דרוזים ויהודים
יש הרבה דברים משותפים לדרוזים ויהודים. יש גם הרבה דברים שאין להם במשותף.
בכל הנוגע לדמיון, דרוזים, כמו יהודים, היו נאמנים מבחינה היסטורית לאומה בה הם חיים. בכל מקום בו גורשו יהודים, הם למדו את השפה המקומית ומצאו דרכים להיטמע מבחינה תרבותית בחברה החדשה שלהם - מבלי לאבד את זהותם או את תחושת הקהילה שלהם. מרידות יהודיות הוגבלו במידה רבה לאימפריות שניסו לכפות עליהם דתות זרות. כך גם לגבי הדרוזים. אם כי דרוזים לא נדדו ממקום למקום כמו יהודים.
במשך אלף שנות קיומם, פסגות ההרים השונות בהן נבנו קהילותיהם נשלטו על ידי מגוון ממשלות זרות. ככאלה, הדרוזים פיתחו גישה המגנה על עצמם ובמקביל משתפת פעולה עם השלטון של אותה תקופה.
משמעות הדבר היא שדרוזים בסוריה יאמצו את ארצם המאמצת, בעוד שדרוזים בלבנון יהיו חברים נאמנים בחברה הלבנונית ואף עשויים לשרת בעמדות סמכות. באופן דומה, דרוזים בישראל יבחרו לעתים קרובות בקריירה כמגיבים ראשונים או יצטרפו לצה"ל כדי להגן על המדינה בה הם חיים. למרות שברמת הגולן, רוב הדרוזים עדיין חשים קרובים יותר לקרוביהם בסוריה, שכן כפריהם היו בשטח סוריה לפני 1967. שמונים אחוז מהדרוזים החיים באזור הגליל משרתים בצבא - רבים מהם ביחידות קרביות. אך הדרוזים ידועים בעיקר בזכות האירוח האגדי שלהם.
במיוחד במלחמה הנוכחית, דרוזים הם קלף ג'וקר שניתן להפעיל מתוך המדינות הרבות בהן הם מתגוררים. ככאלה, כדאי לנו לשים את העם הדרוזי על מכ"ם התפילה שלנו - שה' ידריך את צעדיו כפי שהוא יכול להפוך את לבבות המלכים לעשות רצונו. אתם יכולים לקרוא עוד על הרקע שלהם במאמר השני של דו"ח מעוז ישראל החודש (המקור המסתורי של הדרוזים).
מסורים לעצמם
מכיוון שזהותם אינה תלויה בריבונותם על הארץ, בסופו של דבר, הדרוזים מעדיפים ניטרליות פוליטית. עם זאת, בבסיסם הם לא יהססו להגן על שלהם.
דוגמה בולטת לכך התרחשה בשנת 2022 עם סיפורו הטרגי של טיראן פרו. טיראן, תלמיד תיכון שהיה חסר לו יומיים מיום הולדתו ה-18, כאשר הוא וחברו היו מעורבים בתאונת דרכים קשה בזמן שנסעו למוסך ליד העיר הערבית ג'נין, הנשלטת על ידי הרשות הפלסטינית.
חברו של טיראן פונה לבית חולים ישראלי, אך פציעותיו של טיראן היו כה חמורות עד שהוא נלקח לבית חולים סמוך בג'נין וחובר למכשירי הנשמה. כאשר שמעו מחבלים פלסטינים מקומיים שהוא דרוזי ישראלי, הם שלחו חמושים רעולי פנים לחטוף אותו - בעוד אביו ודודו שזה עתה הגיעו צפו באימה. המחבלים ניתקו את טיראן ממכשירי ההנשמה ולקחו אותו למקום מרוחק שם מת. לאחר מכן דרשו את שחרור גופותיהם של מחבלים פלסטינים שנהרגו בעת ביצוע פיגועי טרור שונים נגד ישראלים בתמורה לגופתו של טיראן.
התגובה של הדרוזים הייתה מהירה ועזה. תוך שעות חטפו לוחמים דרוזים שלושה פלסטינים אקראיים שמצאו באתר בנייה. לאחר מכן הם צילמו את בני הערובה המוכים שלהם והזהירו שאם גופתו של טיראן לא תוחזר עד למחרת, הדרוזים יהרגו את בני הערובה ויכנסו לג'נין חמושים כדי לאסוף את הגופה בעצמם. המתיחות הייתה גבוהה והרשויות הישראליות היו בקשר עם מנהיגי הדרוזים והרשות הפלסטינית. צה"ל היה מרוצה למדי לשתף פעולה ברקע אך לא להתערב ישירות, שכן הדבר יוסיף את המרכיב היהודי, מה שעלול להסלים את הנושא שלא לצורך.
ואכן, תוך 30 שעות מרגע החטיפה, גופתו של טיראן חזרה למשפחתו. האימאם הראשי של הרשות הפלסטינית הוציא התנצלות פומבית ופועלי הבניין הפלסטינים המוכים נלקחו לטיפול בבית חולים ישראלי.
"אנחנו כמו דבורים", הסביר דרוזי צעיר לכתב חדשות ששאל על נקודת המבט הדרוזית. אם תתייחסו אלינו יפה ניתן לכם דבש. אם תתייחסו אלינו בצורה גרועה נעקצ באכזריות."
