הדרך את ההלל, הדרך את העולם
לאורך השנים נראה שישראל רוצה מאוד להיות כמו יתר עמי העולם. הרצון הזה בא לידי ביטוי גם בתחום האומנות, והאומנים הישראליים הציגו שירים, סרטים, ספרים ומחזות שמעלים על נס את הרשע. כפי שקורה בעם ישראל תמיד, קודם הוא הולך בכיוון מסוים ובסופו של דבר הוא מוביל בו.
המדענים והמהנדסים הישראליים הבונים מכונות חדשות מדהימות וממציאים תהליכים טכניים המשפרים את חייהם של בני אדם בכל רחבי העולם, הם מקור גאווה עצום לישראלים. מיליונים של יהודים שלפני עשורים מעטים בלבד היו חסרי בית, עומדים בראש תגליות רפואיות, טיפולים ומרפא למחלות ועוזרים לתרבויות נחשלות ברחבי העולם. יש בנו משהו השואב סיפוק רב מעזרה לזולת, ואפילו או אולי במיוחד, מעזרה לתרבויות שאינן אוהדות אותנו כלל.
אבל בעוד ה”מנהיגות” הישראלית בתחום הרפואה והטכנולוגיה זוכה להכרה בזירה העולמית, התרומות שלה לעולם המוזיקה בדרך כלל זוכות להתעלמות. בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ישראל זכתה פעמיים בתחרות שהפכה לתחרות הזמר הגדולה ביותר בעולם (אם כי אמריקאים רבים לא שמעו עליה) – האירוויזיון. העובדה שהישראלים זכו איננה חשובה כמו השירים שהביאו אותם לניצחון. השיר שייצג את ישראל בשנת 1978 נקרא “אבניבי”. הוא נכתב במקור לילדים והפזמון “אבניבי אובוהבבב אובותבך” הוא בסך הכול “אני אוהב אותך” בשפת הב’. בשנה שלאחר מכן הציגה ישראל את השיר הזוכה “הללויה”, שיר הודיה על דברים רבים בחיים ומסתיים במילים “הללויה על מה שהיה-יה ומה שעוד לא היה, הללויה”.
לאורך השנים נראה שישראל רוצה מאוד להיות כמו יתר עמי העולם. הרצון הזה בא לידי ביטוי גם בתחום האומנות, והאומנים הישראליים הציגו שירים, סרטים, ספרים ומחזות שמעלים על נס את הרשע. כפי שקורה בעם ישראל תמיד, קודם הוא הולך בכיוון מסוים ובסופו של דבר הוא מוביל בו. בפעם הבאה שישראל זכתה באירוויזיון, היא זכתה בזכות הזמרת הטראנסג’נדרית דנה אינטרנשיונל עם השיר “דיווה” המציג את הנשים כאלילות חושניות.
משמאל: דנה אינטרנשיונל בהופעה.
השינוי לא התרחש בן־לילה אבל ההידרדרות הייתה הדרגתית ועקבית והשפיעה על מגוון תחומים בחברה הישראלית. נוסף על בעיות חברתיות קבועות, ישראל בולטת בתחומים כגון שחיתות פוליטית, הדמוקרטיה הראשונה בעולם ששלחה גם נשיא לשעבר וגם ראש ממשלה לשעבר (ופקידי ממשלה בכירים) לכלא על עבירות כגון שוחד ואונס. גם מנהיגי העסקים הישראליים לא נותרו מאחור והגיעו לכותרות בגלל פעילויות לא חוקיות, גם בארץ וגם מחוצה לה.
עם ישראל נועד להוביל ואין זה משנה במה. אבל זה לא אמור להיות כך.
כאשר בני ישראל התחילו במסעם להפוך מעבדים לנציגי אלוהים עלי אדמות, הם קיבלו הוראות כיצד לחיות ולהיות אור לגויים. אבל בנדודיהם במדבר הם לא רק למדו את החוקים אלא גם איך לציית להם. כאן נכנס תפקיד ההלל.
העם הנושא את נוכחות אלוהים
כאשר אתם חושבים על היהודים היום, אתם ודאי רואים לנגד עיניכם שופרות, טליתות, חנוכיות ומצות. אבל כאשר אלוהים קרא לבני ישראל להיות אור לגויים, הוא לא שלח אותם לשאול את העולם איך אפשר לשמור כשרות. הוא שלח אותם להיות עם שהגויים יכולים לבוא ולחוות בקרבו את הכוח העצום ביותר ביקום. הוא קרא להם להיות עם שנושא איתו את נוכחות אלוהים חיים. ומאחר שאלוהים יושב תהילות ישראל, בני ישראל נקראו להיות עם שיודע איך להלל ולעבוד אותו.
