דוחות מעוז ישראל אוגוסט, 2020

זה מה שקורה כשנרתמים

להציל, לחזק ולשקם

ישראל בימינו היא ארץ שחלק בלתי מבוטל מהאוכלוסייה שלה חיה בארץ במשך פחות מדור. אולי נאלצתם בעבר לארוז חפצים ולעבור ממקום למקום, אבל יהודים רבים שרצו לעלות לארץ נאלצו להכניס את כל חייהם לתוך מזוודה. כשעלו, היה עליהם ללמוד תרבות חדשה ושפה חדשה ולעיתים קרובות גם מקצוע חדש. חלק מהעולים עושים את כל זה עם ילדים קטנים בבית.


read
מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל

ישראל בימינו היא ארץ שחלק בלתי מבוטל מהאוכלוסייה שלה חיה בארץ במשך פחות מדור. אולי נאלצתם בעבר לארוז חפצים ולעבור ממקום למקום, אבל יהודים רבים שרצו לעלות לארץ נאלצו להכניס את כל חייהם לתוך מזוודה. כשעלו, היה עליהם ללמוד תרבות חדשה ושפה חדשה ולעיתים קרובות גם מקצוע חדש. חלק מהעולים עושים את כל זה עם ילדים קטנים בבית.

הסיפורים שלהם גם מכמירי לב וגם מרגשים. יותר מכול, הם מוכיחים שאלוהים משגיח היטב על פיסות חיינו ופועל כדי להביא גם את האנשים השבורים ביותר אל העדר שלו.

אנחנו אוהבים לשתף אתכם בסיפורים של IStandwithIsrael. אנחנו מקווים שהם יעודדו אתכם ושתדעו שבין אם ההשתתפות שלכם גדולה או קטנה, היא משנה חיים של אנשים שחוצים את הקו מייאוש לתודה ותקווה. מאמינים חזקים בארץ הם עדות לרצון וליכולת של אלוהים לדאוג לאנשיו, והעדות הזאת היא הזמנה חשובה למי שעדיין איננו חלק ממלכותו.

הערה: ישראל היא מדינה קטנה וחלק מהסיפורים כוללים מידע רגיש. שינינו חלק מהשמות והתמונות כדי להגן על הפרטיות של המשפחות.

לשקם ————————–
מהרט

הייתי בת עשר כאשר אבי הביא את אחיי ואותי לארץ מאתיופיה. נקלטנו במערכת של משרד הקליטה, למדתי עברית והלכתי לבית הספר. סיימתי תיכון כמו כל ישראלי אחר ומייד התגייסתי לצה"ל. שירתי ביחידת איסוף קרבי ושמחתי לשרת את המדינה שלי.

המשכתי לעבוד אבל נדרשתי להשתמש בכל ההכנסות שלי כדי לכסות את צורכיהם של בניי. אבי בניי נשלח לכלא והמעט שקיבלתי ממנו עד כה, גם פסק. לא יכולתי לשלם שכר דירה ורשויות הרווחה ניסו לסייע, אבל התהליכים שלהם מורכבים מאוד ורק הקשו עליי. יתרת החוב בבנק הלכה ותפחה. נכנסתי לדיכאון והתחלתי לשתות אלכוהול.רק כאשר העובדת הסוציאלית לקחה ממני את הבנים שלי, הבנתי כמה הידרדרתי וכמה אני אסכים לעשות הכול כדי להשיב אותם אליי.

הלכתי למרכז הגמילה "בית ישוע", שם נגמלתי מאלכוהול ואלוהים טיהר אותי מחטאיי. העובדות הסוציאליות הבחינו בשינוי שחל בי והשיבו לי את בניי תוך שמונה חודשים. עד היום אני מתהלכת עם אלוהים ואני חלק מקהילה. זה היה לפני שלוש שנים.

אומנם אלוהים נתן לי התחלה חדשה, אבל לא הבנקים. הייתי חייבת להם כסף רב וריבית שהצטברה במשך שנים רבות, אבל היועצים שלי ממרכז הגמילה סיפרו לי על IStandwithIsrael ועזרו לי להגיש בקשה. אני אסירת תודה ל- IStandwithIsraelעל העזרה ועל הייעוץ ועל ההזדמנות שלי להתקדם בחיים. תמיד אודה לכם. אלוהים באמת שיקם את חיי בכל מובן.

