חתונת ירושלים

יונתן ראה לראשונה את רחל (לא שמותיהם האמיתיים) בפיקניק אביבי בחג השבועות בשנת 2001. זה היה רגע של עיניים זרועות כוכבים וציוץ ציפורים, ואולי גם מקהלה של מלאכים. ואז הרגע הזרוע כוכבים נעצר עד מוות כאשר רחל הרימה תינוק לחבק.

"זה לא שלה", הבטיח חבר שלו כששאל על הנערה. ג'ונתן, מסוקרן, החליט להציג את עצמו, רק כדי להתאכזב שוב כשרחל הסבירה שהיא חוזרת לקנדה בעוד יומיים. היא אמרה שהיא מתכננת לחזור, וזו הייתה דלת פתוחה מספיק עבור ג'ונתן. הוא לא יבזבז את הזמן הזה בנפרד; הוא ינצל את זה כהזדמנות לבסס את עצמו כגבר הרומנטי ביותר שתפגוש אי פעם.

זה לא לקח הרבה זמן. תוך מספר חודשים רחל חזרה. יונתן נפגש עם רחל שבע פעמים בסך הכל, עד שהחליט שהגיע הזמן לבקש את ידה. הם התארסו במהלך סוכות וקבעו את תאריך חתונתם לכמה ימים לפני פסח.

אביב 2002 הגיע במהירות, ויונתן היה מלא ציפייה, למרות שהאומה עצמה הייתה בעיצומן של ארבע שנים של פיגועי התאבדות ופיגועים שגבו את חייהם של יותר מ-1000 ישראלים. זו הייתה תקופה מאתגרת עבור כולם, משום שהישראלים היו נחושים להיות זהירים ועדיין לא לאפשר לאיומים לרסק את רוחם או לשנות את אורח חייהם.

מאמינים ישראלים חוו שלווה ייחודית בתקופה זו, אך היו חששות. ההתקפות יכלו להתרחש בכל מקום, וכיוון שפצצות היו מלאות במסמרים וחפצים חדים אחרים, אפילו לשרוד מתקפה לא תמיד אומר שהחיים יהיו אותו הדבר. אבל מאמינים לא פחדו מהמוות, ודיווחים על מאמינים שעזבו אזור רגעים ספורים לפני שפצצה התפוצצה לא היו דבר חסר תקדים. הגישה שהייתה לנו באותה תקופה הייתה שלא נהיה פזיזים, אבל אם היינו צריכים ללכת לאנשהו, היינו מתפללים והולכים בביטחון.

הרומן

מגיל צעיר, יונתן בלט כילד פלא כריזמטי מבריק ומוכשר. הוא החל להלחין מוזיקה קלאסית כילד קטן, וכנער קיבל הזמנות רבות לנגן בחליל בפני ראשי ממשלת ישראל, נשיא המדינה וחברי הכנסת. בגיל 14 הוא הלחין אופרה, ובגיל 15 כבר היה מנצח אורח בשמונה תזמורות ישראליות.

בכל הנוגע לרומנטיקה, ג'ונתן אולי נמצא ב-1% העליונה. הוא היה מעצב הכל לחתונה - מהעיצוב ועד למוזיקה ועד לתוכנית. כשאני אומרת שהוא עיצב הכל, אני מתכוונת שהוא דאג להכין את העיצוב בהתאמה אישית, הפיק את המוזיקה בעצמו, תזמון כל תו למדרגות שהכלה הייתה יורדת במדרגות וסיים את הסצנה עם תאורה וזיקוקים כמו בסרט הוליוודי.

הוא בחר מסעדה לחתונת האביב שלהם במקום יפהפה המשקיף על ירושלים מדרום, על גבעה – גבוהה יותר מהר הזיתים – לצד טיילת המשקיפה על כל ירושלים, שם נהגו לבלות אנשי הצבא הבריטי לפני קום מדינת ישראל. יונתן רצה שהחתונה תתקיים שם – בחוץ.

בשל המיקום המבודד למדי, הוא היה צריך לקבל אישור מיוחד מרשויות הביטחון. ג'ונתן, שלא נרתע, השיג אישור מבעל הבית, מהעירייה ומהמשטרה. אין ספק שיונתן ומשפחתו הם אנשים בעלי אמונה עמוקה, אך הם היו גם פרקטיים; לכן שמונה שומרים חמושים מקצועיים יישכרו כדי לשמור על החתונה.