ההלל לא רק נתן לאלוהים את הכבוד שהוא ראוי לו אלא גם יצר מרחב שבו אלוהים שכן בקרב עמו. נוכחות אלוהים מעצם טבעה נתנה להם את הכוח לחיות כראוי למשימה שאלוהים ייעד להם. זאת הסיבה שלתפקיד הלוויים כ”מנהיגי הלל” היה חשיבות מכרעת לקיומו של עם ישראל כנציגיו של אלוהים עלי אדמות.
בשלבים שונים בהיסטוריה, הלוויים הפכו למושחתים והשבטים האחרים זנחו את תפקידי הלוויים. בכל מקרה, המצב של ישראל באותן תקופות לא היה טוב. נחמיה התעמת בעימות מפורסם עם מנהיגי העם משום שאלה זנחו את הדאגה ללוויים ואת תפקידם לפני אלוהים. הוא השיב את הלוויים למעמדם ולעבודתם, מעשה שמילא תפקיד מכריע בשיקומו של העם כעם של נוכחות אלוהים בארץ ההבטחה.
כפי שאנחנו יודעים, אלוהים איננו משתנה והדרכתו מכתבי הקודש מדריכה אותנו היום. אם היכולת של עם ישראל להגשים את ייעודו היה כה כרוך בעבודת הלוויים, האם היא איננה חשובה באותה מידה גם היום?
הלוויים בימינו
ההתגלות הזאת עוררה אותנו להקים את “מעוז ישראל למוזיקה” ולספק במה שתסייע לאומנים ולנגנים שאוהבים את ישוע להגשים את ייעודם ולהדריך את העם הזה בהלל לאלוהים חיים. אנחנו מחזירים את החלק החיוני הזה בתצרף הנבואי של אלוהים, ובכך אנחנו ממלאים את תפקידנו בפעולת אלוהים לשיקום עם ישראל ולהכנת העולם לשובו של ישוע.
איך נראים לוויים בני ימינו? קודם כול, מבחינה חיצונית, הם נראים כמו אנשים יום־יומיים רגילים. הצוות שלנו בא מרקעים מגוונים וניחן במיומנויות שונות, אבל כולנו שותפים לאהבה לעמנו ישראל ולרצון לנצל את הכישורים שלנו כדי שאלוהים ייוודע בקרב עמי העולם.
משמאל: מדריך ההלל יזיד סכניני שר את הדרשה על ההר ממתי פרק ה בערבית בפני קהל של נוצרים ומוסלמים בנצרת.
להפוך את ישוע למפורסם
“”מכל המוזיקה הזאת שאתם מפיקים… האם אתם מנסים להפוך את אומני ההלל למפורסמים?” זוהי שאלה שמישהו שאל את קובי כאשר הציג את החזון של “מעוז ישראל למוזיקה” ושל הלוויים בני ימינו. “אני מנסה להציב את ההלל הישראלי לפני עם ישראל ובכל רחבי העולם”, ענה קובי. “אני רוצה להפוך את ישוע למפורסם… ואומני הלל מפורסמים מוכשרים מספיק כדי להפוך את ישוע למפורסם”.
כאשר נוצרים מחוץ לארץ רואים את הסטודיו היפה שלנו ואת המאמצים שאנחנו עושים כדי להוציא את ההלל הישראלי לשוק, הם אינם מבינים שאנשים שנודעים כתלמידים של ישוע אינם זוכים בארץ לכבוד גדול. הפרסום הזה איננו משמח. הוא הופך את המפורסם (ואת משפחתו) למטרה להטרדה ולרדיפות. האומנים ומנהיגי ההלל העולים לזירה כיהודים המייצגים את ישוע, עושים זאת בתוך סביבה עוינת. אבל זה מה שהם נקראו לעשות. הם מבינים את ההשפעה שההלל שלהם נועד להפעיל על בני עמים ועל העולם כולו. בסופו של דבר, מי שמדריך את ההלל, מדריך את העולם. לכן הם מגשימים את ייעודם בכל ליבם, כשם שעשו אבותיהם, כמו הלוחמים מקדם, כמו האנשים שנשאו את נוכחות אלוהים – ולזאת הם נולדו
מאיזה שבט אתם?