לחזק ————————–
אוקסנה & אנדריי

השנה הייתה 1997 והחיים שלנו היו הרוסים. זמן קצר לאחר שבעלי אנדרי ואני קידמנו בברכה את ילדנו הראשון, נשלח אנדרי לכלא. עברתי תקופה קשה גם גופנית וגם רגשית. יום אחד צפיתי בטלוויזיה בתוכנית על ישוע והקדשתי לו את חיי. המצב התחיל להשתנות כמעט מייד. הצטרפתי לקהילה והקשר שלי עם אלוהים התחזק.

בשלב מסוים הרגשתי דחף מוזר לעלות לישראל. אימי ואני התפללנו על כך ומנהיגי הקהילה שלנו הבינו שהדחף הזה הוא מאלוהים. עליתי לארץ עם אימי ועם בני, שהיה בן חמש, אבל סירבתי לוותר על בעלי. התפללתי בשבילו הרבה מאוד בזמן שהיה בכלא.

תוך שנה, גם אנדרי התחיל להאמין בישוע. שישה חודשים לאחר מכן הוא שוחרר מהכלא באוקראינה והצטרף אלינו לארץ. כאן נולדו לנו עוד שני ילדים. היום כל המשפחה שלנו מתהלכת עם אלוהים ואנחנו משרתים בקהילה "מלך הכבוד" מהיום הראשון שלנו בארץ.

הקושי הגדול ביותר בחיים בארץ הוא דיור. מציאת מקום שמתאים למשפחה שלנו, אריזה, פריקה, בעלי בית קשים – הדברים האלה יכולים לכלות לנו את החיים. מחירי השכירות אינם יציבים משנה לשנה ואנחנו עוברים דירה לעיתים קרובות. היום הבן הבכור שלנו נשוי, הבת הגדולה מתחילה ללמוד במכללה ובתנו הצעירה משרתת בצה"ל ביחידה קרבית.

הילדים כבר לא היו בבית ובעלי ואני בדקנו אפשרויות לקנות דירה קטנה כדי להשתקע בה לעת זקנה בלי שנצטרך לעבור דירה כל כמה שנים. משפחות מהמעמד הבינוני בארץ אינן יכולות להרשות לעצמה נדל"ן במחירי השוק. לשמחתנו, הממשלה קבעה שאחוז מסוים של הדירות החדשות יימכרו בהנחה. גילינו שאנחנו עומדים בתנאים לקבל דירה כזאת והיינו מאושרים!

אבל כמו דברים רבים בארץ, החיים לא התקדמו כמתוכנן. אחרי שחתמנו, הבנייה התעכבה במשך שלוש שנים ונאלצנו לשלם גם משכנתה על הדירה שקנינו וגם שכירות על הדירה שגרנו בה. היה לנו קשה אבל ידענו שזאת ההזדמנות היחידה שלנו להגיע לבית משלנו.

חודשיים בלבד לפני התשלום הגדול האחרון שהיה צריך לבצע כדי לקבל את המפתחות, פיטרו אותי מהעבודה. זה קרה בזמן שמשבר הקורונה טלטל את השוק. הייתי מיואשת מאוד. עשינו דרך מאוד ארוכה עד קו הסיום והנה, איך שכמעט חצינו אותו, הרגשנו שאנחנו מפסידים. ידעתי שבשום פנים ואופן לא נוכל לגייס את הכסף לתשלום בתקופה כה קצרה אבל התפללתי כי זה מה שתמיד עשיתי.

אנשים בקהילה שלנו שמעו על המצב שלנו וסיפרו לנו על קרן IStandwithIsrael המסייעת למשיחיים נזקקים בארץ. שוב התעוררה בליבנו תקווה ומילאנו את הבקשה. כאשר קיבלנו את ההודעה שקרן IStandwithIsraelאישרה את הבקשה שלנו, בכינו כמו תינוקות על נאמנות אלוהים. הוא הביא אותנו הביתה לארץ ואחר כך נתן לנו בית.