באופן טבעי, השומרים שלו העדיפו את הביטחון מעל הכל. מבחינתם, ביום טוב יכול היה להסתתר מחבל מאחורי כל סלע. ועם 60 פיגועים בשנה וחצי האחרונות, אלה לא היו ימים טובים. השומר הראשי התעקש שהוא יצטרך להיות לצד הכלה כשהיא הולכת במעבר. ג'ונתן היה המום. זה יהרוס את התמונה המושלמת שרצה ליצור עם הכלה והר הבית מאחוריה בשקיעה. השומר התעקש; דווקא בגלל שהאירוע היה אירוע כל כך יפה מבחינה רגשית, הוא יכול היה להיות מטרה כמו בר מצווה כמה ימים קודם לכן. למרבה המזל, הם הגיעו לפשרה שאפשרה לשומר להיות במרחק כמה צעדים - ומחוץ לטווח הראייה של הצלם.

תוכניות והתאמות

חודש מרץ הגיע וחברים ובני משפחה הגיעו במהרה מאירופה ומאמריקה, מוכנים לחתונה. עובדים ומתנדבים הגיעו לעזור בהקמת החופה הנרחבת יום קודם לכן, כדי שיהיה זמן בבוקר החתונה לתלות את כל האורות היפים שתכנן. ההתקנה הייתה כל כך מרשימה שאפילו תושבים מהכפרים הערביים הסמוכים ישבו עם משקפות וצפו בקישוטים עולים.

יונתן נהג בצד השני של העיר כשנעצר על ידי מחסום של שוטרים שבדקו כל מכונית לאיתור מחבלים. כשהם ביקשו את תעודת הזהות של יונתן, הוא הזדהה כחתן בדרכו לאתר חתונתו לעתיד. השוטר ענה, "אה! אתה הבחור שיתחתן בטיילת!" יונתן הבין אז שמשטרת ירושלים קיבלה תדרוך על חתונתו בזמן שחיפשו מחבלים ברחבי העיר.

הם קראו לזה "חורף ללא גשם", מכיוון שעונת הגשמים הייתה אחת היבשות ביותר שתועדו. אמנם זה לא היטיב עם מילוי הכנרת (מקור המים העיקרי של ישראל), אך הוא יצר מזג אוויר אביבי נהדר בחוץ.

רק ביום שלישי, יומיים לפני החתונה, ג'ונתן הרגיש את הדקירה הראשונה שהדברים עלולים לא להתנהל כפי שתכנן בקפידה. המטאורולוג הכין תחזית מפתיעה: "החורף (סוף סוף) מגיע - אבל ליום אחד בלבד! נראה שירד גשם ביום חמישי." ג'ונתן התאכזב, אך לא הרתיע. הוא מצא יריעת ברזנט מיוחדת שתכסה את החופה היפה שעיצב ותשמור על אורחיו יבשים.

בוקר יום רביעי היה יפהפה כשהחלו בהכנות לחתונה. אולם, מוקדם אחר הצהריים, הגיע החזאי עם חדשות מרעישות, "מחר ירד גשם כצפוי, אבל הסופה תתחיל הלילה עם רוחות עזות במיוחד של מעל 100 קילומטרים לשעה." חבריו של ג'ונתן היו נחושים להישאר עד הלילה במידת הצורך כדי להגן על הקישוטים מפני הסופה.

בליל רביעי, עם רדת החשיכה על העיר, החופה היפהפייה, שעוצבה בקפידה ותפרה במיוחד כדי לכסות את כל האורחים, החלה להיקרע מיתדותיה. בחצות, הגיעו הגשמים. לפחות 60 אורחים, חלקם הגיעו במזג אוויר, היו שם, ועבדו בכל כוחם בגשם כדי להחזיק את החופה למטה. הם קשרו אותה בחבלים ובתיל. אבל עד השעה 4 לפנות בוקר הם ויתרו. הם התקשרו ליונתן ואמרו, "אין טעם. החופה נעלמה." חלק מהמתנדבים הלכו הביתה לישון לכמה שעות וחזרו לאסוף את הכלים בהם השתמשו כדי ליצור את החופה. אבל הכלים נגנבו.

