע
אוקסנה
אני מורה לשפות במקצועי. לימדתי בבית ספר יסודי יהודי באוקראינה. יום אחד, בזמן שהייתי בעבודה, למדתי שכיהודי אני יכול לעלות לישראל. זה ריגש אותי כי הרגשתי שישראל תהיה מקום טוב יותר לגדל בו את ילדיי. הגעתי לישראל בסירה. ירד גשם קל כשהגענו. כשירדתי מהסירה והנחתי את ידי על האדמה, הרמתי את מבטי וראיתי קשת בענן ויונים עפות מעל ראשי. זו הייתה הגעה מרגשת מאוד ובכיתי שם. ידעתי שאני בבית.
כשהתמקמתי בארץ, נתקלתי במאמינים שקיבלו אותי בזרועות פתוחות לקהילתם. פה ושם פגשתי מאמינים שאמרו לי שהם מתפללים למעני. אמרתי שזה בסדר, אבל לא הבנתי למה הם עושים את זה. לא ידעתי הרבה על אלוהים אז, אבל רוב האנשים בברית המועצות לשעבר לא נעלבו מהרעיון שישוע הוא אלוהי, כך שאמונתם לא הטרידה אותי.
יום אחד הם הזמינו אותי לתפילת השבת שלהם. זה היה מאוד מוזר לי. הבנתי שיש אלוהים, אבל לא הבנתי מה הקשר בין זה לחיי האישיים. ואז רוח הקודש התחילה לפעול בליבי - והכל השתנה.
כשהגעתי לישראל לראשונה, לקחתי עבודות ניקיון בתים כמו שעושים עולים רבים. בסופו של דבר התקדמתי עד להיות בעל חנות. בשנת 2009 פגשתי את הכומר יוסי עובדיה והתחלתי להשתתף בקהילה שלו, שם אני נמצא כבר 10 שנים. זמן קצר לאחר שהגעתי, הוא שאל אותי אם ארצה להחליף עבודה ולעבוד כמנהל בקהילה. מחצית מחברי הקהילה היו עולים חדשים ולא דיברו עברית. הייתי מאושר. לא רק שאעבוד בסביבה אדוקה, אוכל לעזור לאנשים כמוני ולקבל משכורת שתספיק לי כדי לחיות ולכסות את חובותיי מהשנים הראשונות של הגעתי.
בערך בזמן שסוף סוף שילמתי את כל חובותיי, שמעתי על הגרלת דיור ממשלתית. התבגרתי והילדים שלי כבר גדלו, אז רציתי מקום שבו אוכל לחיות בבטחה למשך שארית חיי. מכיוון שישראל הכפילה את אוכלוסייתה ב-30 השנים האחרונות, מצב הדיור בישראל נואש. דירה קטנה בישראל מתחילה ב-250,000 דולר, כך שרוב האנשים שוכרים.
כדי לנסות לשפר את המצב, הממשלה התערבה ודורשת מקבלנים שבונים בנייני דירות למכור מספר מסוים במחיר מוזל משמעותית. מגישים בקשות ומתקיימת הגרלה. לזוכים יש חלון זמן להגיש מקדמה וטפסים, או שההזדמנות עוברת למישהו אחר. לא האמנתי כשהם התקשרו אליי לספר לי שזכיתי באופציית הקנייה!
ידעתי שאוכל לכסות את המשכנתא, אבל לא היה לי את המקדמה שהם ביקשו, וגם לא הכרתי עורך דין טוב שיכול היה לעזור לי בתהליך בלי לנצל אותי. אני כל כך אסיר תודה ל-ISWI שנתן לי גם את הכסף וגם את עורך הדין כדי לעזור לי לעבור את זה. עכשיו יש לי בית במולדתי!
סיפור שמונה
רבקה
משפחתי עלתה מברזיל כשהייתי נער. שירתתי בצבא ומיד לאחר מכן התחתנתי עם גבר חלומותיי. יחד יש לנו בן ושנינו עובדים במכללה הישראלית לתנ"ך בנתניה. יש לי תשוקה למנהל, אבל ידעתי שיש הרבה מה ללמוד כדי לשפר את רמת היכולות שלי. מצאתי תוכנית מקוונת שבה יכולתי ללמוד מהבית בקצב שלי. האתגר היה בננו הקטן. כפעוט, זו הייתה תקופה חשובה עבורי להיות מעורב בחייו. עם זאת, כדי לממן את התוכנית הזו, הייתי צריך למצוא עבודה נוספת. אני כל כך אסיר תודה ל-ISWI על כיסוי עלות הקורס כדי שאוכל ללמוד להיות מצוין בעבודה ועדיין להיות מצוין בבית עם המשפחה שלי.