תודה לצוות IStandwithIsrael, תודה ל"מעוז", תודה לתורמים על הלב הרחב שלהם ועל התמיכה שלהם באנשים שהם לא פגשו מעולם. הלוואי שאלוהים יברך אתכם ויחזק אתכם כפי שחיזק אותנו.

Credits: Shutterstock

להציל ————————–
לאנה

גדלתי במשפחה של קומוניסטים אדוקים. איש במשפחתי לא האמין באלוהים, ובבית הספר תמיד לעגו ליהודים. יום אחד גיליתי שאבי יהודי, והתמלאתי פחד שהתלמידים והמורים בבית הספר יגלו. כבר לא הרגשתי בטוחה ומוגנת בשום מקום. גם לא הרגשתי מאושרת בשום מקום. הוריי רבו הרבה מאוד, עד כדי כך שהחלטתי להתחתן בהקדם האפשרי ולצאת מהבית. אבל אחרי שהתחתנתי וילדתי את בני הראשון, הבנתי שחיי אינם מאושרים יותר משהיו קודם.

עד מהרה גיליתי שבעלי יוצא מאוחר בלילות כדי לבגוד בי, והנישואין שלנו קרסו. זמן קצר אחרי כן פגשתי איש אחר שקיבל גם אותי וגם את בני, והתחתנו. הנישואין שלנו לא היו קלים, אבל אימו ואחותו היו משיחיות מלאות אמונה, והן התפללו בשבילנו. הן סיפרו לי על ישוע, וראיתי את האור בחייהן.

בשנת 2005, בעלי ואני החלטנו לעלות לארץ. חודשים ספורים לפני שעלינו קרו שני דברים גדולים בחיי – נכנסתי להיריון והאמנתי בבשורה על סליחה וחיי נצח. ישוע היה בחיי ומשמעות העלייה שלנו הייתה גדולה יותר מקודם. כאשר הגענו, הייתי המומה מיופייה של הארץ.

שנינו רצינו לעלות לארץ אבל כשהגענו, בעלי לא התאמץ בכלל למצוא עבודה או לפרנס את המשפחה, וסירב לאפשר לי להצטרף לקהילה. הלידה של הילד הראשון שלנו במולדת הייתה צריכה להיות אירוע מלא שמחה, אבל אני זוכרת בעיקר את כל המריבות שלנו. יום אחד מצאתי כמה עיתונים פורנוגרפיים בבית. השלכתי אותם לפח לעיני בעלי. הוא כל כך כעס עליי עד שהיכה בראשי באגרוף. התקשרתי למשטרה, והעבירו אותי ואת הילדים למעון לנשים מוכות.

בסופו של דבר, חזרתי לבעלי כי קיוויתי שילדיי יוכלו לנהל חיים נורמאליים. אבל הלחץ נתן את אותותיו בגופי וחודשיים אחרי יום ההולדת הראשון של בתנו, התגלה שיש לי סרטן דרגה 4. אמרו לי שיש טיפול אבל הוא יגרום לי לחולשה ולעקרות מההקרנות. כבר הגעתי לקצה כוחותיי וכתבתי לחמותי. היא הייתה מדהימה והסכימה להגיע לארץ מייד ולעזור עם הילדים כדי שאוכל לקבל טיפול.

בזכות ההשפעה שלה בבית, יכולתי ללכת לקהילה. התחלתי בטיפולים כימותרפיים ומאחר שבעלי לא הצליח לעבוד באופן סדיר, חיינו מהקצבאות שקיבלתי. פעמים רבות היינו רעבים והעיתונים שוב הופיעו אצלנו בבית. ככה חיינו במשך שלוש שנים עד שיום אחד חזרתי הביתה ובעלי שאל: "מתי תמותי כבר?" השאלה הזאת הכתה בי חזק וקיבלתי בכאב רב את העובדה שהוא איננו רוצה להיות הבעל והאב שרציתי שיהיה.