בעוד יונתן ורחל צפו בתוכניותיהם מתפרקות - פשוטו כמשמעו - הם שתקו. "אלוהים, ידעת את תאריך חתונתנו. לא ירדה טיפת גשם כל החורף, ובוודאי שלא הייתה סערה כזו במשך שלושת החודשים האלה? אנחנו לא מבינים אבל אנחנו סומכים על טובך."

אחד המתנדבים סיפר לי מאוחר יותר שכאשר הרוח החלה לנשוב, היו כאלה שהציעו לגעור ברוח ולצוות עליה לעצור. אבל הוא אמר שה' דיבר אל ליבו ואמר, "יש יותר מדרך אחת לעצור את הרוח. אפשר גם לעצור אותה על ידי העברת החתונה למקום אחר."

עכשיו היה צהריים, יום החתונה, ולא היה להם מושג היכן ניתן לערוך את החתונה.

נאבקים על מקום חדש!

מלבד בעיית ההתראה הקצרה (שעות ספורות בלבד!), כל המלונות ואולמות האירועים כבר הכשירו את מתקניהם לסדר פסח הקרוב ולא קיבלו חתונה שתתקיים בשעה מאוחרת זו. "ומה לגבי מרכז הכנסים בירושלים?" שאלה לפתע אמו של ג'ונתן, שכן היו בו מספר אולמות לפגישות כנסים מכל הגדלים. מרכז הכנסים אמר "כן!"

בזמן שאני (שירה) התפללתי בבית בתל אביב, קיבלתי שיחה בסביבות אמצע הבוקר של יום חמישי, שבה נאמר לי שחל שינוי בתוכניות החתונה. החתונה תתחיל בעוד שש שעות, והם היו בעיצומה של התחלה של הכנת האולם לחתונה.

שתי משאיות מלאות בתאורת חוץ וגנרטור נסעו לטיילת רק כדי לראות את קישוטי החתונה הרוסים. המשאיות מיהרו חזרה לתל אביב כדי להביא אורות פנימיים לקישוט האולם החדש.

ארי ואני הוזמנו לחתונה מכיוון שהיינו חברים קרובים מאז שעלו לישראל, ויהונתן היה כמו בן לארי. אז בימים שלפני החתונה, אני עצמי התפללתי בסערה, אם כי לא ממש! כפי שאמרתי, אף פעם לא היססנו ללכת למקומות שהיינו צריכים ללכת אליהם, אבל גם התכוננו בתפילה מראש. עכשיו, עם ארבעה פיגועי התאבדות בשבעת הימים האחרונים, ופיגוע כל כמה ימים בירושלים, רציתי שהחתונה תדווח בתפילותינו.

התפללתי במשך ימים, אך בבוקר יום חמישי, יום החתונה, הרגשתי קצת אי שקט ברוחי והחלטתי לבטל את הפגישות שלי בבוקר. רציתי לדעת שנגעתי בגן עדן לפני שנסעתי לירושלים. ידעתי שרוב המשתתפים יהיו מאמינים שיתפללו. שלוש עד ארבע מאות איש יהיו שם. אבל רציתי את האישור של רוח הקודש ברוחי שלי.

הרגע שבו זה קרה

כל הבוקר המשיך לרדת גשם והרוח נושבת. עם מזג האוויר הקודר ואיום הטרור המתמיד באוויר, ירושלים נראתה חשוכה ומבולגנת. הרחובות היו ריקים לחלוטין, רק הולך רגל בודד פה ושם. לפתע היה פיצוץ נורא.

החדשות דיווחו כי בשעה 16:20 באותו אחר הצהריים, מחבל מתאבד נוסף פוצץ את עצמו במרכז העיר ירושלים, ברחוב המלך ג'ורג'. כלתו של ג'ונתן שמעה את הפיצוץ ממכון היופי במרכז העיר. שלושה אנשים שחצו את הרחוב נהרגו במקום.

שמענו את החדשות, אבל בשעה 17:00 נכנסתי למכונית שלי, אספתי את חנה, חברת משפחה של יונתן, ונסענו יחד לירושלים. חנה, שלא הייתה מאמינה, פחדה במשך ימים מהחתונה הזו. לפני שיצאנו לדרך, התפללתי יחד עם חנה להגנת האל ונסעתי לכיוון ירושלים בידיעה שהכל יהיה בסדר. ידעתי זאת ברוחי, והייתי אסירת תודה על ההזדמנות הייחודית להציג עדות נועזת לישראלי מבוהל בתקופה זו.