סיפור תשע
הקהילה האתיופית
"ה'" הוא כומר של אחת הזרמים הפגיעים ביותר בחברה הישראלית. מכל היהודים שעלו ממדינות ברחבי העולם, לאתיופים היה הכי קשה להסתגל לתרבות הישראלית המודרנית. ניתוק זה לא היה מכוון. ישראל רצתה שיהודי אתיופיה יגיעו. עם זאת, העברת אלפי אנשים ממדינת עולם שלישי לתרבות מודרנית בן לילה אינה משימה קלה. ולמעשה, אין מדריך כיצד לעשות זאת בצורה נכונה, שכן אף אומה אחרת על פני כדור הארץ אינה מחזיקה בחזון כה רחב של שיקום בני קבוצת עמה שגלו אלפי שנים קודם לכן.
"הקהילה שלנו עובדת קשה כדי לשקם משפחות. לרובן יש בעיות התעללות והן מגיעות ממקלטים. אנו עוזרים להן לעמוד על רגליהן עם מסר הבשורה. אני מעריך את תמיכתכן ברכישת הטנדר הזה. מי ייתן וה' יברך אתכן כפי שברכתן אותנו בדרך המעשית הזו."
הקבוצה היחידה בישראל שהתנגדה להגירה מאתיופיה היו יהודים חרדים – פשוט משום שמספר גדול מהאתיופים נחשפו לבשורה לפני שהגיעו לישראל. אך חוק הארץ עמד מאחורי יהדותם של האתיופים הללו. ובניגוד לרוב המהגרים שנאלצים למצוא את דרכם לישראל בכוחות עצמם, ישראל השקיעה מאמצים אדירים בהבאת מטוסים לאפריקה. הם אף ניהלו אתר צלילה בסודן כמסווה לסוכנים ישראלים סמויים שהבריחו יהודי אתיופיה לישראל בסירות.
מהגרים אתיופים עדיין נאבקים עם זהותם. מבנים חברתיים ארוכי שנים, מסורות וקרבה תרבותית התמוססו כאשר אנשים הוקצו לאפשרויות דיור שונות ברחבי הארץ. מספר קטן אך משמעותי מספיק של ישראלים סירבו לשכור או לשכור את דירותיהם לעולים החדשים הללו, מחשש שאינם מבינים את יסודות החברה המודרנית.
החדשות הטובות הן שכיום, עשרות שנים לאחר הגעתם, הישראלים-אתיופים השתלבו כמעט בכל חלק בחברה - מעורכי דין ועד מורים, חברי כנסת, רופאים ומלכות יופי - האתיופים העשירו את החברה הישראלית. החדשות הרעות הן שמספר גדול שלא לצורך מהם עדיין מתקשה כלכלית, חברתית ובמיוחד מבחינה פנימית.
באופן מוזר, בתרבות כמו זו של ישראל, שבה גברים מעורבים מאוד במשפחותיהם, ילדים אתיופים רבים גדלים ללא אבות. זה משפיע על דור שעדיין מנסה להגדיר את מקומו. וזו הסיבה שתפקידו של כומר ה' כה חשוב. שבעים אחוז מבני קהילתו הן אמהות חד הוריות. אף ממשלה לא יכולה לפתור את בעיות הלב, אבל אלוהים כן, ולכן כומר ה' פונה אליו שירפא, ישקם ויעצים את בני קהילתו כדי שישגשגו בארץ שאלוהים הבטיח להם.
תפילות סוף השבוע הן זמן בו הכומר ה' יכול לדבר חיים אל ליבם ולעודד אותם. ועדיין, אחד האתגרים הגדולים ביותר שלו הוא לגרום לבני קהילתו להגיע לתפילות שבת. לא, לא בגלל שהם לא קמים מהמיטה, אלא בגלל שבשבת אין תחבורה ציבורית ולכן אין דרך נוחה להגיע לשם. לפעמים דווקא המכשולים המעשיים הם שמפריעים לפריצות דרך רוחניות. זו הסיבה שאנו נאמרים "הכינו את הדרך" ו"פנו דרך חלקה".
בעזרת ISWI, הכומר ה' הצליח לרכוש טנדר כדי לאסוף כל מי שרוצה לבוא. כעת הם הולכים מבית לבית ואפילו למקלטים ועושים מספר נסיעות כדי לאסוף את אלה שמבינים שאלוהים הוא הדרך היחידה שבה הם יחוו לא רק חיי נצח - אלא גם את התוכנית המדהימה של אלוהים לחייהם כאן.
אלו רק קומץ סיפורים על חיים שהשתנו בשנת 2019! אתם יכולים לעזור ליצור עוד סיפורים כמו אלה של "אני עומד עם ישראל".
כשאתם תורמים למעוז ישראל, אתם הופכים לחלק מסיפורים שישפיעו על ישראל לדורות הבאים!
עמדו לצד מאמיני ישראל
מעוז ישראל מביאה את אמת ישוע לכל פינה בארץ. תרומתכם מציידת את המאמינים ומגיעה לאבודים - היו חלק מעבודה נצחית זו עוד היום.