האנשים בקהילה שלי תמכו בי מאוד בתקופה הקשה הזאת והצטרפו בתפילותיהם לתפילות הקהילה של חמותי באוקראינה בעדי ובעד הבריאות שלי. יום אחד הודיעו לי הרופאים פתאום שהם אינם מוצאים עוד סרטן. זה היה נס!

נוסף לכך, ממשלת ישראל העניקה לי זכות לרכישת דירה במחיר נמוך בהרבה ממחיר השוק. ידעתי שמאחר שהבראתי, אני יכולה לעבוד ולעמוד בתשלום. זאת הייתה התגשמות של תהילים קיג 9: "מושיבי עקרת הבית, אם הבנים שמחה".

עבדתי עשר שנים בטיפול בקשישים, גידלתי את ילדיי ושילמתי את המשכנתא. יום אחד בזמן שהרמתי את אחד המטופלים שלי, גרמתי נזק לגב שלי. לא יכולתי עוד להרים מטופלים, והחברה פיטרה אותי. מייד התחלתי ללמוד בתוכנית הכשרה למקצוע דומה שאיננו כרוך במאמץ גופני. לקחתי הלוואה כדי לכסות את הוצאות הלימודים והמעבר בין עבודות.

סיימתי את הקורס ומצאתי עבודה נפלאה עם קשישים במעון לדיון מוגן. למרבה הצער, הכסף לא הספיק כדי לכלכל את המשפחה ולהחזיר את ההלוואה. אחר כך סיפרו לי חברים בקהילה על קרן IStandwithIsrael והגשתי בקשה באמצעות מנהיג הקהילה.

פעמיים בחיי קרה לי נס אמיתי. הפעם הראשונה הייתה כשאלוהים ריפא אותי מסרטן והשנייה כשקרן IStandwithIsrael שילמה את כל החוב שלי. תודה רבה, IStandwithIsrael! תודה רבה לתומכים! אלוהים הציל אותי.

לחזק ————————–
ינינה

בעלי היה רב משיחי בקהילה שלנו באוקראינה לפני שעלינו לארץ. היה לנו טוב במקום שבו גרנו, ושנינו נהנינו ממעמד של כבוד בגלל השירות בקהילה בעירנו. אבל עמוק בינינו רצינו שילדינו (שהיו בני שמונה, שש, חמש ושנתיים) יגדלו בישראל ויראו בה בית. ההחלטה לא הייתה קלה. שתים מהבנות שלנו הצליחו מאוד בהתעמלות אומנותית ולא ידענו אילו תוכניות אתלטיות יש בארץ. אבל בחרנו להאמין שרצון אלוהים ייעשה.

בתה הבכורה של ינינה זוכה במקום הראשון בפסטיבל המחול הבין לאומי בארץ.

ארזנו את כל מיטלטלינו ונפרדנו מיקירינו. יום לפני הטיסה לארץ, בעלי מת פתאום. המכה הכתה בנו קשות. נשארנו מספיק זמן כדי לקבור אותו ולהתאבל, אבל חודש אחר כך החלטתי שאנחנו הולכים להגשים את חלומו שהמשפחה שלנו תכה שורשים בארץ.

מייד כשהגענו, מצאנו קהילה והתחלנו לשרת בה. גם מצאנו תוכנית התעמלות נהדרת לבנות, דבר שעזר להן מאוד להרגיש בבית. כששותלים שתיל צעיר באדמה, הימים הראשונים חשובים מאוד. קרן I StandwithIsrael סייעה לנו עם מצרכים ועם שיעורי ההתעמלות של הבנות שלי, והסיוע הזה היה כמו מים לאדמה בתקופת ההסתגלות שלנו לארץ ולתרבות החדשה.

להציל ————————–
ריזיק

ריזיק ואשתו שפיקה נולדו וגדלו בנצרת. כאשר היו נשואים, הייתה להם הזדמנות לעבור לקליפורניה, שם הקים ריזיק את הכנסייה הבפטיסטית הערבית הראשונה בסן פרנציסקו. היו להם חיים טובים שם, אבל יום אחד הם הרגישו שאלוהים קורא להם לחזור לנצרת. הם ארזו את חפציהם וחזרו עם שלושת ילדיהם לעיר ילדותו של ישוע (אם כי היום היא ברובה מוסלמית).