החתונה

החתונה הייתה מהממת. המוזיקה היפה (נערכה ברגע האחרון כדי להתאים למקום החדש), העיצוב, האווירה - מעולם לא חוויתי דבר כזה קודם. אני זוכר שחשבתי שזה בהשוואה לכל דבר שהוליווד יכלה לייצר! מנות הגורמה, האורות, האפקטים הקוליים ואפילו הזיקוקים (מחוץ לחלונות). החוויה המדהימה, כולם התרחשו, כמובן, תחת פיקוחם של שמונה שומרים חמושים, אחד מהם עם מקלע מוכן.

החתונה הוכתרה בתשוקה של הנשיקה הראשונה אי פעם של ג'ונתן וכלתו! זה היה מחשמל כשהאורחים הביטו בפליאה ואז פרצו בתשואות.

מידע פנימי

בזמן שנהנינו מארוחה טעימה, ניגש אלינו בחור צעיר ממשטרת ירושלים. הכרנו אותו מאז שנולד, שכן הוא הגיע ממשפחה משיחית שלמדה בקהילה שלנו בימים הראשונים. כעת הוא שירת בצבא במשטרת ירושלים וקיבל מספר ציטוטים על הצטיינות בתפקידו.

הוא אמר לי, "אתה מכיר את המחבל המתאבד שפוצץ את עצמו היום אחר הצהריים במרכז העיר?" "כן", עניתי. "ובכן", הוא אמר, "חיפשנו אותו כל הבוקר. ערפאת עצר אותו לאחר שכוחות הביטחון הישראליים מסרו לרשות הפלסטינית מידע שהוא מתכנן פיגוע התאבדות בישראל. לאחר מכן ערפאת העביר אותו לכלא ברמאללה, אבל בדרך (נחשו מה?) המחבל נמלט מאנשיו של ערפאת." (למחרת העיתונים אישרו את הסיפור הזה.)

חברי מהמשטרה המשיך, "חיפשנו אותו כל הבוקר בשכונת המגורים תלפיות בירושלים, ליד הטיילת, אבל לא הצלחנו למצוא אותו..." קטעתי אותו, "הטיילת?" אתה מתכוון למקום שבו החתונה הייתה אמורה להיות?" שאלתי את הברור מאליו, "אתה חושב שהמחבל חיכה כדי לפגוע בחתונה?" "ייתכן," אמר חברתי הלא דרמטית.

"אבל," שאלתי, "איך טרוריסט היה יודע שתהיה חתונה במסעדה שעל הטיילת?"

"בקלות," אמר השוטר שלי. הסוכה וכל הקישוטים בחוץ הוצבו יום קודם לכן, והכפר הערבי ממש מעבר לעמק היה רואה הכל."

"אז אתם חושבים שאולי המחבל הסתתר וחיכה לערב שיבוא... אבל אז כשהוא ראה שהרוח העיפה את הכיסוי והקישוטים ואף אחד לא בא לתקן את הנזקים כל אחר הצהריים, הוא סוף סוף החליט שהחתונה בוטלה ונסע באוטובוס למרכז העיר."

חברי אמר, "מה שאנחנו כן יודעים הוא שהיום, באמצע אחר הצהריים, המחבל עלה לקו 19 בתחנת האוטובוס בטיילת ליד המסעדה ופוצץ את עצמו במרכז העיר זמן קצר לאחר מכן."

אנו יודעים שדרכי האל גבוהות משלנו. שמעתי על מאמינים שהחמיצו אירועי טרור משום שישנו בטעות עד מאוחר יותר או פתאום חשו בחילה וירדו מהאוטובוס תחנה אחת לפני שהתפוצץ.

אלוהים מבטיח להיות מגן שלנו בעת צרה. לפעמים הוא שולח את מלאכיו לשמור עלינו בתוך סכנה, ולפעמים הוא מפיל את אוהלנו ומעביר אותנו למקום מבטחים אחר. ולמרות שישנם זמנים שבהם כמאמינים אנו סובלים טרגדיות משמעותיות, התקפה על חתונה זו הייתה עלולה למחוק את הליבה הצעירה - הביכורים - של גוף המשיח בישראל באותה תקופה. סיפורי ההגנה של אלוהים על חיינו בעשורים שלנו בישראל רבים. חתונה זו הייתה רק דוגמה אחת. כאלה היו החיים להיות חלק מהיהודים המשיחיים החלוצים בישראל!