לשם הבהרה, אלוהים רצה מראש לבחור לתפקיד קבוצה נבחרת מכל שבט. התוכנית השתנתה כאשר בני שבט לוי – השבט של משה – היו השבט היחיד שלא עבד את עגל הזהב בשעה שנוכחות אלוהים נחה על ההר הסמוך.
היום קשה לנו, היהודים, למצוא את המקור השבטי שלנו. קודם יצאנו לגלות ואחר כך גורשנו מארץ לארץ במשך אלפי שנים. חיינו במקומות מסתור, שינינו את שמנו, מסרנו את ילדינו לגויים באופן זמני (ולפעמים קבוע) ולפעמים שמרנו על הזהות שלנו בסוד מהילדים והנכדים שלנו כדי להגן עליהם. קרוב לוודאי שיש יהודים היום שאינם יודעים שהם צאצאים לשבט הלוויים. לעומת זאת, שמעתי סיפורים על אנשים שהיגרו לארצות חדשות וכאשר נשאלו לשמם, החליטו שהשם “כוהן” הוא שם משפחה שנשמע טוב. בסופו של דבר, יכול להיות שדוד המלך הוא מדריך ההלל האולטימטיבי שלנו מאחר שההשפעה שלו על ההלל, כשם שהוא מוכר לנו היום, היא הגדולה מכל דמות אחרת בכתובים, והוא, כמו ישוע, היה משבט יהודה.
אנדרו
מהנדס/מוזיקאי
אנדרו, מהנדס האולפן שלנו, גדל בקליפורניה וחלם לחיות ולעבוד ביפן, אבל היו לו ידידים בקהילה היהודית המשיחית בקליפורניה, והסתקרן גם לגבי הארץ. הוא החליט לצאת למסע בארץ הקודש כדי לבקר באתרים שקרא עליהם בכתבי הקודש.
לאחד מידידיו היה מכר בארגון משיחי בארץ ואנדרו החליט לחפש אותו. בזמן שביקר במשרדם, פגש צעירה ישראלית בשם שני (לא פרגוסון) שעבדה שם. כמו שאומרים, השאר היסטוריה.
“הבנו מהר מאוד שהפגישה שלנו הייתה הכוונה של אלוהים מראש לגבי הביקור שלי בארץ”, הוא מספר.
כדי לשמור על קשר עם הידידה החדשה שלו, אנדרו התנדב בארגון ישראלי ונשאר בו כמה שנים, ובסופו של דבר התחתן איתה והם קנו בית בכפר ליד ירושלים. הוא ויתר מזמן על החלום לחיות ביפן, אבל הוא מאוד אוהב מוזיקה והחליט ללמוד הנדסת צליל בתל אביב. למרבה האירוניה, קרן IStandwithIsrael של “מעוז” מימנה את לימודיו בלי לדעת שבסופו של דבר, ארגון “מעוז” ייהנה מהכישורים שהוא ירכוש.
“התחלתי לעבוד ב’מעוז’ במשרה מלאה לקראת סוף 2018 וכעבור שנה פרצה המגפה, אבל גם כשהתחילו הסגרים, יכולנו להמשיך לעבוד כי הממשלה החשיבה מוזיקה לשירות חיוני. אני אוהב מוזיקה אבל גדלתי בקליפורניה ומעולם לא העליתי על דעתי שאוכל לעבוד בתחום הזה בארץ. אני שמח מאוד לעשות מה שאני אוהב, לעבוד למען אלוהים ולהיות חלק מצוות נפלא כמו כאן ב’מעוז’ “.
סטפן
מלחין
סטפן הוא אחד המלחינים שלנו. הוא נולד ברומניה ועלה לארץ עם הוריו מרומניה כאשר היה בן ארבע. כאשר היה צעיר עבר לירושלים והצטרף לקהילה שהעסיקה אותו כאיש תחזוקה. גם אנחנו היינו שם ולפעמים ראינו אותו יוצא להפסקה וכותב משהו על פיסות נייר קטנות. כאשר שאלנו אותו מה הוא כותב, הוא אמר שהוא כותב שירים שאלוהים שם בליבו.
הבטחנו לו שיום אחד, כאשר תהיה לנו הזדמנות, נעסיק אותו כדי שיוכל לכתוב את השירים האלה. בשנת 2016, כאשר סוף סוף, כתשובה לתפילה, פתחנו את האולפן שחלמנו עליו, סטפן היה הראשון שחיפשנו.