זמן קצר לאחר שהתיישבו בנצרת והתחילו לשרת בכנסייה שלהם, התגלה ששפיקה חולה בסרטן. היא הייתה שבורה ומדוכאת והרופא והפסיכולוג המליצו לה לפתוח עסק כדי להפעיל את גופה ולהעסיק את מחשבותיה.

ריזיק, ארכיטקט במקצועו (שתכנן את אחד מבנייני הקהילה האיקוניים ביותר על הר הכרמל), ידע שאין לו נטייה לעסקים אבל הוא רצה לתמוך באשתו. יחד הם פתחו מסעדה ליד הכינרת. בהתחלה שפיקה נהנתה מאוד מהעסק אבל עם התקדמות הטיפולים, היא לא הצליחה לעמוד בדרישות הגבוהות של העסק והוא קרס.

זמן קצר לאחר מכן הגיע זמנה לעלות לגן עדן. עוד בזמן שהתאבל ריזיק על אשתו, נודע לו שבנו היחיד חולה בדלקת קרום המוח. בנו מת תוך חודשים ספורים. ריזיק, שכבר עבר את גיל שישים, נותר עם שתי בנותיו ועם החוב מהמסעדה של אשתו המנוחה, שתפח והגיע ליותר מרבע מיליון דולר.

ריזיק המשיך לעבוד כמהנדס במשך יותר מעשרים ושתיים שנים ושירת כזקן בכנסייה הבפטיסטית בנצרת, אבל החובות המשפטיים, הטלפונים הבלתי פוסקים מהבנקים ורשויות הגבייה שנכנסו אל דירתו הקטנה והחרימו מכל הבא ליד, היו כמו עננה כבדה מעל לראשו.

בסתיו של שנת 2019 החליט שופט בבית משפט שאם ריזיק ישלם רק עשרה אחוזים מהחוב (כארבעים אלף דולר) תוך חמישה חודשים, הוא ימחק את שאר חובותיו. אם לא, הבנקים יוכלו להחרים את דירתו הקטנה שהייתה רכושו היחיד ושהוא קיווה להוריש לבתו, לבעלה ולנכדו שגרו איתו. ההחלטה הייתה גם פריצת דרך ונס, אבל בגיל שמונים וארבע, היא גם נראתה כמשימה בלתי אפשרית.

ריזיק זרע בחייו זרעים של שירות, וכעת הוא ביקש מאלוהים לעזור לו לקצור. ידידים מכל עבר, גם ערבים וגם יהודים, התאספו סביב ריזיק כדי לגייס את הסכום הדרוש לתשלום של כל חודש במועדו. התשלום האחרון נקבע לאפריל השנה, ממש בתקופת הקורונה והסגר.

הוא כבר הגיע לקו הסיום, אבל לא נותר לו כסף. העסקים נסגרו ואפילו בנקים רבים היו סגורים. אנשים לא יכלו לעבוד וכל מי שהוא הכיר, תרם ככל יכולתו.

הצוות שלנו ב-I StandwithIsrael היה עסוק במאמצים לגייס כסף לאוכל למאות משפחות לפני הפסח כאשר שמענו על אדם מבוגר בנצרת שעמד להפסיד את דירתו, באמצע מגיפה.

ברור שזה לא מה שאלוהים רצה שיקרה.

קודם חשבנו שנצטרך להסיע לו את הכסף כי המועד לתשלום היה בחג הפסח והבנקים לא נפתחו בזמן. אחר כך הודיעה הממשלה שכל הכבישים יהיו סגורים בפסח והבנו שלא נגיע לשם ובחזרה במועד. לבסוף, הבנק שלנו, שהתרשם מאוד מהפעילות שלנו לסייע לאנשים בתקופת המשבר, עשה את המיל הנוסף ווידא שהכסף יגיע לחשבון הבנק של ריזיק עד המועד לתשלום. כאשר סוף סוף דיברנו עם ריזיק בטלפון, הוא הצליח לומר מבעד לדמעות את המילה "תודה".