כיפת ברזל
מלחמה זו העמידה את האמת הזו במבחן. מאז ה-7 באוקטובר, חמאס תקף כל מי שנתקל בו בדרום ישראל - יהודים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, בדואים וכו'. במשך כל עשרת החודשים הללו, חיזבאללה ירה ללא הבחנה מעבר לגבול הצפוני של ישראל. רק בחודש האחרון ירה חיזבאללה אלפי רקטות ורחפני התאבדות ברחבי צפון ישראל. לפעמים מאות ביום אחד.
כיפת ברזל של ישראל, אחת מארבע מערכות רקטות חכמות הגנתיות, היא קללת אויביה של ישראל. אלמלא מערכת ההגנה האווירית של ישראל, חלקים נרחבים מארצנו לא היו ראויים עוד למגורים. עובדה זו הופכת את גילוי וירי על המיקומים הסודיים הרבים של משגרי כיפת ברזל לאחד ההישגים הנחשקים ביותר של חיזבאללה. בתנו, המשרתת בחיל האוויר, מוצבת ליד הגבול הצפוני ומגנה על מיקומים אלה.
ובכל זאת, כיפת ברזל יכולה רק להפחית את האיום, לא לחסל אותו. בעוד שהמוקד של מלחמה זו היה בעיקר על עזה, מאז ה-7 באוקטובר, חיזבאללה ירה אלפי רקטות לעבר כל דבר, החל מערי וכפרים ישראליים ועד כבישים מהירים וכרמים. רק בעולם המורכב והמוזר של המזרח התיכון, אלפי רקטות שנורו לעבר אוכלוסייה אזרחית לא בהכרח אומרים מלחמה אוטומטית.
מלחמה עם לבנון אינה זהה למלחמה עם עזה. עזה היא טריטוריה הנשלטת על ידי ארגון טרור. לבנון היא מדינה ריבונית עם ממשלה עוינת ששומרת על עצמה במידה מסוימת אך בעלת ארגון טרור טפילי הפועל בגבולותיה. אי אפשר באמת לצאת למלחמה עם חיזבאללה בלבנון בלי לצאת למלחמה עם לבנון.
משחק כדורגל בשבת
כפי שאמרנו, עבור חיזבאללה, כל ישראל נחשבת לאויב. ואם אינך יהודי, ובכן, מות הקדושים שלך למען המטרה היא מחיר שהם מוכנים שתשלם.
ככלל אצבע, בין אם מדובר בחיזבאללה או בחמאס, הם אוהבים לירות עלינו רקטות ומזל"טים נוספים בשבת, יום המנוחה והזמן המשפחתי שלנו. אבל בעוד שישראלים דרומיים יותר זהירים יותר לגבי יציאות, הדרוזים בצפון, ברמת הגולן, נוטים להרגיש מנותקים מהסכסוך ואינם רצים בדרך כלל למקלט כשהם שומעים אזעקות. מבחינתם, הם בבירור אינם יהודים, ולכן אינם מהווים איום על המדינות הסמוכות.
למרות זאת, ביום שבת, ה-28 ביולי, גבה חיזבאללה מחיר כבד כאשר טיל פגע במגרש כדורגל מלא בילדים דרוזים. שנים עשר ילדים בגילאי 10-16 נקרעו לגזרים מהפיצוץ בזמן ששיחקו כדורגל. 39 נוספים נפצעו קשה. הפיגוע התפשט ברחבי המזרח התיכון. אלפי יהודים ישראלים, כולל בכירי ממשלת ישראל, נסעו בדרכים מסוכנות כדי להתאבל עם הדרוזים על טבח ילדיהם, ארבעה מהם מאותה משפחה.
ובכל זאת, הכעס והכאב של העם הדרוזי היו צריכים להיות מנותבים לאנשהו. חלקם זעמו על ישראל על שלא הצליחה להגן עליהם. אחרים זעמו על חיזבאללה על שתקף את האזור שלהם. אולי ההפתעה הגדולה ביותר הגיעה מהדרוזים בסוריה שהציעו בריתות מעבר לגבול כדי להגן על ישראל ו"להגן באכזריות" על אחיהם הדרוזים מפני התקפות מצד איראן ושלוחיה כמו חיזבאללה.
בתקופות של כאב, כולנו לוקחים רגעים לחשוב על הבנתנו את החיים ואת כל מה שכרוך בהם. ברגעים אלה אנו הכי פתוחים לשמוע את האמת - אם מישהו יאמר אותה אל חיינו. דרוזים הם באמת אחת מקבוצות העמים הכי פחות מוכרות בעולם, ויש להתפלל עליהן במהלך התפילה שלנו לפני ה'. אנחנו בארץ ישראל, המכירים את הדרוזים, מבינים שהקהילה הקטנה והיקרה הזו, אוהבת שלום, זקוקה מאוד לדעת שיש אלוהים שאוהב אותם ומכיר אותם בשמם.
עמדו לצד מאמיני ישראל
מעוז ישראל מביאה את אמת ישוע לכל פינה בארץ. תרומתכם מציידת את המאמינים ומגיעה לאבודים - היו חלק מעבודה נצחית זו עוד היום.