“לפעמים אני כותב שירים משלי ומלחין טיוטות שעוברות בהמשך להפקה ולפיתוח עד שהן מוכנות להשקה. לפעמים אני עושה אותו הדבר עם שירים של אנשים אחרים שרוצים לפתח שיר ממנגינה. חלק מהשירים המושרים היום בקהילות בארץ נולדו כך”. חלק מהשירים שסטפן פיתח שאנשים רבים בארץ מכירים הם: “אין אלוהים אחר”, “לא אמהר”, “כס הרחמים” ו”שער הרחמים”.
“אני רוצה להמשיך לעבוד ולהתפתח באומנות המוזיקה. אני מקווה לראות עוד יצירתיות בהפקות שלנו כדי לתת כבוד ותפארת לישוע ולהיות ברכה לעולם סביבנו. אני רוצה לעודד אנשים לא לוותר על המתנה שאלוהים נתן להם, בין שכישרון גדול או קטן. אלוהים יכול למצוא מקום למתנה שלהם כשם שעשה למעני”.
בירגיטה
זמרת/מחברת שירים
בירגיטה גדלה באסטוניה עד שבגיל 12 עלתה לארץ עם משפחתה. כאשר הייתה בת 17, התחילה לנהל קשרים מפעם לפעם עם “מעוז” בעקבות השתתפותה בתחרות “כוכב נולד”, ובסופו של דבר הצטרפה לצוות ההלל בקהילה שלה.
“פגשתי את בעלי בבית ספר לכתובים באסטוניה. הוא היה אחד התלמידים שלי בקורס שבו לימדתי עברית. הוא נולד יהודי אבל לא ידע הרבה על התרבות ורצה ללמוד עוד. מתברר שהוא התעניין במורה. בהתחלה לא גיליתי בו עניין אבל הוא כבש את ליבי והיום אנחנו מגדלים את ילדינו בירושלים”.
עם הזמן הצטרפה בירגיטה לעבוד ב”מעוז” במשרה מלאה כעוזרת האחראית על ארגון לוחות הזמנים של הצוות ועל הפצת המוזיקה המופקת באולפן. “אני כאן היום כי יש כאן הרבה אנשים שאני רוצה ללמוד מהם. הערך האנושי של המקום הזה לוקח אותו לרמה אחרת. האנשים שהתאספו סביב הרעיון הזה, החזון הזה, נושאים איתם משהו מאוד שונה, ייחודי וחשוב”.
“המקום הזה חשוב משום שאנשים פה מבינים את חשיבות המתנות שאלוהים נתן לנו ויישומן בלי לשמור אותן רק לעצמנו או לקריירה שלנו. זה כמעט כמו אווירה של קיבוץ, שיתוף ובנייה הדדית, עזרה הדדית כדי ליצור משהו יחד. תמיד רציתי להיות חלק ממשהו גדול יותר, וזה התרחש כאן בדרך מאוד טבעית”.
גבריאל
מפיק/מוזיקאי
גבריאל נולד בצרפת ועלה לארץ עם משפחתו כאשר היה בן שש. הוא התחיל לנגן בתופים באותה תקופה וגדל בקהילה המוזיקלית בארץ. הוא התחיל לעבוד עם “מעוז” כששירת בצה”ל, וכאשר קיבל הצעה לנהל במשרה מלאה את הפעלת אולפן “מעוז” בירושלים, הסכים בשמחה.
“כשהם סיפרו לי על התוכנית שלהם ל’מעוז ישראל למוזיקה’ ואת החזון שלהם להקים מחדש את הלוויים בני זמננו, ידעתי שזה המקום שלי. התחלתי להקדיש את חיי להלל ולשרת דרכו את אלוהים והקהילה ממש כשם שעשו הלוויים בימי הכתובים בעיר הזאת ממש. היום אני לא רק מנהל את הסטודיו אלא גם מלווה מוזיקאים ומדריכי הלל צעירים ומתפתחים מכל רחבי הארץ ומפיק את המוזיקה שלהם. אין דבר כזה בשום מקום בארץ ובעיניי כבוד גדול הוא לי להיות חלק מזה.
כאשר התחלתי, רק סטפן ואני עבדנו כאן, אבל עכשיו הצוות מונה כ-13 אנשים ואני מקווה שיבואו עוד מוזיקאים רבים ויצטרפו למאמצים שלנו. אלוהים יביא לכאן את האנשים שהוא רוצה. אין לנו שליטה על זה. אני רוצה לומר שהוא שולט במצב. אנשים חדשים באים לפעמים בלי ניסיון בכלל. הם מגיעים ומתחילים לדבר איתנו ותוך זמן קצר מתפתח קשר וברור שהם אמורים להיות כאן”.