לחזק ————————–
קהילת עיר החיים

כאשר אנשים מחו"ל שאנחנו מכירים מתכננים טיול בארץ, אנחנו ב"מעוז" בדרך כלל מקבלים מהם שיחת טלפון כמה שבועות לפני הטיול ובפיהם השאלה: "האם הכול בסדר כאן באזור?" התשובה הרגילה שלנו היא (בחיוך) שיותר בטוח ללכת בשתיים לפנות בוקר ברחובות ירושלים או תל אביב מאשר ברוב הערים בעולם.

למרות זאת, אנחנו מסבירים שיש אזורים שעדיף לא להגיע אליהם (אלא אם כן אלוהים מדריך אחרת). אחד המקומות האלה הוא שדרות. שדרות נמצאת כמה קילומטרים מהגבול עם עזה, שם מלמדים את הילדים הפלסטינים מהגן ועד תיכון איך לשגר טילים.

משטרת שדרות מציגה מאות רסיסים מטילים שנורו מעזה
Credits: Shutterstock
.

שדרות נבנתה לפני עשרות שנים כאשר האזור היה רגוע, הרבה לפני שהחמאס עלה לשלטון. לכן, בתים רבים בעיר נבנו ללא מקלט. היום יש מקלטים ציבוריים בכל רחבי שדרות כי תושביה – צעירים וזקנים – נמצאים בכוננות יומם ולילה. לפחות פעם בחודש נורה אליה מטח, לפעמים מאות טילים ביום אחד. לתושבים יש בקושי חמש עשרה שניות מרגע הישמע האזעקה ועד הנחיתה הראשונה.

מיכאל ודינה בינר הרגישו שאלוהים קורא להם לשדרות. פעילות הבישור באוניברסיטה שהחלה עשרים שנים קודם, התפתחה והפכה למרכז סיוע הומניטארי וקהילה.

למרות המתקפות התמידיות של החרדים נגדם בעיר, הרשויות בעיר הכירו בפומבי ביושרה של מיכאל ודינה ובהשפעתם החיובית. הקהילה של מיכל ודינה היא קרן אור בעיר שרבים מתושביה סובלים מפוסט טראומה. כאשר הם הגישו את בקשתם לסיוע כדי לרכוש ציוד לאולם הקהילה החדש שלהם, קרן IStandwithIsrael שמחה מאוד להשתתף.


שלום מירושלים!

כל כך משמח לשנות חיים… באמצעות מעשה פשוט של נתינה!

טוב לדעת שאם צריך למתוח קו בין החיים של אדם מסוים לבין הכיוון שלהם, המפגש שלו עם IStandwithIsrael הוא נקודת תפנית גדולה ויפה ועדות שהם יספרו עליה שוב ושוב לילדיהם, לבני משפחתם ולידידיהם.

הדבר היחיד שיכול לשמח אתכם יותר מהתפנית בסיפור, הוא לדעת שהסיפור השתנה בזכותכם.

למרות הימים האלה של חוסר ודאות וחוסר ידיעה, קרן IStandwithIsrael הצליחה בזכות הנדיבות השופעת של מאמינים מרחבי העולם, לתרום בששת החודשים האחרונים יותר מאשר בשנה הקודמת כולה!

ילדים מקבלים אוכל, משפחות משתקמות וחיים שעמדו לקרוס עולים שוב על המסלול הנכון. והכול לתפארת אלוהים. וזה בזכותכם!

קראתם היום רק כמה מהסיפורים, אבל יש לנו ערימה של בקשות ממאמינים יהודים וערבים משבעים קהילות ברחבי הארץ – והם מחכים לשמוע אם נוכל לעזור להם ואם הקרן תצליח לכסות את הבקשה שלהם.

"נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהי' לז 25).

דוד המלך כתב את המילים האלה בעיר ירושלים. עברו מאז שלושת אלפים שנה, והתרומה שלכם יכולה להגשים את הפסוק הזה.

הפסוק הזה מתגשם עם כל מתנה, לכל משפחה.

ארי ושירה סורקו-רם
קובי ושני פרגוסון